מכתב (15 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הצדיק הקדוש רבי אליהו גוטמכר אב"ד גריידיץ. [גריידיץ], אסרו חג פסח, ניסן תרל"ד [1874].

נשלח אל "הרב דשטראסבורג" רבי זעליג גראנעמאן (גרונמן), בעקבתו פנייתו אליו להתפלל עבור חולה מבני עירו. תוכן התשובה מעניין וכולל פרטים שונים בסגולת ה"פדיון נפש" ודרכי עשייתו, שאינם ידועים ממקורות אחרים: "...היום הגיעני חמשה ר"ט, ופניתי מכל אשר לפני ועשיתי פדיון נפש להעמיד האילנא דחיי בצירוף התפלה בעד ר' יהודה בן האשה פרומט, וכתבתי שמו להזכירו עוד בתפלה, ויען שנכון שגם הנפדה יהי מן המקבלים מכסף הפדיון להיות נהנה גופו במעט לחזקו, יש בזה א' ז"ג [=זילבער גראשן אחד, Silbergroschen] לקנות צוקער או זולת זה מה שיוכל החולה ליקח להנאתו, אם הוא צוקער יותן להמתיק המשקה אשר שותה, וימחול נא לבקרו ולאמר לו שהרב דגרידץ מתפלל שישלח לו ה' רפואה שלימה, ומברכו ברפואת הנפש וברפואת הגוף. יוכל לומר לו באיזה לשון שירצה מעכ"ת, אין הכרח דווקא כפי מכתבי בלשון הקדש, ויתן ד' נא מעתה שיבא התחלה לרפואה, ידידו המוכן לרצונו בכל האפשרי, הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חפ"ק גרידץ".

הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. כיהן ברבנות פאלשען עד שנת ת"ר בערך, אז עבר לכהן ברבנות גריידיץ, ובנו בכורו רבי צבי הירש גוטמאכר נתמנה במקומו לאב"ד פאלשען. נודע כקדוש ומקובל, ובשנותיו האחרונות התפרסם שמו ברחבי העולם היהודי כ"פועל ישועות". סיפורי נפלאות נפוצו על הניסים הגדולים והישועות מברכותיו של "דער גריידיצער צדיק" [הצדיק מגריידיץ] – "שמכל המדינות באו אליו לבקש ברכותיו ותפלותיו, כל אחד לפי מה שהוא צריך" (אגרות סופרים, בשולי אגרת כט). לאחר שבנו רבי צבי הירש נפטר על פניו בגיל צעיר (בשנת תרל"א) ללא שהשאיר אחריו צאצאים, הוציא האב את ספר בנו "נחלת צבי" ו"קן מפורשת" (לבוב, תרל"ג), כאשר בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" מבטיח רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".

[1] דף כפול. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים וסימני קיפול.

כתב-יד על קלף ונייר, הלכות רב אלפס (הרי"ף), מסכת ברכות. [איטליה, ראשית המאה ה-15 בקירוב].

פורמט קטן, כתיבה איטלקית בינונית (16-18 שורות בעמוד). נכתב בידי שני סופרים. הכותב הראשון כתב עד דף 54, והכותב השני – מדף 55 ועד הסוף.

במספר דפים נכתבו בשוליים שינויי נוסח או השלמות, בכתיבת הסופרים.

כתב-היד בנוי מקונטרסים מעורבים מקלף ונייר. שיטה זו נהגה עם המעבר מקלף לנייר כמצע כתיבה. באיטליה רווחה תופעה זו במאות ה-14 וה-15.

פרופ' מלאכי בית אריה מתאר תופעה זו בספרו "קודיקולוגיה עברית" (מהדורת 2021, עמ' 201): "...הנייר החליף בהדרגה את הקלף כמצע הכתיבה העיקרי, אבל בכתבי-יד רבים, למעט אלה שהופקו באשכנז, הרכיבו את הקונטרסים על ידי עטיפתם בגיליונות של קלף. בדרך כלל הורכבו קונטרסים מעורבים אלו מגיליון חיצון ומגיליון מרכזי של קלף, ובתווך ביניהם הושמו גיליונות נייר שקופלו יחדיו והיו לקונטרס... באופן זה היו הדף הראשון והדף האחרון ומִפתח אמצע הקונטרס עשויים קלף, וכל שאר הדפים היו עשויים נייר. הרכב כזה היה מעין פשרה בין זולות הנייר ופגיעותו ובין יוקר הקלף ועמידותו. גיליונות הקלף שעטפו את גיליונות הנייר בקונטרסים המעורבים הגנו עליהם מן הבליה במִקפלם החיצון ובמִקפל הפנימי של מִפתחם המרכזי, ובעיקר הגנו עליהם מפני הנזקים שהשימוש בכתב-היד עלול לגרום לגיליונות הנייר החיצונים והמרכזיים בגלל תפירת הקונטרסים ההדוקה".

כתב היד עשוי משמונה קונטרסים. רוב הקונטרסים עשויים 14 דף. בכל קונטרס 10 דפי נייר ו-4 דפי קלף (הדף הראשון והאחרון בכל קונטרס עשויים קלף, וכן מפתח הדפים הפנימי בכל קונטרס עשוי קלף). הקונטרס השביעי פותח בדף קלף אחד ואחריו ששה דפי נייר, והקונטרס השמיני עשוי שני דפי קלף בלבד. הקונטרס הראשון חסר בתחילתו דף נייר אחד, וכנראה גם דף קלף אחד (שהיה ריק או שנכתב עליו נוסח שער). בתחילת ובסוף הקונטרסים (בשוליים, בסוף הקונטרס למטה ובראש הקונטרס למעלה) מופיעות אותיות המציינות את מספרי הקונטרסים ("שומרי קונטרסים"), למעט בשני הקונטרסים האחרונים.

בדף המגן הקדמי רישום בעלות: "זה הספר שלי שלמה מפורטו יצ"ו אורבינו".

כריכה עתיקה, מעוטרת [מהמאה ה-16 בקירוב]. רישומים (באיטלקית) בדף הבטנה הקדמי, משנת 1565.

כתב-יד נוסף שיצא מתחת ידיהם של שני הסופרים הנ"ל, ומסתבר שבאותה העת, הוא כת"י אוסף מנפרד להמן, מס' D 147 (ראו: כריסטי'ס, ניו יורק, דצמבר 1984, פריט 88). בכתב-יד זה הועתק רב אלפס על מסכת ביצה, באותו פורמט ובאותה שיטת קינטרוס של קלף ונייר, וגם בו מתחלפת הכתיבה באמצע מכתיבת ידו של הסופר הראשון שלפנינו לכתיבת ידו של הסופר השני.

[91] דף, מתוכם 26 דפי קלף (ראו פירוט על הרכב הקונטרסים לעיל). חסר מעט בתחילתו (לפי הטקסט – חסר דף אחד; לפי הרכב הקונטרסים חסר כנראה גם דף קלף אחד, שהיה ריק או שנרשם עליו נוסח שער). 14 ס"מ. רוב הדפים במצב טוב, חלקם בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי ופגעי רטיבות (סימני פטריה במספר דפים בסוף). קרעים, קרעים חסרים, חיתוכים חסרים בקלף, קמטים ופגמים שונים, עם פגיעות ומחיקות בטקסט במספר מקומות. הדף הראשון עם קרעים חסרים ופגיעה בטקסט. כריכת עור עתיקה, מעוטרת, עם פגמים וקרעים.

דפים מכתב-יד על קלף, ספר משנה תורה להרמב"ם. [ספרד או הפזורה הספרדית, המאה ה-15 בקירוב].

דפי קלף שנעשה בהם שימוש משני כחומר כריכה. לפנינו חמישה דפים, חתוכים באופנים שונים. כתיבה ספרדית, בשני טורים. בכל טור 35 שורות.

בדפים 1-2: הלכות טומאת אוכלין יג, י-טו, ז. בדפים 3-5: סוף הלכות טומאת אוכלין טז, א ואילך-תחילת הלכות כלים, עד ד, א.

בדף 3א ציור (חלקי) של עמוד בין הטורים. דף 4ב דהוי או מחוק חלק ניכר משטח הכתיבה (חלק מהנמחק עבר בהחתמה לדף 5א).

כת"י הספריה הבריטית לונדון Or. 12317 מכיל מספר קטעי גניזה, ובהם שלושה דפים ששרדו מאותו כתב-יד (מפרק חמישי בהלכות טומאת אוכלין, ומפרקים כא-כה בהלכות כלים).

5 דפים. גודל משתנה כתוצאה מהחיתוך לצורך הכריכה (גודל מירבי של הדפים: 32 ס"מ). פגיעה משתנה בשטח הטקסט כתוצאה מהכריכה. כתמים ופגמים שונים. סימני עש.

כתב-יד, פירוש רבי לוי בן גרשום (הרלב"ג) למגילת קהלת, בכתיבת הסופר דניאל בן חנניה. [פרובנס], רכ"ט [1469].

כתב-יד שלם. כתיבה ספרדית בינונית. מספר תיבות פתיחה מעוטרות.

בראש כתב-היד קולופון הסופר, עם תאריך הכתיבה: "אני דניאל ב"ר חנניה י"ל כתבתי זה הספר באביו[?] בארבעה ועשרים יום לירח אדר ברביעי בשבת של שנת חמשת אלפים ומאתים ועשרים ותשעה לבריאת עולם [=רכ"ט]...".

היו מי שקראו את המילה "באביו" כקיצור של שם העיר "אביניון", אך הדבר איננו ברור (נראה גם כי ישנו קו מחיקה זעיר על מילה זו).

בקטלוג הספריה הלאומית נרשם כתב-יד אחר (מאוסף פרטי) של פירוש רלב"ג, על ספר איוב, בו מופיע קולופון של אותו סופר – ר' דניאל ב"ר חנניה – מהתאריך: תמוז ר"ל (כשנה לאחר זמנו של כתב-היד שלפנינו).

רישומים בעמוד הריק בסוף כתב-היד: "בעל הספר הזה ישמרהו צורו לעולם ועד, ובן של בעל הספר במהרה ילמוד וילמד חכמות הרבה ולא ינצחנו אפי' איש אחד בויכוח..."; "מרדכי מ---[?]", "שמואל בכר --".

רבי לוי בן גרשום – הרלב"ג (ה'מ"ח-ה'ק"ד 1288-1344), מגדולי הראשונים. רב, פילוסוף ומדען. חי ופעל בפרובנס. נודע במיוחד בספרו הפילוסופי "מלחמות השם" ובפירושו המקיף למקרא. הפירוש על קהלת שלפנינו נדפס לראשונה (יחד עם פירושים נוספים לחלק כתובים מאת הרלב"ג), בנאפולי, רמ"ח (1487).

[38] דף. 16 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, בעיקר בשולי הדפים. שיקומים בהדבקות נייר (ומעט בנייר דבק חומצי). חיתוך הדפים נצבע בצבע כחול. כריכה חדשה.

כתב-יד, "שיטה" (חידושים) למסכת ביצה, מאת רבי יעקב קאשטרו – המהריק"ש, בעל "ערך לחם" – עם הגהות אוטוגרפיות בכתב-יד המחבר. [מצרים, המאה ה-16 בקירוב].

כתיבת סופר נאה. בדפי כתב-היד תיקונים והגהות רבות, רובן ארוכות (הוספות של קטעים), בכתיבת-ידו של המחבר הגאון מהריק"ש. בעמוד האחרון נרשם על כך: "הוגה ע"י המחבר נר"ו".

בראש כתב-היד: "חדושי מסכת יום טוב להריבא"ק" [=להרב רבי יעקב בן אברהם קאשטרו]. קולופון המחבר על סיום כתיבת החיבור (בכתיבת הסופר): "הפעם אודה את ה' כי... באתי להשלים פירוש מסכתא זו ביום חמישי ששה עשר לחדש אלול השל"ז ליצירה ואני בתוך הגולה מצרים העיר המהוללה, השי"ת יזכנו אני וצאצאי וצאצאי צאצאי וכלל עמו ישראל ללמוד וללמד לשמור ולעשות...". סביר להניח שהעתקה זו נעשתה בזמן סמוך לסיום החיבור.

כתיבת הסופר שלפנינו זהה לכתיבת המעתיק של שיטת המהריק"ש למסכת בבא קמא (כת"י מוסקבה – גינזבורג 950; נדפסה על ידי מכון אהבת שלום, ירושלים תשס"ח; אף הוא הוגה על ידי המחבר בכתיבת ידו). סופר זה כתב גם את השיטה למסכת שבועות (שמחברה אינו ידוע), כת"י HUC, מס' 106 (את הדפים הראשונים בכת"י זה כתב רבי אברהם מונסון הזקן, עמיתו של מהריק"ש; ראו רישום של רבי יהודה אזולאי בראש כתב-היד). סופר זה העתיק גם תשובה של מהריק"ש בכת"י ירושלים 8=2001, כרך ב', דפים 203-206, וכן העתיק חלק מכת"י בניהו מס' EG 6. כתיבה זו דומה לכתיבת רבי אברהם סכנדרי (השני), שהיה תלמידו של מהריק"ש (ואף חתום בכת"י בניהו הנ"ל בסיומה של כתיבה זו). ואולם לדעת בניהו מדובר בסופרו של ר"א סכנדרי (ראו מאמרו: תשובות שאלות להרמב"ם, בתוך: ספר זכרון להרב יצחק נסים, כרך ב', ירושלים תשמ"ה, עמ' רא), והוא שהיה גם סופרו של מהריק"ש.

החיבור שלפנינו – שיטת מהריק"ש למסכת ביצה – נדפס מתוך כתב-היד שלפנינו, תחת השם "תולדות יעקב", בירושלים בדפוס ישראל ב"ק, בשנת תרכ"ה, על ידי החכם הירושלמי רבי אפרים בכ"ר משה, מחכמי ומקובלי ישיבת "בית אל" (אחיו של רבי ששון פרסייאדו – בעל "שמן ששון"). בדף סה/2 בכתב-היד שלפנינו מופיעה הגהה בכתב-ידו של המו"ל רבי אפרים: "אמ"ה [=אמר הכותב/המגיה] אפרים והוא הצעיר ס"ט...". הגהה זו אף מופיעה בנדפס בתוך סוגריים (שתי הגהות נוספות, ארוכות במיוחד, מאת רבי אפרים, מופיעות בנדפס [בדף ז ע"ב ובדף יז ע"א], אלו נכתבו כנראה בדף נפרד, ובשולי הדפים בכתב-היד מופיעים רק סימונים, עם המילים "א"ה" ו"אמ"ה", המורים למדפיס לשלבן בדפוס).

בדף קח, שתי הגהות (בעמוד א, ובעמוד ב), בכתב-ידו של רבי משה מרדכי יוסף מיוחס החתומות: "המי"ם" [=הצעיר משה מרדכי יוסף מיוחס]. רבי משה מרדכי מיוחס (תצ"ח-תקס"ו), מגדולי ירושלים ומחכמי ישיבת "בית אל" ו"הראשון לציון". חתנו של מהרי"ט אלגאזי וחברו של החיד"א. מחבר "ברכות מים", "מים שאל", "שער המים", ועוד.

בדף יד/1 בשוליים, הגהה מכותב אחר, לא מזוהה (בכתיבה ירושלמית): "שמעתי דעוד יש לתרץ...". הגהה זו וכן הגהותיו של הרב מיוחס לא נדפסו במהדורת ירושלים הנ"ל.

בראש ספר "תולדות יעקב" נדפסה הקדמה קצרה מאת המחבר המהריק"ש לחיבור שלפנינו, שנכתבה בחודש כסליו של"ו. הקדמה זו איננה לפנינו. יתכן שהיתה כתובה על דף ראשון בכתב-היד שלפנינו, שנקרע ואבד ברבות השנים.

רבי יעקב קאשׂטרו – המהריק"ש (רפ"ה בערך-שע"ב), בעל "ערך לחם", "מאריה דאתריה" במצרים ומגדולי דורו. תלמידו של הרלב"ח בירושלים ותלמיד מובהק של הרדב"ז במצרים (לצד רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת"). כבר בדורו היה מגדולי הפוסקים, ונשא ונתן בהלכה עם חכמים רבים ברחבי האימפריה העות'מאנית. במיוחד נודע בחיבורו "ערך לחם" – ספר הגהות לשולחן ערוך, ופסקיו הכרעותיו נתקבלו להלכה לדורות. בשנת ש"ל בערך ביקר בצפת ושם התארח אצל רבי יוסף קארו בעל ה"שולחן ערוך". בעל קורא הדורות כותב על כך: "ושמעתי מפי זקנים שהריק"ש הלך לצפת ת"ו ונתאכסן בבית מוהר"י קארו ז"ל והרב עשה לו כבוד גדול". במצרים הוא כונה, בדומה לרמב"ם ולרדב"ז לפניו, "מרא דאתרא". החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים" (בערכו): "ופשטו הוראותיו בכל גבול מצרים". במקום אחר כותב החיד"א: "מאריה דאתריה מהריק"ש שעושים כמותו אף כשחולק על מרן כידוע" (שיורי ברכה, אבן העזר, סימן קכט). בנוסף, מעיד החיד"א כי ראה את ה"שיטות" שלו על התלמוד (שם הגדולים, שם): "וראיתי שיטות על התלמוד כ"י להרב", ויש להניח שכוונתו בין היתר לכתב-היד שלפנינו, שהיה בירושלים בידי חברו רבי משה מרדכי מיוחס. "שיטתו" של מהריק"ש על מסכת בבא קמא (שני כרכים) נדפסה בהוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"ח, על ידי פרופ' הרב יעקב שמואל שפיגל (וראו שם מבוא נרחב לתולדותיו ותולדות חיבוריו).

קיז דף. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו וכתמים כהים במספר דפים. מעט בלאי. קרעים בדף הראשון ובדף השני, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקה ומילוי נייר. קרע חסר בחציו התחתון של הדף האחרון, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.