כתב-יד, אוצרות חיים, תורת האר"י מפי רבי חיים ויטאל, בעריכה מערבית. [מרוקו, מחצית ראשונה של המאה ה-18 בקירוב].

כתיבה מערבית, מסופר אחד. הסופר שילב ב"חלונות" הגהות מקובלים, בהן הגהות רבי יעקב צמח, וכן כמה מהגהות מקובלי מראכש – רבי אברהם אזולאי ורבי אברהם ן' מוסא. רבי אברהם אזולאי מוזכר מספר פעמים בברכת החיים (ראו לדוגמה דף ז2; רבי אברהם אזולאי נפטר בשנת תק"א).

בשולי הדפים נוספו הגהות ממספר כותבים. סופר כתב-היד וכן המגיהים בשוליים לא זוהו על ידינו. בדף ד2 הגהה חתומה: "אברהם אצבאן" (ייתכן שהיא הגהה אוטוגרפית של רבי אברהם ב"ר יצחק אצבאן, מחכמי מכנאס, ראו אודותיו: מלכי רבנן, דף יב, ב).

בדף לא1 חותמת רבי רפאל אבן צור האחרון, אב"ד פאס, שירש את כתבי אבותיו חכמי המשפחה, ונודע בספרייה העשירה שלו.

לאחר סיום ספר אוצרות חיים, בדף רז2: "את זה מצאתי תוספת בספר שהיה לפני בהעתקה והצגתיו לפניך...", ולאחר מכן: "הקדמה כוללת י"ס דאצילות..." (שער תלת רישין); ובדף ריב2: "שוב מצאתי זהו שער המקיפין...".

ספר אוצרות חיים נערך ע"י רבי יעקב צמח ובו סדר האצילות כפי ששמע רבי חיים ויטאל מרבו האריז"ל. מאחר והספר אינו כולל את סדר האצילות בשלמותו – ערכוהו מחדש המקובלים במרוקו ושילבו בו מספר שערים מספר מבוא שערים. לפנינו כתב-היד של החיבור בעריכה "מערבית" – הכוללת שילוב של ספר אוצרות חיים עם חלקים ממבוא שערים. נוסח זה מצוי רק בכתבי-יד שנעתקו בצפון אפריקה והוא נדפס לראשונה בליוורנו שנת הדר"ת (ראו: הרב יוסף אביב"י, בנין אריאל, עמ' נט, הערה 31).

ריד דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. נתון בכריכה חדשה (מנותקת), עם קופסה תואמת.

מקור:

1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.

2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 5.

ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 23.

כתב-יד, ספר פרי עץ חיים, כוונות התפילות והמצוות – על פי קבלת האר"י, מפי תלמידו רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו). [אירופה, המאה ה-18 בקירוב].

כתיבת סופר נאה. כתיבה אשכנזית רהוטה זעירה. הסופר שילב ב"חלונות" בתוך הטקסט את הגהות המקובלים, בהם רבי נתן שפירא, הגהות "מליקוטי החברים", ועוד. לפנינו עריכה של "פרי עץ חיים" השונה מעריכתו של מהר"ם פופרש שנדפסה במהדורת קוריץ תקמ"ה, וכן שונה מהעריכה של רבי נתן שפירא ("מאורות נתן" ו"מחברת הקודש"). טיבה המדוייק של עריכה זו צריך בדיקה.

העותק שלפנינו היה שייך כנראה למקובל רבי אריה ליב הלוי עפשטיין, אב"ד קניגסברג ובעל "הפרדס", מרואי פני הגר"א מווילנא. בתחתית דף קג2, בסופה של הערה בכתיבת הסופר על סדר ספרי התנ"ך, נוספה חתימה: "נ"ל[?] הק' ארי' ליב הלוי עפשטיין" – ניתן לשער כי זו חתימת ידו של בעל "הפרדס", על אף כי לא ידועה לנו חתימה אחרת שלו.

בדפי המגן ובמספר דפים נוספים רישומי בעלות וחתימות: "שלי הוא נתן ארי' ליב בא"א מו"ה דוב בער סג"ל מהוראדנא"; "זה הספר שייך להרבני הנגיד המופלג המפורסם האברך מו"ה נתן ארי' ליב באאמ"ו מו"ה דוב בער סג"ל עפשטיין מק"ק הוראדנה הבירה הנקרא בפי כול ר' בעריל מרדכי נעחס ממשפח' עפשטיין דק"ק הנ"ל"; "קניתי מהוני כדי לקיים מצות צורי וקוני נא' נתן בלא"א מו"ה דוב בער נעחיש"; "נתן ארי' ליב סג"ל" (ראש דף א/1); "נתן ארי' ליב במו"ה דוב בער סג"ל עפשטיין" (ראש דף קל/2) – כפי הנראה הוא אחיינו (בן אחיו) של רבי אריה ליב עפשטיין, ראו חומר מצורף.

הגהות ממספר כותבים בכמה מן העמודים.

קדוש ה' –
הגאון המקובל רבי אריה ליב הלוי עפשטיין אב"ד קניגסברג (תס"ח-תקל"ה), רב ומקובל, מגדולי דורו, מידידיו של הגר"א מווילנא, ומרבותיו של בעל "יסוד ושורש העבודה". חיבר עשרים ושלושה ספרים, בנגלה ובנסתר. חלקם נדפסו בחייו, בהם ספר "הפרדס" שעל שמו נודע, וסידור "אור השנים". נולד בהורודנא וכיהן כמגיד מישרים ורב בכמה קהילות. בשנת תק"ה התמנה לרבה של קניגסברג, ובה כיהן כשלושים שנה, עד לפטירתו. עמד בקשרי ידידות עם הגאון רבי אריה ליב ממץ בעל "שאגת אריה" ועם הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, הכותב לו באחד ממכתביו: "ממני הנרצע באהבתו כל הימים ונפשי קשור בנפשו". רבי יהונתן אייבשיץ פנה אליו בשאלות קבליות, והתייעץ עמו על המנהג הנכון בסדרי ה"כוונות" של תפילות הימים הנוראים. כשפרצה המחלוקת נגד רבי יהונתן אייבשיץ, יצא רבי אריה ליב להגנתו ודרש בשבחו.

הגר"א מווילנא היה מידידיו של בעל "הפרדס" ועסק עמו בדברי תורה בהלכה ובקבלה. למרות שהגר"א מווילנא לא נהג לכתוב הסכמות לספרים, הוא חרג מכלל זה ונתן הסכמה בכתב לשני מחברים בלבד, אחד מהם היה רבי אריה ליב בעל ה"פרדס" (השני היה רבי שמואל ב"ר אליעזר מקלווריעא). את הסכמת הגר"א על הדפסת ספרו (בהסכמה לא נכתב על איזה ספר מדובר), הדפיס רבי אריה ליב לראשונה בספרו הלכה אחרונה וקונטרס הראיות, קניסברג תקי"ט, ולאחר מכן הדפיסה בשנית כלשונה בסידורו אור השנים, קניגסברג תקכ"ה (ראו: וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 991).

מתלמידיו הנודעים של בעל "הפרדס" היה הצדיק החסיד רבי אלכסנדר זיסקינד מהורודנא, בעל "יסוד ושורש העבודה", הכותב בחיבוריו דברים בשם רבו בעל "הפרדס".

קל דף (דפים קד-קח ריקים). 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים במספר מקומות. התכהות דפים בחלק מהכרך. קרעים ובלאי במספר דפים. פגמים עם פגיעות בטקסט בדף הראשון. כריכה חדשה.

כתב-יד, ספר זמרת הארץ – כוונות התפילה על פי הקבלה, וספר כסף הכיפורים – תיקון למגיפה, מאת המקובל רבי אביגדור עזריאל. [ירושלים, תקל"ז-תקנ"ח, המחצית השנייה של המאה ה-18].

לפנינו עותק המחבר רבי אביגדור עזריאל, ובו שני חיבוריו בקבלה – ספר זמרת הארץ וספר כסף הכיפורים. החיבור הראשון (זמרת הארץ) נכתב ברובו בידי כותב אחד, בכתיבה מזרחית בינונית, מלבד שלושה דפים באמצע (דפים מא-מג), שנכתבו על ידי כותב שני, בכתיבה מזרחית רהוטה עגולה (בסגנון החברונאי, דומה לכתיבת החיד"א). החיבור השני (כסף הכיפורים) נכתב כולו על ידי הכותב השני. שני הכותבים היו כנראה מחכמי המקובלים בישיבת "בית אל" בירושלים – חבריו של המחבר.

בראש כל אחד מהחיבורים הוסיף המחבר נוסח "שער" בכתיבת ידו וחתימתו. נוסח השער של החיבור הראשון פותח: "אנא בריא קלה תכנתי ועשיתי קונטריס זה קטן הכמות קריתי שמו זמרת הארץ לענין מעשה רב לעשות רצון אבינו שבשמים ולתקן השכינה ולקרב הגאולה...", ובסופו: "דברי עבד ה' והוא אביגדור עזריאל" (חתימה מסולסלת). נוסח השער השני: "אנא קטינא דארעא דישראל תכנתי ועשיתי קונטרס הזה לתיקון המגפה שלא יבא ולא יהיה וקריתי שמו כסף הכפרים ואספתי כל דברי רבינו הקדוש האר"י זצוק"ל... וגם קבצתי איזה סגולות והוספתי נופך משלי... נאם עבד ה' אביגדור עזריאל ס"ט" (חתימה מסולסלת).

בדף יא2 הגהה בכתב-ידו של המחבר.

כתב-היד שלפנינו נכתב לאחר שנת תקל"ז, אז נפטר רבו של המחבר – הרש"ש, שכן הוא מזכירו בברכת המתים, אך קודם פטירת המחבר עצמו בשנת תקנ"ח.

שני החיבורים נדפסו בירושלים בשנת תרנ"ב, על ידי רבי אברהם עזריאל – מצאצאי המחבר, אך בכתב-היד שלפנינו ישנם שינויי סדר ושינויי נוסח רבים מהנדפס.

ידועים לנו מספר כתבי-יד מקבילים, שאף הם הועתקו עבור המחבר. האחד הוא כת"י JTS מס' 2137. כתב-יד זה כולל את שני החיבורים הנ"ל. כולו בהעתקת הכותב הראשון שלפנינו, ויש בו הגהות ותיקונים רבים בכתב-יד המחבר. בראש החיבור הראשון מופיע שער בכתיבת וחתימת המחבר, ובראש החיבור השני נוסח השער הוא בכתיבת המעתיק. הסדר והנוסח בכתב-יד זה תואם לנדפס, ויש לשער שהוא כתב-היד שעמד בפני המדפיסים (תיקוני המחבר שולבו בנוסח המודפס).

כתב-היד השני הוא כת"י בניהו K 159 הכולל רק את החיבור זמרת הארץ. אף הוא בכתיבת המעתיק הראשון שלפנינו, עם עמוד שער בכתיבת וחתימת המחבר. טופס זה הוא ללא הגהות המחבר.

כתב-יד שלישי הוא כת"י JTS מס' 3639, הכולל רק את החיבור כסף הכיפורים, מאותו מעתיק, ללא שער וללא הגהות המחבר (ייתכן שהוא חציו השני של כת"י בניהו).

נציין דוגמה אחת לשינוי מעניין. בנוסח השער של "כסף הכפורים" בכתב-יד JTS הנ"ל נכתב (וכך גם בנדפס): "...ואני מודיע לך שכל הכונות הכתובים כאן הן הן דברי רבינו הקדוש... האר"י זיע"א ומבלעדו לא כתבתי כי אם סידרתי והרחבתי הענין...", ואילו בנוסח שלפנינו נכתב: "ואספתי כל דברי רבינו הקדוש האר"י זצוק"ל שבספר הכונות וגם קבצתי איזה סגולות והוספתי נופך משלי...".

המחבר,
הגאון המקובל רבי אביגדור עזריאל (נפטר טבת תקנ"ח), מגדולי חכמי המקובלים במדרש החסידים "בית אל" בירושלים, ומתלמידיו המובהקים של רבי שלום מזרחי דידיע שרעבי (הרש"ש). נמנה גם על חברי ישיבת "חסד לאברהם" בירושלים, בראשותו של הגאון רבי דוד פארדו בעל "חסדי דוד" על התוספתא, ובהמשך התמנה כחבר בית דינו של המהרי"ט אלאגזי. שלוש תשובות שלו בהלכה הדפיס חברו המהרי"ט אלגאזי בתוך ספרו "שמחת יום טוב" (שאלוניקי תקנ"ד, סימנים ב, ט, כז). הראשון לציון הגאון יש"א ברכה כותב עליו בהסכמה לספר זמרת הארץ (ירושלים תרנ"ב): "חד מן קאמייא, מבני עליה, הקדוש האלוקי חסידא קדישא ופרישא משיירי כנסת הגדולה תלמיד ותיק להמקובל האלוקי השמ"ש זיע"א...".

[3], ב-מ, [מא-מד]; א-יו דף; [15] דף (סה"כ 75 דפים כתובים). 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים. סימני עש רבים, עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

מכתב (15 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הצדיק הקדוש רבי אליהו גוטמכר אב"ד גריידיץ. [גריידיץ], אסרו חג פסח, ניסן תרל"ד [1874].

נשלח אל "הרב דשטראסבורג" רבי זעליג גראנעמאן (גרונמן), בעקבתו פנייתו אליו להתפלל עבור חולה מבני עירו. תוכן התשובה מעניין וכולל פרטים שונים בסגולת ה"פדיון נפש" ודרכי עשייתו, שאינם ידועים ממקורות אחרים: "...היום הגיעני חמשה ר"ט, ופניתי מכל אשר לפני ועשיתי פדיון נפש להעמיד האילנא דחיי בצירוף התפלה בעד ר' יהודה בן האשה פרומט, וכתבתי שמו להזכירו עוד בתפלה, ויען שנכון שגם הנפדה יהי מן המקבלים מכסף הפדיון להיות נהנה גופו במעט לחזקו, יש בזה א' ז"ג [=זילבער גראשן אחד, Silbergroschen] לקנות צוקער או זולת זה מה שיוכל החולה ליקח להנאתו, אם הוא צוקער יותן להמתיק המשקה אשר שותה, וימחול נא לבקרו ולאמר לו שהרב דגרידץ מתפלל שישלח לו ה' רפואה שלימה, ומברכו ברפואת הנפש וברפואת הגוף. יוכל לומר לו באיזה לשון שירצה מעכ"ת, אין הכרח דווקא כפי מכתבי בלשון הקדש, ויתן ד' נא מעתה שיבא התחלה לרפואה, ידידו המוכן לרצונו בכל האפשרי, הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חפ"ק גרידץ".

הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. כיהן ברבנות פאלשען עד שנת ת"ר בערך, אז עבר לכהן ברבנות גריידיץ, ובנו בכורו רבי צבי הירש גוטמאכר נתמנה במקומו לאב"ד פאלשען. נודע כקדוש ומקובל, ובשנותיו האחרונות התפרסם שמו ברחבי העולם היהודי כ"פועל ישועות". סיפורי נפלאות נפוצו על הניסים הגדולים והישועות מברכותיו של "דער גריידיצער צדיק" [הצדיק מגריידיץ] – "שמכל המדינות באו אליו לבקש ברכותיו ותפלותיו, כל אחד לפי מה שהוא צריך" (אגרות סופרים, בשולי אגרת כט). לאחר שבנו רבי צבי הירש נפטר על פניו בגיל צעיר (בשנת תרל"א) ללא שהשאיר אחריו צאצאים, הוציא האב את ספר בנו "נחלת צבי" ו"קן מפורשת" (לבוב, תרל"ג), כאשר בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" מבטיח רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".

[1] דף כפול. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים וסימני קיפול.

כתב-יד על קלף ונייר, הלכות רב אלפס (הרי"ף), מסכת ברכות. [איטליה, ראשית המאה ה-15 בקירוב].

פורמט קטן, כתיבה איטלקית בינונית (16-18 שורות בעמוד). נכתב בידי שני סופרים. הכותב הראשון כתב עד דף 54, והכותב השני – מדף 55 ועד הסוף.

במספר דפים נכתבו בשוליים שינויי נוסח או השלמות, בכתיבת הסופרים.

כתב-היד בנוי מקונטרסים מעורבים מקלף ונייר. שיטה זו נהגה עם המעבר מקלף לנייר כמצע כתיבה. באיטליה רווחה תופעה זו במאות ה-14 וה-15.

פרופ' מלאכי בית אריה מתאר תופעה זו בספרו "קודיקולוגיה עברית" (מהדורת 2021, עמ' 201): "...הנייר החליף בהדרגה את הקלף כמצע הכתיבה העיקרי, אבל בכתבי-יד רבים, למעט אלה שהופקו באשכנז, הרכיבו את הקונטרסים על ידי עטיפתם בגיליונות של קלף. בדרך כלל הורכבו קונטרסים מעורבים אלו מגיליון חיצון ומגיליון מרכזי של קלף, ובתווך ביניהם הושמו גיליונות נייר שקופלו יחדיו והיו לקונטרס... באופן זה היו הדף הראשון והדף האחרון ומִפתח אמצע הקונטרס עשויים קלף, וכל שאר הדפים היו עשויים נייר. הרכב כזה היה מעין פשרה בין זולות הנייר ופגיעותו ובין יוקר הקלף ועמידותו. גיליונות הקלף שעטפו את גיליונות הנייר בקונטרסים המעורבים הגנו עליהם מן הבליה במִקפלם החיצון ובמִקפל הפנימי של מִפתחם המרכזי, ובעיקר הגנו עליהם מפני הנזקים שהשימוש בכתב-היד עלול לגרום לגיליונות הנייר החיצונים והמרכזיים בגלל תפירת הקונטרסים ההדוקה".

כתב היד עשוי משמונה קונטרסים. רוב הקונטרסים עשויים 14 דף. בכל קונטרס 10 דפי נייר ו-4 דפי קלף (הדף הראשון והאחרון בכל קונטרס עשויים קלף, וכן מפתח הדפים הפנימי בכל קונטרס עשוי קלף). הקונטרס השביעי פותח בדף קלף אחד ואחריו ששה דפי נייר, והקונטרס השמיני עשוי שני דפי קלף בלבד. הקונטרס הראשון חסר בתחילתו דף נייר אחד, וכנראה גם דף קלף אחד (שהיה ריק או שנכתב עליו נוסח שער). בתחילת ובסוף הקונטרסים (בשוליים, בסוף הקונטרס למטה ובראש הקונטרס למעלה) מופיעות אותיות המציינות את מספרי הקונטרסים ("שומרי קונטרסים"), למעט בשני הקונטרסים האחרונים.

בדף המגן הקדמי רישום בעלות: "זה הספר שלי שלמה מפורטו יצ"ו אורבינו".

כריכה עתיקה, מעוטרת [מהמאה ה-16 בקירוב]. רישומים (באיטלקית) בדף הבטנה הקדמי, משנת 1565.

כתב-יד נוסף שיצא מתחת ידיהם של שני הסופרים הנ"ל, ומסתבר שבאותה העת, הוא כת"י אוסף מנפרד להמן, מס' D 147 (ראו: כריסטי'ס, ניו יורק, דצמבר 1984, פריט 88). בכתב-יד זה הועתק רב אלפס על מסכת ביצה, באותו פורמט ובאותה שיטת קינטרוס של קלף ונייר, וגם בו מתחלפת הכתיבה באמצע מכתיבת ידו של הסופר הראשון שלפנינו לכתיבת ידו של הסופר השני.

[91] דף, מתוכם 26 דפי קלף (ראו פירוט על הרכב הקונטרסים לעיל). חסר מעט בתחילתו (לפי הטקסט – חסר דף אחד; לפי הרכב הקונטרסים חסר כנראה גם דף קלף אחד, שהיה ריק או שנרשם עליו נוסח שער). 14 ס"מ. רוב הדפים במצב טוב, חלקם בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי ופגעי רטיבות (סימני פטריה במספר דפים בסוף). קרעים, קרעים חסרים, חיתוכים חסרים בקלף, קמטים ופגמים שונים, עם פגיעות ומחיקות בטקסט במספר מקומות. הדף הראשון עם קרעים חסרים ופגיעה בטקסט. כריכת עור עתיקה, מעוטרת, עם פגמים וקרעים.