מכתב מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, חתום בחתימת יד קדשו. אוטבוצק, כ"ה תמוז תרצ"ה [1935].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, חתום בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק", עם תוספת בכתב ידו.
נשלח אל שאר בשרו הגה"ח ר' עזריאל זליג (רע"ז) סלונים. בפתח מכתבו כותב הריי"ץ: "נהניתי לשמוע משלומו ושלום ב"ב שי' ואצטער על אשר טרם השיג כלי לפרנסה וטוב הדבר שמתלמד והשי"ת יזמין לו פרנסתו בריוח ובמנוחה בגו"ר שיוכל לקבוע עתים לתורה ויגדלו ילידיהם שי' מתוך פרנסה בריוח".
בהמשך מוסיף הריי"ץ: "תודה רבה וברכה מרובה על אשר הנהיג דבר אמירת השיעור תהלים אחר התפילה", וכותב: "גודל הזכות אשר בזה אין לשער ואין לתאר בדברים כלל, ובבקשה על להבא לעורר בזה בכל מקום ומקום שידו מגעת ע"י מכיריו ומכירי מכיריו, ואשרי לי אם כל תלמידי התמימים וידידנו אנ"ש שי' היו משתדלים בזה "
בסוף המכתב הוסיף הריי"ץ בכתב יד קדשו: "בגו"ר [בגשמיות וברוחניות]".
המכתב נדפס בהשמטות באגה"ק של הריי"ץ (כרך ג', אגרת תשפז).

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב טוב. נקבי תיוק. סימני קיפול. כתמים ובלאי. התכהות שולי הדף. קרע חסר גדול בשוליים (ללא פגיעה בטקסט) משוקם במילוי נייר.

הרב עזריאל זליג סלונים (תרנ"ז-תשל"ב), מראשי עסקני חסידות חב"ד, חבר אגודת חסידי חב"ד ומנהל כולל חב"ד. ממייסדי ארגון נשי ובנות חב"ד ומוסד "בית חנה", וממקימי שיכון חב"ד בירושלים.

נולד בעיר חברון לאביו הרב זאב דב, נכד הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. בצעירותו התייתם מאביו, ובהיותו כבן 15, לקראת שנת תרע"ג נסע ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. הרע"ז נעשה בן בית אצל הרבי הרש"ב וסעד על שולחנו בשבתות וחגים. בשנת תרע"ח, בעקבות מלחמת האזרחים, נסע ללמוד בסניף "תומכי תמימים" שבעיר חרסון באוקראינה, שם התקרב אל החסיד הנודע ר' איצ'ע מתמיד ובעידודו סבב בקולוניות היהודיות שבפלך חרסון ומסר שיעורי חסידות. היה נוסע מעת לעת לחגים אל הרש"ב בעיר רוסטוב, ולאחר הסתלקות הרש"ב, המשיך לנסוע אל בנו וממלא מקומו הריי"ץ. לאחר חג הפסח תרפ"ב חזר לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא מונה למשפיע בית-הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה, ונשא לאשה את מרת חיה פייגל (בת אחותו שיינא מושקא ובעלה הרה"ח משה שלמה כהנא שפירא, צאצא לבעל ה"מגלה עמוקות").

בעידודו והוראתו של הריי"ץ החל בשנת תרפ"ד את פעילותו כשד"ר ויצא למסע נדודים ברחבי העולם כולו. בשליחותו זו הוא עסק בגיוס כספים ובהפצת היהדות והחסידות וקירוב רחוקים. הוא פעל בקרב הקהילות הנדחות ביותר, בכל רחבי תבל, להקמת מקוואות, מינוי רבנים ושו"בים וקביעת שיעורים בתורה ובחסידות. נטל חלק בהקמת "אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה". בתום אחת משליחויותיו העיר האדמו"ר הריי"ץ: "זעליג קען דורכברעכען א זאך" (זליג מסוגל לחולל דבר). בהזדמנות נוספת התבטא הריי"ץ: "ביי דיר זעליג איז א נסיעה גארנישט [אצלך זליג נסיעה היא כלום]". בשנת תרצ"ט נסע בשליחות הריי"ץ לאוסטרליה, ולאחר כעשרה חודשים, באמצע שנת ת"ש, שב לירושלים והתמסר לפעילות למען קהילות חב"ד בארץ ישראל.

הרע"ז היה האפוטרופוס של נכסי "בית רבי" בארץ, ועמד בחלופת מכתבים הדוקה עם הרבנית שטערנא שרה אשת הרש"ב ועם הרבנית נחמה דינה אשת הריי"ץ. נפטר בחול המועד סוכות ונטמן בהר המנוחות בירושלים. הותיר דור ישרים מבורך. רבים מצאצאיו מכהנים כשלוחי חב"ד ורבני קהילות בעולם.