"סדר תפלה מכל השנה", עם כוונות האר"י, תפילות לחול, שבת ומועדים, נוסח ספרד, בעריכת המקובל רבי שבתי מרשקוב – תלמיד הבעל שם טוב. קוריץ, [תקנ"ד 1794]. מהדורה ראשונה.
העותק של הרה"ק רבי אברהם ווייס, זקנו של האדמו"ר בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא. בעותק זה חסרים 31 דפים. רוב התוכן של דפים אלו הושלם בקונטרס בן 17 דף, בכתב-ידו של רבי אברהם ווייס, אשר נכרך בסוף הסידור (מצורף אישור מומחה מאת נכדו רבי יצחק ישעיה ווייס המעיד על זיהוי כתב היד שלפנינו).
ב"סידור רבי שבתי" מופיעים לראשונה כוונות ומנהגים מרבינו ישראל בעל שם טוב, רבו המובהק של עורך הסידור רבי שבתי מרשקוב. סידור זה התקדש ונערץ אצל גדולי החסידות (על חשיבותו של הסידור ושל מחברו, ראה בהרחבה להלן).
רבי אברהם ווייס (תקנ"ג-תר"כ) שו"ב בקאליש ולאחר מכן במונקאטש. גדל בביתו של הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב, לאחר שהתייתם בגיל שנתיים. לאחר מכן היה תלמידו ומבני חבורתו של "שר בית הזהר" – הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב. חיבר חיבורים רבים בכל מקצועות התורה, אך הם אבדו בשואה. היה ידוע כמעתיק כתבים עבור רבותיו אדמו"רי זידיטשוב. בשנת תרי"ב עלה לארץ והתגורר בצפת, ולאחר מכן בטבריה, ובה מקום קבורתו.
רבי אברהם היה זקנו של האדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא, שכן בנו רבי שמואל צבי ווייס, ראש בית הדין במונקאטש, היה אביו של ה"אמרי יוסף". בניו האחרים הם: רבי יצחק אייזיק ווייס, בעל "בית יצחק", ראב"ד מונקאטש, ולאחר מכן אב"ד סוואליווע (חותנו של האדמו"ר רבי אלימלך מטאהש); ורבי מרדכי ווייס, שעלה עם אביו לטבריה והיה ממנהיגי הישוב שם.
בסוף כתב היד חתימה וחותמות (בעברית ואותיות לטיניות) של נכדו של רבי אברהם (בן בנו רבי מרדכי): "חיים אברהם ווייס בלא"א מו"ה מרדכי ווייס ז"ל"; "חיים אברהם ווייס בה"צ ר' מרדכי ממונקאטש זל"ה בעה"ק ירושלם ת"ו"; "אברהם ווייס, ירושלים". חותמתו של הנכד מופיעה גם בדף שכט/1.
עותק חסר. ו-צו, קא-רסג, [1] (בדף זה נדפסו "הודו" ו"כגוונא". הדף נכרך רק בחלק מהעותקים), רסא, רסג-שמד; סב; עז, פה-פז דף. סך הכל חסרים 31 דפים (במקור: [2], רסג, [1], רסא-שמד; סב; צט דף) + [17] דפי השלמה בכתב-יד (הדפים החסרים הושלמו בשלב מאוחר יותר גם בצילום). 18 ס"מ. מצב בינוני. כתמים (חלקם כהים) ובלאי. קרעים (חלקם חסרים) וסימני עש בדפים רבים, עם פגיעה בטקסט, רובם משוקמים בהשלמת נייר. כמה מדפי כתב-היד קרועים בשוליהם ומנותקים, עם פגיעה בטקסט. חותמת. כריכה חדשה, עם שדרת עור. רוב הספר מנותק מן הכריכה.
סטפנסקי חסידות, מס' 412.

סידור רבי שבתי מרשקוב
בסידורו של רבי שבתי מרשקוב מופיעים לראשונה כוונות ומנהגים מאת רבו הבעל שם טוב. בשער נדפס כי נוספו בו: "יחודי'[ם] של האלקי קדוש הבעש"ט אשר שמו נודע בכל קצוי ארץ".
בסידור זה נדפס לראשונה המנהג שחידש הבעש"ט לומר בשעת הדלקת נרות חנוכה "ויהי נועם" ו"יושב בסתר" שבעה פעמים: "ובשם מורי ריב"ש נר"ו לאמר ז"פ [=ז' פעמים] ויהי נועם יושב בסתר כפשוטו, והיה נוהג לומר ג"כ בימים נוראים ובכל עת צרה שלא תבא..." (כרך א, דף שלו/2). כמו כן הוא המקור למנהג הבעש"ט שיש להימנע מדברי חולין בליל שבועות עד לאחר הקדושה שבמוסף: "בשם מורי נר"ו צריך ליזהר מאד אחר התיקון שעשה בלילה שלא יפסיק בשום שיחה בטילה עד אחר שאומר במוסף קדוש'[ת] כתר..." (כרך ב, דף נב/2). עוד מוזכר שם בעמ' שלפניו: "קבלתי ממורי נרו כשחל שבועות ביום... שיכוין בשעת אמירת עשרת הדברות...". כמו כן הוא מביא כוונות "ממורי נר"ו" שיש לכוונן בשעת הלימוד באשמורת הבוקר, וכן כוונות להתרת נדרים.
הסידור ומחברו התקדשו ונערצו ביותר בקהילות החסידים, ובעיקר אצל גדולי החסידות. בספר "סדר הדורות החדש" (מהדורת סאטמר תש"א, דף יט/1) נכתב: "הרב מ' שבתי ראשקיווער ז"ל המקובל האלקי חיבר סידור עם כוונת האר"י, והוא נדפס זה זמן רב, והוא יקר במציאות..." (הדברים נכתבו בשנת תרכ"ה). מיכאל לוי רודקינזון כותב בספרו "תולדות עמודי החב"ד" (קניגסברג תרל"ו, עמ' 31-32) כי כאשר ערך האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי את סידור התפלה שלו "בחר לו מסדורי האר"י ז"ל הנדפסים את סידור ר' שבתי שעפטיל מראשקוב... ועפ"י רוב לקח נוסח התפילה מסידור ר' שבתי ראשקעווער בסדור התפלה שלו". בספר אמרי פנחס השלם (א, עמ' רכג-רכד) מובא בשם רבי יעקב שמעון בנו של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ: "אין להתפלל כי אם בנוסח האריז"ל דפוס לבוב [=תקמ"ח, סידור רבי אשר] או בסידורו של רבי שבתי, ולא בנוסחאות האחרות שבסידורים החדשים". עוד מובא שם בשמו של רבי בנימין זאב מבאלטא – תלמידו המובהק של רבי פנחס מקוריץ: "...סידור של רבי שבתי ז"ל הוא גם כן סידור שלנו" [של תלמידי רבי פנחס מקוריץ]. המגיד מקוז'ניץ, ה"עטרת צבי" מזידיטשוב וה"מנחת אלעזר" ממונקאטש למדו ועיינו בסידור רבי שבתי, ועיטרוהו בהגהות וביאורים שנדפסו. האדמו"ר רבי שמואל אבא מזיכלין התפלל כל ימיו בסידור רבי שבתי (להב אש, פיטרקוב תרצ"ה, עמ' 28).
הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין היה מתפלל את תפילותיו מסידור רבי שבתי שהיה כתוב בכתב-יד קדשו של המחבר. מסופר שלאחר שעקר הרב הקדוש מרוז'ין לסדיגורה, "שאל תמיד בלי הרף מאת כל האנשים העומדים לפניו, כי יתאמצו להביא לו את הסידור אשר שכח בעיר יאס, יען כי הוא כתב-יד של הצדיק מו"ה שבתי זצ"ל מראשקוב... וכן היה אשר הביאו לפניו את הסידור לסאדיגורא, וכאשר הגיע לידו הקדושה אמר בזה הלשון: דער סידור איז מיין לעבען [=הסידור הזה הוא החיים שלי]" (ישועות ישראל, פאדגורזע תרס"ד, ב, עמ' מט).
המקובל האלוקי רבי שבתי ב"ר צבי הירש מרשקוב (נולד לפני ת"פ ? – נפטר בין השנים תקמ"א-תקמ"ד), תלמידו של רבינו ישראל בעל שם טוב וסופרו של רבו הבעש"ט. יש אומרים כי היה גם תלמידו של רבינו דוב בער המגיד ממזריטש. ידוע כי הצדיק רבי מאיר מפרמישלן הראשון שימש כמלמד בביתו, ומספרים כי באותם ימים נסע אליהם הבעש"ט, כדי לפעול יחד ולבטל ע"י ייחודים וכוונות את כוחה של כת הפרנקיסטים שהתפשטה אז. נודע כמעתיק מומחה ועורך של כתבי-יד, במיוחד כתבי קודש מתורת האר"י ותלמידיו. כך לדוגמה, בספר "פרי עץ חיים" [לרבי חיים ויטאל] שנדפס בקוריץ תקמ"ה, ובו הוספות רבות מגורי האר"י שלא נמצאו במהדורה הראשונה, נכתב: "אלה מוסיף על הראשונים אשר יגענו ומצאנו ספר פע"ח מוגה מאד המועתק מכתיבת יד של הרב המנוח החסיד המקובל מו"ה שבתי ראשקובר ז"ל אשר כל כתביו בחזקת מתוקן כנודע שמו באיתן מושבו והמפורסמת א"צ ראי'[ה]...". מסופר כי הבעש"ט ביקש מרבי שבתי להעתיק עבורו את חיבורו של המקובל רבי העשיל צורף, "ונתן לו להעתיקו ולא גרמה הזמן עד שנתבקש הרב הריב"ש [רבי ישראל בעל שם] בישיבה של מעלה". על גודל קדושת כתביו של רבי שבתי מספרים מעשה מופלא בשם הרב מאוטוניא כי פעם נפל בשוגג כתב-יד של סידור רבי שבתי לתוך תנור אש, ומבלי שידעו הציתו עליו אש במשך החורף כולו, ובכל זאת נשרפו ממנו רק הגליונות החלקים והשאר נותר קיים בשלמותו. שנת לידתו ופטירתו לוטים בערפל. רבי שבתי העמיד אחריו שושלת מפוארת של צדיקים ואדמו"רים מצאצאיו. ביניהם, בנו האדמו"ר רבי יוסף – תלמיד רבי פנחס מקוריץ, נכדו – האדמו"ר רבי שלמה זלמינא מרשקוב, נינו – רבי שבתי [השני] מרשקוב, ועוד (סידור רבי שבתי, מהדו' ירושלים תשס"ח, "תולדות רבינו").
סידור זה שלפנינו בנוי על המהדורות הקודמות של סידורי האר"י האשכנזיים. הסידור הראשון שנדפס בזולקווא בשנת תקמ"א, נערך על-ידי המקובל רבי אריה ב"ר אברהם מזולקווא, בהסכמת חכמי ומקובלי הקלויז בבראד. הנוסח והכוונות נערכו במהדורה ההיא על פי הספרים משנת חסידים ופרי עץ חיים. לאחר מכן נדפס בלבוב "סידור רבי אשר" בשנת תקמ"ח, שנערך על ידי רבי אשר מרגליות ממעז'יבוז' – תלמידו של רבי חיים צאנזר מבראד. במהדורת לבוב תקמ"ח הוגהו ותוקנו השיבושים שנפלו במהדורה הראשונה, וכן נוספו בו הוספות ע"פ ספרים נוספים המיוסדים על כתבי האר"י: עץ חיים, ספר היחודים, מחברת הקודש, וכן "מסידור של הגאון המקובל החסיד המפורסם איש אלקים מו' שבתי זללה"ה מק"ק ראשקאב" [הסידור שלפנינו שהיה עדיין בכתב-יד] (מהקדמת רבי אשר מרגליות לסידורו). בסיס הסידור שלפנינו הוא כאמור הסידור שנדפס בזולקווא תקמ"א, שעליו הוסיף רבי שבתי עוד הוספות חשובות מכתבי האר"י.