"וזאת עשו וחיו" – כרוז מודפס למען בית היתומים דיסקין. [ירושלים, תרמ"ט בקירוב 1889].

כרוז פנייה ליהודי אירופה למען תמיכה בקופת ארץ ישראל ובמפעלי החסד של בית היתומים דיסקין. הכרוז נפתח בפרצות הרבות בחינוך בארץ ישראל, בכינון "בתי לימוד לחיצוניות", והכול בתמיכתם הכספית של יהודי חו"ל, בניגוד לדעתם של גאוני הדור והחרם על בתי הספר. הכותבים מבקשים להסב את כספי התרומות למען פרנסת אנשי ארץ ישראל, בתי היתומים והחינוך, חברות גמילות חסדים התומכות גם בעמלי תורה מתוך הדחק. בתחתית הכרוז נרשמו שמותיהם (באנגלית) של רבני המוסד: המהרי"ל דיסקין, רבי יעקב ליב לעווי ראב"ד ירושלים (נפטר אלול תרמ"ט), ורבי ב. יודקוביץ. בסוף הכרוז, חותמת-דיו: "חותם ב"ד צדק דקהל אשכנזים מעיר הקודש ירושלם תובב"א".

בית היתומים "דיסקין" נוסד בשנת תר"מ בקירוב ע"י המהרי"ל דיסקין. הכרוז שלפנינו נדפס לכל המאוחר בשנת תרמ"ט, שכן מוזכר בו בחייו רבי יעקב יהודה ליב לעווי ראב"ד בית הדין, שנפטר באלול תרמ"ט.

לא נרשם בספרה של ש' הלוי. לא ידוע ביבליוגרפית ואינו בספרייה הלאומית.

כרוז מודפס, "מענה על הסערה", אודות הפולמוס על אתרוגי קורפו ואתרוגי יפו, מאת הגאון רבי מרדכי אליעזר וועבר אב"ד אדא. ירושלים, [תשרי] תרנ"ב [1891].

הגאון מאדא רבי מרדכי אליעזר וועבר (תקפ"ב-תרנ"ב), תלמיד ה"דברי חיים" מצאנז. כיהן ברבנות בקהילות שונות בהונגריה. עלה לירושלים בשנת תרל"ה בערך, ובה הדפיס מספר חיבורים.

חלק מחיבוריו היו כתבי פולמוס נגד החולקים על פסקי מורו ורבו האדמו"ר בעל "דברי חיים" (בעיקר נגד הגאון רבי שלמה גאנצפריד מאונגוואר בעל "קיצור שולחן ערוך"). גם בספריו האחרים של הרב מאדא מופיעות הקדמות מעניינות ודברי פולמוס בנושאים שונים העומדים על הפרק.

[1] דף. 32 ס"מ. מצב בינוני. בלאי וקרעים חסרים בשוליים (כמעט ללא פגיעה בטקסט.

שני מכתבים, על גבי דפים מודפסים (עם איורי המקומות הקדושים ועיטורים), בכתב ידו וחתימתו של הגאון הצדיק רבי בן ציון שלעז, שנשלחו אל רבי יצחק בלוך ואל רבי יוסף דוד בלוך אב"ד שטרסבורג. ירושלים, [תרנ"ה בקירוב 1895].

הגאון הישיש רבי בן-ציון שלעז שהיה ממקורבי ותלמידי המהרי"ל דיסקין ומבני-ביתו, כותב אל קרובו ("ש"ב") הגאון רבי יוסף דוד בלוך אב"ד שטרסבורג (בנו וממלא מקומו של הגאון רבי משה בלוך אב"ד שטרסבורג – "החכם מאוטנהיים"), שביקר תקופה קצרה קודם לכן בירושלים. במכתבים שלפנינו מספר לו רבי בן ציון על דעת המהרי"ל דיסקין בעניינים שונים, ועל הנעשה והנשמע בירושלים, ועל המחלוקות המסעירות בירושלים (בין תלמידי המהרי"ל דיסקין לבין תלמידי הגר"ש סלנט – בעיקר אודות הפולמוס נגד "כולל אמריקה" שנוסד ביזמת המהרי"ל דיסקין).

בתוך הדברים הוא כותב על רבו המהרי"ל דיסקין: "...כן עתה זה ט"ו שנה פניתי להאדמו"ר הרשכב"ה וכו' הרב דיסקין שליט"א – כן ביתר שאת ועוז עבדתי אותו, כי גדול שמושה יותר מלימוד, וא"כ כל דבר הקשה אביאם אל משה...".

בעמ' [2] של המכתב הראשון מופיעה ידיעה מעניינת ולא-מפורסמת, אודות ייחוסם המפוקפק של אתרוגי ארץ ישראל. הוא מספר כי גאוני ירושלים חוששים כי כשני שליש מהאתרוגים הינם בחזקת מורכבים, וכי המהרי"ל דיסקין בעצמו ציוה עליו לברך רק על "אתרוגי קורסיקה" הכשרים שהובאו מחו"ל: "ומה אבקש מכת"ה דבר, כאשר עתה ראיתי בגליון הצבי כי אתרוגי א"י מורכבים המה, וכן שמעתי מהגאונים הג' כי שני חלקים בודאי מורכבים המה, ורב אחד אמר לבינות[?] בנו הסוחר מזה: 'מאד הרביתם ממזרים בחוץ עד שני מאות אלפים...'. לכן מהראוי כי כת"ר יודיע זאת בכותבי העיתים, כאשר הי' בירושלים נודע לו ב"ז [=בענין זה?], כי אתרוגי א"י מורכבים המה, ומצוה רבה היא וחובה על כל מי שיכול לתקן הפרצה הזאת בישראל. ועלי ציוה האדמו"ר לקחת אתרוג קארשעקארשיקנער הידועים לכשרים...".

בתוך הדברים הוא כותב, כי בעת ביקורו בירושלים, הגרי"ד בלוך נשא חן אצל המהרי"ל דיסקין, ומכיון שהוא יודע כי רבו המהרי"ל דיסקין יסרב לקבל כסף לעצמו, לכן הוא מציע לו לתמוך במפעלי החסד של המהרי"ל דיסקין, ובבית היתומים שהקים בירושלים: "ואודות הצדיק הרב מבריסק, מהראוי כי כת"ר יכתוב לו מכתב תודה על הברכה שברכו בהיותו פה שמצא חן בעיניו, ויגיד לו כי ישתדל בטובת בתי היתומים אשר תחתיו יחסיון – כי בעצמו לא יקבל שום כסף מתנה – ולהרבה עשירים שלח לחזרה אם הרבה כסף שלחו לו – כי שונא בצע לאמיתו הוא – מלבד גדלו...".

שולח המכתבים,
הגאון הישיש רבי בן ציון שלעז (נפטר כסלו תרנ"ו), חתן הגאון רבי שבתי יפה מוועקשנא, ואביו של מחבר הספר "נפלאות מתורת השם יתברך" – רבי צבי הירש שלעז מחרסון (תקצ"ד-תרע"ד). לעת זקנתו עלה לירושלים בשנת תרל"ד, עם בואו של המהרי"ל דיסקין לירושלים בשנת תרל"ז, הפך רבי בן ציון לאחד מתלמידיו הקרובים של המהרי"ל דיסקין, וקיבל את מרותו כרבו המובהק. רב פעלים ללימוד התורה ולמפעלי חסד. הקים בירושלים את חברת "אנשי מעמד", של קבוצת תלמידי חכמים ועובדי השם שהשכימו מדי יום ועסקו בסדר המעמדות והקרבנות, וכן משמרות תלמידי חכמים שעסקו כל היום בתורה, כשהם עטויים בטלית ותפילין, עם סדרי תפילות וסדרי לימוד כפי תקנות "חברת אנשי מעמד", שנקבעו ע"י רבו המהרי"ל דיסקין (ראו: קטלוג "קדם", מכירה 101, פריט 218; וראו עוד: קונטרס "חברת אנשי מעמד", ירושלים, תרנ"ד). מחבר הספרים "הציבי ציונים", "תאמי צביה", ועוד חיבורים רבים.

שני מכתבים: דף כפול (4 עמ' כתובים), 25.5 ס"מ + דף כפול (3 עמ' כתובים), 20 ס"מ. מצב טוב עד טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים קלים.

דף כפול מודפס בדיו כחולה, נוסח "ברכת החמה", ומכתב ברכות לרגל חג הפסח. ירושלים, תרנ"ז [1897]. עם איורי המקומות הקדושים.

• "ברכת החמה – התקופה נופלת בשנה הזאת בתחלת ליל ד' (ה' ניסן), ולפי המבואר בשו"ע א"ח סימן רכ"ט, צריך לברך אותה בבקר מיד עם הנץ החמה...".

• מכתב מודפס, עם ברכות לתורמים לאנשי ארץ ישראל: "לכבוד הפסח – מציון עיר האלקים ישפיע העליון שפעת ברכה והצלחה חיים ושלום, לכבוד ______________ בזמן חרותנו ואבותינו מלחץ הושיע, וגאון בני חם לעפר הכריע, הוציאם מארץ מצרים, ויסול לנו נתיבות חיים... ולנורא תהלה נערוך תפלה... לסול לנו נתיב חיים, להחזיק ישיבתנו בקודש בירושלם. לא ימוש ברכה ושלום מטירותם, יהי שלום בחילם, שלוה בארמנותם – פעה"ק ירושלם תובב"א".

תעודה מעוטרת וצבעונית מטעם הקהילה היהודית בצפת, ברכות לרגל בר המצוה לבנו של רבי יוסף קונביץ אב"ד טרנטון (חתן הרידב"ז). צפת, אדר תר"פ [1920]. התעודה לא הושלמה, ובתחתיתה נותר מקום ריק לחתימות ראשי העדה בצפת.

טכניקה מעורבת (דיו שחורה וזהובה, פסטל, צבעי מים ועפרונות צבעוניים) על נייר. ללא חתימת האמן.

תעודה בכתיבה קליגרפית נאה, מוקפת במסגרת דקורטיבית ובמרכזה איורי ציפורים, עלים, פרחים, ענפים ופירות; סביבם הפסוקים: "גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו"; "כי תשיתהו ברכות לעד תחדהו בשמחה את פניך"; "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".

תעודת ברכה לרגל בר המצוה של מלכיאל בן רבי יוסף קונביץ אב"ד טרנטון ורעייתו ווליה (בת רבי יעקב דוד וילובסקי – הרידב"ז, מרבניה החשובים של צפת בראשית המאה ה-20):

"בכל רגשי כבוד והדר נגישה בזה... ברכת מזל טוב למע"כ... מוהר"ר יוסף קאנוויץ שליט"א הגאב"ד דק"ק טרענטון יע"א, ורעיתו הרבנית מרת וועליא תחי' ליום שמחתם... שמחת בר מצוה של בנם... מלכיאל... יתן ה' שיהי' בשעה טובה ומוצלחת, ויזכו לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים... ויעזרם ה' לשוב לארצנו הקדושה במהרה... ידידיו החותמים בכבוד נעלה ובברכה נלבבה".

הגאון רבי יוסף קנוביץ (תרל"ח-תש"ד), חתן הרידב"ז אב"ד סלוצק וצפת. תלמיד רבי יצחק יעקב מפוניבז' בישיבת סלבודקה. בשנת תרנ"ז נמנה בין י"ד התלמידים המצויינים שנשלוח ע"י ה"סבא מסלבודקה" לייסד ישיבה בעיר סלוצק. לאחר נישואיו כיהן כמו"צ בסלוצק, וכרב בשאדובה, קוברסק, מו"צ ור"מ בישיבת הרידב"ז בצפת, בתקופת מלחמת העולם הראשונה היגר לארה"ב, וכיהן בה ברבנות, תוך שהוא מסייע למוסדות התורה בצפת. היה מראשי "אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה". מחבר "דברי יוסף" ועוד ספרים.

בנו,  
מלכיאל (1908-2003) חתן הבר מצוה, נולד בצפת והיגר לארה"ב יחד עם אמו ואחיו בשנת תרע"ה. לימים נודע בארה"ב בשם פרופ' מילטון רידבז קונביץ, משפטן ומזרחן בכיר, ממייסדי הפקולטה למשפטים והמחלקה ללימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת קורונל.

49X36.5 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. סימני קיפול וקמטים. קרעים קלים בשוליים.

העבודה שלפנינו אופיינית ליצירותיו של רבי יוסף צבי גייגר – מאבות הציור הצפתי, מסופרי ה"כוללות" ומנאמני מוסדות התורה והחסד בעיר. 
ר' יוסף צבי גייגר (תר"ל-תש"ד), יליד צפת, בן רבי טודרוס לעבאך-גייגר מטבריה וצפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. "כתבא רבא וספרא" – אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים עבור אנשים פרטיים.

היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת).