ספר אמרי יוסף, דרושי חסידות על התורה (בראשית, שמות ודברים) ועל המועדים (חלק א'), מאת האדמו"ר הקדוש רבי יוסף מאיר וייס מספינקא. על התורה: מאראמרארש-סיגט, דפוס אברהם קויפמאן; מונקאטש, דפוס אהרן דוב מייזעלס וחיים גארטענבערג; סעאיני, דפוס יעקב ווידער, [תר"ע]-תרפ"ז 1910[-1927]; על המועדים: ווראנוב, דפוס שמואל הכהן זינגער, תרפ"ט 1929. מהדורות ראשונות. שלושה מתוך ארבעה כרכים על התורה, וכרך אחד מתוך שניים מהספר על המועדים.

עותקים מיוחסים, עם חותמות, חתימות והגהות של אדמו"רים ורבנים.

בכרכים הראשון והשני חותמות המו"לים השותפים בני האדמו"ר השני מספינקא בעל ה"חקל יצחק", הרבנים: "ישראל חיים • נפתלי צבי, בהגה"צ שליט"א, מסאפינקא יע"א"; בכרך השני חתימה והגהות של "הק' דוד מאשקאוויטש" ["הרב מבוניהאד" – ראה להלן]; בכרך דברים, חותמות של: "נפתלי אשר ישעי' מאסקאוויטש", וחותמת של האדמו"ר מספינקא-בני ברק רבי "נחמן כהנא – חופה"ק אדיוליא-קארילסבורג" – האדמו"ר רבי נחמן כהנא (תרס"ה-תשל"ז), בנו של רבי צבי הירש כהנא מספינקא, היה רב בקרילסבורג, לאחר השואה עלה לארץ והתגורר במסמיה ובבני ברק. גאון בתורה ובחסידות שהיה מקורב לגדולי הדור ולמרן החזו"א. בעל ה"קהלות יעקב" (הסטייפלר) כותב עליו שהוא "מגדולי ההוראה ומצדיקי הדור... שכן הגידו לי שמרן החזו"א זצללה"ה היה מחשיב ומפליג מאוד תורתו וצדקתו".

בכרך מועדים א': חתימות, רשימות בכתב-יד וחותמת של רבי "דוד מאשקאוויטש, ב' קערעסטור" – הגה"צ רבי דוד מושקוביץ "הרב מבוניהאד" (תרס"ט-חשון תשמ"ו), נולד בקרעסטיר והיה בנו-חורגו של רבי יהודה גרינוואלד מקרעסטיר (אחיהם של בעל ה"קרן לדוד", ובעל ה"ערוגת הבושם"). בזיווגו הראשון היה חתן של בעל ה"ויגד יעקב" מפאפא. לאחר השואה כיהן ברבנות בוניהאד ומישקולץ. עלה בשנות התש"י לירושלים, וכיהן כמו"צ ב"עדה החרדית". איש קדוש, חסידא ופרישא. מגדולי חסידי בעלז, ומקורב לחסידויות סקווירא, דושינסקי וסאטמר [לאחר פטירת האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, וקודם הכתרת כ"ק האדמו"ר שליט"א, היו חסידי בעלז מתאספים בימים נוראים להתפלל יחדיו בישיבת בעלז בירושלים, והיו מכבדים את הרב מבוניהאד לעמוד בתפילות המוספין כשליח ציבור – על מקומו של האדמו"ר].

ארבעה כרכים. כרך ראשון (בראשית): טו, יח-כג, רע דף. חסרים דפים טז-יז. כרך שני (שמות): [5], קפט, [3] דף; כרך רביעי (דברים): [4], 220, [7] עמ'. כרך חמישי (מועדים א): [4], קטו [צ"ל: קיד], [2] דף. 25-25.5 ס"מ בקירוב. נייר יבש. מצב כללי טוב. כתמים. סימני עש במספר דפים בכרך הראשון. קרעים בשולי הדפים במספר מקומות. נקבים בשוליים בדפים רבים בכרך שמות, עם פגיעות קלות בטקסט. רישומים. חותמות. כריכות חדשות (לא אחידות).

המחבר,
האדמו"ר הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס בעל "אמרי יוסף" מספינקא (תקצ"ח-תרס"ט), האדמו"ר הראשון לבית ספינקא, אבי שושלות אדמו"רי ספינקא. בנו של הגאון החסיד רבי שמואל צבי וויס ראב"ד מונקאטש. גדול בתורה ובחסידות, תלמידם של המהר"ם א"ש רבי מאיר אייזנשטאטער אב"ד אונגוואר ובנו רבי מנחם אייזנשטאטער אב"ד אונגוואר. למד גם אצל האדמו"ר רבי שמואל שמעלקא מסעליש בעל צרור החיים ואצל דודו המקובל רבי יצחק אייזיק ווייס אב"ד סוואליווע. מנעוריו דבק בחסידות, ועוד בהיותו נער צעיר נסע אל האדמו"ר השר-שלום מבעלז, שאמר עליו "מוח יפה יש לו לרבי יוסף מאיר". היה נוסע גם אל האדמו"רים רבי מנחם מנדל מוויזניץ ורבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים", אך רבו העיקרי היה קרוב-משפחתו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב – המהרי"א, שהעריכו לחשוב שבתלמידיו ו"היה קורא אותו בכל יום ודיבר אתו כמה שעות דברי חכמה ויראה, וכמה פעמים היה לומד אתו בספרים הקדושים לקוטי תורה וש"ס".

בשנת תר"ל הכתירו רבו המהרי"א מזידיטשוב לאדמו"ר, אולם הוא סירב לקבל את החסידים כל עוד רבו בחיים. רק בשנת תרל"ו קיבל את הוראות רבו האדמו"ר רבי חיים מצאנז שהסמיכו לאדמו"ר, והחל מקבל את החסידים בעיר מגוריו ספינקא שבמחוז מרמרוש. עד מהרה נתפרסם שמו ברחבי הונגריה וגליציה, ואלפי חסידים נמנו על תלמידיו, מהם גדולי תורה מפורסמים כהגאון רבי שלום מרדכי שבדרון המהרש"ם מבערז'ן ועוד. כמו כן, היו לו קשרים אמיצים עם צדיקי דורו, האדמו"רים רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מסיגעט בעל "ייטב לב", רבי יחזקאל שרגא משיניווא בעל "דברי יחזקאל", ואחרים.

נודע בבקיאותו המדהימה בנגלה ובנסתר. כשנסע לרבי חיים מצאנז "קיבל אותו בסבר פנים יפות וחיבבו וקירב אותו מאד, והרבה לפלפל עמו הרבה בחכמת הקבלה, אם כי לא היתה דרכו לדבר מזה עם שום אדם". חסידות ספינקא שמרה על נוסח זידיטשוב בתפילה ובהנהגה. תפילותיו הלהיבו את המוני החסידים, והן מתוארות כתפילות בכח נפלא ממש למעלה מכח האנושי. מסופרים עליו סיפורי מופת מופלאים, כפועל ישועות בברכותיו ובעצותיו שנאמרו ברוח-הקודש. בנו האדמו"ר מהרי"א מספינקא מעיד עליו: "ופעל ישועות רבות ועצומות בברכתו, ופקד עקרות בתפלתו, וריפא חולים בעתירתו, ובקע רקיעין בשיחתו, וכמעט אוכל להגיד שכל דיבור שיצא מפיו הקדוש לא שב ריקם...".

גם לאחר פטירתו, נודע מקום קברו למקום תפילה וישועה. בשנת תשל"ב הועלה ארונו לארץ-ישראל, ונטמן בחלקה מיוחדת של חסידי ספינקא בבית הקברות "סגולה" בפתח-תקוה.