כתב-יד, פירוש רבי לוי בן גרשום (הרלב"ג) למגילת קהלת, בכתיבת הסופר דניאל בן חנניה. [פרובנס], רכ"ט [1469].

כתב-יד שלם. כתיבה ספרדית בינונית. מספר תיבות פתיחה מעוטרות.

בראש כתב-היד קולופון הסופר, עם תאריך הכתיבה: "אני דניאל ב"ר חנניה י"ל כתבתי זה הספר באביו[?] בארבעה ועשרים יום לירח אדר ברביעי בשבת של שנת חמשת אלפים ומאתים ועשרים ותשעה לבריאת עולם [=רכ"ט]...".

היו מי שקראו את המילה "באביו" כקיצור של שם העיר "אביניון", אך הדבר איננו ברור (נראה גם כי ישנו קו מחיקה זעיר על מילה זו).

בקטלוג הספריה הלאומית נרשם כתב-יד אחר (מאוסף פרטי) של פירוש רלב"ג, על ספר איוב, בו מופיע קולופון של אותו סופר – ר' דניאל ב"ר חנניה – מהתאריך: תמוז ר"ל (כשנה לאחר זמנו של כתב-היד שלפנינו).

רישומים בעמוד הריק בסוף כתב-היד: "בעל הספר הזה ישמרהו צורו לעולם ועד, ובן של בעל הספר במהרה ילמוד וילמד חכמות הרבה ולא ינצחנו אפי' איש אחד בויכוח..."; "מרדכי מ---[?]", "שמואל בכר --".

רבי לוי בן גרשום – הרלב"ג (ה'מ"ח-ה'ק"ד 1288-1344), מגדולי הראשונים. רב, פילוסוף ומדען. חי ופעל בפרובנס. נודע במיוחד בספרו הפילוסופי "מלחמות השם" ובפירושו המקיף למקרא. הפירוש על קהלת שלפנינו נדפס לראשונה (יחד עם פירושים נוספים לחלק כתובים מאת הרלב"ג), בנאפולי, רמ"ח (1487).

[38] דף. 16 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, בעיקר בשולי הדפים. שיקומים בהדבקות נייר (ומעט בנייר דבק חומצי). חיתוך הדפים נצבע בצבע כחול. כריכה חדשה.

כתב-יד, "שיטה" (חידושים) למסכת ביצה, מאת רבי יעקב קאשטרו – המהריק"ש, בעל "ערך לחם" – עם הגהות אוטוגרפיות בכתב-יד המחבר. [מצרים, המאה ה-16 בקירוב].

כתיבת סופר נאה. בדפי כתב-היד תיקונים והגהות רבות, רובן ארוכות (הוספות של קטעים), בכתיבת-ידו של המחבר הגאון מהריק"ש. בעמוד האחרון נרשם על כך: "הוגה ע"י המחבר נר"ו".

בראש כתב-היד: "חדושי מסכת יום טוב להריבא"ק" [=להרב רבי יעקב בן אברהם קאשטרו]. קולופון המחבר על סיום כתיבת החיבור (בכתיבת הסופר): "הפעם אודה את ה' כי... באתי להשלים פירוש מסכתא זו ביום חמישי ששה עשר לחדש אלול השל"ז ליצירה ואני בתוך הגולה מצרים העיר המהוללה, השי"ת יזכנו אני וצאצאי וצאצאי צאצאי וכלל עמו ישראל ללמוד וללמד לשמור ולעשות...". סביר להניח שהעתקה זו נעשתה בזמן סמוך לסיום החיבור.

