מכתב ארוך (2 דפים) מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש (בחתימת המזכיר). ברוקלין, ניו יורק, ג' אלול תש"ב [1942].

מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, וחתום בידי המזכיר ר' חיים ליברמן – "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א".

המכתב נשלח למדינת קובה, אל המחנך רבי אשר שוועבל, אשר נמלט לשם באותם ימים מאירופה הכבושה בידי הגרמנים יחד עם ידידו רבי משה צאנזער. מיד עם הגיעם למקום החלו השניים לעסוק בעבודת החינוך עם נערים וילדים. הרבי הריי"ץ מעודדם במכתבו ומחזקם באמונה בהשגחה פרטית, אשר וודאי הביאה אותם לשם כדי "לזכות ולטהר את הארץ באותיות התורה והתפלה".

הרבי הריי"ץ מרחיב בביאור מעלת הנשמה למעלה קודם ירידתה בגוף הגשמי, ושורשה בעולם האצילות, למעלה מכל המלאכים וחיות הקודש: "...ונשמה זו הנה הקב"ה לוקח אותה מרום עמידתה, ומורידה דרך ג' עולמות בריאה יצירה ועשי' – הרוחנים – לעולם העשי' הגשמי שהוא עולם החומרי, ומלבישה בגוף גשמי... וכל זה הוא בשביל תכלית הכוונה העליונה אשר בני ובנות ישראל... יבררו ויזככו את חומריות העולם הזה וגשמיותו על ידי תורה ומצות ומדות טובות. והמאמין בהשגחה פרטית יודע כי מה' מצעדי גבר כוננו, אשר נשמה זו צריכה לברר ולתקן איזה בירור ותיקון במקום פלוני, ומאות בשנים או גם משעת בריאת העולם הנה הדבר שצריך להתברר או להתתקן מחכה על אותה הנשמה שתבוא לבררו ולתקנו. וגם הנשמה הלזו הנה מאז נאצלה ונבראה היא מחכה לזמן ירידתה לברר ולתקן את אשר הוטל עלי' (קטע זה נדפס בספר "היום יום", יום ו' ג' אלול)...".

בהמשך דבריו מזכיר הריי"ץ "סיפור קדוש" בסוד הבירורים והשגחה פרטית, שבעל התניא "שמע כשהי' במעזריטש מאת הרב המגיד ותלמידיו החבריא קדישא ותלמידי הבעש"ט... ספור הנוגע לענין שאנו עומדים בו".

הרבי הריי"ץ, אשר רק שנה קודם לכן נמלט בעצמו מאירופה הכבושה, ממשיך וכותב: "ובלי שום צל ספק וספק ספיקא הנה בכל מקום ומדרך כף רגלינו, אנחנו הפליטים, הנה הכל הוא לזכות ולטהר את הארץ באותיות התורה והתפלה. ואנחנו כל ישראל הנה שלוחי דרחמנא אנחנו איש איש כאשר גזרה עליו ההשגחה העליונה, אין חפשי מעבודת הקדש אשר הועמסה על שכמנו" (קטע זה נדפס, בשינויים קלים ובהשמטות, בספר "היום יום", יום ה' אדר א').

האדמו"ר מסיים את מכתבו בדברי עידוד וברכה: "התחזקו ידידי והתאמצו למלא את חובתכם אשר בשבילה שולחתם למחי' במקום אשר הנכם שם ובגלל הדבר הזה יעזור לכם השי"ת וימלא משאלות לבבכם לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות".

המכתב נדפס באגה"ק הרבי הריי"צ (כרך ו, אגרת א'תתנ); הרבי מליובאוויטש הדפיס המכתב זה בצירוף הערות ומראי מקומות (ספר המאמרים תש"ט, עמ' 67-68).

מקבל המכתב,
המחנך רבי אשר שוועבעל (נפטר תשרי תשכ"ג), נולד בלבוב לאביו רבי יוסף שוועבל שהיה מחברי ביה"ד של ה"בית יצחק" בעיר. כשהיה בן עשר שנים אביו נפטר, והוא התחנך אצל דודו הגאון החסיד רבי יצחק שוועבעל (איציקל ז'לקובר; ת"ר-תרפ"ו), רב בית המדרש החסידי בלבוב, אשר למד במשך שלוש שנים בישיבת האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישב בווינה ועסק בתחום החינוך; באותה תקופה זכה לפגוש את האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, שבא למקום לצרכי רפואה, ואף קיבל ממנו איגרת ארוכה בנושאי חינוך ע"פ תורת החסידות; בשנות הזעם נמלט בגפו דרך קובה לארה"ב (יחד עם ידידו רבי משה צאנזער), ולאחר בואו לארה"ב התמנה לר"מ בישיבת נייטרא בניו יורק. מחבר ספר "ולאשר אמר".

רבי משה צאנזר (בערך תרמ"ב-תשל"ג), נולד בקראקא לאביו ר' זאב וואלף צאנזר, תלמיד חכם מחסידי בעלזא. נמלט במלחמת העולם השנייה יחד עם ר' אשר שוועבל דרך קובה לארה"ב.