טיוטה של תשובה הלכתית על כשרות הציקוריה, בכתב-יד-קדשו (3 עמודים, כ-66 שורות) ובחתימתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. ארשיווא, [נכתבה כנראה בין השנים תרפ"ב-תרפ"ה 1922-1925].
לפנינו טיוטה של תשובה הלכתית ארוכה בכתב-יד קדשו ובחתימתו (המקוצרת) של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בתשובה דן האדמו"ר בעניין כשרות הציקוריה. הציקוריה שימשה באותם ימים כתחליף זול לקפה, והיא יוצרה מעולש טחון. בתהליך הייצור של הציקוריה היו בתי החרושת מערבים שני אחוזים של שומן חזיר. שאלת הכשרות של הציקוריה עוררה פולמוס גדול (על פולמוס הציקורייה, ראה במאמריו של הרב יחיאל גולדהבר, ישורון, כרכים יט-כ). האדמו"ר סוקר בתשובתו בקצרה את השתלשלות הפולמוס בעניין, את דעות המתירים ואת דעות האוסרים, מציין את החששות ומעלה הסתייגויות רבות לדעות הרבנים המתירים. בהמשך תשובתו כותב האדמו"ר: "ובאמת גם במקום שיש הכשר כראוי... מי יכניס ראשו להקל לעצמו במקום שהחמירו ואסרו בהחלט מרן הגה"ק [האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם] משינאווא זלה"ה ועוד כמה גאונים וגדולים, ומרובין המה המחמירין...". בסוף תשובתו מסיים האדמו"ר בברכה: "ואשרי הנזהר ממאכלות אסורות... ישמרהו ה' בכל דרכיו, ויזכה לרב ברכה מאלוקי המערכה".
התשובה נדפסה בספרו שו"ת "דברי יואל" (חלק א, יורה דעה, סימן נד), אך בטיוטה שלפנינו, נוספו כארבע שורות פולמוסיות בסיום התשובה, עליהן העביר האדמו"ר קו למחיקה. בשורות אלה מעביר האדמו"ר ביקורת על כמה מן המתירים: "ותמה אני על אשר נמצאים הרבה יראי ד' אשר היו רגילים להסתופף בצל הקודש מרן משינאווא זלה"ה, או בצל בניו ותלמידיו זלה"ה, וקבלו עליהם הוראותיו, האיך יתירו לעצמם מה שאסר הוא ז"ל בהחלט בצרוף כמה גדולים וקדושים". שינוי נוסף בין כתב-היד לבין הנדפס הוא מיקומן של שלש השורות האחרונות המופיעות לאחר החתימה. בתשובה הנדפסת הוכנסו השורות האחרונות אל תוך הקטע הראשון.
בטיוטה שלפנינו הכניס האדמו"ר תיקונים ומחיקות (שהוכנסו בנוסח הסופי שנדפס).
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב, וכיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[2] דף (3 עמודים כתובים). 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.