אוסף מכתבים מאת סוחרים יהודים מקהילת מגורשי פורטוגל בעיר סלוניקי. [אמצע המאה ה-16]. פורטוגזית יהודית (אותיות עבריות ולטיניות).
שלושה עשר דפים בכתב-יד: עשרה דפי מכתבים, שני דפים ששמשו כמעטפות (עם המען) ודף טיוטה.
הדפים נמצאו בכריכות של ספרים עתיקים, והם מכילים קטעי-מכתבים מאת סוחרים יהודים מהעיר סלוניקי, צאצאי מגורשי-פורטוגל ששמרו את לשונם הייחודית – פורטוגזית יהודית.
כמחצית מהמכתבים נכתבו באותיות עבריות ("Portuguese Aljamiado"), תופעה לשונית נדירה ביותר שכדוגמתה ידועים רק כתבי יד ספורים (ראו להלן).
המכתבים נשלחו כולם אל העיר סלוניקי, כפי הנראה במהלך מסעות שערכו הכותבים ברחבי האימפריה העות'מאנית ובאירופה. בין הערים הנזכרות במכתבים נמנות אנקרה, אדירן (אדירנה), אנקונה, בולוניה, ונציה, פירנצה, דוברובניק, וערים נוספות – המלמדות על היקפה הנרחב מאוד של פעילות הסוחרים היהודים אותה תקופה.
כפי הנראה, חוברו המכתבים בידי ארבעה סוחרים שונים: אברהם חודארה, אחיו יוסף חודארה, יוסף לינדו (Joseph Lindo), וכותב רביעי שזהותו אינה ידועה. נמעני המכתבים – שלמה חודארה (אביהם של אברהם ויוסף) ושלמה סנסור (Salomon Sensor), מופיעים בגבם של המכתבים או על גבי המעטפות.

במכתבים, העוסקים בעיקר בענייני מסחר, מופיעים שמות של דמויות רבות מן הקהילה היהודית-פורטוגזית בסלוניקי (ייתכן שחלקם אינם נזכרים במקורות נוספים): דודם של האחים חודארה יוסף בן עטר ("מיאו טיאו הר' יוסף ן' עטר"); משה ברוך ("נוסו קונטו קון הר' משה ברוך"); אברהם ומשה די בוטון ("משה די בוטון נאון נוש קיר פאגאר אוקי נוש דיוי... לאש באלאש די אברהם די בוטון"); יוסף גדליה ("שאלוו אש דויש קארגאש די יוסף גדילייא... קי אוירה די מישטיר"); ואחרים.
לצד המכתבים שלפנינו, ידועים רק אחד עשר כתבי-יד בפורטוגזית יהודית הכתובים באותיות עבריות: שתי הגדות של פסח (שבהן הנחיות קצרות בפורטוגזית יהודית), מדריך לרקיחת צבע עבור מאיירי ספרים, שבעה תרגומים לספרי רפואה ואסטרולוגיה, וחוזה פרטי משנת 1408. כל אחד עשר הטקסטים נכתבו לפני גירוש פורטוגל, וכפי הנראה בפורטוגל עצמה. המכתבים שלפנינו הנם, כנראה, המקור היחיד שנשתמר לצורת כתיבה זו לאחר הגירוש ומחוץ לפורטוגל.

פורטוגזית יהודית – שפה שדוברה בקרב יהודי פורטוגל לפני גירושם ונכחדה ברבות השנים. השפה נכתבה באותיות עבריות ולטיניות, ושימרה בתוכה אלמנטים ארכאיים שנעלמו מהפורטוגזית הרגילה (בדומה לשפות לאדינו וספרדית), לצד מילים ייחודיות שמקורן עברי. לאחר גירוש יהודי פורטוגל בשלהי המאה ה-15, הוסיפו מקצת המגורשים לדבר בפורטוגזית יהודית במקומות אליהם היגרו, אולם בכמות פוחתת והולכת. במאה ה-19 נעלמה השפה לגמרי.

[13] דף, 16X21 ס"מ בקירוב (גודל הדפים משתנה). חמישה באותיות עבריות (שלושה מהם כתובים משני הצדדים), חמישה באותיות לטיניות (ארבעה מהם כתובים משני הצדדים), שני דפים ששמשו כמעטפות ודף טיוטה. מצב משתנה. כתמים. קרעים חסרים, מרביתם קטנים עד בינוניים, עם פגיעות בטקסט. דף אחד עם פיסות חסרות גדולות. כמה מהדפים משוקמים חלקית. שרידים של חותמת שעווה בגב אחד הדפים.

ראו:

Dov Cohen, "New Sources in Portuguese Aljamiado: A Collection of Letters Concerning the Commercial Activities of Sephardic Jews in the Ottoman Empire and Italy During the Mid-Sixteenth Century, in: "Portuguese Jews, New Christians and ‘New Jews’: A Tribute to Roberto Bachmann", Leiden: Brill, 2018, pp. 73-101.