• ספר לבוש התכלת, על שולחן ערוך אורח חיים, מאת רבי מרדכי יפה; עם אליה זוטא, מאת רבי אליהו שפירא אב"ד טיקטין. פראג, דפוס נכדי משה כ"ץ, תס"א [1701]. רישומים בדף השער, בהם: "קודש לבית מדרש המג"ן" [כנראה בית מדרש "בית יעקב" בירושלים שבראשו עמד הרב המג"ן – רבי משה גאלאנטי]; "למד'[רש] הג'[ביר] סי' שמעיה אנג'יל ז"ל". מספר הגהות בכתב-יד.

• ספר חידושי רבינו אהרן הלוי – הרא"ה, על מסכת כתובות. פראג, דפוס נכדי יודא ב"ק, [תפ"ב 1722]. מהדורה ראשונה. בדף השער: "חנני אלקים בס' הלז נאום הק' ב' וואלף" – חתימת
הגאון
רבי בנימין וואלף לעוו (תקל"ז-תרי"א), בעל ה"שערי תורה", אב"ד ווערבוי שבהונגריה. בנו של הגאון רבי אלעזר לעוו בעל "מעשה רוקח" (תקי"ח-תקצ"ז). שימש ברבנות בכמה ערים בפולין, בבוהמיה ובהונגריה. גאון מפורסם, מגדולי דורם של בעל ה"חתם סופר" ורבי עקיבא איגר. רבים מגדולי ישראל היו תלמידיו, בהם בעל ה"מחנה חיים" וה"קול אריה". השאיר אחריו חיבורים בכל מקצועות התורה, מהם נדפסו סדרת ספריו המפורסמים "שערי תורה".

• ספר בית לחם יהודה, "מפתח של זהב למצוא כל מאמרי רז"ל מהש"ס אשר באו בספר עין ישראל...", מאת רבי יהודה אריה ממודינא. [פראג, ללא שם מדפיס, תס"ה 1705]. מהדורה שנייה. מפתח מפורט על מאמרי האגדה בש"ס לפי נושאים. רישומי בעלות מחוקים בדף השער.

• ספר גאון צבי, חידושי הלכות על מסכתות יבמות, כתובות, קידושין, בבא קמא, בבא מציעא וחולין, מאת רבי צבי הירש הורוויץ. פראג-[וילהרמשדורף], דפוס נכדי יודא ב"ק, [תצ"ז-תצ"ח 1737-1738]. מהדורה ראשונה.

דפים [3]-[4], הכוללים את ההסכמות והקדמה שנייה של "הרב המסדר", נדפסו בוילהרמשדורף, דפוס הירש בן חיים מפיורדא, בשנת תצ"ח.

ספר שמחת יהודה, על מסכת כריתות ועל המסכתות הקטנות בש"ס (מסכת סופרים, מסכת שמחות, מסכת כלה, מסכת דרך ארץ, פרק השלום, ומסכת אבות דרבי נתן), מאת רבי יהודה נג'אר. פיסא, דפוס שמואל מולכו ובניו, [תקע"ו 1816].

כרוך עם: ספר חגי יהודה, על המסכתות הקטנות בש"ס (מסכת גרים, מסכת עבדים ומסכת כותים) ועל הלכות יום טוב בספר הסמ"ג, מאת רבי יהודה נג'אר. פיסא, דפוס שמואל מולכו ובניו, [תקע"ו 1816]. מהדורות ראשונות, שנדפסו יחד בחיי המחבר, מגדולי חכמי תוניס.

העותק של הגאון בעל "דברי ירמיהו". בשער הספר מופיעה חתימת ידו: "הק' ירמי' לעוו" –
הגאון הנודע
רבי ירמיהו לעוו (תקע"א-תרל"ד), מגדולי גאוני הונגריה בדורו של ה"כתב סופר". בן הגאון רבי בנימין וואלף לעוו בעל ה"שערי תורה". כיהן ברבנות ווערבוי ואוהעל. מחבר הספרים "דברי ירמיהו" על הרמב"ם, ש"ס, חידושי סוגיות ודרשות.

[1], כח; ב-ל; יד דף; [1], ב-מד דף. 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. חותמות. כריכה עתיקה, עם שדרת עור.

העותק של הגאון רבי משה גרינוולד בעל "ערוגת הבושם", עם חותמתו בדף השער: "משה גרינוואלד אב"ד דק"ק חוסט והגליל".

