"תקנות הנעשות משלוחי הקהלות באסיפת הועד הגדול "קאנגרעס" אשר התאסף מטעם המלך ושריו בעיר המלוכה בודא-פעסט ביום י"ד לחדש דעצעמבער א' דראש חדש טבת תרכ"ט לפ"ק, ליסד ולסדר הנהגת קהלות היהודים היושבים בארץ אונגארן וזיעבענבירגען. התקנות האלה נעתקו אל לשון עברית בפקודת ראשי הועד הגדול נ"י מאת שמעון בכרך". "אפען" [בודפשט, תרכ"ט 1869].

חוברת התקנות אשר פורסמה בידי "קונגרס יהודי הונגריה" ההיסטורי בשנת 1868, והביאה לפיצול יהדות הונגריה לשלוש קהילות נפרדות ("הקרע ביהדות הונגריה"). בחוברת מאות תקנות שנועדו לחול על כלל יהודי הונגריה: מוסדות הקהילה ומינוי בעלי משרה, בחירת נציגי הקהילה, ניהול פנקסי לידות, פטירות ונישואין, ארגון חברה קדישא, הקמת מוסדות החינוך, ניהול העניינים הכספיים, הנהגת הרשות המרכזית של יהודי הונגריה, ועוד (אשר נדחו בידי הקהילות).

"הקונגרס הארצי של יהודי הונגריה וטרנסילבניה" התכנס בבודפשט בדצמבר 1868, בהשתתפות נציגי שלושת הזרמים המרכזיים של יהדות הונגריה וטרנסילבניה – האורתודוקסים, הנאולוגים והבלתי-מזדהים (לימים: קהילות "סטטוס-קוו") – במטרה לכונן רשות מרכזית אחת שתישא באחריות לניהול הקהילות המקומיות והסדרת ענייניהן הפנימיים.

כבר בזמן ההכנות לקונגרס התגלעו המתחים החריפים בין הסיעות: הכוונה להכפיף את כלל הקהילות לרשות מרכזית אחת (שבה יגבר קול "המחדשים") עוררה התנגדות עמוקה וחריפה במחנה האורתודוקסי, שחשש מפני השתלטות הנאולוגים על יתר הקהילות. משנדחתה דרישת האורתודוקסים להימנע מדיון בתקנות העלולות לפגוע ביסודות ההלכה, פרשו נציגיהם מן הקונגרס ופתחו במאבק פומבי נגד התקנות שאושרו בו. על אף שהתקנות התקבלו, הורה בית-הנבחרים להימנע מאכיפה שתפגע בעיקרון חופש הדת. הקונגרס הוביל לקרע היסטורי ולהכרה רשמית של הרשויות בפיצול הקהילות לשלוש מסגרות נפרדות: אורתודוקסית, נאולוגית וסטטוס-קוו – שכל אחת מהן הוכרה כישות עצמאית ובעלת מוסדות משלה.

[2], 68, [1] עמ'. 45 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים וקמטים קלים. כריכה ישנה, מנותקת ופגומה.

אלבום-מזכרת שהוכן על ידי מוסד "עזרת יתומים" בביאליסטוק, והוענק לוועד הסיוע של יוצאי העיר בניו-יורק – "ביאליסטאקער רעליף-קאמיטעט". [ביאליסטוק, תרפ"א-1921 בקירוב]. יידיש.

בפתח האלבום נכרך דו"ח כספי המתעד את פעילות בית היתומים לאורך שלוש שנות קיומו (1917-1919), ובו סקירה מקיפה על הקמת המוסד לטובת ילדי חיילים יהודים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה, וכן תיאורים קצרים של החניכים במוסד. בהמשך האלבום הודבקו תצלומים של אנשי הצוות וההנהלה ושל 120 היתומים חניכי המוסד.

כרוך בכריכה מהודרת עם הטבעות מוזהבות, וכולל הקדשה לוועד הסיוע, שהוקם בשנת 1919 על ידי יוצאי ביאליסטוק בניו-יורק, במטרה להעניק סיוע הומניטרי, כלכלי ורפואי ליהודי עירם שסבלו מעוני ורעב בעקבות המלחמה.

[1] שער מעטפת, 47 עמ' + [6] לוחות עם תצלומים. 24 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.

תעודה גדולה ומעוטרת ביד – ברכה לנישואין מטעם אגודת בית הכנסת שמלצהוף של הרובעים מריאהילף ונויבאו בווינה (Tempelverein für die Bezirke Mariahilf und Neubau). [וינה, 1910]. גרמנית.

כתיבה קליגרפית נאה, על גבי נייר עבה ואיכותי, עם מסגרת מעוטרת בדגמים גיאומטריים ופרחוניים צבעוניים, וכותרות בדיו אדומה וזהובה. בראשה מונוגרמה מוזהבת מוקפת זרי עלים. חתימת האמן בשולי המסגרת: ד. מרקוס (D. Marcus).

התעודה הוענקה לחבר הקהילה מר ארנסט שילר, לרגל נישואי בתו דורותיאה עם מר רוברט פייפר, ביום 26 במאי 1910. היא כוללת דברי הערכה והוקרה על פועלו רב השנים של שילר למען הקהילה, וחתומה בחתימותיהם של כשנים עשר מראשי הקהילה וחברי אגודת בית הכנסת.

בית הכנסת המרכזי של הקהילות האורתודוכסיות ברובע ה-6 וברובע ה-7 (מריאהילף ונויבאו) בווינה נבנה ברחוב שמאלצהוף (Schmalzhofgasse). בנין בית הכנסת, המכונה גם "היכל שמאלצהוף", כלל 322 מקומות ישיבה לגברים ו-236 מקומות לנשים. הוא תוכנן בסגנון ניאו-גותי על ידי האדריכל מקס פליישר (Max Fleischer) ונחנך בשנת 1884. במהלך ליל הבדולח, ב-10 בנובמבר 1938, הוצת בית הכנסת ונחרב כליל. לאחר המלחמה הוקם במקום בית אבות עירוני, ועל חזיתו נקבעה לוחית זיכרון המנציחה את בית הכנסת ואת הקהילה היהודית שפעלה בו.

דף כפול (שני עמודים כתובים). 40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, קמטים וקרעים קלים.

שלושה פריטי נייר הקשורים עם "המכון האוסטרו-יהודי הכללי לחירשים-אילמים" (Allgemeines Österreichisches Israelitisches Taubstummen-Institut) בווינה. וינה ויפו, [אמצע שנות ה-20 בקירוב]. גרמנית.

שלושה פריטים: • גלוית דואר עם תמונה קבוצתית של כיתת לימוד במכון לחירשים-אילמים בווינה; בשוליה נדפסה קריאה לבוא לעזרת 80 חניכי המוסד. • מעטפת מכתבים רשמית של המכון, שנשלחה בשנת 1926 לירושלים, אל עו"ד אגון מיכאל צווייג – פעיל ציוני וממייסדי המשרד הארצישראלי בווינה. • מכתב אל עו"ד אגון מיכאל צווייג, בעניינה של נערה הלומדת במכון בווינה, ובקשה לסייע בקליטתה בארץ ישראל (יפו, 1 בינואר 1926).

גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

הצפירה – "מכתב-עתי משמיע חדשות בקרב עם ישרון מכל הדברים הנוגעים להם בעניני המדינה, דברי חכמה ומדע, ידיעות העולם והטבע", בעריכת חיים זליג סלונימסקי (זעליג סלאנימסקי). ברלין, תמוז תרל"ד עד סיון תרל"ה (יולי 1874 עד יוני 1875).

כרך הכולל 43 גיליונות משתי השנים הראשונות להדפסת העיתון בברלין: גיליונות 1-24 מהשנה הראשונה, וגיליונות 4-13, 15-23 מהשנה השנייה (חסרים: גיליון 25 מהשנה הראשונה וגיליונות 1-3 ו-14 מהשנה השנייה).

"הצפירה" – העיתון העברי הראשון בפולין תחת השלטון הרוסי ואחד מהעיתונים העבריים החשובים והמשפיעים ביותר שנדפסו במזרח אירופה. נוסד בוורשה בשנת 1862, אך נסגר לאחר חצי שנה בלבד בעקבות מאורעות המרד הפולני ומינוי העורך חיים זליג סלונימסקי למפקח על בית המדרש לרבנים בז'יטומיר. לאחר הפסקה ממושכת חידש סלונימסקי את הופעתו של "הצפירה", בברלין בשנת 1874; כעבור כשנה חזרה מערכת העיתון לוורשה, שם המשיך לראות אור. בשנת 1886 עבר "הצפירה" לפורמט יומי, שבו הופיע ברציפות במשך כעשרים שנה; משנת 1906 ואילך ראה העיתון אור לסירוגין ובפורמטים משתנים, עד לסגירתו הסופית בשנת 1931.

43 גיליונות (8 עמודים בכל גיליון; בכמה גיליונות חסרים דפים). 27 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קמטים ובלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים גדולים בכמה דפים, עם פגיעות בטקסט. הדבקות נייר ושיקומים גסים בכמה דפים. כריכה ישנה, בלויה מעט.

28.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, חלקם כהים. קרעים (ביניהם שני קרעים ארוכים, מחוזקים חלקית בהדבקת נייר). קמטים. רישומים בדיו בכמה דפים.