כתיבת הסופר שלפנינו זהה לכתיבת המעתיק של שיטת המהריק"ש למסכת בבא קמא (כת"י מוסקבה – גינזבורג 950; נדפסה על ידי מכון אהבת שלום, ירושלים תשס"ח; אף הוא הוגה על ידי המחבר בכתיבת ידו). סופר זה כתב גם את השיטה למסכת שבועות (שמחברה אינו ידוע), כת"י HUC, מס' 106 (את הדפים הראשונים בכת"י זה כתב רבי אברהם מונסון הזקן, עמיתו של מהריק"ש; ראו רישום של רבי יהודה אזולאי בראש כתב-היד). סופר זה העתיק גם תשובה של מהריק"ש בכת"י ירושלים 8=2001, כרך ב', דפים 203-206, וכן העתיק חלק מכת"י בניהו מס' EG 6. כתיבה זו דומה לכתיבת רבי אברהם סכנדרי (השני), שהיה תלמידו של מהריק"ש (ואף חתום בכת"י בניהו הנ"ל בסיומה של כתיבה זו). ואולם לדעת בניהו מדובר בסופרו של ר"א סכנדרי (ראו מאמרו: תשובות שאלות להרמב"ם, בתוך: ספר זכרון להרב יצחק נסים, כרך ב', ירושלים תשמ"ה, עמ' רא), והוא שהיה גם סופרו של מהריק"ש.

החיבור שלפנינו – שיטת מהריק"ש למסכת ביצה – נדפס מתוך כתב-היד שלפנינו, תחת השם "תולדות יעקב", בירושלים בדפוס ישראל ב"ק, בשנת תרכ"ה, על ידי החכם הירושלמי רבי אפרים בכ"ר משה, מחכמי ומקובלי ישיבת "בית אל" (אחיו של רבי ששון פרסייאדו – בעל "שמן ששון"). בדף סה/2 בכתב-היד שלפנינו מופיעה הגהה בכתב-ידו של המו"ל רבי אפרים: "אמ"ה [=אמר הכותב/המגיה] אפרים והוא הצעיר ס"ט...". הגהה זו אף מופיעה בנדפס בתוך סוגריים (שתי הגהות נוספות, ארוכות במיוחד, מאת רבי אפרים, מופיעות בנדפס [בדף ז ע"ב ובדף יז ע"א], אלו נכתבו כנראה בדף נפרד, ובשולי הדפים בכתב-היד מופיעים רק סימונים, עם המילים "א"ה" ו"אמ"ה", המורים למדפיס לשלבן בדפוס).

בדף קח, שתי הגהות (בעמוד א, ובעמוד ב), בכתב-ידו של רבי משה מרדכי יוסף מיוחס החתומות: "המי"ם" [=הצעיר משה מרדכי יוסף מיוחס]. רבי משה מרדכי מיוחס (תצ"ח-תקס"ו), מגדולי ירושלים ומחכמי ישיבת "בית אל" ו"הראשון לציון". חתנו של מהרי"ט אלגאזי וחברו של החיד"א. מחבר "ברכות מים", "מים שאל", "שער המים", ועוד.

בדף יד/1 בשוליים, הגהה מכותב אחר, לא מזוהה (בכתיבה ירושלמית): "שמעתי דעוד יש לתרץ...". הגהה זו וכן הגהותיו של הרב מיוחס לא נדפסו במהדורת ירושלים הנ"ל.

בראש ספר "תולדות יעקב" נדפסה הקדמה קצרה מאת המחבר המהריק"ש לחיבור שלפנינו, שנכתבה בחודש כסליו של"ו. הקדמה זו איננה לפנינו. יתכן שהיתה כתובה על דף ראשון בכתב-היד שלפנינו, שנקרע ואבד ברבות השנים.

