מכתב (15 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון הצדיק, המשגיח, רבי ירוחם ליבוביץ. מיר, [אלול תרפ"ו 1926].
נשלח אל רבי יוסף שו"ב מנהל "ועד הישיבות" בווילנא, שקרא לו לבוא ל"אסיפת הרמי"ם" לחיזוק המגביות לטובת ה"ועד". המשגיח כותב לו על הקושי לעזוב את הישיבה וזיכוי הרבים בעיצומו של חודש אלול: "... בטח מובן לו כי קשה לפני לע"ע [לעת עתה] לעזוב את הרבים הקדוש...", ולכן הוא מציע דרך אחרת לחיזוק המגביות.
בחתימת המכתב מסיים המשגיח בברכות לשנה טובה: " ידידו עוז דו"ש [דורש שלומו], מברכו בכוח"ט בסשצ"ג [בכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים] לאלתר לחיים טובים ומתוקים, שנת מנוחה שלמה ושלום השקט... י' ליוואוויץ".
הגאון הצדיק רבי ירוחם הלוי ליבוביץ (תרל"ה-תרצ"ו), מגדולי המחנכים וחכמי המוסר בדורו. תלמיד "בית התלמוד" בקלם, ומורו ורבו של רבי יחזקאל לווינשטיין. כיהן כמנהל רוחני ("משגיח") בישיבות ליטא, ישיבת ראדין ועוד. עיקר שדה פעולתו היה בשמשו עשרות שנים כמנהל רוחני בישיבת מיר, אותה ניווט בנדודי הישיבה לפולטובה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר חזרת הישיבה לעיר מיר, היה הוא הכוח המרכזי בכינון הישיבה מחדש, ובהעמדת תלמידים מובהקים מגדולי הדור. רבים מגדולי ראשי הישיבות בדורנו היו מתלמידיו המובהקים, והיו נוהגים לכנותו בשם "אדמו"ר" [אדוננו מורנו ורבינו], בהם: הגאון רבי חיים שמואלביץ, הגאון רבי אריה ליב מאלין (שהיה מעורכי ספרי שיחותיו "חבר מאמרים", "דעת חכמה ומוסר") ועוד.
במכתב שלפנינו מספר רבי ירוחם על הקושי לעזוב את הרבים הפוקדים את הישיבה בימי חודש אלול: "קשה לפני לעת עתה לעזוב את הרבים הקדוש...". בדבריו אלו הוא מתייחס לתופעה שהייתה חוזרת על עצמה מדי חודש אלול בישיבת מיר, כאשר רבים מבוגריה היו מתקבצים מרחבי תבל ובאים אל הישיבה, לעסוק בעבודת השם, בלימוד התורה ולימוד המוסר בימי חודש אלול. רבים מהם היו נשארים להתפלל עם בני הישיבה בימים הנוראים. רבי ירוחם היה מנצח על האווירה הרוחנית הגבוהה ששררה בישיבה בימים אלו, והיה עסוק בימים אלו למעלה מראש. בחודש אלול היה רבי ירוחם מוסר שתי שיחות התעוררות נוספות בכל שבוע, מלבד שיחות פרטיות ארוכות שהיה משוחח עם תלמידיו האורחים ועם תלמידי הישיבה. בדרכים שונות היה ר' ירוחם מעודד את התופעה של הגעת הבוגרים, ואף היה דואג לכל הבאים בסידור מקומות ישיבה נוספים בהיכל הישיבה (עדויות רבות על כך, ראה במאמר זאב פלדמן, "ימים נוראים בהיכלה של מיר", לקראת שבת, גליון 409, ערב ראש השנה תשפ"א, עמ' 10-13).
ר' ירוחם קירב במיוחד את הבאים מארצות מרכז-אירופה אל הישיבה, ומסר להם "וועדים" מיוחדים, בהם השריש את יסודות האמונה והחשיבה התורנית העמוקה של ישיבות ליטא (משיחות אלו נדפסו חמשת חלקי "דעת תורה"). הרב וולבה שהיה מצעירי תלמידיו כותב עליו בהקדמת ספרו הנודע "עלי שור": "...מחיצה עבה מבדלת בין עולם התורה לעולם אשר בחוץ. העומד בחוץ, אף אם הוא שומר תורה ומצוות, אין לו ציור ומושג מהפלא המתחולל בפנים... וכיצד נראה אדם התורה כשהוא נהפך לאיש אחר? בוא נא אתי – ידידי הקורא, נצעדה 'עלי שור' על החומה 'להסתכל ביפיו של בן פורת עלי עין'... מחבר ספר זה – בהיותו צעיר לימים, רוח סערה הביאתו לתוך מחיצת האדם הגדול בענקים, אדמו"ר מאור עינינו, מחיה מתים במאמריו, מרן ר' ירוחם הלוי... בישיבת מיר... ומבשרו חזה מהו טל התחיה של תורת האדם וחיי האדם הגדול למי שזכה להסתופף בצלו...".
גלויית דואר. 15X10.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. קרע קל בשוליים. בול. חותמות דואר מה-21 ו-22 באוגוסט 1926.

מכתב ארוך (16 שורות) בכתב-ידו ובחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא י"ז חשון תרצ"ט [1938].
נשלח אל "ידידי הרבנים הגאונים העומדים בראש אגודת הרבנים דארה"ב וקנדא". בתחילת המכתב מבקש רבי חיים עוזר וממליץ כי יעזרו לרבי שמואל היילפרין מרבני ביאליסטוק (נכד ה"עונג יו"ט" ובנו של רבי חיים נפתלי הרץ מביאליסטוק) שנקלע למשבר כלכלי ונסע לארה"ב לגיוס כספים. בהמשך המכתב כותב רבי חיים עוזר כי ראוי ש"אגודת הרבנים" תעזור לגאון רבי שמואל עהרנפלד אב"ד מטרסדורף (מטרסבורג Mattersburg), שנמלט באותה תקופה לארה"ב, מאימת השלטון הנאצי שכבש את אוסטריה: " יחד עם זה הנני לבקשם בגלל הרה"ג מוהר"ר שמואל עהרענפעלד שליט"א האב"ד מאטערסדארף, שהיה מוכרח לעזוב את מקומו ונסע לאמריקא, ושמעתי עליו שאדם גדול הוא בתורה ויראה, והנהו מגזע היחס והמעלה, ממשפחת החתם סופר זצ"ל, וראוי מאד לקרבו ולהשתדל לטובתו כפי האפשרות בנוגע למשמרת רבנות או שאר משרה בקודש, ומובטחני שיעשו מה שביכלתם...".
הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא, חתנו של רבי ישראל מסלנט. מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל. עם כל טרדותיו הרבות בענייני ציבור עולמיים, עסק רבות בטובתם של יתומים ואלמנות, והיה מטפל בהם ודואג לכל צרכיהם. רבי חיים עוזר התבטא על כך לעת זקנותו: "...בצעירותי חשבתי כי העיקר הוא לחדש חדושים ולהרבות בספרים. עכשיו אני מבין כי חיבורי ספרים הם כצעצועים מול עזרת אלמנות ויתומים" (הגאון רבי משה שמואל שפירא בהספדו על החזון איש, קובץ הבאר, גליון ו, עמ' 41). רבי חיים עוזר נשא על לבו את צרכי בני הישיבות והרבנים הפליטים מרוסיה, ודאג לסייע להם בכל מה שאפשר. הוא טיפל גם בענייני רבנים וישיבות בארץ ישראל, אנגליה וארצות אחרות. במכתב שלפנינו מתגלית מסירותו ונסיונו להפעיל את השפעתו בארצות הברית לטובת רב נכבד (אשר כפי שעולה מן המכתב לא היה ממכריו הקרובים), שנאלץ להגר לשם מאימת הצוררים הנאצים.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים וסימני קיפול.

כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן – תפילות לימות החול ולשבתות, לחגים, מועדים ותעניות, עם דינים ופירושים [המיוחסים למהר"י ונה]. מוגמה, תימן, א'תתקע"ה לשטרות [תכ"ד 1664].
בדף האחרון קולופון מאוייר של הסופר "אברהם בן שלמה בן יונה בן סעדיא בן דוד בן בניה בן עודד הידוע אלכלפי", שסיים לכתוב את הסידור "במתא מוגמה" (כפר בנפת בני מטר מדרום לצנעא מרכז תימן), בחודש סיון שנת א'תתקע"ה לשטרות [ה'תכ"ד ליצירה 1664]. גם לוח המולדות שבסידור שלפנינו מתחיל בשנה זו – שנת ה'תכ"ד ליצירה.
כתיבה תימנית עתיקה ונאה במיוחד, רובה עם ניקוד עליון. במרכז הדף נכתב נוסח הסידור בכתיבה מרובעת מנוקדת, ובשוליים שילב הסופר הלכות ופירושים בעמודות נפרדות (ולעתים ב"חלונות" בתוך הטקסט), בכתיבה לא מנוקדת, באותיות קטנות יותר. בעמודות אלו כתב הסופר לעתים כמה מן השורות בכתיבה אלכסונית (או עולה ויורדת), לקישוט.
רוב הפירושים והחידושים הינם הפירושים המיוחסים למהר"י ונה. בשולי מספר דפים מופיעות מספר הגהות מכותבים אחרים ובהן הלכות ופירושים נוספים.
הסופר מארי אברהם בן שלמה אל-כלפי ממרכז תימן, העתיק בשנת תי"ח (1658) בעיר מפחק (נפת בני מטר מדרום לצנעא) את סידור מהר"י ונה "פעמון זהב". הוא כנראה אחד ממשפחת אל'כלפי ממרכז תימן שפעלו והעתיקו כתבי יד בערי מרכז-תימן במאות הט"ז-י"ז (אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 275).
כתב-היד כולל: תפילות לימות החול; תפילות לשבתות השנה; פרקי אבות עם פירוש; תפילות לחג הפסח והגדה של פסח עם פירוש ההגדה (המיוחס למהר"י ונה); תפילה לחג השבועות; מגילת איכה עם פירוש וקינות לתשעה באב; תפילות לימים נוראים; תפילות לחג הסוכות ולשמיני עצרת, הושענות, תיקון הגשם, הקפות ופיוטים לשמחת תורה; סדר ימי החנוכה עם "מגילת בני חשמונאי"; תפילת פורים ומגילת אסתר עם פירוש; מספדות; סליחות "ללילי אשמורות" [לחודש אלול] וסליחות "אל מלך" ו"מרנות" [פיוטי סליחות לליל יום כיפור, הפותחים במילים "אל מלך" ו"מרן" – "מרן דבשמיא", "מרן מלך מלכין" וכו']; סדר עבודה ליום הכפורים (לרבי אברהם אבן עזרא); סדר ברכות, ברכת המזון, ברית מילה ופדיון הבן; דיני המצוות; סדר "עיבור השנים" ולוחות תקופה. נוסחאות שטרות ו"אזהרות" עפ"י סדר תרי"ג מצוות.
בשולי כמה דפים רישומי לידה משנות הת"ר. רישום לידה משנת תרנ"ג (1893): "נולד הפרח הטוב... במזל טוב, בזכות התורה הנקראת טוב, דוד בן יוסף אל עוקבי הי"ו ביום ט"ו ניסן שנת ב'ר"ד לשטרות, יזכהו הב"ה לתורה ולמצוה ולמעשים טובים הוא וזרעו וזרע-זרעו עד סוף כל הדורות, אכי"ר". רישום לידה נוסף של הילד מוסא בן דוד שנולד בי' אדר א' תרצ"ה (1935).
[133] דף. חסרים דפים בודדים בתחילת הכרך. 29 ס"מ. מצב כללי בינוני-טוב. כתמים כהים. קרעים ובלאי. בדפים רבים קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט והדבקות נייר. מספר דפים מנותקים. כריכת עור בלויה ופגומה.

דף (שני עמודים כתובים, 54 שורות) בכתב-ידו של רבי פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה" – חידושים על שלחן ערוך יורה דעה, בהלכות תערובות, סימנים קא ו-קה.
תוכן הדף שלפנינו נדפס ברובו בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה), בשינויי עריכה קלים. שתי השורות האחרונות שבעמוד הראשון, וכן שורה ראשונה ומספר מילים בשורה השניה שבתחילת העמוד השני, לא נדפסו שם (וכפי הנראה לא נדפסו גם במקום אחר).
