כתב-יד, ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב, עם פירוש נפש יהודה, מאת רבי משה מפרנקפורט. [תימן, תקצ"ז-תר"ג 1837-1843].

כתיבה תימנית נאה, בשני טורים, עם עיטורי כותרות בדיו אדומה.

העתקה מלאה של ספר מנורת המאור עם פירוש נפש יהודה, ממהדורת אמשטרדם תצ"ט (כולל נוסח השער, ההקדמה והמפתחות). בדף הראשון של כתב-היד, ציור מנורה שמקורו בפירוש נפש יהודה באותה מהדורה.

בראש החיבור, לאחר נוסח השער, כתב הסופר: "ואני הכותב סעדי"א בן מעוד"ד קל הקלים מתאבק בעפר רגלי החכמים התחלתי בכתיבתה היום יום י"ט לחדש שבט שנת התקצ"ז ברבע של יום האחרון עם שקיעת החכמה בשעה מעולה ובשעה טובה...". בקולופון שבסוף הספר: "ותהי השלמת המלאכה הקדושה יום א' בשבת שהוא אחד ועשרים לחדש חשון בשנת וי'ביאה יצ'חק ה'אהלה ש'רה אמו וירח את רבק'ה ותהי לו לאשה ויא'הב'ה' וינ'חם' אחרי אמו [=תר"ג], על ידי הכותב הצעיר קל הקלים... סעדי"א בן מעוד"ד יצ"ו...".

ככל הנראה הכותב הוא רבי סעדיה בן מעודד גרידי, ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר ד'מאר שבמרכז תימן, ואולי גם ראב"ד ורב ראשי. העתיק גם חומש והפטרות בשנת תר"ד, ובסוף חומש דברים נכתב נוסח הדומה לקולופון שלפנינו, לרבות צורת התאריך בפסוק "ויביאה יצחק". העתיק גם את ספר הזוהר בשנת תרי"ב (כתב-יד ירושלים, מוסד הרב קוק 266). ראו: מ' גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 74-75.

ספר מנורת המאור התקבל באופן מיוחד אצל יהודי תימן, המכנים אותו בקיצור "מנורה". יהודי תימן נהגו לקרוא בספר בכל שבת ומועד בבית הכנסת, לפני אמירת "עלינו לשבח". על מנהג זה כותב המהרי"ץ (בתכלאל שלו): "וכבר נהגו העולם אחר פיטום הקטורת לשנות פרק אחד מפרקי מנורת המאור שחיבר מרנא הגאון מהר"י אבוהב ז"ל ללמד דעת לעם מוסריו הנעימים...". מנהג זה נשמר עד ימינו אצל בני תימן.

בדף המגן, שטר מכירה בערבית-יהודית, בחתימות עדים, משנת ב'קס"ו לשטארי [=ה'תרט"ו ליצירה, 1855]; בדפי הספר ובעמודים האחרונים, רישומי בעלות: "מקנת כספי... מן האיש המוכר אברהים סטאחי, ואני הקונה זכריה ן' שלום הלוי... בשנת ר'כב לשטרות [=ה'תרע"א ליצירה, 1911] מדינת גררה; רישומי שמות של סעיד סטאחי, אבראהים סאלם אולשי ועוד; רישום לידה של שמואל בן יחיא סאלם לוי בשנת ב'רלא לשטרות [=ה'תר"פ ליצירה, 1920]; חותמות: "מספרי שלום אברהם לוי ז"ל, ת"א..." ורישום על פטירתו בשנת תשכ"א 1961.

[96] דף. 33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים קטנים בשולי הדפים. כריכת עור ישנה.