מכירה פומבית 102 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove books, filter books,
- book (18) Apply book filter
- אמנות, (12) Apply אמנות, filter
- מאוירים, (12) Apply מאוירים, filter
- מאוירים (12) Apply מאוירים filter
- כרזות (12) Apply כרזות filter
- ספרים (12) Apply ספרים filter
- אמנות (12) Apply אמנות filter
- art (12) Apply art filter
- art, (12) Apply art, filter
- illustr (12) Apply illustr filter
- poster (12) Apply poster filter
- ועותקים (6) Apply ועותקים filter
- יסוד (6) Apply יסוד filter
- מיוחסים (6) Apply מיוחסים filter
- ספרי (6) Apply ספרי filter
- and (6) Apply and filter
- classic (6) Apply classic filter
- copi (6) Apply copi filter
- import (6) Apply import filter
- of (6) Apply of filter
- ownership (6) Apply ownership filter
"Das Familienbilderbuch", ספר ילדים כתוב ומצויר ביד, מעשה ידיו של האמן היהודי-גרמני פיליפ ארלנגר. גרמניה [בראונשווייג?], 1922. גרמנית.
עפרון, דיו וצבע מים על נייר.
הספר נוצר בידי הצייר והפסל היהודי-גרמני פיליפ ארלנגר, והוא מכיל עשרים וחמישה ציורים ססגוניים בצבעי מים המציגים תמונות מחיי הכפר, מלווים בכיתובים בגרמנית: סוסים מושכים בעגלה, חמורים מובילים דגנים לטחנת הקמח, חיות משק וחיות בית, ילדי המשק, האיכרים בעבודתם, ועוד. על גבי הכריכה הקדמית ציור נוסף, חתום "Ph. Erlanger".
ארלנגר הכין את הספר עבור אחייניתו לוטה, לכבוד חתונת הכסף (חצי-יובל) של אחותו יוזפינה ובעלה, הנוירולוג שאול זיגפריד לבנטל (Löwenthal); בשנים הבאות, הוענק הספר לכל ילד חדש שנולד במשפחה, עד לשנת 1935 – אז עזבה המשפחה את גרמניה.
על גבי הכריכה ודף הבטנה הקדמי מספר רישומים המגוללים את תולדות הספר (גרמנית): על דף הבטנה הקדשה מאת יוזפינה וזיגפריד (חתומה: "הדוד והדודה לוונטל"), המעניקים את הספר לבנו של פיליפ – ראלף; על גבי הכריכה הקדמית הקדשה שנייה, בכתב-ידו של פיליפ עצמו (מתוארכת 1931), המעניק את הספר בחזרה ל"לורכן" – ילדתה של מקבלת הספר המקורית לוטה, שהייתה אז כבת שנה; בתחתית הכריכה הקדשה בלתי חתומה משנת 1935, המעניקה את הספר ל-"אורי שלנו" – בן אחיה של לוטה, שהיה אז כבן שנתיים (בשנה זו עזבה המשפחה את גרמניה ועלתה לארץ ישראל).
פיליפ ארלנגר (Philipp Erlanger, 1870-1934), פסל וצייר יהודי יליד פרנקפורט. למד ב-Städelsches Kunstinstitut בפרנקפורט ובאקדמיה לאמנויות יפות במינכן. סגנונו הושפע מציוריו של מורהו, הצייר הגרמני היינריך פון ציגל (Heinrich Johann von Zügel, 1850-1941), אשר התמחה בציור חיות משק ובית וסצנות פסטורליות. בעקבות אחותו עבר להתגורר בבראונשווייג, שם הציג מפסליו ומציוריו, ושם נפטר. בשנת 1935 עזבו אחותו ובני משפחתה את גרמניה ועלו ארצה, ועמם הספר שלפנינו.
[25] דף (מאוירים מצדם האחד). 27.5X20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. מעט רישומים בעפרון ובעפרון צבעוני. בלאי בדפים. כריכה קשה, מחופת בד (בצדה הקדמי "חלון" שבו הציור הנוסף). כתמים ופגמים בכריכה (בבד החיפוי ובציור). קרעים קלים בשדרה.
יינגל צינגל כוואט [הילד השובב], מאת מאני לייב. ציורים מאת אליעזר (אל) ליסיצקי. הוצאת "קולטור-ליגע", ורשה, 1922. יידיש. מהדורה שנייה.
מעשייה מחורזת לילדים מאת משורר היידיש מנחם לייב בראהינסקי (מני לייב); מלווה איורים בשחור-לבן מאת אל ליסיצקי, עם איור עטיפה צבעוני ודף שער שנדפס במיוחד עבור מהדורה זו.
הספר "יינגל צינגל כוואט" ראה אור בשנת 1919 בעיצובו של אל ליסיצקי, כשעל עטיפתו הקדמית איור בדמות ילד רכוב על סוס, מודפס בשלושה צבעים – אדום, כחול וצהוב (איור זה נמנה עם עבודותיו המוכרות ביותר של ליסיצקי).
לקראת הדפסתה של המהדורה השנייה, יצר ליסיצקי איור נוסף, השונה מכל איוריו האחרים של הספר – מעין גרסה מודרניסטית של איור העטיפה הצבעוני – ה"מזקקת" את דמות הילד והסוס לשלושה קווים בלבד, בשילוב עם הטקסט (איור זה שימש כדף השער של המהדורה השנייה).
המהדורה השנייה נדפסה בשנת 1922 בעיר ורשה, בשני גדלים: בפורמט מוקטן של ספרון (14 ס"מ) ובפורמט של ספר בגודל מלא (כגודלה של המהדורה הראשונה). לפנינו עותק מן הגרסה הגדולה, הנדירה מבין השתיים.
ראו:
• Ideology and Identity, El Lissitzky in Berlin, מאת Christina Lodder (בתוך: The Russian Jewish diaspora and European culture, 1917-1937, הוצאת Brill, ליידן-בוסטון, עמ' 339-360).
• El Lissitzky, The Jewish Period, מאת Alexander Kantsedikas, הוצאת Unicorn Publishing Group, לונדון, 2017 (עמ' 97).
[1], 10, [1] עמ', 26 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קמטים. עטיפה קדמית מנותקת. קרעים וקרעים חסרים בשולי העטיפה (ברובם קלים).
כרזת פרסום לתערוכה "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) במינכן. דפוס Max Schmidt & Söhne, מינכן, 1936. גרמנית.
כרזה ליתוגרפית – הזמנה לתערוכת אמנות מודרנית ("אמנות מנוונת") בגרמניה הנאצית – המעוצבת כגרסה פרודית לעבודתו של אל ליסצקי "הכו את הלבנים באמצעות הטריז האדום!" (רוסית: Клином красным бей белых!, 1919). עיצוב: Hans Vitus Vierthaler (חתום בדפוס).
הכרזה המקורית – מעבודותיו המוכרות ביותר של ליסיצקי – פורסמה בעיצומה של מלחמת האזרחים ברוסיה, והציגה דימוי של משולש אדום החודר אל תחומו של עיגול לבן (הצבא האדום המביס את רוסיה הלבנה). בכרזה שלפנינו דימוי כמעט זהה, שצבעיו הוחלפו – המשולש נצבע בשחור (גרמניה הנאצית) והעיגול באדום (רוסיה הקומוניסטית). תחת האיור נדפס המשפט (בגרמנית): "מה שאנו מציגים בתערוכה זו נלקח פעם ברצינות!" (פרפרזה על המוטו שהופיע על קיר תערוכת הדאדא הראשונה בברלין, 1920: "קחו את הדאדא ברצינות"). בשוליים התחתונים פרטי התערוכה ושעות הכניסה.
"אמנות מנוונת" היה שמה של תערוכה נודדת בגרמניה הנאצית – כ-650 יצירות של כמאה אמנים מודרניים, שהוחרמו ממוזיאונים וגלריות ברחבי גרמניה והוצגו באופן מבזה ולועג בערים שונות. מטרת התערוכה היתה להציג את כל מה שנתפש בעיני המפלגה הנאצית כמנוון וסוטה באמנות המודרנית, והוצגו בה יצירות של מיטב האמנים המודרניים במחצית הראשונה של המאה ה-20: ליסיצקי, פיקאסו, מונק, שאגאל, קנדינסקי, מאטיס, ואחרים. לקראת כל תערוכה הפיצו הנאצים חומרי תעמולה שונים, בהם כרזות וחוברות הסברה.
30X20.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קמטים ופגמים קלים. הכרזה עברה שיקום מקצועי, עם השלמות צבע.
כרזת פרסום לסרט הקולנוע "פרופסור מאמלוק" (Professor Mamlock). ארה"ב, [1938].
במרכז הכרזה איור הסצינה המוכרת ביותר מן הסרט – הרופא היהודי "פרופסור מאמלוק" נגרר בידי שני קציני "אס. אה." - כשעל חלוקו רשומה המילה "Jude" (יהודי). בשוליים נדפסו שמות היוצרים: הבימאים הרברט רפפורט ואדולף מנקין, המחזאי פרידריך וולף ואולפני ההפקה "לנפילם" בסנקט פטרבורג.
הסרט "פרופסור מאמלוק" הופק בברית המועצות בשנת 1938, בעקבות מחזה מאת הרופא היהודי פרידריך וולף - והיה מיצירות הקולנוע הראשונות לתאר את רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית. עם צאתו זכה להצלחה חסרת תקדים ברוסיה, ועוד באותה שנה הופץ ברחבי העולם והוקרן בפני מיליוני צופים. בלחץ גרמניה הנאצית, נאסרה הקרנת הסרט במדינות שונות – בריטניה, צרפת, סין – אך לא בארה"ב, שם הוקרן ביותר ממאה בתי קולנוע (הקרנת הבכורה נערכה ב-7 בנובמבר 1938, יומיים לפני מאורעות "ליל הבדולח").
הכרזה עוצבה בידי הצייר היהודי-אמריקני הוגו גלרט (1892-1985) – אמן פוליטי אנטי-פאשיסטי וחבר המפלגה הקומוניסטית בארה"ב, אשר בתקופת מלחמת העולם השנייה עמד בראש הארגון "Artists for Victory" – כ-10,000 אמנים אמריקנים שרתמו את כשוריהם למאבק בגרמניה הנאצית. את איור הכרזה שלפנינו הכין לקראת הקרנת הבכורה.
100X68 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. מעט כתמים וקמטים. קרעים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (משוקמים שיקום מקצועי, עם מעט השלמות צבע). פיסות של נייר דבק מודבקות בגב.
"זכור את אלטלנה על נשקה וחייליה", כרזה מאוירת. ללא פרטי המדפיס או שם המאייר, [ישראל, 1948 בקירוב].
איור מרשים בו נראית הספינה "אלטלנה", בלב ים. מודפס בצבעים אדום, כחול ושחור.
כפי הנראה, נדפסה מטעם תנועת החרות או יוצאי האצ"ל לאחר הפגזת הספינה "אלטלנה" מול חופי תל-אביב.
הספינה "אלטלנה", אשר נקראה על שמו הספרותי של זאב ז'בוטינסקי, נרכשה בארה"ב בקיץ 1947 על ידי "הועד העברי לשחרור האומה". תחילה נועדה להבאת מעפילים לארץ ישראל, אולם בהמשך הוחלט להביא על סיפונה גם נשק ואמצעי לחימה עבור האצ"ל. ביוני 1948 הפליגה הספינה לחופי ישראל, כשעל סיפונה כ-900 עולים וציוד צבאי רב, אלא שבינתיים הוקם צה"ל, והאצ"ל פורק.
עוד טרם הגעת הספינה לחופי ישראל, התגלעו חילוקי דעות קשים בין הנהגת האצ"ל לנציגי ממשלת ישראל. נציגי האצ"ל דרשו כי הציוד הצבאי שעל סיפון ה"אלטלנה" יועבר לידי יחידות האצ"ל שלחמו במסגרת צה"ל ויחידות האצ"ל במרחב ירושלים (שם שמרו יחידות האצ"ל על עצמאותן), ואילו נציגי הממשלה דרשו שהציוד הצבאי יועבר קודם כל לרשות צה"ל. עם הגעת "אלטלנה" לחוף כפר ויתקין, ב-20 ביוני 1948, כותר האזור על ידי כוחות מחטיבת אלכסנדרוני, ואנשי האצ"ל נדרשו למסור באופן מידי את הנשק, שנפרק מהאנייה, לידי שלטונות צה"ל. בעקבות סירוב אנשי האצ"ל לדרישה זו, פרצו חילופי אש בין כוחות צה"ל וכוחות האצ"ל, והספינה נמלטה מן החוף והפליגה דרומה לכיוון תל-אביב.
עם הגיעה לחופי תל-אביב, ב-22 ביוני, התחדשו חילופי האש בין כוחות צה"ל לבין אנשי האצ"ל, במהלכם נפגעה הספינה ועלתה באש. "פרשת אלטלנה" הסעירה את הציבור בארץ ועוררה פולמוס רב. שנים לאחר הפרשה, עוד קיימות מחלוקות וגרסאות שונות על השתלשלות האירועים המדויקת.
ידיעה על הפצת הכרזה הופיע בעיתון "על המשמר" ביום 29 ביולי 1948: "אנשי האצ"ל, ובראשם ה'פירר' מ. בגין... מעל לוחות המודעות בראש חוצות ישראל מכריזים הם: 'זכור את אלטלנה!'" (למיטב ידיעתנו, ביטוי זה הופיע בכרזה זו בלבד).
69.5X49.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים. מעט כתמים. נתונה במסגרת. לא נבדקה מחוץ למסגרת.
HAPAG Mittelmeer- und Orientfahrten, כרזת פרסומת לקווי הים התיכון של חברת הספנות הגרמנית HAPAG, בעיצוב אוטו ארפקה. דפוס Offsetdruck Otto Elsner, ברלין, [שנות ה-30]. גרמנית.
בכרזה, המודפסת בצבעים עזים, נראה יישוב קטן על חוף ימה של ארץ ישראל (יפו?), ומולו אונייה גדולה וסירות דייג ליד החוף. בחזית, שתי נשים מקומיות, אחת נושאת סל פירות על ראשה, כשמאחוריהן ענפי עץ דקל.
חברת הספנות הטראנס-אטלנטית HAPAG (Hamburg-Amerikanische Packetfahrt-Aktien-Gesellschaft, באנגלית: Hamburg-America Line), נוסדה בהמבורג בשנת 1847, והפעילה את אחד הציים המסחריים הגדולים בעולם, אשר כמעט אבד לחלוטין פעמיים – במהלך שתי מלחמות העולם. החברה הפעילה קווי נוסעים לנמלים רבים ברחבי העולם, ביניהם נמלי הים התיכון.
אוטו ארפקה (Otto Arpke, 1886-1943). צייר, מאייר ומעצב גרפי גרמני, יליד בראונשווייג. הוכשר באמנות הליתוגרפיה בהנובר, שם גם למד בבית ספר לאמנות ולעיצוב; הושפע מציירים גרמנים כאוגוסט שליטר, אמיל אורליק ופאול שויריך. שימש כפרופסור בבית הספר לאמנות במיינץ. ארפקה נודע בעבודותיו הגרפיות: בכרזות שעיצב עבור חברות הספנות Norddeutscher Lloyd ו-HAPAG (שבשנות ה-70 התאחדו לחברה אחת – Hapag-Lloyd AG), בכרזה שהכין לסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי", ובאיור עטיפות למגזינים. כן עיצב אלמנטים בחלליהם הפנימיים של הצפלינים "הינדנבורג" ו-"גראף צפלין II".
עם עליית הנאצים לשלטון הואשם בנטיות קומוניסטיות וסולק ממשרתו במיינץ, אך השיג משרה אחרת בברלין. עמד בקשרים עם ארגון מחתרת ברלינאי שהפיץ כרוזים אנטי-נאציים, ואף סייע לידידיו היהודים להסתתר ולהימלט מגרמניה.
60X85 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מודבקת על בד פשתן לתצוגה ושימור.
