ספר כפתור ופרח, על עניני ארץ ישראל והלכותיה, מאת רבי אשתורי הפרחי. [ונציה, דפוס מאיר בן יעקב איש פרענץ, ש"ח? 1548?]. מהדורה ראשונה. עותק חסר שער.
הספר הראשון לחקר ארץ ישראל וגבולותיה מתורת חכמי ישראל. רבינו אשתורי ב"ר משה הפרחי, אחד מרבותינו הראשונים מחכמי ספרד ופרובנס בתקופת הרמב"ן, שגר וסייר בארץ ישראל במשך כשבע שנים, חקר את אתריה, בירר את הלכותיה, וספרו שלפנינו הוא המקור הראשון לעוסקים בבירור גבולות ארץ ישראל על פי התורה, ולעוסקים בתורת המצוות התלויות בארץ.
עותק מיוחס – מספריית האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בדפי המגן הקדמיים, חותמותיו מתקופת כהונתו כאב"ד קראל (קרולי). בדפי המגן רישומים רבים בכתב-יד, בהם רישומים בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי צבי הירש העליר בעל ה"טיב גיטין", אב"ד באנהארט (בוניאהד) ואונגוואר.
מספר הגהות בכתיבה אשכנזית-איטלקית עתיקה. חתימות רבות של "ליב אייזנשטט מפ"ב"; "ליב א"ש", ומספר הגהות בכתב ידו (שתיים מהן חתומות – דף פ/2; דף תכב/2). בדפי המגן רישומים שונים בחתימת רבי ליב אייזנשטאט, ובחתימת רבי צבי הירש העליר: רישום מאת רבי ליב אייזנשטאט מחודש אדר תקפ"ו בעיר וינה, על השאלתו לאב"ד אייזנשטאט, עם בקשה לשלוח את הספר בחזרה "ע"י שליח נאמן קודם כלות זמן הקיץ הבע"ל". רישום נוסף ממנו מח"י אלול תקפ"ח בעיר וינה, על השאלת הספר לשלשה חדשים לאב"ד באנהרט. תחתיו רישום בכתב יד וחתימת רבי צבי הירש העליר: " כן בא לידי ס' הנחמד הלז... ך"ו אלול תקפ"ח. באניאהד הצב"י הירש העליר אב"ד פ"ק הנ"ל יע"א". בהמשך רישום נוסף בכתב ידו של רצ"ה העליר: "לד' הארץ ומלואה, וזיכני בס' הנכבד הלז מיורשי המנוח הנ"ל. יום ב' כ"ד אייר תקצ"ד. פ"ק א"י [אויבן ישן] יע"א" (בספר אישים בתשובות חתם סופר, עמ' שמט, כותב כי רצ"ה הלר עבר מאונגוואר לאויבן ישן באמצע שנת תקצ"ד, וכנראה היה שם כבר בחודש אייר).
הגאון הנודע רבי צבי הירש העליר (תקל"ו-תקצ"ה, אנצי' לחכמי גליציה, ב' 665-671), מגדולי רבני הונגריה, המכונה "ר' הירש חריף" על שם גאונותו וחריפותו. רב בבריגל שבגליציה ואח"כ ראש ישיבה נודע בברודי. נאלץ לברוח מהעיר בעקבות הלשנה, הגיע להונגריה וכיהן ברבנות בקהילות בוניאהד, אונגוואר ואובן-ישן. העמיד תלמידים גדולים, ביניהם האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא והגאון רבי שלמה גאנצפריד בעל "קיצור שולחן ערוך". מחבר "חידושי טיב גיטין" וחיבורים נוספים.
האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם.
ב-כד, כד-צה, צה-קט, ר-רט, ש-שט, ת-תמד, תמד-תמז, [2] דף. דף השער חסר. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, קרעים חסרים ובלאי. שיקומים בהשלמת נייר בשולי מספר דפים. חותמות, חתימות ורישומים מכותבים שונים. כריכת עור חדשה.
בדף האחרון, קולופון המדפיס: "אמר מאיר בר יעקב איש פרענץ". שנת הדפוס על-פי א"מ הברמן, המדפיסים בני ר' יעקב פרענצוני בוויניציאה, ארשת, א, תשי"ט, עמ' 69, מס’ 6.

ספר מדרש ריב"ש טוב, ליקוטים מתורתו ומאמריו של רבינו ישראל בעל שם טוב, מאת רבי יהודה ליב אבראהאם מהעיר עדעלין. שני חלקים. קעטשקעמעט (קצ'קמט, הונגריה), דפוס רבי מרדכי אבראהאם, תרפ"ז [1927]. מהדורה ראשונה. שני שערים, הראשון מודפס בדיו אדומה וכחולה.
העותק של הרב הקדוש רבי מרדכי רוקח "הרב מבילגוריי" – החתום בראש השער: " לה"ו, הק' מרדכי רוקח באאמו"ר מבעלז זצוקלה"ה".
הרב הקדוש מבילגורייא רבי מרדכי רוקח (תרס"א-תש"י, אנצ' לחסידות ג', רכד-רכה), בן האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. לאחר פטירת אביו נתמנה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל כתלמיד לפני אחיו הגדול האדמו"ר רבי אהרן רוקח ששימש באדמו"רות. בתקופת השואה ברח אל אחיו האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, ויחדיו גלו ממקום למקום עד שהצליחו בנסי-נסים להימלט להונגריה ומשם לארץ ישראל. עם עלותם ארצה היה לאחת הדמויות הבולטות בארץ ישראל וסייע ביד אחיו האדמו"ר רבי אהרן לקומם מחדש את חסידות בעלז. בשנת תש"ו, לאחר שנודע לו כי אשתו וילדיו נרצחו בשואה, נישא בשנית. נפטר כעבור זמן קצר בגיל צעיר. בנו היחיד מנישואין אלה הוא האדמו"ר מבעלזא רבי ישכר דוב רוקח שליט"א, שנולד בחודש שבט תש"ח.
[3], 2-119 עמ'; 112 עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בדף האחרון ובשולי מספר דפים. כריכת עור חדשה.

מכתב ארוך (5 עמודים) בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הראשון מסלונים, רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה". [סלונים], "ל"ז למב"י שנת 'ברכות' לראש צדיק" [אייר תרכ"ח 1868].
מכתב שנכתב ל"מחותני ה"ה הרב החסיד המפורסם.... מוהר"ר יהושע שליט"א... ולגיסו היקר וכל אנ"ש המסתופפים בצילו הקודש לברכה שלימה, א"ס [אמן סלה]". עיקרו של המכתב (4 עמודים מתוכו) הוא מאמר חסידי-קבלי עמוק ועיוני, על ענייני קדושת שבת ו"התגלות האמונה" אצל "עם מקדשי שביעי". רוב תוכן המכתב נדפס, בשינויים קלים, בספרו "יסוד העבודה" (במדור "מכתבי קודש", מכתב לג) ובספרו "באר אברהם" (פרשת בהר). העמוד הראשון ובו פתיחת המכתב וקטעים מסיומו לא נדפסו שם, וכפי הנראה לא נדפסו עדיין.
בסיום המכתב, לפני חתימתו, מבקש האדמו"ר מידידו: " ...להיות הדיבור רגיל בינינו, אבקשהו נא ונא שלא לבוא עוד בריבוי שבחים... ידידו ואוהבו אברהם" (גם קטע זה לא נדפס).
נוסף על חמשת עמודי המכתב, מופיעים בעמוד נוסף רישומי טיוטה לפתיחת המכתב (כפי הנראה אף הם, או חלק מהם, בכתב-ידו של האדמו"ר).
האדמו"ר הראשון מסלונים – רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה" (תקס"ד-תרמ"ד), מקובל אלוקי, גאון וקדוש, עמקן מקורי ומחדש. תלמיד מובהק לרבותיו האדמו"רים רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין. בשנות התק"צ עמד בראשות ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר מגוריו סלונים, שהייתה מעין סניף של ישיבת "עץ חיים" המפורסמת שבוולוז'ין (משה צינוביץ, עץ חיים, עמ' 433; אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, א, עמ' קעז, קפג-קפו). יגיעתו בתורה בצעירותו הייתה מתוך דוחק ועניות גדולה. היה לומד כ-18 שעות ביממה עד לאפיסת כוחות. בזקנותו, כשאחד מתלמידיו אמר לו שרואים אצלו גילויי רוח הקודש, אמר לו: "רוח הקודש אינני יודע, אבל למדתי תורה מתוך הדחק, וחז"ל אמרו (סוטה דף מט) שהלומד תורה מתוך הדחק מַשְֹבִּיעין אותו מזיו שכינה". לאחר פטירת רבו מקוברין, בניסן תרי"ח, פתח את חצרו בסלונים, ורוב חסידי קוברין קבלו את מרותו ונסעו אליו. את שולחנותיו ("טישים") היה עורך לא רק בשבתות וחגים, אלא גם בימות החול. היה כמעיין המתגבר והרבה באמירת מאמרי חסידות עמוקים ביותר, וכן כתב חיבורים רבים בכל חלקי התורה (רובם אבדו בשואה). חלק מכתביו נדפסו לאחר פטירתו. ספריו המפורסמים הם: "חסד לאברהם" – ספר עמוק וקשה להבנה בקבלה ופילוסופיה; "יסוד העבודה" – בענייני "תורה לשמה" ויסודות עבודת ה' בדרך החסידות (בספרו זה הוא כותב ביקורת חריפה על ספר "נפש החיים" של רבי חיים מוולוז'ין, בעיקר על שיטתו בענייני "תורה לשמה". מסופר שבכתב היד המקורי של החיבור היה כתוב מספר פעמים "דלא כנפה"ח" [=דלא כנפש החיים]); "באר אברהם" על המכילתא. לאחר השואה נדפסו מכתביו ספרים נוספים בשמות "חסד לאברהם" ו"באר אברהם".
האדמו"ר עמד עם חסידיו (בעיקר עם אלו שעלו לארץ ישראל, לטבריה) בקשר מכתבים רציף בענייני חסידות ועבודת ה' עמוקים ועיוניים. חלק ממכתבים אלו (כדוגמת המכתב שלפנינו) נדפסו לאחר פטירתו בספרו "יסוד העבודה" (בחלק המכתבים) וכן בסוף ספר "באר אברהם" על התורה.
[1] דף גדול מקופל לארבע (6 עמ' כתובים). 21.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים ובלאי, עם מעט פגיעות בטקסט. דהיית דיו. סימני קיפול (קרעים ובלאי בסימני הקיפול משוקמים בהדבקה).

דף גדול בכתב-יד – כתב הכתרה של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, לגאב"ד "העדה החרדית" בירושלים, על מקומו של הרב בענגיס זצ"ל, עם 64 חתימות של חכמי ירושלים, בהם ראשי הישיבות ואדמו"רים, מורי הוראה ומנהיגי הציבור. בשולי הדף מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי פנחס עפשטיין, ראב"ד העדה החרדית. ירושלים, סיון תשי"ג [1953].
דף בכתיבה קליגרפית מרובעת. מעוטר במסגרת צבעונית מאוירת. חלק מהמילים נכתבו בצבעי נחושת וזהב. בראש הדף כותרת, באותיות מוגדלות: "כתר תורה" ופסוקי ברכה. גם שמו של האדמו"ר מופיע באותיות מוגדלות בצבעי זהב ואדום.
" ...בהתאסף יחד ראשי עם אלופי עדתינו וטובי הקהלה, ובסוד שיח גדולי התורה אדירי ישראל בארה"ק ת"ו, כולנו כאיש אחד הסכמנו להגיש לפני כסא תורתו וצדקתו הנעלה, את נזר הקודש ועטרת הרבנות... ומעתה בשם רב ואב בית דין לכל מקהלות האשכנזים בעיר הקודש ירושלים ת"ו יקרא... ירעה צאן מרעיתנו... הוא ידין, הוא יורה לנו דרך ה', ובעצתו ינהלנו עד כי יבא שילה... 'ויואל משה' לשבת על כסא הרבנות בירושלם קרתא דשופרייא...".
על כתב הרבנות שלפנינו באו חתימות-ידם של גדולי הרבנים בירושלים, ראשי ישיבות, אדמו"רים, חכמי ורבני ירושלים, ואנשים מפורסמים ממנהיגי הציבור החרדי, בהם: הגאון רבי איסר זלמן מלצר (ראש ישיבת "עץ חיים", החתום בפינה הימנית של הדף); רבי מרדכי דוד לוין (בעל ה"דרכי דוד"); רבי ישראל גרוסמן; רבי מנחם מענדל גפנר ("בן דינה"); רבי ישראל טויסיג (הרב ממטרסדורף); רבי מרדכי חיים סלונים (האדמו"ר מסלונים); רבי ישראל יצחק הלוי רייזעמאן (מחברי הבד"צ); רבי "משה אריה בן שרה" פריינד (לימים, גאב"ד העדה החרדית); רבי יהודא הורביץ (האדמו"ר מדז'יקוב); רבי דוד הלוי יונגרייז (חבר הבד"צ); רבי ישראל משה דושינסקי (לימים גאב"ד העדה החרדית); רבי שלום הלוי אייזען; רבי אברהם יצחק קאהן (האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי חנוך דוב פדווא (מגדולי המו"צים ירושלים, לימים מרבני לונדון); רבי אלי' זלאטניק (מחברי הבד"צ); רבי נטע פריינד; רבי שלמה זלמן בריזל; רבי אברהם מרדכי ברייטשטיין; רבי יוסף שיינבערגער; רבי אליהו צבי קרויזר; רבי דוב סוקולובסקי; ועוד.
בראש החותמים, ראשי "ועד העיר" ["שבעת טוּבֵי הָעִיר", אנשי ציבור וממוני ה"כוללים"], בהם: רבי אלי' נחום פרוש גליקמן; רבי עמרם ברש"י בלויא (מראשי "נטורי קרתא"); רבי יונה יצחק לעפקוויטש (מראשי "כולל שומרי החומות"); רבי ברוך גרינפעלד; רבי יונה זאב צוועבנער; רבי אברהם יוחנן בלומנטהל; רבי ישעי' שיינבערגער; רבי אברהם כהן ראטה; רבי יעקב מאיר שכטר; ועוד.
בשולי הדף מופיע מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של הרב עפשטיין, שכיהן בפועל כראב"ד בית הדין של "העדה החרדית" בירושלים, אשר "מאשר ומסכים לכל הנ"ל בלב שלם" להעניק לאדמו"ר מסאטמר את עטרת הרבנות של "העדה החרדית", ומברך על המינוי: "לס"ט ומז"ט [לסימן טוב ומזל טוב] ויאריך ימים על כסאו כבוד ירושלם עה"ק ת"ו לחַזֵק בִּדְקה... פנחס בהגר"י ז"ל עפשטיין, ראב"ד פה עה"ק העדה החרדית יכב"ץ".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב.
בשנת תשי"א הוכתר לנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג, לאחר פטירת הרב בענגיס הישיש, הוכתר האדמו"ר מסאטמר לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים", על מקומו של הרב בענגיס. האדמו"ר הוכתר לתפקיד זה למרות שהתגורר בארה"ב, ובירושלים עצמה הוכתר הרב פנחס עפשטיין לתפקיד ראב"ד (ראש בית הדין). [ב"עדה החרדית" מפוצלים עד היום התפקידים לשניים, ה"גאב"ד" וה"ראב"ד". לדוגמא, לאחר פטירת הרב עפשטיין והרב דוד יונגרייז, מונה הרב יצחק יעקב ווייס בעל ה"מנחת יצחק" לראב"ד העדה החרדית, ולאחר פטירת האדמו"ר מסאטמר הוא מונה לתפקיד ה"גאב"ד", שהוא למעשה תפקיד הרב הראשי של "העדה החרדית"].
עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף גדול, 70X40 ס"מ. נייר בריסטול עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. קרעים (משוקמים) בשוליים.

טיוטת מכתב בכתב ידו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר. [ניו יורק?, ט"ו בשבט תשכ"ח].
נכתבה תחת טיוטה נוספת (שונה) לאותו מכתב, מודפסת במכונת כתיבה, מיום ט"ו בשבט תשכ"ח. כשבוע לאחר מכן, בערב שבת פרשת שקלים תשכ"ח, לקה האדמו"ר בשיתוק, מאז הפסיק לכתוב מכתבים ורק היה חותם עליהם. לפי הידוע זהו המכתב האחרון בכתב-יד קדשו. המכתב פונה אל בן-אחיו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים אב"ד סיגט, ששהה באותו הזמן בסאן פאולו שבברזיל. האדמו"ר כותב על "פירוד הלבבות וחילוקי הדעות" במחלוקת שהתעוררה בקהילת סאן פאולו בין הרבנים לבין אנשי הקהילה, אשר עלולים לדבריו להביא "נזק רב לכל עניני היהדות שמה". האדמו"ר מבקש "לנסות לפשר את הצדדים", וכן "למסור בשמי לידידינו אנ"ש [אנשי שלומנו], שמאד נחוץ.... להביא את השלו'[ם] שם, וגדול השלו'[ם] שעי"ז יוכלו לעבוד ולעסוק ביחד לטובת חיזוק הדת בכל הפרטים, ובזכות זה יתברכו בהצלחה ובכל מילי דמיטב...".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא נשיא "העדה החרדית" בירושלים וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוקסית בארה"ב. כיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה.
נמען המכתב: האדמו"ר מסיגט-סאטמר רבי משה טייטלבוים בעל ה"ברך משה" (חשון תרע"ה-תשס"ו), בנו של האדמו"ר רבי חיים צבי אב"ד סיגט בעל ה"עצי חיים". כיהן ברבנות בזנטה (יוגוסלביה), ולאחר השואה כיהן ברבנות בעיר מולדתו סיגט. לאחר שהתגברו רדיפות השלטון הקומוניסטי ברומניה, היגר לארה"ב והקים בבורו-פארק את בית המדרש "עצי חיים – סיגט". היה מגדולי הרבנים של "התאחדות הרבנים" ומנאמניו של דודו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר. בשנת תשל"ט עלה לכהן על כס אדמו"רות סאטמר, כממלא-מקום דודו האדמו"ר רבי יואל [ששלושת בנותיו נפטרו בחייו וללא צאצאים]. בניו הם האדמו"רים הגדולים מסאטמר, האחים רבי אהרן טייטלבוים שליט"א ורבי יקותיאל יהודה (זלמן ליב) טייטלבוים שליט"א, שמנהיגים ברמה את שתי הקהילות החסידיות הגדולות של חסידות סאטמר בארה"ב וברחבי העולם.
[1] דף. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול ומעט קמטים.