הדף שלפנינו הוא מתוך כתב-היד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ההפלאה. בשנת תרנ"ה מסר רבי אפרים זלמן את כתב-היד לרבי סנדר חיים מקאזאווע, שיעתיקו לצורך הדפסה. על כך מעידים גדולי הרבנים והאדמו"רים בהסכמותיהם הנלהבות לספר, ביניהם ה"דרכי תשובה" ממונקאטש ומהרש"ם מבערז'אן. ה"דרכי תשובה" כותב בהסכמתו על חשיבות כתב-היד שלפנינו: " מה אעידה ומה אדמה לו לגודל יקרת ערך הכת"י, אם כי מצער הוא [קטן הכמות], עכ"ז [=עם כל זה] ותחי נפשי".
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה" (תצ"א-תקס"ה), בצעירותו כיהן ברבנות בערים וויטקוב ולכוביץ. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ובה כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק הר"ר שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממעזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [=הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, זיטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממעזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות", נעוצה באשמת המעתיקים של כתב-היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. אך טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס בעל ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות שמקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה, ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא בשם ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
כאמור, בשנת תרנ"ה החלו להדפיס את חידושי ה"הפלאה" על שאר מסכתות הש"ס והשלחן ערוך. אז נדפס הדף שלפנינו. בשנת תר"ס נדפסו בווילנא שלושה חלקים נוספים מכתבי-ידו של ה"הפלאה" על מסכתות הש"ס ובשנת תשנ"ד נדפסו שני כרכים נוספים. המדפיסים בווילנא כותבים בהקדמתם ששלושת הכרכים שהם מדפיסים על הש"ס מורכבים משני כתבי יד של ה"הפלאה" שנשלחו אליהם, "ושני הכתבי יד מההפלאה מעידים זה על זה, כי שניהן ביד סופר אחד נכתבו". אחד משני כתבי היד מקורם מרבי אפרים זלמן הורוויץ, היורש של כתב היד שלפנינו.
[1] דף (שני עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי מרדכי טברסקי מרחמסטריווקא. ירושלים, [שנות התר"ע?].
נשלח לרבי אברהם בערינזאן. מכתב קבלה ותודה על תרומה בסך 11 דולר. במכתב ברכות רבות לתורם: "ישא ברכה מאת ד' אלף פעמים ככה, ויצליח בהצלחה מרובה במלאכתו ונשיאת חן בעיני אלקים ואדם, ויתברך בבריאות גו"נ [=גוף ונפש] ורפו"ש על חלישת הלב... ועיניו תחזינה עונג ונחת גדול מכל צאצאיו, ושילכו בדרך הישר בעיני אלקים ואדם, והצריכים לזיווג ישלח להם השי"ת זיווג הגון... ואריכת ימים ושנים חיים טובים ונעימים כה"י [=כל הימים] אמן... המעתיר בעדו להוושע בכל מיני ישועות ברכות וטובות...".
בסוף מכתבו מבקש האדמו"ר מהתורם "לעוזרי ותומכי מהמצב הנורא אשר אנו נמצאים בו". מסגנון הדברים נראה שהמכתב נכתב בשנות מלחמת העולם הראשונה (תרע"ה-תרע"ח), בהן סבלו יהודי ירושלים חרפת רעב.
האדמו"ר רבי מרדכי (ר' מוטל'ה) טברסקי (ת"ר-תר"פ). בנו של האדמו"ר הראשון מרחמסטריווקא רבי יוחנן טברסקי, וחתן-דודו האדמו"ר רבי דוד מטולנא. בזיווגו הראשון היה חתן הרב הקדוש רבי חנינא ליפא שפירא מז'יטומיר-סלאוויטא. עוד בחיי אביו הסתופפו במחיצתו קהל חסידים, ולאחר פטירת אביו בשנת תרנ"ה כיהן בצוותא באדמו"רות ברחמסטריווקא יחד עם אחיו [מהם החלה מסורת אדמו"רי רחמסטריווקא לכהן שני אחים יחדיו באדמו"רות, לנהל שולחנות ולקבל חסידים בצוותא]. בשנת תרס"ו עלה לירושלים, והיה מהאדמו"רים החשובים בעיר הקודש. מאכלו היה בצמצום רב ובכל זאת היו פניו מאירות וזורחות. בחול המועד פסח תר"פ נפצע ע"י פורעים ערביים בדרכו לכותל המערבי, ולאחר מספר שבועות עלתה נשמתו השמימה.
[1] דף. 17 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים. המכתב גזור בשוליו השמאליים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול.