מכירה פומבית 101 חלק ב' חסידות וקבלה | דפוסי ירושלים | מכתבים וכתבי-יד | חפצים
הגאון רבי רפאל יוסף חזן (אוצר הרבנים 8976, תק"א-תקפ"א), מגדולי תלמידי החכמים באיזמיר. עלה לירושלים בשנת תקע"ג, בשנת תקע"ה התמנה ל"ראשון לציון" רב ראשי בירושלים.
הגאון רבי חיים פאלאג'י – החבי"ף (תקמ"ח-תרכ"ח), חכם מופלג בנגלה ובנסתר, רבה של אזמיר ומגאוני דורו המפורסמים. חיבר שבעים ושניים ספרים (כמניין שמו "חיים"), בהלכה, אגדה ומוסר. תלמידו המובהק של סבו אבי-אמו הגאון הנודע רבי רפאל יוסף חזן בעל "חקרי לב" (הרב היר"ח). בספריו מביא רבי חיים דברים רבים בשם סבו זה ובשם אביו הגאון רבי יעקב פאלאג'י. כשמלאו לרבי חיים כ"ה שנה, הכתירו סבו ה"חקרי לב" בסמיכת חכמים להורות ולדון, בנוכחות כל הקהילה שהתאספה בבית הכנסת, כשהוא עוטף אותו ב"איצטלא דרבנן" – גלימת שרד מיוחדת, שקנה לו מכספו לרגל עיטורו בתואר "החכם השלם". עם השנים עלה במעלות הרבנות, ומהתואר "החכם השלם" הגיע רבי חיים למשרת "הרב הכולל" כראש בית הדין באזמיר, וקיבל את הכרת השלטונות התורכיים למשרת ה"חכם באשי". חכמתו העצומה וגדלותו בתורה היתה הסיבה לקבלת רבי חיים פאלאג'י לרב ראשי בעירו. הקהילה היהודית באזמיר היתה מורכבת באותם ימים מ"קהלים" שונים, כשלכל אחד מהם מנהגים שונים ורבנים אחרים, ורק לרבי חיים היתה סמכות מכרעת, ופסקיו ודעתו התקבלו על כל ה"קהלים" השונים בעיר. סמכותו ההלכתית חרגה מגבולות מקומו והוא נודע כאיש הלכה ופוסק בכל רחבי העולם, והיה משיב תשובות לאלפים מכל תפוצות תבל, ואף מחוץ לגבולות האימפריה העות'מאנית, כגון לפולין וגרמניה ולקהילות צפון אפריקה.
ספרי הלבושים, מאת רבינו מרדכי יפה, שני חלקים: לבוש התכלת ולבוש החור – אורח חיים; לבוש עטרת זהב – יורה דעה. ונציה, דפוס בראגדין בבית ייואני קאיון, ש"פ 1620. שני חלקים בכרך אחד.
זה הספר שלי הצעיר משה גאלנטי נרו בכמוהר"ר מרדכי גלאנטי ז"ל ומכרתי אותו למולא אבא חכם יעקב נרו ממשפחת ח' משה משיח זה החלק עם ח"ב כדי ללמוד בו בנו ח' מרי הי"ו השי"ת יזכהו ללמוד בו הוא וזרעו וזרע זרעו השי"ת יפתח לו שערי אורה שערי ברכה שערי אריכות ימים ושנים כי"ר אנס"ו".
רבי משה ב"ר מרדכי גלאנטי (השלישי; נפטר תקס"ז), נינו של מהר"ם גלאנטי הזקן (תלמיד ה"בית יוסף"). תחילה שימש כרב בארם צובא, אולם לאחר מכן עבר לדמשק, שם התמנה לאב"ד העיר. התכתב בהלכה עם גדולי דורו, כגון מהרי"ט אלגאזי, רבי משה יוסף מרדכי מיוחס, ועוד. רבי יצחק אבולעפיא מזכירו באחת מתשובותיו (שו"ת פני יצחק ח"א אה"ע, סימן יז): "וזאת מצינו לגדול הדור הרב מהר"מ גלאנטי בספרו הנורא בירך משה... דקבלנו הוראותיו... והוא מארי דאתרא הדין פה דמשק יע"א כידוע...". ספר תשובותיו "ברך משה" נדפס בליוורנו כשנה לאחר פטירתו (בשנת תקס"ח). ספר הדרושים שלו "דרש דרש משה" נדפס בסוף ספרו של אביו "דברי מרדכי", ליוורנו תר"כ.
ספר שאלות ותשובות רבי יום טוב צהלון [מהריט"ץ], עם חידושי הש"ס על פרק איזהו נשך. ויניזיאה (ונציה), Vendramin, תנ"ד [1694]. מהדורה ראשונה. דף שער מאויר – בחזיתו: "צורת המשכן", ומעברו השני: "צורת בית המקדש", "השלחן ולחם הפנים", ו"המנורה"; איור בדף [4]: "בית קדשנו ותפארתנו" [בעמוד האחרון נכתב: "לייפות ולהדר שער הספר בצורה נאותה במשפט הדפוס ציירו התלמידים... צורת המשכן ובית השלישי"].
חותמות וחתימות שונות. בדף המגן רישום בעלות בכתב-יד וחתימת רבי שמואל שענבלום ב"ר בנימין וואלף. בשער ובדפי הספר, חותמותיו של שענבלום בעברית ובלועזית: ["s. s."] וחותמות נוספות – רבי שמואל שענבלום מלבוב (תקצ"ג-תר"ס), מו"ל מפורסם, מהדיר ספרי קדמונים וסוחר בספרים עתיקים. לשם כך נסע פעמים רבות לאיטליה, והוא מוזכר באגרות שד"ל (ראו אודותיו: אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ה, עמ' 367-368).
[4], רכג דף; כה, [5] דף. פגינציה משובשת. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בשולי כמה דפים. קרעים בשולי דף השער, עם פגיעה בחתימת רבי ישעיה אזולאי. קרעים חסרים בשולי כמה דפים (ללא פגיעה בטקסט). חותמות ורישומים. כריכה ישנה, מנותקת ובלוייה.
פריט 295 צרור החיים – נגד הרפורמה – אמשטרדם, תק"פ – העותק של ה"ברוך טעם" רבי ברוך פרנקל אב"ד לייפניק
ספר צרור החיים, תשובות נגד שינוי מנהגי בית הכנסת ע"י הרפורמים. מאת רבי אברהם לעוונשטאם אב"ד עמדין. אמשטרדם, דפוס דוד פרופס כ"ץ, תק"פ [1820]. מהדורה ראשונה.
הספר הלז שייך לאא"ז [לאדוני אבי זקני]
הרב הגאון החריף ובקי שלשלת היוחסין... ברוך פרענקיל תאומים אבד"ק לייפניק".
משו'[ם]
לעלת"מ [לפני עיוור לא תתן מכשול]
אחתום את שם אאמ"ו הגאב"ד כש"ת מהור"ר יצחק דוב הלוי נר"ו --- אב"ד ור"מ בק"ק ווירצבורג וגלילותיה יע"א".
הגאון רבי יוסף שטיינהרט (לפני ת"ס-תקל"ו), מגדולי רבני אותו הדור, עמד בקשרי שו"ת עם רבי יהונתן אייבשיץ ורבי שאול אב"ד אמשטרדם. תלמיד מובהק של בעל ה"שב יעקב" בישיבתו בפרנקפורט. כיהן ברבנות בערים שונות בגרמניה ובאלזס, ומשנת תקכ"ג רבה של פיורדא (פירט), וראש הישיבה בה. אשתו בזיווג שני הייתה הרבנית קריינדל (בת רבי ליב מוכיח מברלין, ואחותו של הגאון רבי ישעיה פיק-ברלין) שנודעה בחכמתה, בשנינותה ובלמדנותה. לפי מסורת שנתגלגלה מפה לאוזן בקהילת פיורדא, כל אימת שבעלה ה'זכרון יוסף' נעדר מהעיר, היתה היא ממלאת את מקומו ומוסרת את השיעור הקבוע בפני בני הישיבה כשהיא מסתתרת מאחורי וילון (הישיבה הרמה בפיורדא, ב, עמ' 171). בספרו "זכרון יוסף" הוא מזכיר אותה בהקדמה, ובתוך הספר הוא מביא חידושי תורה בשמה: "...וכאשר אמרתי דבר זה בפני זוגתי המושכלת והמלומדת הרבנית הגבירה היקרה מרת קרינדל תחי' לאי"ט, בת הגאון המפורסם... אמרה לי שבזה יש לפרש מה שיסד הפייטן... והיינו כנ"ל, וק"ל, ועוד אמרה דהיינו מה שאנו אומרים בתפלת מוסף... ודוק כי נכון הוא, והנאני דבריה מאוד, וה' יאריך ימיה לאורך ימים טובים אמן סלה" (זכרון יוסף, סימן יג, דף טו-יו). במקום אחר בספרו הוא מביא חידושי אגדה בשם "זוגתי הרבנית תחיה" (ראה דף צט). החיד"א בספרו "שם הגדולים" מתייחס לתופעה זאת, וב"מערכת גדולים" בערך "רבנית" כשהוא מדבר על נשים חכמניות, הוא כותב בתוך הדברים : "...והרב זכרון יוסף בדרושים הביא פשטים ופיר"ש מן האשה הרבנית, ע"ש". מסופר כי מתנגדיו לעגו על כך שקרא שם ספרו "זכרון יוסף" ולא "זכרון קריינדל"... (רמ"מ קרנגיל, הג"ה מנחם ציון, ל"שם הגדולים", מערכת ספרים, אות ז, הגהה יח; א' קליגר, היהדות וחכמיה, עמ' רמד; ב"ש המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא, ב, עמ' 174).
ספר פחד יצחק, האנציקלופדיה התורנית הראשונה, מאת רבי יצחק לאמפרונטי – סט חלקי (אותיות א-מ), ששה חלקים (חלק שני נחלק לשני חלקים), בחמישה כרכים, שנדפסו בוונציה וליוורנו, בשנים תק"י-תקצ"ט:
עותקים מיוחסים.
האדמו"ר רבי פנחס האגר מבורשא (נפטר תש"א), בן האדמו"ר רבי ברוך האגר מוויז'ניץ. בשנת תרנ"ג התיישב בבורשא שבחבל מארמארוש, שם הקים את חצרו שמנתה מאות חסידים, נודע כלמדן מופלג ובקי בחכמת הקבלה, כפועל ישועות ובעל צדקה גדול. בנו, רבי יצחק מאיר מילא את מקום אביו באדמו"רות בעיר סיגעט, עד שנספה בשואה עם משפחתו.
ספר זכור לאברהם, חידושים בהלכה, חלק א' (אורח חיים ויורה דעה), מאת רבי אברהם אלקלעי. שאלוניקי, דפוס מרדכי נחמן ודוד ישראליג’ה, [תקנ"ח 1798]. מהדורה ראשונה.
ספר סדר אליהו וזוטא, חידושים בדיני עגונות, ושאלות ותשובות בהלכות אבן העזר, מאת רבי אליהו אלפאנדארי. קושטא, דפוס יונה בן יעקב, [תע"ט 1719]. מהדורה ראשונה.
רבי בנימין זאב וולף הלוי בוסקוביץ (ת"ק-תקע"ח), מגדולי רבני הונגריה, בנו ותלמידו של בעל "מחצית השקל" הגאון רבי שמואל הלוי מקעלין אב"ד בוסקוביץ (תפ"ד-תקס"ו). כיהן ברבנות ובהרבצת תורה בקהילות אסאד, פרוסטיץ (שם נקשר בידידות רבה לרבי משה סופר בעל "חתם סופר", ראו "אישים בתשובות חת"ס", אות קיג), פעסט, יארמאט, קעלין ובאניהאד (באנהרט). העמיד מאות תלמידים גדולי תורה. נודע בגאונותו ובחריפותו הרבה ורבים מגדולי דורו הוקירוהו והעריכוהו ביותר, כולל בעל ה"נודע ביהודה", רבי בצלאל רנשבורג, רבי מרדכי בנעט, ה"חתם סופר", רבי עקיבא איגר, ועוד. הגהותיו על הש"ס נקראו בשם "אגודת אזוב" [נדפסו במהדורת הש"ס, וינה תק"ץ-תקצ"ג, עם הסכמת ה"חתם סופר"]. בין חיבוריו שבדפוס ובכת"י בולט חיבורו רחב היריעה "סדר משנה" על כל חלקי הי"ד החזקה להרמב"ם, שטרם נדפס במלואו.