בדף השער מופיעה חתימה: "עמרם גרו"ו" [=גרינוולד], כנראה חתימת אביו של בעל "ערוגות הבושם", רבי עמרם גרינוולד מטשארנא

.

הגאון הקדוש
רבי משה בן-עמרם גרינוואלד (תרי"ג-תר"ע), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. נולד לאביו רבי עמרם גרינוולד מטשארנא, תלמיד ה"כתב סופר". רבי משה היה תלמיד רבי מנחם כ"ץ פרוסטיץ מצעהלים ותלמיד ה"כתב סופר". כבר בבחרותו ניהל ישיבה בעיר הולדתו טשארנא, ולאחר מכן כיהן ברבנות בכמה מקהילות הונגריה. בשנת תרנ"ג התמנה לכהן כאב"ד העיר חוסט. על אף שנמנה על יוצאי בית מדרשו של ה"חתם סופר" אחז בדרכי החסידות ונהג לנסוע לאדמו"רי בעלז וסיגט. בחוסט הקים את חצרו המפוארת וביסס והרחיב את ישיבתו, אשר הפכה לאחת הישיבות הגדולות והחשובות בהונגריה. לישיבתו נהרו תלמידים מכל רחבי המדינה ומחוצה לה, ורבים מרבני הונגריה היו תלמידיו. נתפרסם בחיבוריו בהלכה ואגדה אשר נקראו בשם "ערוגת הבושם". מצאצאיו הרבים שושלות חשובות של אדמו"רים, רבנים, גדולי תורה ויראים, בהם: בנו בעל ה"ויגד יעקב" האדמו"ר רבי יעקב יחזקיה גרינוואלד אב"ד פאפא; נכדו בעל "ויחי יוסף" האדמו"ר רבי יוסף גרינוואלד, שהקים את חסידות פאפא באמריקה לאחר השואה; בנו הגאון רבי אברהם יוסף גרינוואלד אב"ד מאקווא, חוסט ואונגוואר (נפטר תרפ"ח); בנו הגאון רבי לוי יצחק גרינוואלד אב"ד "קהל ערוגת הבושם – צעהלים", ועוד. אחיו הוא הגאון רבי אליעזר דוד גרינוואלד אב"ד סאטמר בעל "קרן לדוד" (תרכ"ו בקירוב – תרפ"ח), מגדולי התורה וראשי הישיבות בהונגריה וטרנסילבניה.

[2], נח, [1] דף. 35.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות, וכתמי צבע בשולי חלק מהדפים. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. קרעים בחתימה שבשער (מחריכת הדיו). דף השער ומספר דפים נוספים מנותקים. קונטרסים רופפים ומנותקים בחלקם. כריכת קרטון עתיקה ופגומה, מנותקת משני צדיה, ללא שדרה.

ספר מעשי למלך, על ספר יד החזקה לרמב"ם, מאת הגאון רבי ישעיה זילברשטיין אב"ד וייטצן. שני כרכים:

• חלק ראשון – על הלכות בית הבחירה, כלי המקדש וביאת מקדש. וואיטצען, דפוס משה אלי’ קאהן, "עתרג" [תרע"ג] 1913. מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המחבר.

• חלק שני – הלכות איסורי מזבח ומעשה הקרבנות. אוזשהאראד (אונגוואר), דפוס משה שמחה געלליס, תר"ץ [1930]. מהדורה ראשונה, שנדפסה לאחר פטירת המחבר, ע"י בנו וממלא מקומו.

בדף המגן של חלק ראשון הקדשה קצרה בכתב-יד וחתימת המחבר, עבור נתן בן פיגה: "
פיר נתן בן פיגה, ישעי' זילברשטיין".

בשער החלק השני, מודבקת תווית-מודפסת ביידיש והונגרית, מטעם המו"ל – בן המחבר, על שליחת הספר של ה"צדיק מרן ישעיה זילבערשטיין זצוק"ל אב"ד דק"ק וואיטצען", ומחיר הספר.

המחבר,
הגאון המפורסם רבי ישעיה זילברשטיין (תרי"ז-תר"צ), אב"ד ווייטצען (Vác, הונגריה) בעל "מעשי למלך". מגדולי הרבנים בהונגריה [באותו הדור היו שאמרו, כי שלושה המה גדולי הרבנים בהונגריה: רבי ישעיה זילברשטיין מוויטצען, רבי שמעון גרינפלד – המהרש"ג מסמיהאלי, ורבי מרדכי ווינקלר מה'-מאד בעל "לבושי מרדכי"]. נולד בזענטא (Zenta) לאביו הגאון רבי דוד יהודה ליב זילברשטיין (תק"פ-תרמ"ד) שכיהן כרב העיר. בהיותו כבן שנה עלתה המשפחה לארץ ישראל ושהתה בה במשך שמונה שנים. בתקופת שהותו כילד בירושלים, למד בתלמוד תורה "עץ חיים". עם חזרת משפחתו להונגריה למד בישיבת פרשבורג אצל בעל ה"כתב סופר". היה גם תלמידו של רבי חיים צבי מנהיימר וקיבל ממנו היתר הוראה. בשנת תרנ"ו (1896), התמנה לרבנות העיר ווייטצען על מקום אביו, שם גם הקים ישיבה גדולה בה למדו מאות בחורים. רבים מתלמידיו כיהנו במשרות רבניות ותורניות.

כרך א: [8], ב-שיד דף; כרך ב: [12], רלד דף. 37 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקרעים קלים בשולי הדפים. מספר קונטרסים ודפים רופפים. כריכות ישנות, פגומות ובלויות.

• ספר תולדות אדם וחוה, מאת רבינו ירוחם. קאפוסט, דפוס אברהם בן יעקב סגל ויצחק בן שמואל, תקס"ח [1808]. שלשה חלקים בכרך אחד. דף שער נפרד לחלק השלישי. הסכמות רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי חיים מוולוז'ין ורבנים נוספים. רישומים בכתב-יד: "מספרי הרב ר' איסר זלמן מלצר".

• פירוש על אגדות רבב"ח וסבא דבי אתונא, מאת הגר"א. [קניגסברג], דפוס עמיל ראויטענבערג, [תרכ"ב 1862]. בשער: "כמ"ש בווילנא". רישומים בדף המגן הקדמי והאחורי: "מספרי הרב מלצר, סלוצק". רישומים נוספים בדפי המגן, בהם רישום של רבי "דוד קויפמאן", ועוד.

• ספר נועם ירושלמי, ביאור על הירושלמי, סדר זרעים, מאת רבי יהושע איזיק שפירא (רבי אייזיל חריף) אב"ד סלונים. ווילנא, דפוס שמואל יוסף פין ואברהם צבי ראזענקראנץ, [תרכ"ג] 1863. חותמות רבי איסר זלמן מלצר.

• ספר ניר, פירוש על תלמוד ירושלמי, חלק ראשון, על סדר זרעים, מאת רבי מאיר מארים אב"ד קאברין. ווארשא, דפוס שמואל ארגעלבראנד, תרל"ה 1875. חותמת רבי איסר זלמן מלצר ורישום בכתב-יד "מספרי הרב ר' איסר זלמן מלצר".

• ספר אור לארבעה עשר, "מאמרים המפיצים אור על ענין של פסח", מאת רבי יצחק יעקב ריינס. פיעטרקוב, דפוס שלמה בעלכאטאווסקי, תרע"ג 1913. רישום בכתב-יד: "מספרי הרב ר' איסר זלמן מלצר".

• ספר נחל יהודה, דרשות, חלק ראשון, מאת רבי יהודה הלוי ליפשיץ. פיעטרקוב, דפוס מרדכי צעדערבוים, תרע"ג 1913. לא נדפסו חלקים נוספים.

כרוך עם: ספר זכרון יעקב, חיבור הסטורי על קורות היהודים ברוסיה ובפולין, חלק ראשון, שנות התק"כ עד שנת ת"ר, ושנות הת"ר עד שנת תר"כ, מאת רבי יעקב הלוי ליפשיץ מקאוונא (מזכירו של רבי יצחק אלחנן). פרנקפורט דמיין, דפוס דוד דראללער, תרפ"ד [1924]. עם פורטרט המחבר. חסר דף אחרון. בדף המגן בראש הכרך, רישום בכתב-יד: "מספרי הרב ר' איסר זלמן מלצר".

• ספר אור גדול, תשובות וכתבים, חלק ראשון, מכתבי קדשו של רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן, מסודר על ידי בנו רבי אליהו פרלמן. ווילנא, דפוס שרגא פייבל גארבער, תרפ"ד [1924]. רוב הספר נדפס ערב מלחמת העולם הראשונה בפיעטרקוב בדפוס שלמה בעלכאטובסקי. חותמות של רבי איסר זלמן מלצר ורישומים בכתב-יד "מספרי הרב ר' איסר זלמן מלצר".

• ספר חבת שמואל, ביאורים בענייני חלוקה וברירה ומשפטי התנאים, מאת רבי שמואל רודניא מקובנה. קיידאן (ליטא), דפוס מובשוביץ וכהן, תרצ"א 1931. במעטפת הקדשה מאת המחבר אל רבי איסר זלמן מלצר (מוקלדת במכונת כתיבה). חותמות של רבי איסר זלמן מלצר.

• ספר ענפי זית, על מסכת שבועות, מאת רבי חיים יעקב נפתלי זילברברג. ווארשא, דפוס G. Piment, תרצ"ב [1932]. חותמות רבי איסר זלמן מלצר. רישום בעפרון בדף המגן: "ספר זה הוא שאול מכבוד מחותני הג' שליט"א" [אולי בכתב-ידו של רבי צבי שטיינמן אב"ד רחובות].

• ספר גידולי שמואל, כולל פרושים ובאורי עניינים על מסכת בבא בתרא, מאת רבי שמואל גדליה ניימן ר"מ בישיבת "עץ חיים". ירושלם, דפוס רוהלד, תרצ"ה [1935]. רישום בדף המגן בכתב-ידו של רבי צבי יהודה מלצר: "מספרי מרן אאמו"ר זצלל"ה הכ"מ (הריני כפרת משכבו), צבי יהודה מלצר".

• ספר יסוד ושורש העבודה, כולל כוונות ישרות של התפלה והתורה והמצות, מאת רבי אלכסנדר זיסקינד מהורדנא. ירושלים, דפוס מרכז, ת"ש [1940]. חותמות רבי איסר זלמן מלצר.

• ספר אור הישר, חידושים על מסכתות בבא בתרא, סנהדרין, עבודה זרה, שבועות, מכות והוריות, מאת הגאון רבי שמואל יצחק הילמן. ירושלים, דפוס הפועל המזרחי, תש"ג [1943]. הקדשת המחבר בדף השער: "מתנה לידינ"ע (ידיד נפשי עוז) הגאון הגדול מהרא"ז שליט"א, מהמחבר".

• ספר ברכת יצחק, שרידי חידושים על הש"ס, מאת רבי יוסף יצחק רבינוביץ' אב"ד טורעץ, עם שלושה קונטרסים נוספים לזכר משפחת המחבר, וחידושי המו"ל רבי צבי מרקוביץ מראשי ישיבת סלונים ברמת גן. ירושלים, דפוס בית יתומים דיסקין, תש"י [1950]. חותמות רבי איסר זלמן מלצר.

• ספר זמנים, חדושים ובאורים וגלויי מקורות למנהגי הזמנים והלכותיהם מאת הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש. ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, דפוס העברי / י. ורקר, תשי"א [1951]. בדף המגן הקדשה לרבי איסר זלמן מלצר ("למורי ורבי הגאון האדיר..."), בכתב-ידו של המחבר. חותמות רבי איסר זלמן מלצר.

הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל". מגדולי גאוני ליטא וירושלים. נולד בעיר מיר ובילדותו הגיע לישיבת וולוז'ין בה קיבל תורה מרבותיו הנצי"ב והגר"ח מבריסק. לאחר נישואיו כיהן כראש הישיבה הראשון בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, יחד עם גיסו הגרמ"מ עפשטיין. בהמשך עבר לסלוצק עם י"ד בחורים מעולים מתלמידיו, והקים בה ישיבה גדולה. לאחר תקופה מונה גם לאב"ד העיר סלוצק על מקומו של הגאון הרידב"ז. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד (שעמד בראשות "החינוך העצמאי").

בנו,
הגאון רבי צבי יהודה מלצר (תרנ"ט-תשכ"ט), בנו הגדול של הגאון רבי איסר זלמן מלצר. לאחר עלייתו לארץ ישראל נשא בשנת תרפ"ו את בת הגאון רבי צבי שטיינמן אב"ד יבנאל ורחובות (תרכ"ה בערך-תש"ז). לאחר נישואיו כיהן כר"מ בישיבת "עץ חיים", ולאחר תקופה נתמנה לרבה הראשי של המושבה פרדס חנה, שם יסד את "ישיבת קלצק" שהיתה היסוד ל"מדרשית נעם" בפרדס חנה. בשנת תש"ז עבר לרחובות למלא את מקום חמיו ברבנות העיר, שם יסד את "ישיבת הדרום", ולאחר שהתמסר לעבודת הישיבה, התפטר מרבנות העיר רחובות ומסרה לרבי אלימלך בר-שאול, כשהוא נשאר לכהן רק בתור "אב בית דין".