Sermoens de David Nunes Torres, pregador da celebre irmandade de Abi Yetomim [דרשות רבי דוד נוניש טוריס, דרשן האחווה הנודעת 'אבי היתומים']. אמשטרדם, בית הדפוס בביתו של Moseh Dias, 5450 [ת"נ, 1690]. פורטוגזית. שלושה חיבורים בכרך אחד (דף שער ראשי כללי בפתח הכרך, ושלושה דפי שער חלקיים, לכל חיבור בנפרד).

שלוש דרשות שנשא רבי דוד נוניש טוריס, דרשן נודע מקהילת יוצאי פורטוגל באמשטרדם. בפתח הכרך נדפסו הסכמה מאת רבו של המחבר, רבי יצחק אבוהב, רבה של הקהילה הפורטוגזית באמשטרדם, והקדמה מאת ידיד המחבר, רבי שלמה יהודה לאון טמפלו, מחכמי יהדות אמשטרדם בראשית המאה ה-18 (בנו של רבי יעקב יהודה לאון טמפלו). הכרך כולל:

1. הספד על חייה ומעלותיה של הגבירה הנכבדה שרה דה פינטו, שנאמר ביום ב’ טבת תמ"ו (1685), מוקדש לבני משפחתה – יעקב ומשה דה פינטו.

2. הספד שנישא בהלווייתו של הנכבד מרדכי פרנקו מנדס, ביום י' כסלו תמ"ח (1687), מוקדש לרעייתו שרה פרנקו מנדס; ג. דרשה בשבח תורת ישראל, שנישאה בפני האחווה "אבי יתומים" בחג השבועות ת"נ (1690).

רבי דוד נוניש טוריס (נפטר 1728), דרשן והוגה דעות, מגיה ומביא לדפוס, מבני הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם. מתלמידיו של רבי יצחק אבוהב דה-פונסיקה, כיהן תחילה כדרשן באחווה "אבי יתומים" ובאגודת "כתר שם טוב" באמשטרדם, ובשלהי שנת 1690 מונה לרב הקהילה הפורטוגזית?ספרדית בעיר האג, בה כיהן עד לפטירתו. עבד בבית הדפוס של עמנואל עטיאש באמשטרדם, והגיה, בין היתר, את מהדורת התנ"ך ת"ס-תס"ה ואת מהדורת "יד חזקה" לרמב"ם שנת ת"ס-תס"א. בשנת תס"ז הדפיס השגות על חידושי הלכות מהרש"א. היה מעורב בכמה פולמוסים נודעים עם רבני אמשטרדם.

בדפי המגן שבראש הכרך מופיעים רישומים ביבליוגרפיים בכתב-יד ישן (עברית, פורטוגזית והולנדית), הכוללים תיאור תוכני של הדרשות, הפניות לכתבי-יד, חיבורים וקטלוגים, וציוני מקורות מקראיים.

[6] דף, 16 עמ'; [2] דף, 19 עמ'; [2] דף; 18, 23-28 עמ'. חסרים עמודים 19-22 מהספירה האחרונה. 20 ס"מ בקירוב. שוליים רחבים. מצב כללי טוב. כתמים ובלאי קל. רישומים ישנים בשולי הדפים. תו ספר. כריכת קלף מקורית, מוכתמת ובלויה.

תו ספר של משה חיים גאנס (Mozes Heiman Gans).

Arbol de Vidas, en el qual se contienen los dinim mas necessarios que deve observar todo Yisrael, Sacados de Varios y Graves Authores [עץ חיים שבו נכללים הדינים ההכרחיים ביותר שעל כל ישראל לשמור], מאת החכם רבי אברהם ואעז (Abraham Vaez). [אמשטרדם], תנ"ב [1692]. מהדורה ראשונה. ספרדית.

סיכום דיני ההלכה היהודית בשפה הספרדית, מלוקטים מפי ספרים ומחברים שונים, מאת החכם רבי אברהם ואעז, רב קהילת "נפוצות יהודה" בעיר באיון (Bayonne; דרום-מערב צרפת, סמוך לגבול ספרד). החיבור נועד עבור צאצאי האנוסים מספרד ופורטוגל, ששבו בגלוי ליהדותם אך לשון הקודש לא היתה שגורה בפיהם.

בסוף הספר מופיעה דסימה (פיוט בן עשרה טורים) מאת אברהם רודריגז פארו (Abraham Rodriguez Faro).

88, 83-172, 179-186, [177]-204, [4] עמ'. פגינציה משובשת. חסרים 3 דפים (קונטרס Y). 14.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים עם פגיעות בטקסט. קרעים קלים בשולי כמה דפים. חיתוך דפים על גבול הטקסט עם פגיעה בכותרות כמה דפים. תו-ספר. כריכת עור ישנה, בלויה מעט.

ספרות: Meyer Kayserling, Biblioteca Española-Portugueza-Judaica, עמ' 107-108.

תו ספר של משה חיים גאנס (Mozes Heiman Gans).

ספר זבחי יהודה – Zibhe Jeudah Dinim de Sehita & Bedica, דיני שחיטות ובדיקות בפורטוגזית, מאת רבי יהודה פיזה (Jeudah Piza). אמשטרדם, ללא שם מדפיס, [ת"ק 1740]. פורטוגזית, עם מעט עברית.

בראש הספר הסכמה מאת רבי דוד ישראל עטיאש ורבי יצחק אבנדנה דה בריטו, והסכמת מאת רבי רפאל מלדולה, רבו של המחבר, ורב קהילת הספרדים "נפוצות יהודה" שבבאיון (Bayonne, צרפת).

בדף האחרון, שלושה שירים בפורטוגזית, לכבוד המחבר.

באמשטרדם התקיימה במאות ה–17 וה–18 קהילה ספרדית גדולה. רבים מחבריה היו צאצאי אנוסים שהגיעו מספרד ופורטוגל כמאה שנה לאחר הגירוש. הספר שלפנינו נדפס לשימושם של אותם צאצאי אנוסים, אשר לשון הקודש לא היתה שגורה על לשונם.

[8], 75, [5] עמ'. 17 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי. קרעים וקרעים חסרים בשולי חלק מהדפים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכת עור ישנה, עם פגמים.

תו ספר של משה חיים גאנס (Mozes Heiman Gans).

ספר הזהר, שלושת החלקים. סלאוויטא, דפוס רבי משה שפירא, [תקע"ה 1815]. סט שלם בשלושה כרכים.

חלק מהמילים בדפי השערים נדפסו בדיו אדומה.

בראש הכרך הראשון הסכמת בעל ה"אוהב ישראל מאפטא, הכותב: "הן הרב המפורסם מוהר"ר משה שפירא אב"ד דק"ק סלאוויטא רוצה להדפיס ספרי הזהר, לזאת אמינא יישר חיליה לאורייתא".

ספר הזוהר נדפס בסלאוויטא בפורמט גדול ובפורמט קטן. המהדורה בפורמט קטן נדפסה בידי רבי משה שפירא, והמהדורה בפורמט גדול נדפסה מאוחר יותר בידי בנו, רבי שמואל אברהם שפירא. לפנינו סט שלם של המהדורה בפורמט קטן.

רישומי בעלות, חתימות וחותמות.

שלושה כרכים. כרך ראשון (בראשית): [3], רנג, רנג-רנו, [8] דף. כרך שני (שמות): רסט, [3] דף. כרך שלישי (ויקרא-דברים): קטו; [1], קיז-רצט, [1] דף. 19.5 ס"מ. מצב משתנה, כרכים ראשון ושני במצב כללי בינוני-טוב, כרך שלישי במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (בעיקר בכרך השלישי). בלאי. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט. באחד מהדפים בכרך הראשון קרע חסר במרכז הדף עם פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר (והשלמה בכתב-יד). סימני עש עם פגיעות בטקסט (בכרך השלישי נקב גדול בדפים רבים). חותמות ורישומים בכתב-יד. דף השער של הכרך השלישי מנותק. כריכות עור עתיקות, פגומות, עם בלאי רב וסימני עש.

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.

סדר תקון ליל שבועות והושענא רבא, "על פי הסדר מספר שני לוחות הברית, וכוונת השמות מהאר"י". סלאוויטא, דפוס רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא, תקפ"ז [1827].

חלק מהמילים בדף השער נדפסו בדיו אדומה.

[2], קסה דף. 20.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה. קרעים בדף השער, עם שיקום בנייר-דבק, וקרעים בשולי מספר דפים נוספים. סימני עש וקרעים חסרים קטנים במספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה חדשה, בלויה ומעט רופפת.

באותה השנה נדפסה אצל אותו המדפיס מהדורה אחרת, ובה [2], קלה דפים. במהדורה שלפנינו ידועים שינויים קלים בין העותקים בפרטי שם הצנזור והבדלים טיפוגרפיים מעטים (ראה רשומה 000303939 במפעל הביבליוגרפיה).

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.