רבי יעקב קאשׂטרו – המהריק"ש (רפ"ה בערך-שע"ב), בעל "ערך לחם", "מאריה דאתריה" במצרים ומגדולי דורו. תלמידו של הרלב"ח בירושלים ותלמיד מובהק של הרדב"ז במצרים (לצד רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת"). כבר בדורו היה מגדולי הפוסקים, ונשא ונתן בהלכה עם חכמים רבים ברחבי האימפריה העות'מאנית. במיוחד נודע בחיבורו "ערך לחם" – ספר הגהות לשולחן ערוך, ופסקיו הכרעותיו נתקבלו להלכה לדורות. בשנת ש"ל בערך ביקר בצפת ושם התארח אצל רבי יוסף קארו בעל ה"שולחן ערוך". בעל קורא הדורות כותב על כך: "ושמעתי מפי זקנים שהריק"ש הלך לצפת ת"ו ונתאכסן בבית מוהר"י קארו ז"ל והרב עשה לו כבוד גדול". במצרים הוא כונה, בדומה לרמב"ם ולרדב"ז לפניו, "מרא דאתרא". החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים" (בערכו): "ופשטו הוראותיו בכל גבול מצרים". במקום אחר כותב החיד"א: "מאריה דאתריה מהריק"ש שעושים כמותו אף כשחולק על מרן כידוע" (שיורי ברכה, אבן העזר, סימן קכט). בנוסף, מעיד החיד"א כי ראה את ה"שיטות" שלו על התלמוד (שם הגדולים, שם): "וראיתי שיטות על התלמוד כ"י להרב", ויש להניח שכוונתו בין היתר לכתב-היד שלפנינו, שהיה בירושלים בידי חברו רבי משה מרדכי מיוחס. "שיטתו" של מהריק"ש על מסכת בבא קמא (שני כרכים) נדפסה בהוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"ח, על ידי פרופ' הרב יעקב שמואל שפיגל (וראו שם מבוא נרחב לתולדותיו ותולדות חיבוריו).

קיז דף. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו וכתמים כהים במספר דפים. מעט בלאי. קרעים בדף הראשון ובדף השני, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקה ומילוי נייר. קרע חסר בחציו התחתון של הדף האחרון, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

כתב-יד, ספר יד דוד, חידושים על מסכתות עבודה זרה (מאמצע דף סו ואילך), סנהדרין, מכות, שבועות והוריות, מאת רבי יוסף דוד זינצהיים. [שטרסבורג (צרפת)?, שנות התק"נ-תק"ס בקירוב, סוף המאה ה-18 עד ראשית המאה ה-19 בקירוב].

כרך גדול בכתב-ידו, עם חתימות ידו. כתיבה נאה ומסודרת, עם הוספות המחבר בין השיטין ובשולי הגליונות.

בבטנת הכריכה, הודבק שער הכרך. בראשו רישום בכתב-יד המחבר: "חלק שלישי מספר 'יד דוד' – הכרך השלישי כולל: שארית ע"ז, סנהדרין, מכות שבועו' הוריות. חברתיו אני הצעיר יוסף דוד זינצהיים". במרכז העמוד נוסח "שער" מפורט יותר, שנכתב ע"י כותב אחר (לאחר פטירת המחבר): "יד דוד – חלק שלישי, כרך ג, והם חדושי ע"ז הנשארים בכרך ב' מדף ס"ו ע"ב עד גמירא. חדושי סנהדרין, מכות, שבועות הוריות, מהרב הגאון הגדול כמהר"ר יוסף דוד זינצהיים זצ"ל, וכבר יצא לו מוניטין בספרו יד דוד על ברכות וסדר מועד".

בסוף החידושים על מסכת עבודה זרה (דף [8א]), קולופון קצר: "ב"ה שסיימתי מסכת ע"ז". החידושים על מסכת סנהדרין מסתיימים בקטע מן החידושים: "צדיק בא לעולם טובה בא לעולם... הקב"ה יתן חלקינו בתוך הצדיקי'[ם] אמן" (דף קא [101א]). החידושים למסכת מכות מסתיימים גם הם בדברי ברכה מתוך הדברים הנאמרים בחידושים: "...יה"ר שיתקיים נבואה זו במהרה בימינו, עוד ישבו זקני'[ם] כו' וענינו רואות ציון בבנינה, אכי"ר" (דף קכה [126ב]). גם בסוף מסכת הוריות, הוא מסיים בדברי ברכה, מתוך דבריו על סוגיית "סיני ועוקר הרים" [הבקיאות והעיון]: "...הקב"ה יזכנו להגות בתורה ולשים חלקינו בתוך הצדיקי'[ם] והחכמי'[ם] סיני ועוקרי הרים, ובזה נשלם מסכת הוריות וסדר נזיקין, השבח והתהלה לה' אשר עזרני עד כה, כן יזכני לגמור שאר הש"ס אכי"ר" (דף [188ב]).

המחבר,
הגאון רבי יוסף דוד זינצהיים (תצ"ז בערך-תקע"ג), מגדולי יהדות צרפת בדורות האחרונים, וראש ה"סנהדרין" שהקים נפוליאון. נולד בעיר טריר (Trier, דרום-מערב גרמניה) לאביו רבי יצחק איצק זינצהיים שכיהן אז כאב"ד הקהילה. גאון מופלג בתורה ובחכמה. בשנת תקל"ח הקים ישיבה בבישהיים (אלזס, צרפת) יחד עם גיסו רבי נפתלי הירץ מעדלסהיים, לאחר מכן עברה ישיבתו לשטרסבורג (אלזס, צרפת).

בשנת תקס"ו נתמנה על ידי נפוליאון הראשון לעמוד בראש ה"סנהדרין" – מוסד יהודי שהוקם בפקודת נפוליאון על מנת לנהל את עניני הדת היהודית בצרפת. במסגרת זו התמודד בתבונה רבה עם נסיונות רפורמה שונים בהלכה ובדת היהודית. בהספד שנשא עליו ה"חתם סופר" ניכרת הערכתו המיוחדת לדמותו: "...הגאון הצדיק הזה אשר אנו עוסקים בהספדו הרב הגאון מו"ה דוד זצ"ל זינצהיימער בעל מחבר ספר 'יד דוד', אשר בהיותו מכובד וקרוב מאד למלכות בפאריס ונשאל על כמה דברים, והשיב שואליו דבר, והיה גדול ומכובד מאד בעיני המלך והשרים, וכבוד עשו לו במותו כידוע, ובכל זאת היה גדול ליהודים עוסק כל ימיו בתורה והחזיר הש"ס כמה פעמים וכל ספרי ראשונים ואחרונים היו ממש שגורים בפיו כנראה מספרו, ומכירו הייתי בילדותי וגם עתה ע"י חלוף כתבים עמו ראיתי צדקתו ותמותו, נמצא מלבד שנעשה אדון ע"י חכמתו בנימוסים ובמדיניות, עוד נשאר הוא המושל בגבורתו ולא משלו הם בו שיתפתה אחריהם ח"ו, אלא אחר שגלה להם טפח חזר לכסות טפחיים וצד תמותו במקומו עמד וריחו לא נמר...". הותיר אחריו כתבים רבים של יצירה תורנית גדולה, ביניהם חיבורו "יד דוד" על סדר הש"ס, "מנחת עני" על סוגיות הש"ס ו"שלל דוד" על התורה. כרכים רבים מחיבוריו אלו נדפסו ע"י "מכון ירושלים".

בשנת תקנ"ט הדפיס הגרי"ד זינצהיים, את שני חלקיו הראשונים של חיבורו הגדול "יד דוד" על הש"ס, למסכת ברכות ולסדר מועד (אופנבך, תקנ"ט). שאר חלקי החיבור נותרו בכתבי-יד, ונדפסו רק בשנים האחרונות בהוצאת "מכון ירושלים". החידושים על מסכת סנהדרין נדפסו מתוך כתב-היד שלפנינו בשנת תשל"ז, ובמהדורה חוזרת בשנת תשס"ב, יחד עם החידושים למסכתות מכות, שבועות והוריות שבכתב-היד שלפנינו. החידושים על מסכת עבודה זרה, נדפסו ע"י "מכון ירושלים" בשנת תשע"ו, מתוך כתב-היד שלפנינו.

[188] דף (לחלק מהדפים מספור ישן בכתב-יד המחבר). 32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ומעט בלאי. קרעים חסרים בפינות מספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכת קלף חדשה, עם הדבקות בבטנה של קטעים מדפי הבטנה המקוריים.

קונטרס בכתב-יד, שאלה ותשובה הלכתית בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה נבון, עם תשובה בעניין זה בכתב-ידו וחתימתו של "הראשון לציון" רבי שלמה משה סוזין. [ירושלים, תקצ"ה 1835].

שאלה ותשובה בעניין אשה שהתקדשה לאדם אחד, ואחיה טוען שכבר התקדשה בקטנותה לאדם אחר על ידי אביה. בפתח השאלה נכתב: "שאלה אשר בא מעה"ק צאת"ל [=צפת אמת תכון לעד] ממע'[לת] הרב המובהק כמוהר"א [=רבי אברהם] נהורי הי"ו אשר שלחו לו מדיר אל קאמאר יע"א [בלבנון] מע' הרב ועצום כמהר"ם [=רבי מרדכי] שוראקי הי"ו...".

תשובתו של רבי יהודה נבון משתרעת על פני עשרה עמודים. בתחילת התשובה כותב רבי יהודה נבון כי רבי מרדכי שוראקי כתב פסק להתיר את האשה, אך רבי אברהם נהורי לא הסכים עמו, וכי התבקש לטפל בעניין "עם מע' עט"ר מורינו הרב ראשון לציון הי"ו" [=רבי שלמה משה סוזין]. בתשובתו הארוכה מתיר רבי יהודה נבון את האשה, אך מתנה את פסקו בהסכמת "עט"ר מורינו הרב הגדול רבן של ישראל הי"ו".

בעמוד האחרון של הקונטרס מופיעה תשובתו של ה"ראשון לציון" רבי שלמה משה סוזין, שמסכים ומצטרף להיתרו של רבי יהודה נבון.

מאחר ובראש תשובת רבי יהודה נבון מצוטטת גביית עדות מחודש אדר תקצ"ה, וה"ראשון לציון" רבי שלמה משה סוזין נפטר בתחילת שנת תקצ"ו (בחודש כסליו), הרי שהתשובה שלפנינו נכתבה במחצית השנייה של שנת תקצ"ה, חודשים ספורים לפני פטירתו של הרב סוזין. בתשובתו שלפנינו הוא מזכיר כי הוא חולה וחלש: "בקסת"י אפת"ח להודיע... נחלתי ונדכאתי עד מאד ואין בי כח לעמוד כאשר היתה באמנה...".

רבי שלמה משה סוזין (נפטר כ"ח כסליו תקצ"ו), מגדולי חכמי ירושלים, וראש הרבנים בירושלים – "הראשון לציון" (החל משנת תקפ"ד). נמנה על חכמי ישיבת המקובלים בית אל, יצא מספר פעמים כשד"ר לקהילות צפון אפריקה, ועמד בראש ישיבת "בני משה" שהקים בירושלים. עמד בקשרי ידידות עם רבי מנחם מנדל משקלוב תלמיד הגר"א, ועם חבריו מייסדי היישוב האשכנזי בירושלים, וסייע בעדם לגאול את חצר האשכנזים הקדומה – "חורבת רבי יהודה החסיד".

רבי יהודה נבון, המכונה "מורנו" (תקכ"ה בערך-כסליו תר"ה), מחכמי ומנהיגי ירושלים, כיהן בבית דינו של הרב סוזין. יצא מספר פעמים כשד"ר לקהילות צפון אפריקה, בשליחות חברון וירושלים (השליחות השנייה שלו היתה בשנת תקצ"ו). בשנת תר"א, לאחר פטירת קרובו רבי יונה משה נבון, שמילא את מקום הרב סוזין כ"ראשון לציון", התמנה רבי יהודה לזמן קצר אף הוא ל"ראשון לציון", למשך פחות משנה, ולאחר מכן (בעקבות ויכוח בין תומכיו לתומכי רבי חיים אברהם גאגין) נאלץ לפנות את המשרה לרב גאגין. בירושלים כיהן רבי יהודה נבון כראש ישיבת "דמשק אליעזר". בנוסף, שימש כפקיד הכוללות והיה ממנהיגי הקהילה הספרדית בירושלים.

[8] דף (11 עמודים כתובים; שנים מהדפים – ריקים). 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים ובלאי בשוליים.

כרך כתבי-יד, פסקים, תקנות, תשובות, מכתבים ושטרות – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, מרבית המסמכים והמכתבים משנות הת' (החל משנת תכ"ו) ומראשית שנות הת"ק, המאות ה-17 וה-18].

כרך בפורמט גדול, שמקורו בגנזי משפחת אבן צור צאצאי היעב"ץ (אחד הכרכים שליקט רבי רפאל אבן צור האחרון אב"ד פאס), ובו קיבוץ גדול במיוחד של אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי מרוקו בשנות הת'. הכרך כולל תכתובות בהלכה ופסקים רבים מחכמי פאס ומכנאס, בראשם רבי יהודה ן' עטר (מוהריב"ע), רבי יעקב אבן צור (יעב"ץ), רבי משה בירדוגו - הרב המשבי"ר, רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט), רבי חביב טולידאנו, ועוד מגדולי החכמים והדיינים בערים אלה. לצד זאת מופיעים בו מכתבים ופסקים רבים מחכמי סאלי (בתקופת מגוריו של ה"אור החיים" בעיר), תיטואן, צפרו, וערים נוספות במרוקו. רבים מן המכתבים מחכמי הערים הנ"ל נכתבו אל היעב"ץ ואל חכמי פאס ומכנאס הנזכרים, והם מגיבים עליהם או מוסיפים את תשובותיהם בשולי המכתבים.

בין המכתבים והמסמכים שלפנינו:

• פסק הלכה שנכתב בפאס בשנת שמ"ב, על ידי חכמי פאס "בהיותנו מקובצים אנו החתומים בבית הכנסת החדש הי"ג [=ה' יציב גבולה]". שולי הפסק עם החתימות קרועים ונותרו רק שרידי כמה חתימות. בראש הדף מופיע רישום מאוחר (כנראה בכתיבת היעב"ץ) עם שמות החותמים על פסק זה: רבי שלמה עוזיאל, רבי בנימין נהון, רבי אברהם בן רמוך, רבי יצחק אבזרדיאל, רבי יוסף נהון, רבי יצחק חאגיז, רבי יהודה עוזיאל, רבי אברהם ב"ר יצחק הכהן, רבי יצחק אבן צור, רבי סעדיה ב"ר משה בן רבוח.

• מכתב לחכמי סאלי, משנת תכ"ו, בחתימות "דייני העירה פאס" - רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן ורבי עמנואל סירירו.

• מכתבים ופסקים בכתיבות וחתימות גדולי חוג המקובלים במראכש - רבי אברהם אבן מוסא (ראב"ם), רבי אברהם ב"ר ישראל אזולאי, רבי שלמה ב"ר אברהם עמאר (על חוג זה ראו: הרב משה הלל, תעודה לתולדות חוג מקובלי מראכש בדור הראשון, קובץ מן הגנזים, ספר י, תשע"ז, עמ' כג-נא).

• מכתבים ופסקים מאת חכמי סאלי, בהם רבי שלום אבן צור, רבי יצחק דלויה (רבם בנגלה של רבי אברהם אבן מוסא ושל רבי שלמה עמאר), ועוד.

• מכתבים שנשלחו מחכמי אלג'יר: מכתב משנת תנ"ו, נשלח אל דייני פאס, בחתימות רבי מימון יאפיל - אב"ד אלג'יר (בעל 'פי צדיק', ליוורנו תקי"ט; נפטר תפ"ז) ורבי יוסף מועטי; מכתב בחתימות רבי מימון יאפיל ורבי סעדיה ב"ר נהוראי אזוביב (חתימת האחרון חסרה בחלקה); מכתב משנת ת"ק אל היעב"ץ בתיטואן, בחתימות רבי יהודה עייאש (בעל "בית יהודה"), רבי אברהם יאפיל, רבי יצחק שוראקי, ורבי יוסף בנימין דוראן (המכתב האחרון התפרסם בספר תקנות חכמי פאס, לר' מרדכי עמאר, חלק א, תעודה לא, עמ' תתקלה-תתקמא).

• תקנת חכמי פאס, משנת תל"ז, על ייצוג אצל השלטונות, עם חתימות רבות. בין החותמים: רבי סעדיה בר שמואל אבן דנאן, רבי יהודה בר יוסף עוזיאל, רבי מרדכי בר יצחק אצבאן, רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם בר דוד סירירו, רבי יעקב אבן דנאן, ועוד (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק א, תקנה נ, עמ' שכג-שכד).

• תקנה של חכמי פאס בהיותם במכנאס, משנת תס"ח, בחתימות מוהריב"ע, רבי שמואל הצרפתי, היעב"ץ ורבי אברהם אבן דנאן (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק ב, תקנה סב, עמ' תקיט ואילך).

• תקנת חכמי פאס, משנת תע"ב, על ביטול המס על צימוקים, ענבים, תאנים ותמרים, בחתימות מוהריב"ע, רבי שמואל הצרפתי והיעב"ץ (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק א, תקנה סג, עמ' שפט).

• תקנת חכמי פאס, משנת תע"ג, בחתימות מוהריב"ע, רבי שמואל הצרפתי, היעב"ץ ורבי אברהם אבן דנאן (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק א, עמ' שעב ואילך).

• תקנת חכמי פאס, משנת תצ"ז, בחתימות היעב"ץ, רבי שלם אדרעי, רבי שמואל אלבאז, רבי שלמה אדאהן, רבי אברהם עטייא ורבי יוסף בן סעדון (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק ב, תקנה פג, עמ' תרמה-תרמז).

• העתקת פסק דין ארוך מאת ה"אור החיים" הקדוש, משנת תפ"ז, "שנדרשנו להעתיק מכתב יד משי"ח נר"ו הוא הרב המובהק... יהודה ן' עטר...". בסיום הפסק: "החותם ע"ד האמת הצעיר ע"ה... חיים ן' עטר נר"ו". את ההעתק מאשרים בחתימתם: רבי חנניה ן' זכרי (מחכמי מכנאס; כתב הסכמה לספר "חפץ ה'" של ה"אור החיים") ורבי יהודה ב"ר ראובן אבן צור (אחי היעב"ץ). למיטב ידיעתנו, פסק זה של ה"אור החיים" לא נדפס.

• בשני מסמכים (מהשנים תצ"ד ותצ"ז) חתום (יחד עם היעב"ץ וחכמים נוספים) רבי שמואל ב"ר יצחק אלבאז (הרשב"א) - חברו של ה"אור החיים" ועמיתו בראשות הישיבה בפאס (עליו כתב ה"אור החיים" בהקדמתו לספרו "פרי תואר":" והמתקתי סוד עם רב ועצום, יחיד בדורו, גדול הרבנים, חכם החכמים, הדיין רבי שמואל בן אלבאז, ה' ירומם כסא תורתו, אשר לבש מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. ולא הרימותי ידי לחתום על דברי אלא אחר הסכמת הרב הנזכר; והוא אשר אני מזכיר לפעמים בשם 'אחי הרשב"א'").

• פסק חתום על ידי רבי אליעזר די אבילה, מחכמי סאלי, אחיינו של ה"אור החיים" הקדוש.

• מכתבים ופסקים מאת חכמי תיטואן, ביניהם: מכתב אל חכמי פאס - רבי מנחם סירירו, רבי וידאל הצרפתי ורבי יהודה ן' עטר - בחתימת רבי חסדאי אלמושנינו אב"ד תיטואן (נפטר תפ"ח; בעל "משמרת הקודש"); פסק משנת תנ"ו בחתימות רבי יצחק ביבאס (נפטר תנ"ח) ורבי חסדאי אלמושנינו; פסק משנת תצ"ט בכתיבת וחתימת רבי מנחם עטייא אב"ד תיטואן (תלמידו של רבי חסדאי אלמושנינו), ועוד.

• למעלה מעשרה מכתבים ופסקים בחתימות חכמי צפרו - רבי שמואל בן חותא, רבי ישועה ב"ר משה ן' חמו, רבי מאיר בר יוסף דאבילה, ועוד (מהשנים תס"ז-תפ"ז בקירוב).

• פסקים מחכמי גיברלטר, מהשנים תצ"ב-תצ"ג ותצ"ט, בחתימות רבי יעקב שורייקי, רבי יום טוב ן' סעדון, רבי שלמה ן' עמארה, ועוד.

• מכתב שנשלח אל הנגיד אברהם מאיימראן, בלאדינו, פותח: "ראש שבטי ישראל פאר ישראל והדרן הגביר המרומם כה"ר אברהם מאיימראן נר"ו" (בחציו התחתון של הדף ובצדו השני - כתיבת יעב"ץ).

בין החותמים הנוספים בכרך שלפנינו: רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אדהאן, רבי מימון ן' דנאן, רבי שלם לכרייף, רבי יוסף שקרון, רבי אליהו הכהן, רבי מימון בוסידאן, רבי מכלוף ב"ר מרדכי הרוש, רבי שמואל בן סעדון, רבי מכלוף בוטבול, רבי יעקב ן' מלכא, רבי שלמה אבודרהם, רבי רפאל דוד בן עטר, רבי עובד בן עטר, רבי רפאל עובד אבן צור, רבי אליהו הצרפתי, רבי מתתיה סירירו, רבי רפאל בירדוגו, רבי משה טובי, רבי מימון בירודוגו, רבי שלמה טולידאנו, רבי יוסף עטייא, רבי שלמה ב"ר אברהם הכהן אלחדאד, רבי יוסף בר מלול, רבי אברהם ב"ר מאיר ביבאס, רבי מרדכי הכהן אלכלאץ, רבי אלעזר דוד הלוי, רבי יעקב בר שעיה, רבי שמואל קארו, רבי אהרן הצרפתי, רבי יעקב ביבאס, רבי יחיא אביקציץ, רבי יוסף צבע, רבי משה אדהאן, רבי אברהם דוד ן' חסין, רבי יעקב בהתית, רבי סעדיה ב"ר מימון אפלאלו, רבי שמעון הכהן סקלי, רבי אליעזר ב"ר דניאל בהלול, רבי יוסף בן דוד סעדון, רבי שלמה בנבישנתי, רבי שלמה ב"ר שלם שושנה, ועוד רבים.

[212] דף. מרבית הדפים בפורמט גדול - 25-30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים (במספר דפי כתמי רטיבות ועקבות פטרייה). בלאי וקרעים. קרעים חסרים, בחלק מהדפים עם פגיעה בטקסט. נתון בכריכה חדשה (מנותקת), עם קופסה תואמת.

מקור:

1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.

2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 51.

ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 106-112.

אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.

בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו

מחכמי פאס החתומים לפנינו במחצית הראשונה של שנות הת': רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן (השלישי, נפטר ת"מ; מלכי רבנן, דף קא), רבי שאול ב"ר סעדיה אבן דנאן (נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף קיא); רבי יהודה עוזיאל (השלישי, נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף נא), רבי עמנואל סירירו (מלכי רבנן, דף קב-קג), ועוד.

רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".

חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני פאס בדורם של מוהריב"ע והיעב"ץ, וביניהם רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס וחברו הקרוב של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, בהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א). נוספים על כך פסקיהם וחתימותיהם של רבים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א); רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס

משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.

רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).

רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).

רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלוש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.

רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו על כך בספר "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). ב"מלכי רבנן" (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".

בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס

משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין, שמקורה בעיר טולידו שבספרד, רבים מבניה היו מגדולי החכמים והרבנים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידיהם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.

רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.

רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו – רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.

בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).

רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".

רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס

רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.

רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.

רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא,