מכתב ארוך (ארבעה עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) אב"ד באבוב, אל דודו האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שינאווא, בעל ה"דברי יחזקאל". באבוב, עש"ק שלח [סיון] תרנ"ה [1895].
מכתב פולמוסי חריף בעניין חליצה של אשה, בו מותח האדמו"ר ביקורת חריפה על מורה הוראה בעיר דז'יקוב.
האדמו"ר מספר במכתבו לדודו ה"דברי יחזקאל" על אשה מווישניצא שנישאה לאברך מדז'יקוב והתאלמנה ממנו במהלך הריונה הראשון. תינוקה, שנולד מספר חודשים לאחר פטירת הבעל, נפטר לאחר 21 יום בלבד. האדמו"ר מספר כי אבי האלמנה פנה אליו והוא פסק כי היא חייבת חליצה. אך בית הדין בדז'יקוב, בראשות המו"ץ רבי מנשה אייכנשטיין (לימים אב"ד וורצקי, חתן האדמו"ר רבי יהושע הורוויץ אב"ד דז'יקוב. מחבר הספרים "תורת האשם", אלפי מנשה" ו"מטה מנשה". אודותיו, ראה: אנצ' לחסידות, ג', עמ' קפז), סבורים שהאלמנה פטורה מחליצה, מאחר ויש עדות על כך שהריונה ניכר עוד לפני פטירת בעלה. את דבריהם ביססו על הבנתם בדברי רבי עקיבא איגר בתשובותיו (בסימן פט), אך האדמו"ר טוען שאין קשר בין מקרה זה לנידון שבתשובות רעק"א. מלבד זאת, טוען האדמו"ר, הפסיקה של המו"ץ מדז'יקוב מנוגדת לפסק מפורש ברמב"ם, טור ושלחן ערוך, וכן עומדת בניגוד להכרעתם של מהרי"ט אלגזי וה"בית אפרים". כמו כן, מוסיף האדמו"ר ומספר לדודו כי השאלה נשלחה גם למהרש"ם מבערז'אן, ואף הוא סבור כמותו שהאלמנה חייבת בחליצה.
בהמשך מכתבו תוקף האדמו"ר בחריפות את המו"ץ ואת העד, ומאשים אותם בהטיית פסק הדין בעבור בצע כסף: " ידוע בבירור אשר הדיין עם העדים לוקחים כלם מעות בעבור העדות והפסק, לכן בודאי הוא מכשול גדול, ואנכי אין ביכולתי לעשות מאומה, כי אנשי דזיקוב מלעיגים על דברי, וגם על האיסור של הג'[און] מבער[זאן] פער פיו ר' מנשה, ואמר: מי שאינו יכול ללמוד הוא מחמיר, ואמר אשר אם יתנו לו חמשה ושבעים ר"כ [=רובל כסף] אזי יתן היתר, והנני שולח ר"פ [=רצוף פה] את המכתבים אשר שלחו לי מוישניצא, אשר יראה כ"ק מרן דודי הק' שליט"א אשר עושים הכל בעבור מעות בפומבי בלא בושה כלל, וכדי בזיון אשר איש כזה יהי'[ה] מורה הוראה בעיר גאליציע...".
בסיום מכתבו כותב האדמו"ר לדודו: " והנני מחכה אשר כ"ק מרן רבינו הגאון הקדוש שליט"א יתלבש בחסידותו וצדקותו לקנא קנאת התוה"ק למען כבוד שמו יתברך, שלא יתירו חלוצה לשוק, ויזהיר את החלוץ ואת אביו ואת מחו'[תנו] הנזכרים לעיל, אשר לא יסמיכו עצמם על משענת קנה רצוץ, רק כתורה יעשו, ובטח ישמעו לקול דברי קדשו, והשי"ת יעזור אשר נזכה שינהלנו לקראת משיח צדקנו בב"א [=במהרה בימינו אמן], כנפש ב"א [=בן אחיו] עבדו ותלמידו המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו, הק' שלמהלברשטאם" [בחתימתו מחבר האדמו"ר את השם הפרטי עם שם המשפחה למילה אחת].
בסוף מכתבו, לצד החתימה, הוסיף האדמו"ר את שמו ואת שם אמו, "שלמה בן בילא", כחסיד הכותב "קוויטל" לרבו.
למיטב ידיעתנו, המכתב שלפנינו לא נדפס.
מתברר כי ה"דברי יחזקאל" אכן התערב בעניין, ושלח מכתב בעקבות המכתב שלפנינו אל רבי אריה ליבוש הורוויץ אב"ד סטרי, בעל "הרי בשמים" וביקש ממנו שיתערב בעניין (דברי יחזקאל החדש, סימן מד. נדפס גם בספר מכתבי קודש – באבוב, סימן נד). במכתב של ה"דברי יחזקאל", מפרשת חוקת תרנ"ה (כשבועיים לאחר כתיבת המכתב שלפנינו), מופיעה התייחסות ברורה למכתב שלפנינו: "שלח לי ב"א [=בן אחי] הרה"צ מ' שלמה נ"י האבד"ק ווישניצא, ודירתו עתה בק' באבוב, וכתב לי כי בק' ווישניצא יש אשה שמת בעלה...". ה"דברי יחזקאל" אף מספר במכתבו זה כי שלח מכתב לאבי המנוח והורה לו שלא לסמוך על ההיתר וכי על אחד האחים לחלוץ לאלמנה.
האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) מבאבוב (תר"ז-תרס"ה), בן-בנו של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, ובן-בתו של האדמו"ר רבי אליעזר הורביץ מדז'יקוב-רופשיץ. נתייתם בילדותו מאביו רבי מאיר נתן הלברשטאם, וגדל והתחנך אצל שני סביו הגדולים. בערך בשנת תרכ"ה התמנה לרבה של בוקוביסק (בהיותו בן 18), משם עבר לכהן (בערך בשנת תרל"ו) ברבנות אושפיצין (אושוויץ), ובשנת תרל"ה היה מהנכדים שנשלחו ע"י הסבא הגדול ללמברג, כדי לערוך ולהכין לדפוס את ספרו הגדול שו"ת דברי חיים. בערך בשנת תר"מ עבר לכהן ברבנות העיר ווישניצא, בה ייסד את הישיבה הראשונה במדינת גליציה, והיה מרצה בה את שיעוריו דבר יום ביומו לפני מאות תלמידים. מישיבתו יצאו מאות רבנים ודיינים חשובים בגליציה. בחשון תרנ"ג עבר לכהן ברבנות העיר באבוב, שעל שמה נתפרסם. היה אדמו"ר לאלפי חסידים. עסק בפרט בקירוב בני נוער לדרכי החסידות, ובעקבות כך הפכה חסידות באבוב למרכז גדול של אלפי חסידים צעירים, ששינו את עולם היהדות בגליציה בהפצת תורה וחסידות. רבי שלמה היה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה והצטרף לארגון "מחזיקי הדת" (בניגוד לשאר אדמו"רי בית צאנז שלא תמכו בהצטרפות לארגון זה). כתב תשובות רבות בהלכה. בנו האדמו"ר רבי בן ציון הכין להדפסה ספר מכתבי אביו לפני מלחמת העולם הראשונה, אך אלו אבדו במהלך המלחמה. לפנינו אחד ממכתביו הנדירים ששרדו בענייני הלכה. בנו האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד בעל "קדושת ציון", אביו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (השני) האדמו"ר מבובוב-ארה"ב – שהקים את ממלכת החסידות הגדולה של חסידי בובוב בארה"ב.
סבו ה"דברי חיים" אהבו והחשיבו מאד ואף לימדו את תורת הנסתר. במכתב הלכתי משנת תרל"א הוא פונה עליו: "נכדי הרב החריף המפורסם, שלשלת היוחסין, החסיד, גדול בתורה... מו"ה שלמה" (שו"ת דברי חיים, יורה דעה, סימן ל"ב). באותה תשובה מבקש ממנו הסב הגדול: "והתפלל נא בעדי כי חלוש אני מאוד, יעזור לו ד' באריכות ימים ושנים... דורש שלום תורתך ומצפה לראותך בשלום".
[1] דף, [4] עמודים כתובים. גליון נייר גדול (41.5X34 ס"מ), מקופל לארבעה עמודים (כל עמוד: 21 ס"מ). מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים רבים ובלאי בשוליים ובסימני הקיפול. הקרעים בסימני הקיפול מחוזקים בנייר דבק בגבו של הגליון.

מכתב בכתב-ידו וחתימותיו של האדמו"ר רבי אברהם וינברג מסלונים (הראשון), בעל ה"יסוד העבודה", עם קטע מתוך מאמר חסידי ששלח לתלמידיו. [סלונים, אלול תרל"א 1871].
דף כפול שחציו חסר. חלק ממכתב ארוך (כנראה בן מספר עמודים) ששלח האדמו"ר לתלמידיו בטבריה, שכלל בתחילתו מכתב אישי, עם דרישות שלום וברכות, ומאמר חסידי עיוני ארוך בענייני קבלה ועבודת ה'. בעמוד הראשון שלפנינו מופיע המכתב האישי שקדם למאמר החסידי, עליו חתום האדמו"ר פעמיים בחתימת יד קדשו, פעם אחת בחתימתו המלאה (עם שם אביו), ופעם אחת בשמו "אברהם" בלבד.
המכתב עם המאמר נשלח לחסידי סלונים בטבריה ואל שלושת ראשי "כולל רייסין" שבטבריה: רבי מרדכי מוילייקא, רבי מנחם מנדל עפשטיין ממינסק ורבי שמואל שמעיה הכהן כ"ץ מסלונים.
במכתב האישי שבעמוד הראשון כותב האדמו"ר ברכות ודרישות שלום לקרובי משפחתו וידידיו שהתגוררו בטבריה: לגיסו רבי אלחנן איסר; לאחותו אסתר שפרינצא; לחתן אחותו "האהוב איש חמודות" – רבי מרדכי לידר – "ר' מוטקה"; לרבי יצחק (כפי הנראה הכוונה לבנו של רבי אלחנן הנ"ל מזיווג ראשון); לרבי אהרן שמואל מוילייקא (אחיו של רבי מרדכי מוילייקא), ו"לחתנו העילוי" של רבי אהרן שמואל – רבי טודרוס; לנכדו "האברך המופלג ומוכשר לכל טוב" – רבי נח וינברג (בן לבנו רבי מיכל אהרן, אבי האדמו"ר ה"ברכת אברהם").
במכתבו מברך האדמו"ר את אחותו אסתר שפרינצא ואת בעלה (מזיווג שני) – גיסו רבי אלחנן איסר, שיזכרם ה' " ויפקדם זו השנה הבע"ל [=הבאה עלינו לטובה] בזרע [ש]"ק [=של קיימא] [...] וישוב ויברכם במדה טובה מרובה" [רקע לברכה זו – ראה בחומר המצורף].
בהמשך מוסיף האדמו"ר ברכות: "כו"ח [=כתיבה וחתימה] טובה בספר הצדיקים ע"ש כל ב"ב [=עם שלום כל בני ביתו]"; "ה' יברכך וישמרך מכל רע וייטיב לך כו"ח [=כתיבה וחתימה] ובכל אשר תפנה תצליח".
בסוף העמוד כותב האדמו"ר לנכדו רבי נח דברי מוסר וחיזוק: "ירא את ה' בני והמליך את היצה"ט על היצה"ר ותזהר בטהרת המחשבות ומדות, ולזכור מחז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, והמקדש א"ע מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. עין רואה ואוזן שומעת להמתחזק בכל כוחו ביראת ה' ובעבודת הלב. א"ז [=אביך זקנך] אברהם".
בעמוד השני של המכתב מופיע קטע ממאמר עיוני עמוק בענייני קבלה וחסידות (לפנינו חלקו התחתון של העמוד הראשון מתוך כמה עמודים). במאמרו זה מבאר האדמו"ר את המושג הקבלי "טנת"א" [=טעמים נקודות תגים אותיות], בדרכי עבודת ה' על פי תורת החסידות. מאמר זה נדפס בספר "יסוד העבודה", בחלק המכתבים, מכתב סח.
המכתב האישי שלפנינו לא נדפס שם, וכפי הנראה לא נדפס כלל.
[במאמר שנדפס הסתפק המו"ל בפענוחה של אחת המילים והציע בשולי הגליון מספר אפשרויות. בקטע המקורי שלפנינו, ניתן לזהות בבהירות את המילה הנכונה – אפשרות שלא עלתה כלל על דעתו של המדפיס].
האדמו"ר רבי אברהם וינברג, האדמו"ר הראשון מסלונים, בעל ה"יסוד העבודה" (תקס"ד-תרמ"ד), מקובל אלוקי, גאון וקדוש, עמקן מקורי ומחדש. היה תלמיד מובהק לרבותיו האדמו"רים רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין. בשנות התק"צ עמד בראשות ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר מגוריו סלונים, שהייתה מעין סניף של ישיבת "עץ חיים" המפורסמת שבוולוז'ין (משה צינוביץ, עץ חיים, עמ' 433; אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, א, עמ' קעז, קפג-קפו). יגיעתו בתורה הייתה עד כלות כל הכוחות. לימודו היה שמונה עשרה שעות ביממה עד לאפיסת כוחות. יגיעתו בתורה בצעירותו הייתה מתוך דוחק ועניות גדולה. בזקנותו, כשאחד מתלמידיו אמר לו שרואים אצלו גילויי רוח הקודש, אמר לו: "רוח הקודש אינני יודע, אבל למדתי תורה מתוך הדחק, וחז"ל אמרו (סוטה דף מט) שהלומד תורה מתוך הדחק משביעין אותו מזיו שכינה". לאחר פטירת רבו מקוברין, בניסן תרי"ח, פתח את חצרו בסלונים, ורוב חסידי קוברין קבלו את מרותו ונסעו אליו. את שולחנותיו ("טישים") היה עורך לא רק בשבתות וחגים, אלא גם בימות החול. היה כמעיין המתגבר והרבה באמירת מאמרי חסידות עמוקים ביותר, וכן כתב חיבורים רבים בכל חלקי התורה (רובם אבדו בשואה). חלק מכתביו נדפסו לאחר פטירתו. ספריו המפורסמים הם "חסד לאברהם" – ספר עמוק ומופשט מאד בקבלה ופילוסופיה, וקשה להבנה; "יסוד העבודה" – בענייני "תורה לשמה" ויסודות עבודת ה' בדרך החסידות (בספרו זה הוא כותב ביקורת חריפה על ספר "נפש החיים" של רבי חיים מוולוז'ין, בעיקר על שיטתו בענייני "תורה לשמה"; מסופר שבכתב היד המקורי של החיבור היה כתוב מספר פעמים "דלא כנפה"ח" [=דלא כנפש החיים]); "באר אברהם" על המכילתא. לאחר השואה נדפסו מכתביו ספרים נוספים בשמות "חסד לאברהם" ו"באר אברהם".
בשנים תר"ל-תרל"ד שלח ה"יסוד העבודה" לטבריה קבוצה נבחרת של בני עליה מתלמידיו הצעירים, בהם כמה מנכדיו וקרובי משפחתו. קבוצה זו נקראה בשם "כולל רייסין", ובעבורם אירגן האדמו"ר התרמות ומגביות שנתיות קבועות, ונסיעות שד"רים מידי שנה, כדי שיוכלו בני הכולל למלא את יעודם לעסוק בתורה ובעבודת ה' בשלוה ומנוחה. עם קבוצה זו עמד האדמו"ר בקשר מכתבים רצוף בענייני חסידות ועבודת ה' עמוקים ועיוניים. חלק ממכתבים אלו (כדוגמת המכתב שלפנינו) נדפסו לאחר פטירתו בספרו "יסוד העבודה" (בחלק המכתבים) וכן בסוף ספר "באר אברהם" על התורה.
[1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים ובסימני הקיפול, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר. דיו דהויה. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה.

מכתב היסטורי מעניין, בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי, בעל ה"נתיבות שלום". נשלח אל "המיול"ג" [=המיועד להיות גיסי] רבי זליג וינברג. ברנוביץ', חנוכה תרצ"ד [1933].
המכתב נכתב בברנוביץ' בתקופת אירוסיו של ה"נתיבות שלום", ונשלח אל גיסו לעתיד רבי זליג וינברג בטבריה. במכתבו מספר ה"נתיבות שלום" על המחלוקת שהתעוררה סביב כהונתו של ידיד נפשו האדמו"ר הצעיר מסלונים – רבי שלמה דוד יהושע וינברג (ה"יונגער רבי"), לאחר פטירת האדמו"ר ה"בית אברהם" (ראה בהרחבה להלן).
למיטב ידיעתנו, המכתב לא נדפס.
בתחילת מכתבו מספר האדמו"ר לגיסו לעתיד על כך שהחסידים היו שבעי רצון מה"הדלקות" בלילות החנוכה של האדמו"ר החדש: "בכל לילה מוסיף והולך באור, ושביעת רצון גדול ניכר מכל אנ"ש. יום מיוחד לחתונתו [של האדמו"ר הרשד"י] עוד לא קבעו, ועד כמה ישהה באלכסנדר אחר חתונתו עוד לא נדע, אך לפי השמועה כי עד אחרי חג הפסח, היינו עד הלולא רבתא של אדמו"ר זצ"ל [ה"בית אברהם"] יהי' בודאי שם [באלכסנדר]".
בהמשך מכתבו כותב האדמו"ר: "מה טוב עשו, שעשו ליטוגראפיע מהמכ'[תב] של הרמ"ק [=הרב משה קליערס, אב"ד טבריה, בעל "תורת הארץ" (תרל"ד-שבט תרצ"ד)] שליט"א. אם כי איני יודע עד היכן עשה רושם על המנגדים... אבל לכל אנ"ש הי' זה לחיזוק גדול, כי אישיותו של הרמ"ק שליט"א מאד מפורסמת, שאדמו"ר זצ"ל [ה"בית אברהם"] אמר להרמ"מ זצ"ל [רבי משה מידנר, נפטר בתר"ץ] כי הוא [רבי משה קליערס] בבחי'[נת] צדיק, וכל אנ"ש קראו בעיון רב [את מכתבו של רבי משה קליערס]. ונא לכתוב מה ששומעים מהאי גברא רבה [רבי משה קליערס], ומהרה"ח רמ"ח [רבי מרדכי חיים סלונים (ר' מוט'ל)] שליט"א, בקשר עם אדמו"ר שליט"א [הרשד"י], שהם לנו לעיניים בחשכות כזה".
לאחר מכן כותב: "מאברהמ'ל מורשה [רבי אברהם יהושע העשיל, בנו של האדמו"ר רבי ישכר ליב מסלונים, שהתגורר בשנים אלו בסלונים ובוורשה לסירוגין] אין שום חדשות, אין שומעים ממנו כלום... בשבועות אחרונות הי' בורשה לצורך עסקי חותנו [רבי דוד וידנפלד מוורשה – חותנו בזיווג שני של ה"בית ישראל" מגור]. בכל ימי השבוע אינו בא כלל לשטיבל [של חסידי סלונים] להתפלל... גם בנרות הראשונות של חנוכה הי' בורשה ולא שמעו ממנו מאומה... ומזה יכולים להבין עד כמה מגיע כחותיו, וזה גרם להשתיק המחלוקת, כי רואים שאין זה כלום ואין ממה ליפחד, וגם ידי אנשים נתרשלו, ורואים כי הכל בידי שמים ואין נוטלים שררה לעצמו".
האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי, בעל ה"נתיבות שלום" (תרע"א-תש"ס), גאון וקדוש, מגדולי האדמו"רים בדורנו, מראשי "החינוך העצמאי" ו"וועד הישיבות", וחבר ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". היה תלמידם המובהק של האדמו"ר ה"בית אברהם" מסלונים ושל הגאון הקדוש רבי משה מידנר, וחתנו של האדמו"ר ה"ברכת אברהם" מסלונים. עלה מברנוביץ לארץ ישראל באדר תרצ"ה, והתיישב בטבריה. בשנת ת"ש עבר לתל-אביב, שם כיהן כר"מ בישיבת "אחי תמימים" של חסידי חב"ד. בשנת תש"ב הקים את ישיבת "בית אברהם" – סלונים בירושלים, ועמד בראשותה כארבעים שנה. בשנת תשמ"א הוכתר כאדמו"ר לחסידי סלונים. נודע במשנתו הסדורה והבהירה בחסידות ובענייני השעה, והתפרסם בפקחותו העצומה, בטהרת מידותיו, ובעיקר כמחנך דגול בחסד עליון שהטביע את חותמו על תלמידיו. שיעוריו על המסכתות מסדרי נשים ונזיקין נדפסו בסדרות הספרים "נתיבות שלום" ו"שיעורי נתיבות שלום". עיקר פרסומו בעולם בא לו מספריו "נתיבות שלום", ז' חלקים, על מחשבת החסידות ועבודת ה', ספרים שנכתבו בשפה ברורה ובהירה, נפוצו ונדפסו במאות אלפי עותקים והפכו למעין "רב מכר" חסידי, אשר רבים הולכים לאורו.
[2] דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

המחלוקת בחסידות סלונים לאחר פטירת האדמו"ר בעל "בית אברהם"
שני בניו של האדמו"ר השני מסלונים, רבי שמואל וינברג (בעל ה"דברי שמואל", תר"י-תרע"ו, ראה אודותיו פריט 113), היו רבי ישכר ליב (אנצי' לחסידות, ב, עמ' תסו-תסז), ורבי אברהם (ה"בית אברהם", תרמ"ד-תרצ"ג). לאחר פטירת אביהם, התמנו שני הבנים לאדמו"רים. הבן הגדול, רבי ישכר ליב, ניהל את חצרו בעיר סלונים, ואילו הבן הצעיר, ה"בית אברהם", ניהל בתחילה את חצרו בביאליסטוק, ומאוחר יותר בברנוביץ'. רוב מנין ובנין של החסידים נהו אחר ה"בית אברהם". ידידות נפש עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה.
האדמו"ר רבי ישכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל (ראי"ה, לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב; תרנ"ח-תשל"ח, אנצי' לחסידות, א, עמ' צה-צו). אחיו ה"בית אברהם" נפטר באופן פתאומי, בגיל 49, בראש חודש אייר תרצ"ג, והותיר אחריו את בנו יחידו רבי שלמה דוד יהושע (תרע"ג-תש"ד). כשנפטר רבי ישכר ליב, מיאן בנו ראי"ה למלא את מקום אביו באדמו"רות בסלונים, ורק בשנת תרצ"ג, לאחר פטירת דודו ה"בית אברהם", הסכים לקבל על עצמו את עול האדמו"רות. אנשיו לא הסתפקו בכך, ובקשו "לכבוש" ו"לספח" אליהם גם את החצר בברנוביץ', כלומר גם את אנשיו של ה"בית אברהם". עם זאת, רובם הגדול של אנשי ה"בית אברהם" לא הסכימו בשום אופן לקבל את אדמו"רותו של ראי"ה עליהם, ורצו להכתיר במקומו של רבם "הבית אברהם" את בנו רבי שלמה דוד יהושע (רשד"י), אך רשד"י מצדו, בשל גילו הצעיר, כבן 20 בלבד, והיותו לא נשוי, סירב למלא את מקום אביו. כך נותרה החצר בברנוביץ' שסועה ומפולגת, מבלי מועמד מוסכם על כולם שיעמוד בראש החסידות.
לעזרתם של חסידי סלונים שבברנוביץ' באו מכתבים תקיפים ונחרצים מראשי חסידות סלונים בארץ ישראל – רבי משה קליערס אב"ד טבריה – בעל "תורת הארץ", רבי מרדכי חיים סלונים (ר' מוט'ל) וה"ברכת אברהם", בהם הם פוקדים ומפצירים ברשד"י לקחת את הנהגת העדה לידיו, על אף גילו הצעיר. כמו כן, הם שלחו מכתבים לציבור החסידים בחו"ל בהם הביעו את דעתם כי הם מקבלים לאדמו"ר אך ורק את רשד"י הצעיר. ה"ברכת אברהם" (שהיה אז מראשי העדה בטבריה) נשלח לברנוביץ', כדי להסדיר את העברת האדמו"רות לרשד"י הצעיר ולהשקיט את אש המחלוקת.
בי"ב סיון תרצ"ג הוכתר רשד"י לאדמו"ר מסלונים. בט' תמוז תרצ"ג השתדך רשד"י עם הרבנית סימה, בתו של האדמו"ר מאלכסנדר רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר – ה"עקדת יצחק", וחתונתם נערכה בו' אדר תרצ"ד. במשך שנתיים התגורר האדמו"ר רשד"י באלכסנדר, ולאחר מכן שב לברנוביץ', שם הנהיג את עדת חסידיו עד להירצחו בידי הנאצים (בו' חשון תש"ד במחנה קולדיצ'בו).
ה"נתיבות שלום" היה ידיד נפש וחברותא של האדמו"ר רשד"י. המכתב שלפנינו נכתב בתקופת אירוסיו של רבי שלום נח עם הרבנית חוה מרים, בתו של האדמו"ר ה"ברכת אברהם". את השידוך יזם רבו המובהק ה"בית אברהם", בעת ביקורו בארץ בחורף תרצ"ג. ה"נתיבות שלום" עצמו עלה לארץ באדר תרצ"ה, וחתונתו נערכה בי"ז אדר תרצ"ה. המכתב שלפנינו נכתב על ידו בברנוביץ, ב"זאת חנוכה" תרצ"ד.
(מקורות: קבצי נחלי אמונה, א, עמ' כא; יט, עמ' 41-61; אוצר ערכי התורה – באהלי יששכר, א, בהקדמה, עמ' 7-10; המכתב שלפנינו).

שלושה מכתבים מאת האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, תש"ב-תש"ט [1942-1949].
המכתבים מודפסים במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, וחתומים בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק". נשלחו אל מזכירו ר' ניסן מינדל.
1. מכתב "שנה טובה", מיום כ"א אלול תש"ב: "ולקראת השנה החדשה... הנני בזה לברכו אותו ואת ב"ב יחיו... בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
בראשית מכתבו מתייחס האדמו"ר לתרגום מכתבו אל ר"נ כהן (רפאל נחמן כהן?) לאנגלית: "טוב הדבר שמסר לחתני הרמ"מ שליט"א [רבי מנחם מנדל שניאורסון], וישלח העתקה אחת לר"נ כהן שי', ובהנוגע להפצתה בכלל ימסור בשמי לחתני שליט"א הנ"ל שהנני מוסר הדבר על דעתו".
2. מכתב העוסק בנסיעתו של ר' ניסן מינדל (כנראה לפריז) בשליחותו של הריי"ץ כדי להעניק סיוע לפליטים לאחר השואה. כ"ד אייר תש"ח.
"הנני בזה לבקשו אשר יואיל להתראות עם ש"ב [שאר בשרי] שי' מפקח על התעשי' לספר לו על אודות בא כחי הרב בנימין גאראדעצקי בסדור הפליטים בעניני פרנסה והן בהשגת הפראדוקטן טובים ובמקח זול". בסיום המכתב, לאחר המילים "ידידו הדו"ש בשלומו", מברכו האדמו"ר בכתב-יד קדשו: " בנסיעה כשורה ובחיים נעימים וטובים בגשמיות וברוחניות".
3. מכתב ברכה לבריאות ולפרנסה. כ"ג מנחם אב תש"ט.
במכתבו מברך האדמו"ר: "... וסדר ההנהגה על פי הוראת הד"ר ישמור לקיים והשי"ת ישלח לו רפואה ויחזק את בריאות רעיתו הכבודה תחי' ויצליחם בעבודתם הכי גדולה ונעלית ויתן להם פרנסה טובה בהרחבה". בסיום מכתבו, הוסיף האדמו"ר בכתב-יד קדשו: "י דידו הדו"ש מוקירו מכבדו ומברכם בגשמיות וברוחניות", וחתם בחתימת-יד קדשו "יוסף יצחק", עם האות יו"ד בכתיבה אשורית בתחילת שמו השני – חתימתו המיוחדת בשנה האחרונה לחייו.
[3] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול. אחד המכתבים על נייר דק.