"קונטרס אמת ומשפט", מכתבי רבי שמואל סלנט ורבני ירושלים, אודות פולמוס הרב מראדישקוביץ ו"חצר החורבה". [ירושלים, דפוס יחיאל ברי"ל, מיכל הכהן ויואל משה סלומון, תרכ"ג 1863].

בעמ' יא, הגהה למדנית בכתב-יד.

כב עמ'. 18.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בחלקם בהשלמות נייר. סימני עש עם פגיעות בטקסט. רישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.

ש' הלוי, מס' 92.

מחלוקת "החצר" והרב מראדישקוביץ

הגאון רבי שאול בנימין הכהן קרליץ מראדישקוביץ, מקים "תלמוד תורה וישיבת עץ חיים" בירושלים, עלה לירושלים בשנת תרי"ז בערך (1857), ועם בואו הקים וביסס "תלמוד תורה" מרכזי בעיר. היה זה חידוש אשר שינה את סדרי העיר, שכן עד אז היו ה"מלמדים" מלמדים את הילדים ב"חדר" בביתם, ללא פיקוח מרכזי. בהקמת ישיבת "עץ חיים" השתתף עמו הגאון רבי שמעון זרחי אב"ד טאבריג (תקמ"ח-תר"כ). רבי שאול בנימין פעל רבות לביסוס הכלכלי של ישיבת "עץ חיים", ואף רכש "חצר" לביסוס קרן קיימת לטובת הת"ת. בשנת תרכ"ג התעוררה מחלוקת גדולה נגדו, ונגד רבי שמואל שלמה בויארסקי וחבריהם, מכיון שרשם את ה"חצר" על שמו הפרטי [כמקובל אז, לפי תנאי החוקים של השלטון העות'מאני, שלא אישר רישומי בעלויות על שם מוסדות ציבוריים חדשים], ולא היה מוכן לתת לרבני העיר מסמך נגדי, בו הוא מאשר שה"חצר" אינה רכושו הפרטי. מאמרים רבים נכתבו בעתונות אותה תקופה (בעתון "המגיד" ועוד) בעד ונגד הרב מראדישקוביץ. היו גם שהעלילו על הרב מראדישקוביץ כי הוא זומם להכניס לימודי השכלה בתכנית הת"ת. רבני ירושלים פרסמו את דעתם בחוברת "אמת ומשפט" שלפנינו (ירושלים, תרכ"ג), והצד שכנגד פרסם את הקונטרס "דמעת העשוקים" (ירושלים, תרכ"ד), וכן קונטרס נוסף, "דברי אמת" (ירושלים תרכ"ד). מחלוקת זו הסתעפה לדרישות שיוטל פיקוח של הרבנים על הכספים הנגבים עבור ישיבת "עץ חיים" ועבור החובות על רכישת אותה ה"חצר".

ראו עוד אודות פרשה זו: הרב רפאל קצנלבוגן, "באר ראי – תולדות החינוך המקורי במשך הדורות" (ירושלים, תשנ"ז, פרק לח, עמ' רלה-רמב); יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 828-829; פ' גרייבסקי, זכרון לחובבים הראשונים, יג, "החצר מראדישקוביץ", עמ' 115-116.