מכתב ארוך (ארבעה עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) אב"ד באבוב, אל דודו האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שינאווא, בעל ה"דברי יחזקאל". באבוב, עש"ק שלח [סיון] תרנ"ה [1895].
מכתב פולמוסי חריף בעניין חליצה של אשה, בו מותח האדמו"ר ביקורת חריפה על מורה הוראה בעיר דז'יקוב.
האדמו"ר מספר במכתבו לדודו ה"דברי יחזקאל" על אשה מווישניצא שנישאה לאברך מדז'יקוב והתאלמנה ממנו במהלך הריונה הראשון. תינוקה, שנולד מספר חודשים לאחר פטירת הבעל, נפטר לאחר 21 יום בלבד. האדמו"ר מספר כי אבי האלמנה פנה אליו והוא פסק כי היא חייבת חליצה. אך בית הדין בדז'יקוב, בראשות המו"ץ רבי מנשה אייכנשטיין (לימים אב"ד וורצקי, חתן האדמו"ר רבי יהושע הורוויץ אב"ד דז'יקוב. מחבר הספרים "תורת האשם", אלפי מנשה" ו"מטה מנשה". אודותיו, ראה: אנצ' לחסידות, ג', עמ' קפז), סבורים שהאלמנה פטורה מחליצה, מאחר ויש עדות על כך שהריונה ניכר עוד לפני פטירת בעלה. את דבריהם ביססו על הבנתם בדברי רבי עקיבא איגר בתשובותיו (בסימן פט), אך האדמו"ר טוען שאין קשר בין מקרה זה לנידון שבתשובות רעק"א. מלבד זאת, טוען האדמו"ר, הפסיקה של המו"ץ מדז'יקוב מנוגדת לפסק מפורש ברמב"ם, טור ושלחן ערוך, וכן עומדת בניגוד להכרעתם של מהרי"ט אלגזי וה"בית אפרים". כמו כן, מוסיף האדמו"ר ומספר לדודו כי השאלה נשלחה גם למהרש"ם מבערז'אן, ואף הוא סבור כמותו שהאלמנה חייבת בחליצה.
בהמשך מכתבו תוקף האדמו"ר בחריפות את המו"ץ ואת העד, ומאשים אותם בהטיית פסק הדין בעבור בצע כסף: " ידוע בבירור אשר הדיין עם העדים לוקחים כלם מעות בעבור העדות והפסק, לכן בודאי הוא מכשול גדול, ואנכי אין ביכולתי לעשות מאומה, כי אנשי דזיקוב מלעיגים על דברי, וגם על האיסור של הג'[און] מבער[זאן] פער פיו ר' מנשה, ואמר: מי שאינו יכול ללמוד הוא מחמיר, ואמר אשר אם יתנו לו חמשה ושבעים ר"כ [=רובל כסף] אזי יתן היתר, והנני שולח ר"פ [=רצוף פה] את המכתבים אשר שלחו לי מוישניצא, אשר יראה כ"ק מרן דודי הק' שליט"א אשר עושים הכל בעבור מעות בפומבי בלא בושה כלל, וכדי בזיון אשר איש כזה יהי'[ה] מורה הוראה בעיר גאליציע...".
בסיום מכתבו כותב האדמו"ר לדודו: " והנני מחכה אשר כ"ק מרן רבינו הגאון הקדוש שליט"א יתלבש בחסידותו וצדקותו לקנא קנאת התוה"ק למען כבוד שמו יתברך, שלא יתירו חלוצה לשוק, ויזהיר את החלוץ ואת אביו ואת מחו'[תנו] הנזכרים לעיל, אשר לא יסמיכו עצמם על משענת קנה רצוץ, רק כתורה יעשו, ובטח ישמעו לקול דברי קדשו, והשי"ת יעזור אשר נזכה שינהלנו לקראת משיח צדקנו בב"א [=במהרה בימינו אמן], כנפש ב"א [=בן אחיו] עבדו ותלמידו המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו, הק' שלמהלברשטאם" [בחתימתו מחבר האדמו"ר את השם הפרטי עם שם המשפחה למילה אחת].
בסוף מכתבו, לצד החתימה, הוסיף האדמו"ר את שמו ואת שם אמו, "שלמה בן בילא", כחסיד הכותב "קוויטל" לרבו.
למיטב ידיעתנו, המכתב שלפנינו לא נדפס.
מתברר כי ה"דברי יחזקאל" אכן התערב בעניין, ושלח מכתב בעקבות המכתב שלפנינו אל רבי אריה ליבוש הורוויץ אב"ד סטרי, בעל "הרי בשמים" וביקש ממנו שיתערב בעניין (דברי יחזקאל החדש, סימן מד. נדפס גם בספר מכתבי קודש – באבוב, סימן נד). במכתב של ה"דברי יחזקאל", מפרשת חוקת תרנ"ה (כשבועיים לאחר כתיבת המכתב שלפנינו), מופיעה התייחסות ברורה למכתב שלפנינו: "שלח לי ב"א [=בן אחי] הרה"צ מ' שלמה נ"י האבד"ק ווישניצא, ודירתו עתה בק' באבוב, וכתב לי כי בק' ווישניצא יש אשה שמת בעלה...". ה"דברי יחזקאל" אף מספר במכתבו זה כי שלח מכתב לאבי המנוח והורה לו שלא לסמוך על ההיתר וכי על אחד האחים לחלוץ לאלמנה.
האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) מבאבוב (תר"ז-תרס"ה), בן-בנו של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, ובן-בתו של האדמו"ר רבי אליעזר הורביץ מדז'יקוב-רופשיץ. נתייתם בילדותו מאביו רבי מאיר נתן הלברשטאם, וגדל והתחנך אצל שני סביו הגדולים. בערך בשנת תרכ"ה התמנה לרבה של בוקוביסק (בהיותו בן 18), משם עבר לכהן (בערך בשנת תרל"ו) ברבנות אושפיצין (אושוויץ), ובשנת תרל"ה היה מהנכדים שנשלחו ע"י הסבא הגדול ללמברג, כדי לערוך ולהכין לדפוס את ספרו הגדול שו"ת דברי חיים. בערך בשנת תר"מ עבר לכהן ברבנות העיר ווישניצא, בה ייסד את הישיבה הראשונה במדינת גליציה, והיה מרצה בה את שיעוריו דבר יום ביומו לפני מאות תלמידים. מישיבתו יצאו מאות רבנים ודיינים חשובים בגליציה. בחשון תרנ"ג עבר לכהן ברבנות העיר באבוב, שעל שמה נתפרסם. היה אדמו"ר לאלפי חסידים. עסק בפרט בקירוב בני נוער לדרכי החסידות, ובעקבות כך הפכה חסידות באבוב למרכז גדול של אלפי חסידים צעירים, ששינו את עולם היהדות בגליציה בהפצת תורה וחסידות. רבי שלמה היה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה והצטרף לארגון "מחזיקי הדת" (בניגוד לשאר אדמו"רי בית צאנז שלא תמכו בהצטרפות לארגון זה). כתב תשובות רבות בהלכה. בנו האדמו"ר רבי בן ציון הכין להדפסה ספר מכתבי אביו לפני מלחמת העולם הראשונה, אך אלו אבדו במהלך המלחמה. לפנינו אחד ממכתביו הנדירים ששרדו בענייני הלכה. בנו האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד בעל "קדושת ציון", אביו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (השני) האדמו"ר מבובוב-ארה"ב – שהקים את ממלכת החסידות הגדולה של חסידי בובוב בארה"ב.
סבו ה"דברי חיים" אהבו והחשיבו מאד ואף לימדו את תורת הנסתר. במכתב הלכתי משנת תרל"א הוא פונה עליו: "נכדי הרב החריף המפורסם, שלשלת היוחסין, החסיד, גדול בתורה... מו"ה שלמה" (שו"ת דברי חיים, יורה דעה, סימן ל"ב). באותה תשובה מבקש ממנו הסב הגדול: "והתפלל נא בעדי כי חלוש אני מאוד, יעזור לו ד' באריכות ימים ושנים... דורש שלום תורתך ומצפה לראותך בשלום".
[1] דף, [4] עמודים כתובים. גליון נייר גדול (41.5X34 ס"מ), מקופל לארבעה עמודים (כל עמוד: 21 ס"מ). מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים רבים ובלאי בשוליים ובסימני הקיפול. הקרעים בסימני הקיפול מחוזקים בנייר דבק בגבו של הגליון.