מכתב מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, חתום בחתימת יד קדשו. אוטבוצק, כ"ה אדר תרצ"ו [1936].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, חתום בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק", עם תוספת בכתב ידו.
נשלח אל שאר בשרו הגה"ח ר' עזריאל זליג (רע"ז) סלונים. בראשית מכתבו מודה לו הריי"ץ עבור הברכה שמסר בשם אנ"ש והתמימים בארץ ישראל לרגל שמחת בר המצוה של נכדו יחידו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי' (בן בתו הבכורה הרבנית חנה וחתנו הרב שמריהו גורארי' - הרש"ג), שהתקיימה בכ"ה שבט תרצ"ו באוטבוצק שבפולין: "במענה על מכתבו בברכת מז"ט בעד הבר מצוה של נכדי שי' בשמו ובשם כל אנ"ש והתמימים שי', הנה כל המברכים יתברכו ברוב טוב בגו"ר [בגשמיות וברוחניות]".
בהמשך המכתב מברך הריי"ץ את העוסקים בקיום סדר מנהגי שבת מברכים [אמירת תהלים, לימוד חסידות ועריכת התוועדות]: "והנני בתודה רבה ובברכה כפולה לכל העוסקים בזה, וגדול שכרם בגו"ר"; ממשיך בענין חזרת מאמר חסידות בשעת סעודה שלישית: "הסידור אשר כל א' מהצעירים שי' יחזור דא"ח בע"פ [דברי אלוהים חיים בעל פה] בסעודה ג' הוא טוב מאד והוי תועלת כפולה ומשולשת והשי"ת יהי' בעזרם בגו"ר"; ומסיים בפרישת שלום ל"מוהר"ר אייזיק" (הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הרצוג?): "יעזרהו השי"ת בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות".
בסוף המכתב הוסיף הריי"ץ בכתב יד קדשו: "בגו"ר [בגשמיות וברוחניות]".

המכתב שלפנינו לא פורסם באגה"ק של האדמו"ר הריי"ץ.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. נקבי תיוק. סימני קיפול וקמטים. כתמים, פגמים ובלאי. רישום בעט בגב.

הרב עזריאל זליג סלונים (תרנ"ז-תשל"ב), מראשי עסקני חסידות חב"ד, חבר אגודת חסידי חב"ד ומנהל כולל חב"ד. ממייסדי ארגון נשי ובנות חב"ד ומוסד "בית חנה", וממקימי שיכון חב"ד בירושלים.

נולד בעיר חברון לאביו הרב זאב דב, נכד הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. בצעירותו התייתם מאביו, ובהיותו כבן 15, לקראת שנת תרע"ג נסע ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. הרע"ז נעשה בן בית אצל הרבי הרש"ב וסעד על שולחנו בשבתות וחגים. בשנת תרע"ח, בעקבות מלחמת האזרחים, נסע ללמוד בסניף "תומכי תמימים" שבעיר חרסון באוקראינה, שם התקרב אל החסיד הנודע ר' איצ'ע מתמיד ובעידודו סבב בקולוניות היהודיות שבפלך חרסון ומסר שיעורי חסידות. היה נוסע מעת לעת לחגים אל הרש"ב בעיר רוסטוב, ולאחר הסתלקות הרש"ב, המשיך לנסוע אל בנו וממלא מקומו הריי"ץ. לאחר חג הפסח תרפ"ב חזר לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא מונה למשפיע בית-הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה, ונשא לאשה את מרת חיה פייגל (בת אחותו שיינא מושקא ובעלה הרה"ח משה שלמה כהנא שפירא, צאצא לבעל ה"מגלה עמוקות").

בעידודו והוראתו של הריי"ץ החל בשנת תרפ"ד את פעילותו כשד"ר ויצא למסע נדודים ברחבי העולם כולו. בשליחותו זו הוא עסק בגיוס כספים ובהפצת היהדות והחסידות וקירוב רחוקים. הוא פעל בקרב הקהילות הנדחות ביותר, בכל רחבי תבל, להקמת מקוואות, מינוי רבנים ושו"בים וקביעת שיעורים בתורה ובחסידות. נטל חלק בהקמת "אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה". בתום אחת משליחויותיו העיר האדמו"ר הריי"ץ: "זעליג קען דורכברעכען א זאך" (זליג מסוגל לחולל דבר). בהזדמנות נוספת התבטא הריי"ץ: "ביי דיר זעליג איז א נסיעה גארנישט [אצלך זליג נסיעה היא כלום]". בשנת תרצ"ט נסע בשליחות הריי"ץ לאוסטרליה, ולאחר כעשרה חודשים, באמצע שנת ת"ש, שב לירושלים והתמסר לפעילות למען קהילות חב"ד בארץ ישראל.

הרע"ז היה האפוטרופוס של נכסי "בית רבי" בארץ, ועמד בחלופת מכתבים הדוקה עם הרבנית שטערנא שרה אשת הרש"ב ועם הרבנית נחמה דינה אשת הריי"ץ. נפטר בחול המועד סוכות ונטמן בהר המנוחות בירושלים. הותיר דור ישרים מבורך. רבים מצאצאיו מכהנים כשלוחי חב"ד ורבני קהילות בעולם.