ספר פרי האדמה, על הרמב"ם, מאת רבי מיוחס ב"ר שמואל, חלק ג', מדע-שופטים, עם "תוספת הביכורים" – ליקוטים על הש"ס ועל התורה. שאלוניקי, [תקט"ו 1755]. מהדורה ראשונה.
העותק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בעמוד שמול עמוד השער חתימת ידו מימי נעוריו, בעת שהתגורר בסאטמר מיד לאחר נישואיו: "הק' יואל ט"ב בהרה"צ מסיגוט זצ"ל, מתגורר פה ק"ק סאטמאר יצ"ו". חותמות בעלות שונות של האדמו"ר מתקופת מאוחרות יותר, עם הכתובות: "אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א", "אב"ד דק"ק ארשאווא והגליל".
רישומים שונים בעברית ובאותיות לטיניות, בהם רישום משנת תרפ"א של הבחור "ישראל דוד ב"ר חיים פריעד מק"ק בארשא".
[2], פ, [9] דף. 32 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקרעים קלים. סימני עש קלים. חותמות. כריכת עור חדשה.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.

נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.

על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר

במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).