אוסף גדול ומגוון של ספרים, חוברות ופריטי דפוס שונים, שנדפסו בדפוסי כלכתה שבהודו במשך תקופה של כמאה שנה, מראשית הדפוס העברי בכלכתה בשנת תר"א (1840), ועד אמצע המאה ה-20.
אוסף נדיר בהיקפו, המכיל למעלה מ-100 פריטים, בהם ספרים, חוברות, דפים בודדים ולוחות שנה. באוסף מיוצגת ההיסטוריה של הדפוס העברי בכלכתה, החל מראשיתו בשנת תר"א, והוא כולל את מרבית הספרים שנדפסו בעיר בשנים הראשונות להקמתו – שנות הארבעים של המאה ה-19 (לפנינו 22 מתוך 26 הספרים הראשונים שנדפסו בכלכתה ע"י ר' אלעזר עראקי. מס' 1, 3-7, 9-10, 12-17, 19-26 ברשימת יערי), וכמחצית מן הכותרים שנדפסו בכלל בכלכתה. חלק מן הפריטים נדפסו בדפוס רגיל וחלקם בדפוס-אבן (ליטוגרפיה).
מקורו של האוסף בספריית הנגיד והאספן הנודע ר' דוד ששון, והוא שימש כבסיס העיקרי לרישום הביבליוגרפי של דפוסי כלכתה, שהכין החוקר והביבליוגרף אברהם יערי בספרו 'הדפוס העברי בארצות המזרח' (חלק ב', ירושלים ת"ש, כלכתה). עם זאת, באוסף שלפנינו ישנם פריטים רבים שאינם מופיעים ברשימת יערי.
בין הפריטים: • ספר שיר השירים, עם תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום לערבית-יהודית. כלכתה, [תר"א 1840]. יערי, מס' 1. הספר הראשון שנדפס בליטוגרפיה בכלכתה. באותה שנה נדפס ספר שערי קדושה [בדפוס רגיל] ע"י המדפיס ר' אלעזר עראקי. לפי יערי, מסתבר כי ספר שיר השירים קדם להקמת דפוס עראקי. מאז לא נדפס בכלכתה ספר נוסף בליטוגרפיה עד שנת תרל"א. • מסכת אבות, עם תרגום בערבית-יהודית. כלכתה, [תר"ד 1844]. יערי, מס' 15. נדפס על נייר כחלחל. • ספר רזיאל המלאך. כלכתה, [תר"ה 1845]. יערי, מס' 17. נדפס על נייר כחלחל. • קונטרס אמרי שבת, "לברר... איסור הליכות מסלת הברזל בעגלות הקיטור בשבת (נקרא בלשון אנגליז ריל וויה Rail Way)...", מאת רבי חיים יעקב הכהן [פיינשטיין] "שד"ר מעה"ק צפת". כלכתה, [תרל"ד 1874]. יערי, מס' 29. • קוואנין בית הכנסת מגן דוד תכב"ץ [תקנות בית הכנסת מגן דוד בערבית-יהודית]. כלכתה, [תרנ"ד 1894]. יערי, מס' 82. • ספר האחלמה, פתרון חלומות. כלכתה, תרמ"ד [1844]. כתב-יד בדפוס ליטוגרפי. יערי, מס' 117. • דף בדפוס ליטוגרפי, עם הפיוט "מלך המפואר ברום הודו ואין צור בלעדו", מאת "בהכ"נ מגן דוד תכב"ץ ביום ראש חודש טבת תרפ"ד". נדפס לכבוד ר' אליהו משה דוויך הכהן במלאת חמישים שנה לרבנותו בביהכנ"ס מגן דוד בכלכתה. יערי, מס' 119.• דף בדפוס ליטוגרפי, בדיו מוזהבת, עם הפיוט "אל רחום שמך, אל חנוך שמך...". יערי, מס' 120. [כלכתה, ללא שנה]. • חוברת בדפוס ליטוגרפי, הפטרת תשעה באב, עם תרגום בערבית-יהודית, מאת "שלום יהושע עראקי הכהן ס"ט מלמד תינוקות כלכתה". [שנה לא ידועה]. יערי, מס' 123. • לוח ללימוד א"ב לילדים, עם הפסוקים שמע ישראל, ועוד. דפוס ליטוגרפי. [כלכתה, תר"ן]. יערי, מס' 124. • "תחל שנה וברכותיה", שני דפים מודפסים בדפוס ליטוגרפי, עם ה"סימנים" לליל ראש השנה. [כלכתה, ללא שנה]. יערי, מס' 132-133. • "תפלה נאה ומסוגל[ת] לאמרה קודם ואחר הדלקת נרות שבת קודש וימים טובים". [כלכתה, ללא שנה]. קונטרס בדפוס ליטוגרפי. יערי, מס' 134. • חוברות תפילה לאירועים שונים (לכבוד המלכה ויקטוריה, להכתרת המלך ג'ורג', ועוד). • כרטיסים עם זמני תפילות בבית הכנסת. • לוחות שנה בפורמט גדול, לתליה על קיר. • ועוד.
את הדפוס העברי הראשון בכלכתה הקים יהודי ממוצא תימני בשם ר' אלעזר עראקי הכהן. בשנת תר"א יסד את בית דפוסו, שפעל עד שנת תרי"ז. הספרים שהדפיס מצטיינים בהידור, אף ביחס לספרים עבריים שנדפסו באירופה, ועל אחת כמה וכמה ביחס לדפוס קטן במקום נידח. נראה כי הוא יצק בעצמו את האותיות, ואכן צורת האות שלו שונה מאותיות דפוסים אחרים באירופה. כתימני השתדל להדפיס את ספרי חכמי תימן, ביניהם ספרי ההלכה של המהרי"ץ שנדפסו על ידו לראשונה, ושירי משוררי תימן ב"ספר הפזמונים". ר' אלעזר עראקי לא היה בעל מלאכה בלבד, אלא תלמיד חכם ואיש ספר, שערך, הגיה והתקין את החיבורים שהדפיס ובין היתר תרגם את ההגדה של פסח שנדפסה אצלו, ואף הוסיף עשרים ושנים מפיוטיו ב"ספר הפזמונים" שהדפיס. סמל הדפוס שמופיע בספריו הוא צורת ידי כהנים עם השם "עראקי" או "עראקי כ"ץ". עראקי חדל מלהדפיס בשנת תרי"ז בשל העדר שוק רחב מספיק לספריו. רוב הספרים שהדפיס עראקי נמצאים באוסף שלפנינו.
מלאכת הדפוס העברי התחדשה לאחר מכן רק בשנת תרל"א, ע"י המדפיס יחזקאל בן סלימאן חנין, שהדפיס בסך הכל עשרה ספרים (בהם שני ספרים מאת שד"ר צפת רבי חיים יעקב הכהן פיינשטיין). באוסף שלפנינו ששה ספרים מדפוסו.
בשנת תרמ"א הקים רב בית הכנסת "מגן דוד" בכלכתה, רבי אליהו בן משה דוויך הכהן, בית דפוס משלו בעיר. מאחר והיה כהן וראה עצמו כממשיך של המדפיס הראשון עראקי, התקין לעצמו סמל דומה לזה של עראקי, עם צורת ידי כהנים. בבית דפוסו הדפיס ששה ספרים. באוסף שלפנינו ארבעה ספרים מתוכם.
בשנת תרמ"ח הקים רבי שלמה בן עבאד תווינא מבגדאד, את בית דפוסו בכלכתה. רבי שלמה תווינא היה תלמיד חכם מופלג, וכבר קודם הגיעו להודו, הדפיס ספרים בבגדאד. בבית דפוסו נדפסו ספרים רבים, ביניהם חיבורים רבים של רבי שלמה תווינא עצמו. בית דפוסו היה בית הדפוס הגדול האחרון בהודו, ופעילותו נפסקה בשנת תרס"ב בערך. באוסף שלפנינו 27 ספרים מדפוס תווינא.
במקביל לדפוסים הממוסדים, נעשו בכלכתה מספר הדפסות עממיות בדפוס-אבן (ליטוגרפיה). כבר בשנת תר"א, השנה שבה נוסד בכלכתא הדפוס העברי הראשון, הדפיס יצחק בן יעקב מבגדאד ספר שיר השירים עם תרגום יונתן ותרגום בערבית-יהודית בליטוגרפיה. כשנוסד דפוס עראקי לא נזקקו עוד לליטוגרפיה והדפסה ליטוגרפית שניה נעשתה רק בשנת תרל"א, ולאחר מכן במהלך השנים נעשו הדפסות נוספות. באוסף שלפנינו 11 פריטים שנדפסו בליטוגרפיה.
73 ספרים, חוברות וקונטרסים, 20 לוחות שנה (כרטיסי קרטון, חוברות, ולוחות קיר), 8 דפים בודדים (חלקם בדפוס ליטוגרפי. אחד קרוע וחסר ברובו), 7 כרטיסים עם זמני תפילות. סה"כ 108 פריטים. גודל ומצב משתנים. בחלקם פגמים או חסרון דפים. בחלקם חתימות ורישומי בעלות.
רשימה מפורטת תשלח לכל דורש.
מקור: אוסף משפחת ששון.

דף גדול בכתב-יד, מכתבה של נערה שעבדה בביתו של "הבעל שם ממיכלשטאט" רבי זעקיל ליב וורמסר, ובשוליו כארבע שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו. מיכלשטאט (Michelstadt, גרמניה), מאי 1845 [ניסן תר"ה]. גרמנית באותיות עבריות.
מכתב עליו חתומה קארולינה וולף, הכותבת כי איננה יכולה לעזוב את ביתו של "הרבי" ("הבעל שם ממיכלשטאט") ולבוא לשרת במקום שהתחייבה, מאחר והרבי איננו מרגיש בטוב והיא נזקקת לעבוד בביתו כמשרתת. היא מבקשת שיתחשבו בה ויחזירו את המשכון שלה לאחיה. בשולי מכתבה הוסיף "הבעל שם ממיכלשטאט" מכתב אישור בכתב-ידו וחתימתו. הוא כותב כי מכתבה של הנערה אמת, וכי מאחר ואינו חש בטוב לא היתה אפשרות שהנערה תעזוב את ביתו. את דבריו חותם בחתימת ידו: "כ"ד אוה' הק' זעקל ליב בלא"א כ"ה מתתי' זצ"ל מפה[?]".
על חולשת רבי זעקל ליב בתקופה זו אנו לומדים מרישום ב"שיעורים פנקס" שלו (צילום הפנקס בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי מס' HM-1049) מראש חודש אדר שני תר"ה: "לולי הזקנה ותשש כוחי הייתי מייחד... מכתב מיוחד, אך אין דנין אפשר משאי אפשר" (ראה מבוא לספר בעל שם ממיכלשטאט, מכון ירושלים תשס"ו, עמ' יט).
הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב (יצחק אריה) ווֹרְמסֶר (תקכ"ח-תר"ח) – "הבעל שם ממיכלשטאט", נצר למשפחת לוריא, ממשפחת המהרש"ל ורש"י, וצאצא של רבי אליהו בעל-שם לואנץ, המכונה "הבעל שם מוורמס". בצעירותו למד אצל המקובל רבי נתן אדלר בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר לעיירת הולדתו מיכלשטאט. שם הקים את בית מדרשו, כיהן כרב העיר והסביבה, וייסד ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. התפרסם במיוחד כצדיק בעל מופת ועושה נפלאות, ומשום כך כונה "בעל שם". המונים פנו אליו בבקשות מזור וישועה, ממדינות וארצות שונות, ורבים נושעו מברכותיו, מסגולותיו ומקמעותיו.
שמו נודע לתהילה בקרב יהודים וגויים. לפי המסופר, חיילים גרמנים שהתפללו על קברו בזמן מלחמת העולם הראשונה חזרו כולם מן הקרב בריאים ושלמים. עד היום מוצב על הבית בו התגורר לוח זכרון מטעם עיריית מיכלשטאט, ובו הוא מכונה "ידיד האנשים". חידושיו וכתביו הופיעו בספר "בעל שם ממיכלשטאט" (מכון ירושלים, תשס"ו).
[1] דף. 26.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים בסימני הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט, שוקמו בהדבקת רצועות נייר בגב הדף.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יעקב צבי מקלנבורג אב"ד קניגסברג בעל "הכתב והקבלה", המורה לנשים שלא להגיע לתפילה בבית הכנסת ביום הכפורים, עקב מגפה שפרצה בעיר דריזן (Driesen, פרוסיה; כיום: Drezdenko). קניגסברג, ו' תשרי [עשרת ימי תשובה] תרי"ח [1857]. גרמנית באותיות עבריות.
המכתב שלפנינו נשלח ככל הנראה לקהילת דריזן ובו מורה הגאון בעל "הכתב והקבלה" כי על נשות העיר להימנע מלבוא בליל כל נדרי של יום הכפורים לבית הכנסת, "בשל המגפה שלצערנו שוב השתלטה" (תרגום חופשי מיידיש). הוא מורה לנשים לערוך את תפילותיהן בבתיהן, "בשל הנסיבות המדאיגות", וכותב כי הדבר אינו נוגד את המנהג.
תחת מכתבו של "הכתב והקבלה" מופיעה העתקה של מכתבו לגרמנית באותיות לטיניות, עם שילוב מספר מילים בעברית. ברישום זה נוסף המען: "לבית הכנסת... בדריזן".
הגאון רבי יעקב צבי מקלנבורג אב"ד קניגסברג (תקמ"ו-תרכ"ה), מגדולי רבני דורו המפורסמים. תלמיד מובהק של הגאון רבי עקיבא איגר. מראשוני הקמים להגן בכתיבתו על המסורת הנאמנה נגד הרפורמים. בספרו "הכתב והקבלה" הלך בעקבות הגר"א לשילוב תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, והשתמש רבות בספריו וכן בכתבי הגר"א שהיו לפניו בכת"י. סייע להדפסת כתבי הגר"א, ובייחוד כתביו בקבלה, ואף השתתף בחיבור הספר הביוגרפי על הגר"א "עליות אליהו". דרכו הייחודיות ומגמתו בפירושו "הכתב והקבלה", השפיעה על דרכו של ידידו הגאון מלבי"ם (אשר מילא את מקומו ברבנות קניגסברג) בפירושו הנודע לתורה ולתנ"ך.
[1] דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים, ללא פגיעה בטקסט.

מכתב (19 שורות) בכתב-ידו ובחתימתו של הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין. חשון [תרמ"ט 1888].
נשלח לקהילת סמילוביץ, עם שד"ר מיוחד שנשלח לעיר לחזק את עזרת בני העיר לישיבת וולוז'ין: ". ..באשר ידעתי כי מכבר היו מתחזקים בהחזקת הישיבה הק' דפה"ק וולאזין, וזה איזה שנים שרפו ידיהם ממצוה זו... ע"כ בקשתי את המוכ"ז הרב המופלג וי"א מ' חיים נ"י... אשר הוא יודע סגלת הישיבה הק'". הנצי"ב כותב על מעלת הישיבה ועל התרחבותה בתלמידים נוספים: "ו מה גם עתה אשר מתרבים חדשים ותלמידים מדי שנה בשנה, שהיא אבן פינה להגדיל תורה במדינה – ע"כ עלינו להתחזק במעוזה בכל מאמצי כח... וזכות ת"ת [תלמוד תורה] דרבים בקול שאון כקול מחנה אלקים, תעמוד להרב הנ"ל לעשות טובה, וגם המה אנשי קהלתם ישיגו ברכה מרובה, והיתה להם זכות התורה... למשמרת מכל דבר רע". הנצי"ב חותם כדרכו באותן שנים: " כנפש העמוס בעבודה – נפתלי צביהודא ברלין" [כידוע, נהג הנצי"ב לחבר בחתימתו את האות י' האחרונה של שמו צבי עם האות י' הראשונה של שמו יהודה].
הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי"ב מוולוז'ין (תקע"ז-תרנ"ג), מגדולי גאוני דורו, חתנו של הגאון רבי יצחק מוולוז'ין וממלא מקומו בראשות הישיבה במשך עשרות שנים. אביו, רבי יעקב ברלין ממיר (תקנ"ד-תרכ"ח), עלה לירושלים בשנת תרי"ד והיה מראשי ומנהיגי קהילת ה"פרושים" בעיר. הנצי"ב מוולוז'ין נודע בהתמדתו ובגאונותו הרבה. במשך עשרות שנים הנהיג ברמה, במסירות ובאהבה את ישיבת וולוז'ין, שהיתה "בית היוצר" המרכזי לגדולי התורה שפיארו את יהדות ליטא, רוסיה ופולין. באישיותו האצילית ובלמדנותו העמוקה והיסודית העמיד דורות של תלמידי חכמים גדולי-עולם, ראשי ישיבות, דיינים ורבני ערים. היה מעורב בהנהגת הציבור ודעתו היתה סמכותית ומכרעת בכל עניני הקהילות ברוסיה וליטא. כמו כן, היה משיב תשובות בהלכה לרבנים רבים שפנו לקבל את הכרעותיו. בשל העומס הרב שהיה מוטל על כתפיו היה רגיל לחתום את מכתביו במילים: "העמוס בעבודה". חיבר ספרים רבים: "העמק שאלה" – חידושים על ה"שאילתות"; "העמק דבר" על התורה; שו"ת "משיב דבר"; חידושי הש"ס ופירושים על מדרשי ההלכה: מכילתא, ספרא וספרי.
[1] דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני קיפול.

מכתב בחתימת ידו של רבי "ישראל מאיר הכהן" בעל ה"חפץ חיים". ראדין, ניסן תרצ"ג [1933].
מכתב ארוך (ביידיש) שנשלח ע"י ישיבת ראדין אל משפחת נדיבים מפילדלפיה, ארה"ב. כתוב במכונת כתיבה, וחתום בחתימת יד קדשו של ה"חפץ חיים". ה"חפץ חיים" מודה להם על תמיכתם בישיבה בתקופותיה הקשות, ומברך אותם " זאל אייך דער עוויגער געבן פיל גליק און געזונד, פרנסה והצלחה מרובה אין אלע אייערע אונטערגעמונגען [=שהנצחי (הקב"ה) יתן לכם מלא אושר ובריאות, פרנסה והצלחה מרובה בכל מעשי ידיכם]... כנפשם וכנפש המכבדם ומברכם בחג כשר ושמח – ישראל מאיר הכהן".
הגאון הצדיק רבן של ישראל, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ט-תרצ"ג, אוצר הרבנים 12262), שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים", ראש ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים. לפנינו מכתב ממחצית השנה האחרונה לימי חייו, בהיותו למעלה לגיל 90.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרע חסר קטן בפינת הדף.