כתב יד (14 דף; 55 עמודות), העתקה של החלק האחרון של ספר "מאור עינים" מאת האדמו"ר רבי מנחם נחום [טברסקי] מצ'רנוביל. [רוסיה-פולין?, המאה ה-19].

העתקה להשלמת הדפים קמז-קס של הספר "מאור עינים" (מהדורת סלאוויטא, תקנ"ח). רובו של כתב היד עוקב אחר מהדורת הדפוס הראשונה של הספר: סלאוויטא תקנ"ח. בעמוד האחרון מופיעה העתקה של חלקו העליון של דף השער של ספר "ישמח לב" מאת המחבר, ו"כוונת המקוה" (שנדפסה במהדורת סלאוויטא תקנ"ח בצדו השני של עמוד השער). בשולי מרבית הדפים נרשם: "מוגה".

ספר מאור עיניים הוא מחיבורי היסוד של תנועת החסידות ומספרי החסידות הראשונים המביאים מתורת הבעש"ט והמגיד ממזריטש.

מחבר הספר,
המגיד רבי מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל (ת"צ-תקנ"ח; אנצ' לחסידות, ג, עמ' קסח-קעה), מאבות החסידות וראש שושלת הצדיקים לבית צ'רנוביל. זכה להסתופף בצל הבעש"ט והיה תלמידו המובהק של המגיד ממזריטש. שימש כמגיד מישרים בנארינסק, פרוהוביטש וטשרנוביל. בעקבות הפצרת תלמידיו הסכים להדפיס את דברי תורתו. הוא סמך את ידו על תלמידו רבי אליהו ב"ר זאב וולף כ"ץ, וציווה עליו להדפיס את הכתבים "בדפוס נאה ומהודר אשר הוקם בסלאוויטא..." (בית הדפוס של רבי משה שפירא שהיה אז בשנותיו הראשונות).

מספרים כי במקור היה החיבור רחב היקף פי שמונה-עשרה, אך בעת עריכת הספר ציווה רבי נחום מצ'רנוביל על תלמידיו לשרוף דפים רבים, והשאיר רק את הדברים שהיו בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו". התורות חולקו בידי התלמידים לשני חלקים, החלק האחד על התורה וליקוטים, נדפס תחת השם "מאור עינים" (הספר שלפנינו), והחלק השני על אגדות הש"ס, תחת השם "ישמח לב". שני החלקים נדפסו במקביל בסלאוויטא באותה שנה. במהדורות הבאות צורפו שני החלקים ונדפסו יחד, תחת השם המשותף "מאור עינים". רבי נחום מצ'רנוביל נפטר באמצע הכנת ספרו לדפוס.

גדולי החסידות הפליגו בדבר חשיבותו וקדושתו של הספר, נהגו ללמוד בו בכל יום ולהחזיקו כשמירה. בשם החוזה מלובלין ובשם רבי יצחק מסקווירא (נכד המחבר) מובא כי בסגולת הספר להאיר את נשמת האדם, כמו ספר הזוהר הקדוש, ורבי יצחק אייזיק מקומרנא קבע: "ספר מאור עינים לא יזוז מעיניך וכל דבריו רמים וקדושים".

[14] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב כללי בינוני-טוב. כתמים. חיתוך דפים עם פגיעה בטקסט בכמה דפים. דפים מנותקים. ללא כריכה.

מכתב (כ-7 שורות) בכתב ידה ובחתימתה של הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, אשת האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. יום ב' פרשת עקב [כנראה בחודש אב תרפ"ג 1923]. יידיש.

נשלח אל קרוב משפחתה הרה"ח ר' עזריאל זעליג סלונים, בסמיכות לתקופת נישואיו (ניסן תרפ"ג), כאשר חשב להקים מפעל לייצור משקאות קלים בירושלים לצורך פרנסתו [ר' עזריאל זעליג ויתר לבסוף על תוכניתו זו, בעקבות מכתב הרבי הריי"ץ אליו בטבת תרפ"ד, שבו עודדו לצאת לשליחות ולהפיץ את היהדות ולקרב רחוקים אל תורת החסידות].

במכתבה כותבת הרבנית שטערנא שרה: "...אייער בריף האב איך מקבל געווען, און דאנק אייך. איך בין זייער צו פרידין וואס איהר האט אנגעפיינגען לערנען דיא ארבעט. יתן הש"י עס זאל דערינען גיין בהצלחה. איהר זאלסט קענען דיך מפרנס זיין עם ב"ב יחי' במנוחה ושלוה בבואכם אה"ק. זייט געזונד ש"ב דו"ש מלונ"ח תכה"י [קיבלתי את מכתבך, ומודה לך עליו. אני שמחה מאוד אשר התחלת ללמוד את העבודה. יתן השם יתברך שתהיה בתוכה הצלחה, שתוכל לפרנס את עצמך יחד עם בני ביתך, במנוחה ושלוה בבואכם ארץ הקודש. היה בריא, שארת בשרך, דורשת שלומך, מלב ונפש חפצה, תמיד כל הימים]".

הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, אשת חבר של הרבי הרש"ב מליובאוויטש, ואימו של הרבי הריי"צ מליובאוויטש. נולדה בשנת תר"כ בליובאוויטש, לאביה האדמו"ר רבי יוסף יצחק מאוורוטש (בן ה"צמח צדק"), ולאמה הרבנית חנה בתו של האדמו"ר רבי יעקב ישראל מטשרקס (חתן אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש). בשנת תרכ"ה נערכו אירוסיה עם הרש"ב בביתו של הסבא ה"צמח צדק" (החתן והכלה היו כבני חמש); נישואי הזוג נערכו לאחר כעשר שנים – בשנת תרל"ה.

הרבנית עמדה כל השנים לצד בעלה הרבי הרש"ב וסייעה לו בענייני הכלל. פעלה רבות לטובת ישיבת "תומכי תמימים" ואף יסדה בשנת תרס"ט אגודת נשים עולמית לתמיכה בתלמידי ה"חדרים" בליובאוויטש. בשנת ת"ש נמלטה יחד עם בנה יחידה הרבי הריי"צ מווארשא הכבושה בידי הגרמנים לארה"ב. הרבנית הסתלקה בי"ג שבט תש"ב ומנוחתה כבוד בניו יורק. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית שרה".

ברשימתו, בנה הרבי הריי"צ מליובאוויטש מתאר את דמותה, אופייה ופועלה: "הרבנית מרת שטערנא שרה נולדה בחמשה עשר לחדש טבת תר"כ בעיר ליובאוויטש. והיא בת השני' להורי' נ"ע. הרבנית שטערנא שרה היא הרבנית החמישית בשלשלת נשיאי חב"ד, בחכמתה הגדולה ובתבונתה הכי רבה ובמדותי' הטובות פעלה ועשתה לטובת משפחת בית רבי, לטובת החסידים, וביחוד התענינה בהחזקת ישיבת תומכי תמימים. יסדה אגודת נשים עולמי והחזיקה את כל תלמידי המכינות אשר על יד ישיבת תומכי תמימים. בנסוע הוד כ"ק אישה אדמו"ר הרה"ק מוהרש"ב לחוץ למדינה היתה הרבנית מעתקת את מכתביו ואגרותיו בעניני הכלל ועוזרת על יד קדשו, כמבואר בדברי ימי נשיאי חב"ד. בשתי שנים האחרונות היתה חלושה והיתה תחת השגחתם של רופאים מומחים, וכשלשה חדשים האחרונים היתה שוכבת במטתה וגם אז שמרה את סדר עבודתה בקדש בתפלה במתינות שלשה פעמים ביום ובאמירת תהלים קודם התפלה ואחרי התפלה ושיעורי לימוד בספרי מדרש ואגדה ודברי חסידות. בשבת קודש בשלח בשלשה עשר לחדש שבט תש"ב קודם התפלה אמרה: היינט איז שבת שירה בעדאַרפמען גאר אנדערש דאוונען [היום שבת שירה, יש להתפלל לגמרי שונה]. ובאמצע התפלה – בפזמון נשמת כל חי – בשלשת רבעי שעה האחת עשרה נסתלקה והשיבה נשמתה אל האלקים כשהסידור תפלה בידי', ומ"כ בבית החיים של אגודת חסידי חב"ד בעי"ת נויארק יע"א" (רשימה בגוכי"ק הריי"ץ, נדפס בסה"ש תרפ"א, עמ' 13, הערה 12).

מקבל המכתב,
הרה"ח ר' עזריאל זליג סלונים (תרנ"ז-תשל"ב), מראשי עסקני חסידות חב"ד, חבר אגודת חסידי חב"ד ומנהל כולל חב"ד. ממייסדי ארגון נשי ובנות חב"ד ומוסד "בית חנה", וממקימי שיכון חב"ד בירושלים.

22X15.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים קלים בסימני הקיפול ובשוליים. נקבי תיוק.

מכתב ארוך (2 דפים) מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש (בחתימת המזכיר). ברוקלין, ניו יורק, ג' אלול תש"ב [1942].

מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, וחתום בידי המזכיר ר' חיים ליברמן – "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א".

המכתב נשלח למדינת קובה, אל המחנך רבי אשר שוועבל, אשר נמלט לשם באותם ימים מאירופה הכבושה בידי הגרמנים יחד עם ידידו רבי משה צאנזער. מיד עם הגיעם למקום החלו השניים לעסוק בעבודת החינוך עם נערים וילדים. הרבי הריי"ץ מעודדם במכתבו ומחזקם באמונה בהשגחה פרטית, אשר וודאי הביאה אותם לשם כדי "לזכות ולטהר את הארץ באותיות התורה והתפלה".

הרבי הריי"ץ מרחיב בביאור מעלת הנשמה למעלה קודם ירידתה בגוף הגשמי, ושורשה בעולם האצילות, למעלה מכל המלאכים וחיות הקודש: "...ונשמה זו הנה הקב"ה לוקח אותה מרום עמידתה, ומורידה דרך ג' עולמות בריאה יצירה ועשי' – הרוחנים – לעולם העשי' הגשמי שהוא עולם החומרי, ומלבישה בגוף גשמי... וכל זה הוא בשביל תכלית הכוונה העליונה אשר בני ובנות ישראל... יבררו ויזככו את חומריות העולם הזה וגשמיותו על ידי תורה ומצות ומדות טובות. והמאמין בהשגחה פרטית יודע כי מה' מצעדי גבר כוננו, אשר נשמה זו צריכה לברר ולתקן איזה בירור ותיקון במקום פלוני, ומאות בשנים או גם משעת בריאת העולם הנה הדבר שצריך להתברר או להתתקן מחכה על אותה הנשמה שתבוא לבררו ולתקנו. וגם הנשמה הלזו הנה מאז נאצלה ונבראה היא מחכה לזמן ירידתה לברר ולתקן את אשר הוטל עלי' (קטע זה נדפס בספר "היום יום", יום ו' ג' אלול)...".

בהמשך דבריו מזכיר הריי"ץ "סיפור קדוש" בסוד הבירורים והשגחה פרטית, שבעל התניא "שמע כשהי' במעזריטש מאת הרב המגיד ותלמידיו החבריא קדישא ותלמידי הבעש"ט... ספור הנוגע לענין שאנו עומדים בו".

הרבי הריי"ץ, אשר רק שנה קודם לכן נמלט בעצמו מאירופה הכבושה, ממשיך וכותב: "ובלי שום צל ספק וספק ספיקא הנה בכל מקום ומדרך כף רגלינו, אנחנו הפליטים, הנה הכל הוא לזכות ולטהר את הארץ באותיות התורה והתפלה. ואנחנו כל ישראל הנה שלוחי דרחמנא אנחנו איש איש כאשר גזרה עליו ההשגחה העליונה, אין חפשי מעבודת הקדש אשר הועמסה על שכמנו" (קטע זה נדפס, בשינויים קלים ובהשמטות, בספר "היום יום", יום ה' אדר א').

האדמו"ר מסיים את מכתבו בדברי עידוד וברכה: "התחזקו ידידי והתאמצו למלא את חובתכם אשר בשבילה שולחתם למחי' במקום אשר הנכם שם ובגלל הדבר הזה יעזור לכם השי"ת וימלא משאלות לבבכם לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות".

המכתב נדפס באגה"ק הרבי הריי"צ (כרך ו, אגרת א'תתנ); הרבי מליובאוויטש הדפיס המכתב זה בצירוף הערות ומראי מקומות (ספר המאמרים תש"ט, עמ' 67-68).

מקבל המכתב,
המחנך רבי אשר שוועבעל (נפטר תשרי תשכ"ג), נולד בלבוב לאביו רבי יוסף שוועבל שהיה מחברי ביה"ד של ה"בית יצחק" בעיר. כשהיה בן עשר שנים אביו נפטר, והוא התחנך אצל דודו הגאון החסיד רבי יצחק שוועבעל (איציקל ז'לקובר; ת"ר-תרפ"ו), רב בית המדרש החסידי בלבוב, אשר למד במשך שלוש שנים בישיבת האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישב בווינה ועסק בתחום החינוך; באותה תקופה זכה לפגוש את האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, שבא למקום לצרכי רפואה, ואף קיבל ממנו איגרת ארוכה בנושאי חינוך ע"פ תורת החסידות; בשנות הזעם נמלט בגפו דרך קובה לארה"ב (יחד עם ידידו רבי משה צאנזער), ולאחר בואו לארה"ב התמנה לר"מ בישיבת נייטרא בניו יורק. מחבר ספר "ולאשר אמר".

רבי משה צאנזר (בערך תרמ"ב-תשל"ג), נולד בקראקא לאביו ר' זאב וואלף צאנזר, תלמיד חכם מחסידי בעלזא. נמלט במלחמת העולם השנייה יחד עם ר' אשר שוועבל דרך קובה לארה"ב.

מכתב מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, ז' אדר ב' תש"ו [1946].

מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, וחתום בחתימת יד קדשו: "יוסף יצחק".

נשלח אל "בן ידידי הנכבד מר מאיר שי' ובת גילו הכבודה מרת העניא תי', במענה על כתבם המבשר מחתונתם למז"ט". במכתבו הרבי הריי"ץ מדריכם: "בטח ישמרו את הטהרה כדין", ומברכם: "בברכת מזל טוב, יעזר השי"ת שתהי' חתונתם בשעה טובה ומוצלחת ויבנו בית נאמן בישראל על יסודי התורה והמצות ויסתדרו בסדר חיים טובים בשמירת השבת ובהנהגה טובה ויעזרם השי"ת בגשמיות וברוחניות".

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. נקבי תיוק. כתמים וקמטים.

מכתב "שנה טובה" מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, אלול ("ימי הסליחות") תשי"ב [1952].

מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו – "מ.שניאורסאהן".

נשלח אל הרה"ח ר' אלתר חיים כהן ברמת גן. הרבי מברכו: "לקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע ברכתי לו ולב"ב [בני ביתו] שיחיו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 17 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. כתמים. חלקו העליון של הדף (בלאנק המכתב) גזור וחסר.