מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי מרדכי טברסקי מרחמסטריווקא. ירושלים, [שנות התר"ע?].
נשלח לרבי אברהם בערינזאן. מכתב קבלה ותודה על תרומה בסך 11 דולר. במכתב ברכות רבות לתורם: "ישא ברכה מאת ד' אלף פעמים ככה, ויצליח בהצלחה מרובה במלאכתו ונשיאת חן בעיני אלקים ואדם, ויתברך בבריאות גו"נ [=גוף ונפש] ורפו"ש על חלישת הלב... ועיניו תחזינה עונג ונחת גדול מכל צאצאיו, ושילכו בדרך הישר בעיני אלקים ואדם, והצריכים לזיווג ישלח להם השי"ת זיווג הגון... ואריכת ימים ושנים חיים טובים ונעימים כה"י [=כל הימים] אמן... המעתיר בעדו להוושע בכל מיני ישועות ברכות וטובות...".
בסוף מכתבו מבקש האדמו"ר מהתורם "לעוזרי ותומכי מהמצב הנורא אשר אנו נמצאים בו". מסגנון הדברים נראה שהמכתב נכתב בשנות מלחמת העולם הראשונה (תרע"ה-תרע"ח), בהן סבלו יהודי ירושלים חרפת רעב.
האדמו"ר רבי מרדכי (ר' מוטל'ה) טברסקי (ת"ר-תר"פ). בנו של האדמו"ר הראשון מרחמסטריווקא רבי יוחנן טברסקי, וחתן-דודו האדמו"ר רבי דוד מטולנא. בזיווגו הראשון היה חתן הרב הקדוש רבי חנינא ליפא שפירא מז'יטומיר-סלאוויטא. עוד בחיי אביו הסתופפו במחיצתו קהל חסידים, ולאחר פטירת אביו בשנת תרנ"ה כיהן בצוותא באדמו"רות ברחמסטריווקא יחד עם אחיו [מהם החלה מסורת אדמו"רי רחמסטריווקא לכהן שני אחים יחדיו באדמו"רות, לנהל שולחנות ולקבל חסידים בצוותא]. בשנת תרס"ו עלה לירושלים, והיה מהאדמו"רים החשובים בעיר הקודש. מאכלו היה בצמצום רב ובכל זאת היו פניו מאירות וזורחות. בחול המועד פסח תר"פ נפצע ע"י פורעים ערביים בדרכו לכותל המערבי, ולאחר מספר שבועות עלתה נשמתו השמימה.
[1] דף. 17 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים. המכתב גזור בשוליו השמאליים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול.