דף (שני עמודים כתובים, 54 שורות) בכתב-ידו של רבי פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה" – חידושים על שלחן ערוך יורה דעה, בהלכות תערובות, סימנים קא ו-קה.
תוכן הדף שלפנינו נדפס ברובו בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה), בשינויי עריכה קלים. שתי השורות האחרונות שבעמוד הראשון, וכן שורה ראשונה ומספר מילים בשורה השניה שבתחילת העמוד השני, לא נדפסו שם (וכפי הנראה לא נדפסו גם במקום אחר).
הדף שלפנינו הוא מתוך כתב-היד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ההפלאה. בשנת תרנ"ה מסר רבי אפרים זלמן את כתב-היד לרבי סנדר חיים מקאזאווע, שיעתיקו לצורך הדפסה. על כך מעידים גדולי הרבנים והאדמו"רים בהסכמותיהם הנלהבות לספר, ביניהם ה"דרכי תשובה" ממונקאטש ומהרש"ם מבערז'אן. ה"דרכי תשובה" כותב בהסכמתו על חשיבות כתב-היד שלפנינו: " מה אעידה ומה אדמה לו לגודל יקרת ערך הכת"י, אם כי מצער הוא [קטן הכמות], עכ"ז [=עם כל זה] ותחי נפשי".
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה" (תצ"א-תקס"ה), בצעירותו כיהן ברבנות בערים וויטקוב ולכוביץ. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ובה כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק הר"ר שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממעזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [=הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, זיטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממעזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות", נעוצה באשמת המעתיקים של כתב-היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. אך טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס בעל ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות שמקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה, ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא בשם ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
כאמור, בשנת תרנ"ה החלו להדפיס את חידושי ה"הפלאה" על שאר מסכתות הש"ס והשלחן ערוך. אז נדפס הדף שלפנינו. בשנת תר"ס נדפסו בווילנא שלושה חלקים נוספים מכתבי-ידו של ה"הפלאה" על מסכתות הש"ס ובשנת תשנ"ד נדפסו שני כרכים נוספים. המדפיסים בווילנא כותבים בהקדמתם ששלושת הכרכים שהם מדפיסים על הש"ס מורכבים משני כתבי יד של ה"הפלאה" שנשלחו אליהם, "ושני הכתבי יד מההפלאה מעידים זה על זה, כי שניהן ביד סופר אחד נכתבו". אחד משני כתבי היד מקורם מרבי אפרים זלמן הורוויץ, היורש של כתב היד שלפנינו.
[1] דף (שני עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.