כתב-יד על קלף, "ממורבוך" (ספר הזכרת נשמות) של קהילת אוסטרליץ, מורביה (היום: Slavkov u Brna, צ'כיה), [שנות הש"ע-הת"ק, המאות ה-17-19].

כתיבה אשכנזית, מרובעת ורהוטה, על דפי קלף. חלק מתיבות הפתיחה בדיו צבעונית ובדיו מוזהבת. חלקן מקושטות.

חלקו הראשון של כתב-היד נכתב כנראה בשנות הש"ע (ראשית המאה ה-17), לפי שם המלך שנכתב בתפילה לשלום המלכות (ראו להלן). בהמשך נוספו בו רישומים לפחות עד שנת תקע"ה.

"ממורבוך" הינו ספר הזכרת נשמות שהיה נפוץ בקהילות אשכנז. מתוכו הזכירו את נשמות נפטרי הקהילה בשבתות השנה, והוא הכיל בתוכו גם נוסחי תפילות הנאמרים על בימת הקריאה בבית הכנסת.

ה"ממורבוך" שלפנינו הוא מקור חשוב לתולדות יהודי אוסטרליץ, במשך מאות בשנים (יתכן אף מתקופת ייסוד הקהילה בימי הביניים, ראו להלן).

כתב-היד שלפנינו כולל:

דפים 1-5 – תפילות "על הכל יתגדל", "יקום פורקן", "מי שברך" לקהל, "ברכת ראש חודש", "אב הרחמים"; "מי שברך אבותינו... הוא יברך את כל איש ואשה בעבור שנותנים נדבה בכל ערב שבת וערב יום טוב לקופה של צדקה...", "מי שברך" לתעניות בה"ב, "לברך כשהקהל קובעין תענית על פי הרב, מי שברך אבותינו... הוא יברך כל מי שישב בתענית היום, הן שמשלימו הן שמתענה לשעות הן שמתענה מבשר ויין ומתבשיל חם הן שקובע עת לתורתו הן שנותן צדקה לעניים הן שיהרהר לשוב בתשובה ומתחרט על מעשיו הרעים, בשכר זה...", "מי שברך" לחולה וליולדת, "לברך לתפוס [=אדם שיושב ב"תפיסה", בית כלא], מי שברך אבותינו... הוא יברך ויוציא כל אחינו בני ברית מבית האסורים...".

דף 6 – נוסח תפילה לשלום המלכות המתחיל "האלקים אשר ברא" (נוסח זה מופיע בכתבי-יד של מנהג אשכנז המזרחי). אחר המילים "הוא יברך אדונינו המיוחס מאד הקיסר רומי המהולל", נמחקו שם הקיסר ושם הקיסרית המקוריים, ובמקומם נכתב "ורדיננוס", ומאוחר יותר הוסיפו: "ואת אשתו המלכה ליניארו". כפי הנראה, "ורדיננוס" הוא פרדיננד השני שהוכתר לקיסר בשנת שע"ט כשהוא אלמן ובשנת שפ"ב נשא לאשה את אלאונורה גונזגה ממנטובה. מכאן ששם הקיסר המחוק הוא מתיאס, שכיהן כקיסר לפני פרדיננד השני, בין השנים שע"ב-שע"ט, ומכאן שחלקו הראשון של כתב-היד שלפנינו נכתב בשנים אלה.

דפים 6ב-7 – תפילות "מי שברך": "מי שברך אבותינו... הוא יברך... כל איש ואשה שנזהרים מיין שאסרו חכמים..."; מי שברך ל"נזהרים מלדבר בבית הכנסת", בנוסח שונה וקדום מהנוסח הידוע שתיקן בעל תוספות יום טוב בעקבות גזירות ת"ח ות"ט; "מי שברך אבותינו... הוא יברך... בעבור שנדר לצדקה בעד הנשמות שהזכיר היום..." (הכתיבה המקורית של תפילה זו דהתה מאד, ולכן הועתקה שוב התפילה מאוחר יותר בחציו התחתון של העמוד).

דף 8א – מי שברך לשלום הרוזנים, בכתיבה מאוחרת יותר מהכתיבה בדפים הקודמים. גם בתפילה זו נמחקו השמות המקוריים ובמקומם מופיעים "הגרעבן יר"ה אוליאבי" [הרוזנת ירום הודה אוליביה?] ו"הגראב יר"ה מקסמיליאן" – כפי הנראה הוא הרוזן Maximilian Ulrich von Kaunitz שאוסטרליץ היתה בשליטתו במחצית הראשונה של המאה ה-18 (לא הצלחנו לעמוד על זהות הרוזנת "אוליאבי").

דפים 8ב-11 – חרמי קהל: "החרם בקיצור" – נוסח חרם קצר להכרזה בבית הכנסת על "כל מי שיודע בדבר פלוני או בגניבת פלוני או בעדות ובזכיות של פלוני... יבוא ויגיד לפלוני או לפני ב"ד אשר תשב פה בזמן פלוני או לפני הרב האב בית דין, ואם לא יגיד ונשא עונו...", ואחר כך "מי שברך אבותינו... הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה... וכל מי שיבא ויגיד האמת והיושר הידוע לו בלתי ערמה ומרמה מן דבר פלוני וכל מי שהוא נקי ונקי מעניין הזה..."; "חרם של יהושע בן נון" – נוסח החרם הנ"ל באריכות גדולה; "חרם על העוסק בדברים מסוכנים ובלתי מתוקנים" ותפילת "מי שברך" לנ"ל. למיטב ידיעתנו, נוסחי חרם אלה לא נדפסו.

דפים 12-27: רישומי הזכרת נשמות של קרוב ל-250 רבני ותושבי קהילת אוסטרליץ. ליד כל שם כתוב מה נתרם לקהילה (כגון "מתנה מרובה לצדקה", ספר תורה, עץ חיים של כסף, כתר של כסף, טס של כסף, מנורה של כסף, מנורה של נחושת, ועוד) עבור הזכרת נשמתו ועל ידי מי נתרם. כפי הנראה, ברשימות אלה מופיעים רק כאלה שתרמו עבור הזכרת נשמתם לדורות. יתכן שהשמות הראשונים ברשימה הם מימי הביניים.

מרבית הרישומים הנ"ל נכתבו בפעם אחת, על ידי סופר אחד בכתיבה רהוטה, ואחריו נוספו רישומים עם שמות בכתיבות שונות. לאחר מכן הועתקה הרשימה בשנית, על ידי סופר אחר, בכתיבה מרובעת ובינונית, ובה הכניס הסופר גם את השמות שנוספו בסוף הרשימה הראשונה. גם לאחר הרשימה השנייה נוספו שמות נפטרים חדשים בכתיבות שונות. קרוב לסוף ההוספות האלה נרשם (דף 26ב): "ואת נשמת מורי מורינו הרב ר' יעקב במו"ה שלמה גלייויץ זצ"ל" – הוא רבי יעקב גלייוויץ-קליין אב"ד זמלין ואוסטרליץ, בעל "עטרת שלמה" (ברונא תקמ"ח), שנפטר בשנת תקע"א ועל פי מעשה שהיה זכה שהספידו ה"חתם סופר" (ראו: ב"ש המבורגר, זכרונות ומסורות על ה'חתם סופר', עמ' 176 ועמ' 334-335). מכאן שבשנת תקע"א עדיין נרשמו שמות נפטרים ב"ממורבוך" זה.

בדף 14ב ובדף 23א נרשם: "ואת נשמת מוה"ר יששכר ב"ר ישראל והרבנית לאה בת ר' חיים" – כפי הנראה הוא רבי יששכר בר איילנבורג בעל "באר שבע", שנפטר באוסטרליץ בשנת שפ"ג.

רב נוסף ידוע נזכר בדף 16א ובדף 25א: "ואת נשמת הרבנית מ' עלקיל בת מוה"ר אהרן הכהן, בעבור שבעלה מורי מ"ו ר' אברהם נתן אב"ד ור"מ דפה ודק"ק האציפלאץ נתן מתנה מרובה לצדקה..." – רבי אברהם נתן נטע פייטל ב"ר אברהם מונק ממגורשי ווינא, אב"ד אוסטרליץ בין השנים תמ"ו-תע"ג, ואחר כך אב"ד הוצנפלוץ עד לפטירתו בשנת תפ"ד.

