ספר נמוקי שזבנ"י, חלק ראשון – חידושי הלכות, פירושים וביאורים בדברי הראשונים על הגמרא (הלכות קריאת שמע), וחלק שני – הגהות וחלופי גרסאות בפירוש רש"י על מסכתות פסחים ונדה, מאת רבי שניאור זלמן שניאורסון, נין ונכד לאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע. ירושלים, דפוס יואל שאלאמאן, [תרל"ו-תרל"ט 1876-1879]. מהדורה ראשונה. שני חלקים בשני כרכים.

הסכמות הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי והסכמת הרב יוסף תומרקין אב"ד קרמנצ'וג.

המחבר,
רבי שניאור זלמן ב"ר נחום יוסף שניאורסון (תקפ"ח בערך-תרמ"ב), דור שלישי לאדמו"ר הזקן – בנה בכורה של הרבנית שרה רבקה בתו בכורתו של רבי משה בן אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע. נולד בליובאוויטש, ועלה לארץ ישראל בשנת תר"ד, בעליית הרבנית מנוחה רחל סלונים ושתי בנותיו של ר' משה בן אדמו"ר הזקן, ומשפחותיהן, לחברון.

רבי שזבנ"י מחברון היה חסיד מקושר לשאר בשרו אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, ועל פי עדות בנו אף ערך פעם נסיעה מארץ ישראל לליובאוויטש כדי להתראות עם רבו ה"צמח צדק". נמנה על ראשי עדת חב"ד בירושלים וכיהן כשד"ר וכמנהל "כולל חב"ד". חתום על אגרת מייסדי היישוב החב"די בירושלים בשנת תר"ט למשה מונטיפיורי (בה מספרים על הגירתם מחברון לירושלים בשנת תר"ז בשל "רשעת הגוים").

רגיל היה רבי שניאור זלמן לחתום את שמו "שזבנ"י חברוני", או "שזבנ"י ירושלמי" [נוטריקון שמו ושם אביו: שניאור זלמן בן נחום יוסף], ואף את ספריו קרא בשם "נמוקי שזבנ"י". חיבר גם "הגהות והערות" על האלפסי, שו"ת הגאונים "חמדה גנוזה", וספרים נוספים. נוסף על היותו תלמיד חכם ומחבר ספרים, נודע גם בחיבתו הגדולה לכתבי יד וספרים עתיקים. לימים רכש את ספרייתו הגדולה של החיד"א והוציא מתוכה לאור כמה מחיבורי הגאונים הקדמונים. לפרנסתו עסק כמגיה בבית הדפוס הידוע של ר' משה ב"ק.

שני כרכים. חלק ראשון: [3], קב דף. חסר דף השער הכללי של שני החלקים. חלק שני: [2], ל דף. 18-18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בכרך השני, סימני עש, עם מספר פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים בשולי מספר דפים, בהם קרע חסר בדף השער של החלק הראשון, עם פגיעה במסגרת השער, משוקמים בחלקם במילוי נייר ובנייר דבק. כריכות חדשות (הכרך השני בכריכת עור).

ש. הלוי, מספר 275.