שני מכתבים: מאת הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר, ומאת הגאון רבי אברהם צבי קאמאיי אב"ד מיר. מיר, טבת תרפ"ג [1923], ואדר תרצ"ד [1934].

כתבי סמיכה לרבנות והמלצות, עבור תלמיד ישיבת מיר רבי דוב סוקולובסקי. בתעודה משנת תרפ"ג כותב הגרא"י פינקל: "תעודה – נתונה לתמיד הישיבה מר דובער סאקאלאווסקי... כי ראוי ומוכשר הוא, הן מפאת ידיעותיו והן מצד הנהגתו הישרה, להיות לרב ומורה בישראל, והעדה אשר תבחר בו, בטח תשבע רצון ממנו...".

בכתב הסמיכה משנת תרפ"ג, הכתוב במכונת כתיבה, עם חותמת "מנהלי הישיבה במיר" ובחתימת חותנו רב העיר רבי אברהם צבי קאמאיי, נכתב: "הנני להודיע בזה בשער בת רבים תהלת הרב הג' המפרורסם, חריף ובקי בחדרי תורה, יראת ד' היא אוצרו... מוה"ד דוב סאקאלאווסקי נ"י, שהי' תלמיד ישיבתנו הקדושה כמה שנים, ומכיר אני אותו לגדול בתורה בחריפות ובקיאות בש"ס ופוסקים, וידיו רב לו להורות ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כאחד הרבנים הגדולים... ומצויין הוא בכל המעלות והמדות הנדרשות לרב בישראל, וראוי להיות רב בקהלה הכי גדולה ונכבדה... אברהם צבי הירש קאמאי אב"ד ור"מ פ"ק מיר".

הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל (תרל"ט-תשכ"ה), ראש ישיבת מיר בחו"ל ובארץ ישראל. בנו של "הסבא מסלבודקה" הגה"צ רבי נתן צבי פינקל, וחתנו של הגאון רבי אליהו ברוך קמאי אב"ד וראש ישיבת מיר (ת"ר-תרע"ז). רבי אליעזר יהודה כיהן בראשות הישיבה בעיר מיר. לאחר גלות הישיבה לווילנא בתקופת השואה, נסע לארץ ישראל בשנת תש"א, על מנת להביא את הישיבה לארץ ישראל.

הדבר אמנם לא עלה בידו, אך הבחורים הצליחו להמלט ולנדוד לשנחאיי שבמזרח הרחוק. בשנת תש"ג הקים את ישיבת מיר בירושלים, העומדת עד היום לתפארה והיא אחת הישיבות הגדולות בעולם. היה זקן ראשי הישיבות בארץ ישראל, ועזר רבות בהקמת ישיבות וכוללים ברחבי הארץ.

הגאון רבי אברהם צבי קמאי (תר"כ-נספה בשואה תש"ב), רבה האחרון של מיר. גאון מופלג, בקי וחריף בכל חדרי תורה. איש קדוש ומורם מעם. בנו של ראש הישיבה הגאון רבי אליהו ברוך קמאי (ת"ר-תרע"ז) וממלא מקומו ברבנות העיר מיר, ואף כיהן בראשות הישיבה יחד עם גיסו הגרא"י פינקל. לפני מלחמת העולם הראשונה כיהן ברבנות קיידאן. נרצח בשואה יחד עם 2300 יהודים מתושבי קהילת מיר, בי"ט מרחשון תש"ב (9 בנובמבר 1941), הי"ד. עֵד-ראיה מהניצולים סיפר על מעמד נורא זה: "... בשעה שאספו הנאצים את כל תושבי העיר היהודים בשוק ומשם הובילו אותם באוטומובילים אל הבורות אשר חפרו מחוץ לעיר, אמר הרב אל כל היהודים שנאספו ע"י נוגשיהם המרצחים בכיכר השוק: קַבְּלוּ את כל זה באהבה, כמו התנא ר' עקיבא שקיים בשעה האחרונה את הפסוק "ואהבת את ה'... בכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך". (אלה אזכרה, ג', עמ' 41)

נשוא המכתב,
הגאון רבי דוב סוקולובסקי (תרנ"ז-תשמ"ח), מגדולי התורה והיראה ומצדיקי ירושלים. מבחירי ישיבת מיר, שנודע בשם "העילוי ר' בערל סאפאטקינער" (על שם עיר הולדתו סאפאטקין), ותלמיד ה"חפץ חיים" בישיבת ראדין. בשלהי שנות התר"פ בקירוב נשא את בת הגאון רבי אברהם צבי קמאי אב"ד מיר, שסמך על חתנו רבי דוב כרב ופוסק בכל עניני הקהילה, וכאשר נסע מן העיר היה רבי דוב ממלא את מקומו בהוראת הלכה למעשה ובמסירת שיעורים בישיבה הקדושה.

עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ב, ולימים הקים בירושלים את הישיבה והכולל "מאור התורה", ואת המוסד "בית לפליטות". הרביץ תורה ועסק בפעילות חסד והחזקת תלמידי חכמים עניים ויתומים. הקים בירושלים את חברת "מזהירי שבת". נפטר בלא ילדים בזקנה מופלגת.

2 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי. 27 ס"מ. מצב משתנה, טוב עד בינוני-טוב. באחד מהם כתמים וקרעים.