בדף 19, מספר רישומים של תנאים שהתורמים עשו עם הקהילה, חלקם מתוארכים בין השנים תפ"ד-תקע"ה. הראשון, משנת תפ"ד, בכתיבת וחתימת "הק' אורי ליפמן נ"ש חפ"ק אויסרליץ" – רבי אורי ליפמן מניקלשבורג אב"ד אוסטרליץ, בשנת תפ"ה חתם על כרוז נגד השבתאות, ראו: ערים ואמהות בישראל ח"ד עמ' 296.

קהילת אוסטרליץ היתה מהקהילות העתיקות ביותר במורביה, ויהודים חיו בה לפחות מהמאה ה-13 (ראה חומר מצורף). העיר נקראה בפי היהודים לפעמים בשם "עיר לבן", כפי הנראה על שם העסק העיקרי של יהודי המקום, בעמילן ובאבן גיר.

ה"ממורבוך" שלפנינו כרוך בכריכה מקורית, שהיא כפי הנראה מתקופת הכנתו של הספר והדפים הראשונים שנרשמו בו, בשנות הש"ע.

[27] דף. 22 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. דהיית דיו בחלק מהדפים. כריכת עץ מחופה עור מקורית, עם פגמים. שרידי אבזם מתכת.

כתב-יד, מחזור לסוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, כמנהג לישלוא (L'Isle-sur-la-Sorgue), דרום צרפת. [המאה ה-16/17].

כתיבה מרובעת, מנוקדת ברובה. ללא תפילות הקבע. כולל פיוטי חג הסוכות ופיוטי ההושענות (חסר בתחילתו, לפנינו מסוף היום הראשון), פיוטים ומזמורים ל"ליל החותמת" (ליל הושענא רבא) וליום הושענא רבא, פיוטים לליל שמיני עצרת, "שחרית ליום גשם", פיוטים לליל שמחת תורה ולשחרית, מוסף וקריאת התורה של שמחת תורה.

קולופון בעמוד האחרון: "נשלם הסדר מחג הסוכות תהלה לאל בורא עולם".

לפנינו הפסוקים הנאמרים בליל שמחת תורה לפני הוצאת ספר התורה, מתחילים "תורת ה' תמימה משיבת נפש...". פסוקים אלה ייחודיים למנהג לישלוא, בשונה משאר קהילות דרום צרפת, והם מופיעים בנספח מיוחד בן 3 דפים שמופיע בחלק מהעותקים של מחזור קרפנטרץ לשלושה רגלים, אמשטרדם תקכ"ב. בנספח זה מופיעים פסוקים אלה כ"מנהג ק"ק לישלוא", בניגוד לפסוקים אחרים, המופיעים בתוך המחזור, אותם נהגו להגיד בקרפנטרץ ובקהילות האחרות.

בדפים 86-87 תפלה לכבוד האפיפיור (שתחת שליטתו חסו יהודי דרום צרפת באותם ימים), עם הכותרת: "פזמון למצלאין – לאדוננו הפיפיור". בתוך התפילה: "מצלאין אנחנא... לחיי אב המון אדוננו הפיפיור פאפא מרומי...". אחריה תפילת "הנותן תשועה" לאפיפיור. לאחר מכן, בדף 88, הוראה לומר תפלות "מי שברך" לכבוד ההגמונים מאוויניון ומקוואליון ולכבוד המושל מקרפנטראץ.

[88] דף. 23.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות, כתמים כהים וכתמי שעוות נרות (בעיקר בדפים של "ליל החותמת"). קרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכה חדשה, עם שרוכי קשירה.

כתב-יד, מחזור ליום כיפור ושלושה רגלים, כמנהג קארפינטראץ וקהילות דרום-צרפת. קוארטיזון (Courthézon, סמוכה לקארפינטראץ, דרום צרפת), תמ"ג [1683].

כרך בפורמט גדול. כתיבה מרובעת, מנוקדת ברובה. במספר מקומות כתיבה ספרדית בינונית, ללא ניקוד. בחלק מהדפים עיטורים פרחוניים וגיאומטריים.

בראש הכרך פיוטים ותפילות לערב יום הכיפורים. אחריהם פיוטים ל"ליל החותמת" (הושענא רבא), ולאחר מכן פיוט ארוך "ליום שמחת תורה – בנויה על פטירת מרע"ה על דרך ההגדה", ואחריו "קדוש של שמחה[!] תורה". החל מדף 29ב – מחזור לשלושה רגלים – פסח, שבועות, סוכות, הושענא רבא ושמחת תורה, כולל תפילות הקבע ופיוטים מיוחדים לפי מנהג קהילות דרום צרפת. בראש העמוד הנ"ל נכתב: "סדר של שלוש רגלים כמנהג קק"ק [=קהילת קודש קארפינטראץ] ולשלאה [=L'Isle-sur-la-Sorgue, הסמוכה לקארפינטראץ] יגן ה' בעדם אכי"ר פה קוארטיזון כ' לחדש תמוז שנת באמ"ת [=תמ"ג] לפ"ק ע"י הצעיר מרדכי ב"ר יעקב אשטרוק". בדף 56ב, בסיום האזהרות לשבועות, קולופון: "...על ידי צעיר מן הצעירים מרדכי אשטרוק ב"ר יעקב נ"ע, בעד קרובי ר' משה דמייררגוש יצ"ו". בדף 24א נכתב: "נעשה בעד קרובי משה בן הנכבד יצחק דמירארגוש" – כיתוב זה נמחק בהדבקת פיסות נייר על רובו, אך ניתן לקריאה מעבר לדף.

בדף 21ב, רישומים: "שחור על לבן זכר לחרבן יום שנפטר אבי נ"ע יצחק דמיאירארגוש... מרחשון שנת חמשת אלפים ארבע מאות שלשה עשר [=תי"ג] לפ"ק"; "...לזכרון בין עיני יום שנפטרה אמי... שנת בכל צרותם לו צר ומלאך פניו הושיע"ם [=תל"א] לפ"ק".

[71] דף. 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים במספר דפים (חלקם מחריכת דיו), עם פגיעות קלות בטקסט. סימני עש קלים. כריכת עור ישנה, עם הטבעות מוזהבות בשדרה, בהן הכיתוב Samuel Cremieu fils de Ruben (שמואל בן ראובן קרמיה). קרעים, פגמים וסימני עש בכריכה.

כתב-יד, קיצור זמירות ישראל, פיוטים, בקשות ופזמונים, כמנהג קהילות הספרדים. פירארה, ת"ר [1840].

שער מעוטר. כתיבה מרובעת, מנוקדת ברובה. בדיו אדומה ושחורה (חלק מהכותרות ותיבות הפתיחה בדיו אדומה). בשער: "סדר קצור זמירות ישראל, כמנהג ק"ק ספרדים יצ"ו, נעשה בחדש אב שנת הת"ר פירארא".

כתב-היד מכיל לקט של פיוטים, בקשות ופזמונים לשבתות ולמועדים, קינות לתשעה באב, רשות לקריאת חתנים בספר תורה, ועוד, המסודרים לרוב לפי סדר השנה (החל משבת בראשית). חיבור זה מופיע במספר כתבי-יד מאיטליה (בעיקר מפירארה, אך היו שהועתקו גם בפאדובה ואולי גם במקומות אחרים), החל מראשית המאה ה-18. המוקדם שבהם הוא "קצור זמירות ישראל, כפי מנהג קק"י ליואנטיני", שנכתב על ידי רבי פנחס חי ענו מפירארה בשנת תס"ה. רבים מן הפזמונים הם של רבי ישראל נאג'ארה (ומכאן שמו של הקובץ "קיצור זמירות ישראל"), אך הוא מכיל גם פיוטים ופזמונים ייחודים לקובץ זה, כגון: פיוט לשבת חנוכה על נס הצלה משרפה בחנוכה בשנת תמ"ח שתחילתו: "הגות פלאות עמקו גדלו", מאת "הרב צהלון זצוק"ל" (דף ז1); פיוט על גזרות ת"ח ת"ט שתחילתו: "יסלד לב אישים ברוב חילה", מאת "יעקב בר משה הלוי" (לז1); שני פיוטים מאת רבי מנחם די לונזאנו: "אשמחה היום באל איום" (יד2) ו"הבקר אור אל ליל ישן" (כט2); "אפתח נא שפתי ואענה ברון" מאת רבי מתתיה בן יצחק מבולוניא (יט1); "אפתח שיר בשפתי ולשון לבי תרון" מאת רבי מרדכי דאטו (יט2); "יום זה לישראל אורה ושמחה" מאת רבי יצחק סלמה (כא1); "בי חן דבר פי אל דבר" מאת רבי עמנואל ריקי (לג1); "תוכחה נאה באל"ף בי"ת להר"ר חזקיה זצוק"ל" (מה2); ועוד.

בדפים כא-כב מופיעה תפילת אשכבה מיוחדת על המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינא בעל "מעבר יבק": "השכבה נוהגים לומר לבעל אשמורת הבוקר במועדים". בתוך נוסח ההשכבה: "...מרנא ורבנא כמה"ר אהרן ברכיא מודינא זצוק"ל, אשר אזן וחבר וחק ותקן למשכימי קום סדר אשמורת הבוקר בק"ק מודינא... והוא אשר חבר אותו הספר המהולל... ספר מעבר יבק...".

כריכת עור מקורית נאה, עם עיטורי מתכת בחזית ובגב הכריכה.

[1], א-נ, [נא-נד] דף. 25 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים בודדים וזעירים במספר דפים. כריכה מקורית, עם עיטורי מתכת. פגמים וקרעים בכריכה.

כרך כתבי-יד, פסקים, תקנות, תשובות, מכתבים ושטרות – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, מרבית המסמכים והמכתבים משנות הת' (החל משנת תכ"ו) ומראשית שנות הת"ק, המאות ה-17 וה-18].

כרך בפורמט גדול, שמקורו בגנזי משפחת אבן צור צאצאי היעב"ץ (אחד הכרכים שליקט רבי רפאל אבן צור האחרון אב"ד פאס), ובו קיבוץ גדול במיוחד של אוטוגרפים וחתימות מגדולי חכמי מרוקו בשנות הת'. הכרך כולל תכתובות בהלכה ופסקים רבים מחכמי פאס ומכנאס, בראשם רבי יהודה ן' עטר (מוהריב"ע), רבי יעקב אבן צור (יעב"ץ), רבי משה בירדוגו - הרב המשבי"ר, רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט), רבי חביב טולידאנו, ועוד מגדולי החכמים והדיינים בערים אלה. לצד זאת מופיעים בו מכתבים ופסקים רבים מחכמי סאלי (בתקופת מגוריו של ה"אור החיים" בעיר), תיטואן, צפרו, וערים נוספות במרוקו. רבים מן המכתבים מחכמי הערים הנ"ל נכתבו אל היעב"ץ ואל חכמי פאס ומכנאס הנזכרים, והם מגיבים עליהם או מוסיפים את תשובותיהם בשולי המכתבים.

בין המכתבים והמסמכים שלפנינו:

• פסק הלכה שנכתב בפאס בשנת שמ"ב, על ידי חכמי פאס "בהיותנו מקובצים אנו החתומים בבית הכנסת החדש הי"ג [=ה' יציב גבולה]". שולי הפסק עם החתימות קרועים ונותרו רק שרידי כמה חתימות. בראש הדף מופיע רישום מאוחר (כנראה בכתיבת היעב"ץ) עם שמות החותמים על פסק זה: רבי שלמה עוזיאל, רבי בנימין נהון, רבי אברהם בן רמוך, רבי יצחק אבזרדיאל, רבי יוסף נהון, רבי יצחק חאגיז, רבי יהודה עוזיאל, רבי אברהם ב"ר יצחק הכהן, רבי יצחק אבן צור, רבי סעדיה ב"ר משה בן רבוח.

• מכתב לחכמי סאלי, משנת תכ"ו, בחתימות "דייני העירה פאס" - רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן ורבי עמנואל סירירו.

• מכתבים ופסקים בכתיבות וחתימות גדולי חוג המקובלים במראכש - רבי אברהם אבן מוסא (ראב"ם), רבי אברהם ב"ר ישראל אזולאי, רבי שלמה ב"ר אברהם עמאר (על חוג זה ראו: הרב משה הלל, תעודה לתולדות חוג מקובלי מראכש בדור הראשון, קובץ מן הגנזים, ספר י, תשע"ז, עמ' כג-נא).

• מכתבים ופסקים מאת חכמי סאלי, בהם רבי שלום אבן צור, רבי יצחק דלויה (רבם בנגלה של רבי אברהם אבן מוסא ושל רבי שלמה עמאר), ועוד.

• מכתבים שנשלחו מחכמי אלג'יר: מכתב משנת תנ"ו, נשלח אל דייני פאס, בחתימות רבי מימון יאפיל - אב"ד אלג'יר (בעל 'פי צדיק', ליוורנו תקי"ט; נפטר תפ"ז) ורבי יוסף מועטי; מכתב בחתימות רבי מימון יאפיל ורבי סעדיה ב"ר נהוראי אזוביב (חתימת האחרון חסרה בחלקה); מכתב משנת ת"ק אל היעב"ץ בתיטואן, בחתימות רבי יהודה עייאש (בעל "בית יהודה"), רבי אברהם יאפיל, רבי יצחק שוראקי, ורבי יוסף בנימין דוראן (המכתב האחרון התפרסם בספר תקנות חכמי פאס, לר' מרדכי עמאר, חלק א, תעודה לא, עמ' תתקלה-תתקמא).

• תקנת חכמי פאס, משנת תל"ז, על ייצוג אצל השלטונות, עם חתימות רבות. בין החותמים: רבי סעדיה בר שמואל אבן דנאן, רבי יהודה בר יוסף עוזיאל, רבי מרדכי בר יצחק אצבאן, רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם בר דוד סירירו, רבי יעקב אבן דנאן, ועוד (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק א, תקנה נ, עמ' שכג-שכד).

• תקנה של חכמי פאס בהיותם במכנאס, משנת תס"ח, בחתימות מוהריב"ע, רבי שמואל הצרפתי, היעב"ץ ורבי אברהם אבן דנאן (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק ב, תקנה סב, עמ' תקיט ואילך).

• תקנת חכמי פאס, משנת תע"ב, על ביטול המס על צימוקים, ענבים, תאנים ותמרים, בחתימות מוהריב"ע, רבי שמואל הצרפתי והיעב"ץ (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק א, תקנה סג, עמ' שפט).

• תקנת חכמי פאס, משנת תע"ג, בחתימות מוהריב"ע, רבי שמואל הצרפתי, היעב"ץ ורבי אברהם אבן דנאן (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק א, עמ' שעב ואילך).

• תקנת חכמי פאס, משנת תצ"ז, בחתימות היעב"ץ, רבי שלם אדרעי, רבי שמואל אלבאז, רבי שלמה אדאהן, רבי אברהם עטייא ורבי יוסף בן סעדון (פורסמה בספר תקנות חכמי פאס, חלק ב, תקנה פג, עמ' תרמה-תרמז).

• העתקת פסק דין ארוך מאת ה"אור החיים" הקדוש, משנת תפ"ז, "שנדרשנו להעתיק מכתב יד משי"ח נר"ו הוא הרב המובהק... יהודה ן' עטר...". בסיום הפסק: "החותם ע"ד האמת הצעיר ע"ה... חיים ן' עטר נר"ו". את ההעתק מאשרים בחתימתם: רבי חנניה ן' זכרי (מחכמי מכנאס; כתב הסכמה לספר "חפץ ה'" של ה"אור החיים") ורבי יהודה ב"ר ראובן אבן צור (אחי היעב"ץ). למיטב ידיעתנו, פסק זה של ה"אור החיים" לא נדפס.

• בשני מסמכים (מהשנים תצ"ד ותצ"ז) חתום (יחד עם היעב"ץ וחכמים נוספים) רבי שמואל ב"ר יצחק אלבאז (הרשב"א) - חברו של ה"אור החיים" ועמיתו בראשות הישיבה בפאס (עליו כתב ה"אור החיים" בהקדמתו לספרו "פרי תואר":" והמתקתי סוד עם רב ועצום, יחיד בדורו, גדול הרבנים, חכם החכמים, הדיין רבי שמואל בן אלבאז, ה' ירומם כסא תורתו, אשר לבש מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. ולא הרימותי ידי לחתום על דברי אלא אחר הסכמת הרב הנזכר; והוא אשר אני מזכיר לפעמים בשם 'אחי הרשב"א'").

• פסק חתום על ידי רבי אליעזר די אבילה, מחכמי סאלי, אחיינו של ה"אור החיים" הקדוש.

• מכתבים ופסקים מאת חכמי תיטואן, ביניהם: מכתב אל חכמי פאס - רבי מנחם סירירו, רבי וידאל הצרפתי ורבי יהודה ן' עטר - בחתימת רבי חסדאי אלמושנינו אב"ד תיטואן (נפטר תפ"ח; בעל "משמרת הקודש"); פסק משנת תנ"ו בחתימות רבי יצחק ביבאס (נפטר תנ"ח) ורבי חסדאי אלמושנינו; פסק משנת תצ"ט בכתיבת וחתימת רבי מנחם עטייא אב"ד תיטואן (תלמידו של רבי חסדאי אלמושנינו), ועוד.

• למעלה מעשרה מכתבים ופסקים בחתימות חכמי צפרו - רבי שמואל בן חותא, רבי ישועה ב"ר משה ן' חמו, רבי מאיר בר יוסף דאבילה, ועוד (מהשנים תס"ז-תפ"ז בקירוב).

• פסקים מחכמי גיברלטר, מהשנים תצ"ב-תצ"ג ותצ"ט, בחתימות רבי יעקב שורייקי, רבי יום טוב ן' סעדון, רבי שלמה ן' עמארה, ועוד.

• מכתב שנשלח אל הנגיד אברהם מאיימראן, בלאדינו, פותח: "ראש שבטי ישראל פאר ישראל והדרן הגביר המרומם כה"ר אברהם מאיימראן נר"ו" (בחציו התחתון של הדף ובצדו השני - כתיבת יעב"ץ).

בין החותמים הנוספים בכרך שלפנינו: רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אדהאן, רבי מימון ן' דנאן, רבי שלם לכרייף, רבי יוסף שקרון, רבי אליהו הכהן, רבי מימון בוסידאן, רבי מכלוף ב"ר מרדכי הרוש, רבי שמואל בן סעדון, רבי מכלוף בוטבול, רבי יעקב ן' מלכא, רבי שלמה אבודרהם, רבי רפאל דוד בן עטר, רבי עובד בן עטר, רבי רפאל עובד אבן צור, רבי אליהו הצרפתי, רבי מתתיה סירירו, רבי רפאל בירדוגו, רבי משה טובי, רבי מימון בירודוגו, רבי שלמה טולידאנו, רבי יוסף עטייא, רבי שלמה ב"ר אברהם הכהן אלחדאד, רבי יוסף בר מלול, רבי אברהם ב"ר מאיר ביבאס, רבי מרדכי הכהן אלכלאץ, רבי אלעזר דוד הלוי, רבי יעקב בר שעיה, רבי שמואל קארו, רבי אהרן הצרפתי, רבי יעקב ביבאס, רבי יחיא אביקציץ, רבי יוסף צבע, רבי משה אדהאן, רבי אברהם דוד ן' חסין, רבי יעקב בהתית, רבי סעדיה ב"ר מימון אפלאלו, רבי שמעון הכהן סקלי, רבי אליעזר ב"ר דניאל בהלול, רבי יוסף בן דוד סעדון, רבי שלמה בנבישנתי, רבי שלמה ב"ר שלם שושנה, ועוד רבים.

[212] דף. מרבית הדפים בפורמט גדול - 25-30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים (במספר דפי כתמי רטיבות ועקבות פטרייה). בלאי וקרעים. קרעים חסרים, בחלק מהדפים עם פגיעה בטקסט. נתון בכריכה חדשה (מנותקת), עם קופסה תואמת.

מקור:

1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.

2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 51.

ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 106-112.

אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.

בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו

מחכמי פאס החתומים לפנינו במחצית הראשונה של שנות הת': רבי סעדיה ב"ר שמואל אבן דנאן (השלישי, נפטר ת"מ; מלכי רבנן, דף קא), רבי שאול ב"ר סעדיה אבן דנאן (נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף קיא); רבי יהודה עוזיאל (השלישי, נפטר תמ"ט; מלכי רבנן, דף נא), רבי עמנואל סירירו (מלכי רבנן, דף קב-קג), ועוד.

רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".

חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני פאס בדורם של מוהריב"ע והיעב"ץ, וביניהם רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס וחברו הקרוב של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, בהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א). נוספים על כך פסקיהם וחתימותיהם של רבים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א); רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס

משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.

רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).

רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).

רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלוש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.

רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו על כך בספר "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). ב"מלכי רבנן" (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".

בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס

משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין, שמקורה בעיר טולידו שבספרד, רבים מבניה היו מגדולי החכמים והרבנים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידיהם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.

רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.

רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו – רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.

בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).

רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".

רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס

רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.

רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.

רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא,