טס לספר תורה. פירט (Fürth, פיורדא), שלהי המאה ה-18. כתובת הקדשה משנת תקנ"ט [1799].

כסף יצוק, מוטבע, רקוע וחקוק (חתום בחותמת בצורת ירח – מהעיר פירט, המאה ה-18, אות-שנה A ובחותמת יצרן מטושטשת, כנראה האותיות IR ומעליהן סימון בצורת ארבע נקודות – הצורף Johann Jakob Runnecke / Runecke).

טס קטן, מעוצב בדגם האופייני לטסים מנירנברג הסמוכה. בראשו כתר הבולט כלפי החזית, במרכזו צמד עמודים סליליים – אף הם בולטים כלפי החזית, ניצבים על גבי בסיסים מרובעים – ובראשם אריות זקופים. בין העמודים עיטור בצורת לוחות הברית (חלקים), מעליו עיטור בצורת סרט-בד ותחתיו תא מלבני ללוחיות מתחלפות (ללא לוחיות), מוקף מסגרת בדגם צמחי.

בתחתית הטס מדליון בו חקוק פסוק עם פרט-שנה:
"וז'א'ת ה'תור'ה א'שר שם' מש'ה' לפ"ק" [= תקנ"ט, 1799]. כתובת הקדשה חקוקה על בסיס העמוד השמאלי:
"כבד ה' מהונו בטס של כסף בחג השבועות". שלושה פעמונים תלויים בטבעות בחלקו התחתון. שרשרת לתלייה.

כתובת הקדשה מאוחרת חקוקה מאחור: Michel Oppenheim / Regierungsrat a. D. / der jüdishen Gemeinde [-----] / zum 10.9.1947, אולי ממיינץ.

אף על פי שחותמת היצרן מטושטשת, נראה כי מדובר בעבודתו של הצורף
יוהאן יאקוב רונקה, אשר תועד בעבר על ידי רוזנברג ובמקומות אחרים תחת השם "J. Rimonim". צורף זה, בנו של צורף ברלינאי, יצר לא-מעט חפצי יודאיקה בפירט בשלהי המאה ה-18, בהם מנורות חנוכה, טסים ורימונים לתורה, גביעי קידוש ומנורת שבת מפוארת (לפנים באוסף משפחת ששון). לטס אחר שיצר, ראו: Rafi Grafman, Crowning Glory: Silver Torah Ornaments of the Jewish Museum, New York, NY, 1996, no. 32.

גובה: 18.5 ס"מ, רוחב: 15.5 ס"מ. מצב כללי טוב. פעמון חסר בעיטור הכתר העליון. פעמון אחד אינו מקורי. כיפופים קלים. טבעת חסרה בשוליים העליונים (עבור השרשרת). הלוחיות המתחלפות חסרות.

טס לספר תורה, מעשה ידי הצורף פרנץ לורנץ טורינסקי. וינה, 1818. כתובת הקדשה מאוחרת יותר, משנת תרכ"ג [1863].

כסף יצוק, רקוע, מוחתם וחקוק (חתום פעמיים בחותמת איכות וינאית עם השנה 1818 ובחותמת הצורף, מטושטשת, FL/T); הזהבה.

טס גדול ממדים, מאסיבי, ובעל עיטורים רבים הבולטים כלפי החזית ומשווים לו איכות תלת-ממדית.

במרכזו לוחות הברית (חקוקים עם עשרת הדברות) וסביבם אפליקציות מוזהבות של זרי פרחים וכתר. שני צמדים של עמודים מאסיביים ממוקמים משמאל ומימין ללוחות, בולטים כלפי החזית, ובראשיהם שני אריות גדולים ומוזהבים אוחזים מגינים בכפותיהם. השוליים השמאליים והימניים רקועים ומעוצבים כווילונות והשוליים התחתונים רקועים בדגמים צמחיים. אל השוליים העליונים – המעוצבים כמעין כיפה מחודדת – קבוע עיטור גדול דמוי חופה עם אמרה גלית, הבולט כלפי החזית. כתובת הקדשה מאוחרת יותר חקוקה על עיטור זה:
"נדבה לב'הכ'נ החדשה דק"ק מישקאלטץ [מישקולץ, הונגריה] מאת הק' יוסף זויער וזגתו מ' פיגה תחי'" ועל האמרה:
"תרכ"ג לפ"ק". שרשרת משולשת מקורית.

הצורף
פרנץ לורנץ טורינסקי (Turinsky, נולד 1757 בקירוב ונפטר בשנת 1829) נמנה עם בכירי הצורפים של העיר וינה בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. בשנת 1789 התקבל לגילדת הצורפים ופעל עד לשנת 1828. חפצי יודאיקה נוספים שיצר – בהם בעיקר זוגות רימונים וטסים לספרי תורה – נמצאים בכמה אוספים פרטיים חשובים וכן באוספים מוזיאליים ברחבי העולם, בהם המוזיאון היהודי בווינה, המוזיאון היהוד בפראג והמוזיאון היהודי בניו יורק.

גובה: 49.5 ס"מ, רוחב: 34 ס"מ. מצב כללי טוב. כיפופים ושברים קלים, חלקם חסרים, בשוליים. תיקונים ישנים. שבר ישן בעיטור הווילון הימני, משוקם שיקום ישן במסמרות כסף. פעמונים חסרים באמרה של עיטור החופה. עיטור חסר בראש. ללא לוחיות מתחלפות.

זוג רימונים לספר תורה, מעשה ידי הצורף פיטר ואן הובן. אמשטרדם, 1705.

כסף יצוק, רקוע, מקודח וחקוק; הזהבה.

כל אחד משני הרימונים חתום בחותמות מלאות (חלקן מטושטשות מאוד): חותמת העיר אמשטרדם, חותמת איכות אמשטרדמית, אות-שנה – כנראה האות T (=1705), וחותמת יצרן. כמו כן, כל רגל מוטבעת בחותמות "קאא" [קהל אשכנזים אמשטרדם], NIH AMST" [Nederlands-Israëlitische Hoofdsynagoge Amsterdam]", ומספר סידורי "DS 11" [Dritt Sjoel, בית הכנסת השלישי של קהילת האשכנזים באמשטרדם]; על רגל אחת מוטבע המספר 74 ורשום ביד המספר הקטלוגי 0061 (של אוסף ה-NIHS), ועל השנייה מוטבע המספר 75.

זוג רימונים מרשימים, גדולים, ומאסיביים – מעשה ידי אחד מן הבולטים שבצורפי אמשטרדם יצרני היודאיקה בשלהי המאה ה-17 ובמחצית הראשונה של המאה ה-18 – הנמכרים לראשונה יחד כזוג.

מעוצבים בסגנון ארכיטקטוני כמגדלים משושים, בצורה האופיינית לרימונים הולנדיים מהמאות ה-17 וה-18 (בעיקר בקרב הקהילה הפורטוגזית) ואשר נפוצה במהלך המאות ה-18 וה-19 גם בארצות נוספות.

בראש כל רימון עיטור דמוי כתר ומעליו עיטור-עליון מחודד (מתברג). חלקו העליון של כל "מגדל" כולל חלונות מקושתים בהם תלויים פעמונים, חרירים סגלגלים ומלבניים ועיטורי שריגים בולטים בצורת S, שבקצותיהם העליונים סיומת דמוית עמוד מחודד; מעל חלק זה קומה קטנה נוספת, עשויה שריגים מעוצבים כשש קשתות, היוצרות פתחים לתליית שישה פעמונים נוספים (חסרים). חלקו הרחב והמרכזי של ה"מגדל" מעוטר בשישה מפתחים תלתניים בהם ממוקמים פעמונים. בין המפתחים מופיעים עיטורים בדגמים צמחיים ועיטורים בעלי קצה מאונקל, שבחלקיהם התחתונים מתלים לפעמונים (חסרים). בבסיס החלל המרכזי כיפה נמוכה. כל אחד מהרימונים ניצב על רגל גלילית ארוכה. בקצה הרגל טבעות מעוטרת בכדוריות קטנות, ומעליהן חוליה גדולה יותר בעלת שש צלעות מעוטרת בעלי אקנתוס ובחרירים סגלגלים. חוליה זו מהווה את הבסיס של גוף הרימון.

גוף כל רימון מורכב משלושה חלקים מאסיביים המחוברים זה לזה באמצעות שישה ברגים ואומים. אל חלקיהם התחתונים מולחמות הרגליים, אשר ייתכן כי בעבר חוברו בהברגה. כיוון שהופרדו בעבר (ראו להלן), קיימים הבדלים קלים בין השניים, בעיקר בהזהבה ובאיכות הניקיון, אם כי ללא ספק מדובר בזוג רימונים אורגני.

הצורף ועבודותיו

פיטר ון הובן (Pieter Jansz van Hoven, 1653-1735), צורף כסף פרוטסטנטי יליד אמשטרדם, בנו של מֵשיט מאוטרכט, שעיקר אומנותו ברימונים לספרי תורה ובמנורות חנוכה שיצר עבור הקהילות היהודיות באמשטרדם – הן הפורטוגזית הן האשכנזית. בשנת 1679 נישא לראשונה והתגורר באי Uilenburg במרכז אמשטרדם, סמוך לרובע היהודי. הוא נזכר לראשונה כצורף כסף זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1680. בשנת 1682 נישא בשנית והתגורר ב-Pieter Jacobszstraat, מעברו השני של הרובע היהודי, לא רחוק מבית הכנסת האשכנזי הגדול ומהמקום בו יוקם לימים ה-Dritt Sjoel, בית הכנסת האשכנזי השלישי בעיר, שבין אוספיו נמנו הרימונים המוצעים כאן למכירה.

הדגם ומקבילות

רימונים מדגם זה, אשר הפך למזוהה במיוחד עם הולנד בכלל ועם העיר אמשטרדם בפרט, החלו להתפתח במחצית הראשונה של המאה ה-17: הזוג המוקדם ביותר המוכר כיום נוצר בשנת 1641, ונשמר באוסף הקהילה היהודית הפורטוגזית באמשטרדם. הדגם היה נפוץ במהלך המאה ה-18, ואומץ בידי צורפים בני התקופה בהולנד וכן באנגליה ובגרמניה.

קיימות כמה מקבילות לרימונים מהדגם האמשטרדמי מעשה ידי ואן הובן: שלושה זוגות שמורים באוסף המוזיאון היהודי באמשטרדם – הזוג המוקדם מביניהם נוצר בשנת 1681 (MB00102), זוג נוסף נוצר בשנת 1696 (MB00075), וזוג שלישי בשנת 1716 (M000542). זוג רימונים רביעי שיצר ואן הובן בשנת 1705 שמור באוסף המוזיאון היהודי בניו יורק (F2827a-b; Grafman, no. 383). לזוג רימונים נוסף מעשה ידי ואן הובן ראו: סותבי'ס, ניו יורק, 15 בדצמבר 2010, מס' 63.

מוצאות הרימונים

כפי שמעידות החותמות "DS 11" המוטבעות על רגליהם, שני הרימונים שלפנינו היו רכושה של הקהילה האשכנזית באמשטרדם ונשמרו באוסף כלי הכסף של ה-Dritt Sjoel – "בית הכנסת השלישי" של הקהילה האשכנזית בעיר. בית כנסת זה נוסד בשנת 1700 ברובע היהודי, בצמוד לבית הכנסת הגדול האשכנזי ו"בית הכנסת העליון" (Obbene Sjoel); בהמשך התווסף אליהם גם "בית הכנסת החדש" (Nieuwe Synagoge). מתחם בתי הכנסת האשכנזיים, הסמוך לבית הכנסת הפורטוגזי, שימש את אנשי הקהילה עד למלחמת העולם השנייה, וכיום שוכנים בו משרדי המוזיאון להיסטוריה יהודית.

לפני עשרות שנים הופרדו שני הרימונים: הרימון המסומן במספר 75 נמכר על ידי הקהילה, ואילו הרימון השני, המסומן במספרים 74 ו-0061, נותר ברשות הקהילה, ובשנת 2006 נמכר בידיה במכירה פומבית (סותבי'ס, ניו יורק, 13 בדצמבר 2006, פריט 113). לאחר המכירה "התאחדו" הרימונים באוסף פרטי, וכעת הם מוצעים למכירה יחד, לראשונה מזה שנים רבות.

הרימון הממוספר 0061 נזכר גם במאמרה של מרים אלכסנדר-קנוטר (Mirjam Alexander-Knotter), The Festive Display at Amsterdam's Ashkenazi Synagogues, שהתפרסם ב-Gifts from the Heart (ראו ספרות, להלן) בשנת 2004, כדוגמה לעבודה של ואן הובן הנמצאת באוסף חפצי הכסף של בית הכנסת "השלישי".

גובה: 45.5 ס"מ, רוחב מרבי: 13 ס"מ. שאריות הזהבה. רגל הרימון המסומן במספר 74 פחוסה ומעוותת קלות. פעמונים חסרים. מרבית הפעמונים אינם מקוריים. באחד הרימונים פעמונים בגוון נחושת. תיקוני הלחמה ישנים בכסף, בעיקר ברגליים ובחיבורם לגוף הרימונים. שברים וסדקים ישנים בבסיסי הרגליים. עיטורים דמויי עמודים מחודדים הוחלפו בקומות העליונות.

ספרות

• Judith C. E. Belinfante, Jewish Historical Museum, Haarlem: Joh. Ensched, 1978, p. 34.

• Julie-Marthe Cohen et al. (eds.), Gifts from the Heart, Jewish Historical Museum, Amsterdam, 2004, pp. 116-117.

• Rafi Grafman, Crowning Glory: Silver Torah Ornaments of the Jewish Museum, New York: David R. Godine, 1996, p. 235, item 383.

• Sotheby’s, New York, December 13, 2006, Lot 113; December 15, 2010, Lot 63.

זוג רימונים לספר תורה, מעשה ידי הצורף קרל פרידריך שנברג (Carl Friedrich Schönberg). נירנברג, גרמניה, [שנות ה-1830-1840].

כסף יצוק, מקודח, מוטבע וחקוק (חתום בחותמת העיר נירנברג – האות N, חותמת איכות "13" וחותמת יצרן, האותיות CS במסגרת מרובעת, קרל פרידריך שנברג); הזהבה.

הרימונים מוזהבים ברובם, מעוטרים בדגמים צמחיים ובמפתחים בצורת קשתות בהם תלויים פעמונים. בראש כל רימון עיטור דמוי כתר, במרכזו פעמון ובראשו אריה זקוף אוחז מדליון אובאלי (חלק). בחלקם התחתון עיטורים דמויי צדפות. גוף כל רימון מורכב משלושה חלקים המחוברים אלה לאלה בברגים ואומים. הרגליים מתחברות בהברגה.

ידועים כמה עיטורי-תורה נוספים שיצר הצורף קרל פרידריך שנברג, בהם שלושה טסים ו"יד" לתורה ושני זוגות רימונים נוספים: זוג אחד באוסף המוזיאון היהודי בניו יורק (מס' F-1899, גרפמן מס' 303), וזוג שני באוסף צימבליסטה (מופיע בקטלוג "50 רימונים", מס' 39; ברימונים מס' 35 באוסף זה עיטורי הכתרים העליונים נעשו בידי שנברג).

גובה: 39.5 ס"מ, רוחב מרבי: 11.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כיפופים קלים.

זוג רימונים לספר תורה. צפון אפריקה, כנראה תוניסיה, [המאה ה-19].

כסף יצוק, מקודח, רקוע וחקוק (אינו חתום).

רימונים גדולים וכבדים, המזכירים בעיצובם ובממדיהם רימונים לתורה מאיטליה. מעוצבים כמגדלים משושים בעלי שלוש קומות ההולכות וצרות כלפי הקומה העליונה, שבראשה כיפה מעוטרת בדגמים צמחיים ועיטור-עליון משושה. שישה עמודים מעוטרים (פילסטרים) ומעקות מעוטרים סובבים כל אחת משלוש הקומות. עיטור גדול בצורת כדור פחוס מפריד בין גוף הרימונים והרגליים, מעוטר בדגמים צמחיים ובשישה קרטושים בהם חקוקות כתובות הקדשה:

"קבל על עצמו החשוב / הנזכר למטה שלא / יש בידו רשות למכור / או למשכן לא הוא / ולא זרעו עד עולם / אבל להוליכם לבית // הכנשת [!] שירצה הרשות / בידו ואם הלך / לארץ ישראל יוליכם / בידו ואין כוח / ביד שום אדם / לומר שקדשם לשמים".

ניצבים על רגליים גליליות גבוהות במיוחד (מאוחרות יותר), עם בסיס רחב דמוי כיפה.

גובה: 57 ס"מ, רוחב מרבי: 12.5 ס"מ. מצב בינוני. ללא שרשראות וללא פעמונים (נמצאים רק פעמון אחד ושרידי שרשרת). עיטור חסר בראש אחד מעמודי-הצד ופיסה חסרה בעיטור העליון באחד הרימונים. הרגליים אינן מקוריות, אך כפי הנראה הוחלפו כבר במהלך המאה ה-19 או לכל המאוחר בראשית המאה ה-20. שברים קלים וכיפופים. חיבורים והברגות רופפים קלות.