ספר הזהר, שלושת החלקים. סלאוויטא, דפוס רבי משה שפירא, [תקע"ה 1815]. סט שלם בשלושה כרכים.

חלק מהמילים בדפי השערים נדפסו בדיו אדומה.

בראש הכרך הראשון הסכמת בעל ה"אוהב ישראל מאפטא, הכותב: "הן הרב המפורסם מוהר"ר משה שפירא אב"ד דק"ק סלאוויטא רוצה להדפיס ספרי הזהר, לזאת אמינא יישר חיליה לאורייתא".

ספר הזוהר נדפס בסלאוויטא בפורמט גדול ובפורמט קטן. המהדורה בפורמט קטן נדפסה בידי רבי משה שפירא, והמהדורה בפורמט גדול נדפסה מאוחר יותר בידי בנו, רבי שמואל אברהם שפירא. לפנינו סט שלם של המהדורה בפורמט קטן.

רישומי בעלות, חתימות וחותמות.

שלושה כרכים. כרך ראשון (בראשית): [3], רנג, רנג-רנו, [8] דף. כרך שני (שמות): רסט, [3] דף. כרך שלישי (ויקרא-דברים): קטו; [1], קיז-רצט, [1] דף. 19.5 ס"מ. מצב משתנה, כרכים ראשון ושני במצב כללי בינוני-טוב, כרך שלישי במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (בעיקר בכרך השלישי). בלאי. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט. באחד מהדפים בכרך הראשון קרע חסר במרכז הדף עם פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר (והשלמה בכתב-יד). סימני עש עם פגיעות בטקסט (בכרך השלישי נקב גדול בדפים רבים). חותמות ורישומים בכתב-יד. דף השער של הכרך השלישי מנותק. כריכות עור עתיקות, פגומות, עם בלאי רב וסימני עש.

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.