ספר אבן העזר (ראב"ן), פסקי הלכה ופירושים לכמה מסכתות, מאת רבינו אליעזר ב"ר נתן ממגנצא. פראג, ש"ע [1610]. דפוס רבי משה ב"ר בצלאל כ"ץ. מהדורה ראשונה. מסגרת השער מאוירת בתחריטי עץ – איורי דמויות (מלאכים, אנשים וחיות) וסמלים יהודיים (מגן דוד וידי כהונה).
העותק של הגאון בעל ה"ברוך טעם", רבי ברוך פרנקל תאומים אב"ד לייפניק. בעמוד השער חתימת-ידו "הק' ברוך פרענקיל תאומים", ובדפי הספר כשמונה הגהות בכתב-יד קדשו, בהן הגהות שלא נדפסו.
העותק שלפנינו הגיע לאחר מכן לרשותו של רבי משה ווייס אב"ד זבארוב (חתימותיו וחתימות משפחתו מעטרים את הספר). הרב ווייס העתיק חלק מהגהות אלו, ושלחם אל רבי שלמה זלמן עהרנרייך אב"ד שאמלויא שהדפיסם במהדורת ספר ראב"ן עם פירוש "אבן שלֵמָה" (שאמלויא, תרפ"ו). על הגהות אלו כותב הרב עהרנרייך בסוף הקדמתו "אבן הראשה": "וברם זכור לטוב הגאון המנוח מו"ה משה ווייס זלה"ה אבד"ק זבאראב שהי' לו ס'[פר] הראב"ן של הגאון מאור הגולה ר' ברוך פרענקל בעל ברוך טעם זי"ע, והעתיק לי בטובו ההגהות שכ'[תב] הגאון ז"ל בגליון הראב"ן, ואם מצער הוא ותחי נפשי, והבאתי את הדברים במקומם בביאורי אבן שלמה". כאמור, חלק מההגהות בעותק זה לא נדפסו.
הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק"כ-תקפ"ח), בעל "ברוך טעם". מגדולי דורו המפורסמים, נודע בגאונותו ובחריפותו. תלמידם של רבי דוד טעבלי מליסא ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י"ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב"ד לייפניק, בה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה"חתם סופר".
עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה"אבני נזר" אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של בעל "ברוך טעם". ה"חתם סופר" העיד עליו שאלמלא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספדו קרא עליו: "גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור... שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות, וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו...". מסופר על בעל ה"קול אריה" שלאחר שגמר לעיין בספר "עטרת חכמים" שחיברו ה"ברוך טעם", אמר: "מי שאינו בעל רוח הקודש לא יוכל לחבר חיבור כזה" (תולדות קול אריה, קלינורדין ת"ש, עמ' קכ). גם חתנו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז בעל ה"דברי חיים", העיד כי ראה בעצמו איך כיוון ה"ברוך טעם" להלכה ברוח הקודש, מפני שלמד תורה לשמה. על אף שה"ברוך טעם" נמנה על המתנגדים לחסידות, אמר "החוזה מלובלין" לחסידים שדיברו נגדו: "מה אעשה ותורתו חביבה עלי מאד".
נודע בהגהות הרבות שנהג לרשום על ספריו בדרך לימודו (ראה להלן). לימים נדפסו הגהותיו בהוצאות מאוחרות של אותם הספרים; ובהן הגהותיו על הש"ס ועל השולחן ערוך, והגהותיו על הספרים כרתי ופלתי, שב שמעתתא, טורי אבן, חות יאיר, שו"ת הר"ן, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועוד.
חתימות נוספות ורישומי בעלות בדף השער ובדפי המגן הקדמיים והאחוריים: "אליקים ווייס"; "חנני בזה אלוקים הק' צבי הירש ווייס"; "הגאון צבי הירש אב"ד בק"ק זבארוב"; "שייך לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החריף ובקי חסיד ועניו כקש"ת מו"ה משה נ"י ווייס אבד"ק זבאראב יע"א"; "הק' מנחם מענדל זולטענרייך".
רבי אליקים וייס היה ראש הקהל בזבארוב, עילוי חריף וגביר מפורסם. חתנו של הגאון רבי יוסל'ע חריף אב"ד זבארוב, וגיסו של בעל ה"כתב סופר" (אחי אשתו). בנו רבי צבי הירש וייס (תקע"ח-תרנ"ז), חתנו של מהר"ם א"ש ותלמיד מובהק של האדמו"ר ה"דברי חיים" מצאנז, נהג באדמו"רות וכיהן כאב"ד בכמה מערי הונגריה וגליציה. בנו הגאון רבי משה וייס (תר"י-תרע"ו) כיהן משנת תר"נ כאב"ד זבארוב, והוא זה שהעתיק את ההגהות בספר שלפנינו עבור ספרו של הרב משמלויא (כמסופר לעיל).
קנד דף. 30 ס"מ בקירוב. נייר מעט כהה. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. קרעים בדף השער (עם פגיעה במסגרת המעוטרת) וקרעים בדפים הראשונים והאחרונים (ובדף עו), עם פגיעות בטקסט, חלקם משוקמים בהדבקות נייר. רישומים בדפי הבטנה ובשער. כריכת עור חדשה.

----------------------------------------------- --------------------------

הגהותיו של ה"ברוך טעם"

הגהותיו של ה"ברוך טעם", שנכתבו בשולי הגיליונות של ספריו, נתקבלו כתורה לדורות בשל עמקותם והחידושים הרבים הטמונים בהם. רבות מהגהותיו אלו נדפסו במשך השנים ומצוטטות רבות בספרי גדולי האחרונים והפוסקים עד ימינו אלו. את הגהותיו כתב על כל סוגי הספרים בספרייתו הגדולה: החל בספרי יסוד כדוגמת חומשים, משניות ותלמוד בבלי, וכלה בספרי אחרונים שחיברו בני דורו. מפורסמות הן הגהותיו על ספרי "קצות החושן" ו"שב שמעתתא", על השולחן ערוך ועל הש"ס, ועוד.

נכדו רבי פנחס אריה ליבוש תאומים מעיד על סביו: "זקני הגה"ק בעל ברוך טעם... היה דרכו בקודש לכתוב בגליוני כל ספריו ממש הגהותיו..." (אהל ברוך, אות לה), וכך כותב גם חתנו רבי מנחם מאניש מרדכי תאומים במכתב לדודו הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות: "זה דרכו של חותני אדמ"ו הגאון... לרשום העולה על דעתו בגליון הספרים אשר עיין בהם" (אגודת אז"ב, עמ' נו). רשימה חלקית של עשרות מספריו, עליהם כתב את הגהותיו, נתפרסמה ב"סיני", מד, עמ' קיז-קיח.