ספר חסידים, לרבינו יהודה החסיד. ווארשא, תרס"ב 1801.
העותק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בעמוד השער שלוש חתימות בכתב-יד קדשו של האדמו"ר: "לה"ו יואל טייטעלבוים סאטמאר י"ע" [ישמרה עליון]; "להו"מ [לה' הארץ ומלואה] יואל טייטעלבוים קראליע"א" [קראלי יע"א – ישמרה עליון אמן]; "יואל טייטעלבוים אבדק"קראליע"א" [אב"ד דק"ק קראלי יע"א]. בדף הבטנה שלפני דף השער רישומים רבים באותיות לטיניות: " Satmar– Teitetelbaum Joel" (יואל טייטלבוים, סאטמר).
חותמות בעלות של האדמו"ר. שלוש מהן מימי נעוריו: "יואל טייטלבוים בהרה"צ ז"ל – מ. סיגעט" [מתקופת מגוריו בבית משפחתו בסיגט – לאחר פטירת אביו, ולפני שעבר לגור בסאטמר בשנת תרס"ה], ואחת עם הכתובת: "אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א".
רישומים רבים בדף הבטנה ובדף השער (משני צדיו), בהם רישומי "קוויטל" רבים, של חסידים שכתבו את שמם ושם אמם כדי שהאדמו"ר יזכירם לברכה וישועה בעת תפילתו ולימודו: "משה בן ברכה להנצל מכל רע"; "אשר אנטשיל בן ברכה להצלחה"; "צבי בן פעסיל להצלחה [בלימוד ---]"; "צבי בן פעסיל לבהגו"נ [לבריאות הגוף ונפש] ולהתמדה בלימוד התורה"; "שמואל בן אלטע חי' זיסעל"; "שמואל בן נעכא לפרנסה בנקל"; "שלום בן אברהם אלי פינקילשטיין"; "ב"ה סאטמאר. אברהם יצחק בן חוה".
[2], 223 עמ'. 21.5 ס"מ. נייר יבש. מצב בינוני. כתמים רבים. קרעים ובלאי. חותמת. כריכת עור חדשה.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.

נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.

על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר

במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).