כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן יעקב בן משה חי קוריאל עם הכלה רחל בת קלונימוס נוויירה. ונציה ("ויניזיא"), איטליה, ח' אדר תקי"ט [7 במרץ 1759].

דיו וצבע על קלף.

כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית גדולה, ששוליה העליונים גזורים בצורת קשת. הטקסט נכתב בשתי עמודות: מימין מופיע נוסח הכתובה בכתב מרובע ומשמאל מופיע נוסח התנאים בכתב ספרדי בינוני. בשולי טקסט הכתובה וכן בשולי התנאים מופיעות חתימות החתן (באותיות לטיניות) והעדים שמחה בן אברהם קלימאני [מרבני ונציה, מדקדק, מחזאי ומשורר] ודוד חי בן אברהם שנה טובה.

המסגרת המעוטרת מחולקת לשני חלקים: בשליש העליון תשליב זהוב בו מופיע הפסוק "צרור המר [המור] דודי לי" (שיר השירים א, יג) וסביבו עיטורים עשירים בדגמים צמחיים, עם צמד אגרטלים נושאי פרחים, צמד ציפורים ניצבות על ענפים, פסוקי ברכה וצמד מלאכים אוחזים מדליון בו מופיע סמל משפחת הכלה – משפחת נוויירה (Nuveira, נכתב גם: Nojera, Novera Noveira או Navarro) – שני אריות נשענים על מגדל. שני השלישים התחתונים כוללים דגם חוזר של עלים ופרחים, בהם משולבים סמלי שנים-עשר המזלות, ובארבע הפינות – בתוך מדליונים עגולים – ארבעה איורים אלגוריים המתארים את עונות השנה: קציר חיטים (קיץ), איש יושב בביתו ומתחמם על-יד תנור (חורף), אישה עומדת בין פרחים (אביב), ובציר (סתיו). בשולי הכתובה משולבים פסוקי ברכה ממגילת רות. מערך העיטורים של כתובה זו זכה לפופולאריות רבה במאה ה-18, והוא שב ומופיע בכתובות איטלקיות רבות מתקופה זו.

57X80 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ופגעי רטיבות ישנים, עם פגיעות בטקסט ובעיטורים. מספר נקבים זעירים. קרעים, כולל כמה קרעים חסרים (בשוליים ובפינה הימנית התחתונה), עם פגיעות קלות באיורים, משוקמים שיקום מקצועי.

כתובה זו מתועדת גם באתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003035560205171.

למידע נוסף ולכתובות דומות, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, כרך א', מס' 29 (KET 49) ו-36 (KET 1). לסמל משפחת נוויירה, ראו: Elvio Giuditta, Araldica Ebraica in Italia. [Torino]: Società Italiana di Studi Araldici, 2007, pp. 74.