מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שלמה יוסף זוין. קזמירוב (Kazimirovo), פלך מינסק, י"ג סיון תרס"ח, 30 במאי 1908.

דף (מקופל לשניים), כתוב על גבי עמוד אחד; בגב מופיעה כתובתו של הרב זוין (באותיות קריליות).

נשלח אל מר
אלעזר (לזר) ניסלוביץ (Lazar Nisselovich; 1854-1914), הנציג היהודי ב"דומה הממלכתית השלישית של האימפריה הרוסית" ומראשי הלוחמים נגד האנטישמיות ולמען זכויות היהודים ברוסיה הצארית (על פעילותו באותן שנים לטובת יהדות רוסיה יחד עם הרבי הרש"ב מליובאוויטש, ראה אגה"ק הרש"ב, חלק ב, אגרות רסד-רסה, רפז, רצז, רצט, וראה סיפור מעניין המובא בספר "במחיצתם של גדולים", עמ' 182-184).

עדות מוקדמת לפעילותו הציבורית של הרב זוין בתקופת כהונתו כרבה של קזמירוב, בהיותו כבן עשרים ושתיים שנה בלבד. במכתבו מחזק הרב זוין את ידיו של מר ניסלוביץ' בקבות נאום הגנה נחרץ שנשא בדומה, ובו הגן בעוז ובגאווה על כבוד העם היהודי. בין הדברים כותב הרב זוין: "ירשני נא כבודו להביע לפניו בזה את רגשי הכבוד והתודה... בעד הופעתו על הקתדרא של דומת-הממלכה, בישיבת-הערב של יום 27 מאי, בתור דיפוטט [נציג] יהודי המגין ברמה על כבודו המחולל של עמו... הפרקציות הימניות... גרמו לו עכובים ומעצורים ברעש-קולותיהם ובתהלוכותיהם הפראיות; אבל – רוחו לא נפל מעל כבודו ובאופן מצוין עלתה לו להתגבר עליהם ולהגן על כבוד עם משולל-זכוית האדם. הריני מביע את תקותי וברכתי – ביחד עם הרבה הרבה מאד מאחינו הנדכאים והנאנקים – כי, עד כמה, שלדאבוננו, מעטים מאד הם מספר באי-כחנו בהדומה השלישית, לא יהיה בכ"ז הופעת כבודו... ובא[ו]מץ ובמרץ כבודו כפעם בפעם להגן על כבודו וזכיותיו של עמנו, בין בנאומי-הגנה ובין – מה שעוד יותר נכבד הוא לנו – בנאומי-האשמה, בקראו את הקריאה הגדולה: 'אנחנו מאשימים!' על גזל-המשפט ועל שלילת-הזכיות... ואלקי ישראל יהיה בעזרו!".

הגאון החסיד רבי שלמה יוסף זוין (כסלו תרמ"ז-תשל"ח), מגדולי הגאונים הרבנים בדור האחרון, עורך האנציקלופדיה התלמודית וחתן פרס ישראל; אב"ד רבני חב"ד בארץ ישראל וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. בן החסיד רבי אהרן מרדכי אב"ד קזמירוב, שהיה מחסידי חב"ד-קאפוסט. מצד אמו היה נכד לרבי שמואל אברהם אב"ד פאריטש (מתלמידי ר' הלל מפאריטש). נסמך לרבנות על ידי האדמו"ר רבי שמרי' נח שניאורסון מבאברויסק (נכד ה"צמח צדק" מליובאוויטש), שהיה רבו המובהק בתורת החסידות, ועל ידי הגאון מראגאטשוב. לאחר פטירת אביו (כ' סיון תרס"ג), נתמנה על מקומו לרבה של קזמירוב, בגיל שבע-עשרה שנים בלבד. בהמשך שימש ברבנות בעיירות קלימוב, מגלין, ונובוזיבקוב.

בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל וכיהן כרב קהילת חב"ד בתל אביב. בשנת תרצ"ז עבר לירושלים. הן בתקופת רבנותו ברוסיה והן לאחר עלייתו לארץ ישראל, נטל חלק בעסקנות ציבורית לטובת העם היהודי. עמד בקשר הדוק עם אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש וסייע בפעולותיו להטבת מצבם של יהודי רוסיה. לאחר הסתלקותו, נמנה על הראשונים שחתמו על "כתב התקשרות" לחתנו הרבי מליובאוויטש.

[1] דף (מקופל לשניים). 21 ס"מ. מצב טוב. סימן קיפול. כתמים ובלאי קל.