ספרא דצניעותא, עם פירוש הגר"א. [ווילנא והוראדנא, תק"פ 1820]. עותק חסר שער של המהדורה הראשונה של ביאור הגר"א לספרא דצניעותא.
בכותרת דף ז חתימה בכתב-ידו של רבי: "זונדל מסלאנט". בדף הראשון הקדשה (קצוצה) בכתב-יד ישן: "נדבת הא' רחל, לעלו[י] נשמת [----] ר' יוסף זונדל סלנט ז"ל", וחותמות בית כנסת מפתח תקוה.
הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט (תקמ"ז-תרכ"ו), מגדולי תלמידיו של רבינו חיים מוולוז'ין תלמיד הגר"א, ורבו המובהק של רבי ישראל מסלנט, שהתקרב אליו בימי נעוריו בעיר סלנט, ועל פי הדרכתו החל להתמיד בלימוד המוסר ולהנחיל את דרך המוסר לרבים. בתנועת המוסר מתייחסים לרבי יוסף זונדל כ"אבי תנועת המוסר", שכן הוא רבו של רבם הגרי"ס, וכמי שהעביר לו את מסורת הגר"א. רבי זונדל למד בישיבת וולוז'ין, והיה מן התלמידים המקורבים לראש הישיבה רבינו חיים מוולוז'ין, שהכיר במעלותיו וקרבו להיות מן התלמידים הסמוכים אל שולחנו, להם מסר את כל דרכי רבו הגדול הגר"א מווילנא בנגלה ובנסתר. רבי זונדל נקרא בכינוי "פה שלישי לאליהו". הגר"ח היה לו לרבו המובהק ובכל מקום בכתביו הוא מוזכר בשם "אדמו"ר" ואילו להגר"א הוא קורא בכל כתביו "הרב הגדול". בכל כתביו הרבים, נמצאו העתקות ורשימות רבות מתורתם ודרכיהם. חלק מאוצר כתביו נדפס בספר "הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו" (ירושלים תרפ"ז), הכולל את תולדותיו, כתביו וכתבי רבותיו רבי חיים מוולוז'ין והגר"א מווילנא, שהוא היה גדול מעתיקי השמועה מתורתם ודרכיהם.
ספר זה הנו אחד מספרי היסוד להבנת וידיעת שיטת הגר"א בקבלה. על קדושתה וסגולתה של מהדורה זו שנדפסה על-ידי יהודים יראי-שמים, מספר היה ה"חזון איש" מעשה שהיה, בדיבוק אחד שהביאוהו לאחד מן הצדיקים מהדור הקודם, ונאספו שם כל בני העיירה. אמר אותו צדיק: בואו ואראכם דבר פלא! נטל אותו צדיק שני ספרים שווים, אחד מהמהדורה הראשונה שנדפסה בדור שלפניהם, ואחד מהמהדורה השניה שנדפסה באותו דור [ווילנא, תרמ"ב]. עטפם בנייר ונתנם לבעל הדיבוק באופן שלא היתה אפשרות להכיר מה יש בתוך העטיפה. נטל בעל הדיבוק את הספר מהמהדורה השניה וחיבקו וגיפפו, ואילו מהספר השני נרתע באומרו איני יכול לנגוע בו. גילה אותו צדיק פשר הדבר: כי את הספר הקדוש שנדפס ע"י מדפיסים יראי שמים, לא יכול היה הדיבוק הטמא לקחתו מחמת קדושתו, ואילו הספר השני נדפס בבית דפוס שעבדו בו יהודים שנתפסו להשכלה (מעשה איש, חלק ה', עמ' קכב - בשם רבי שמריהו גריינימן בשם החזון-איש; ספר שמוש חכמים, עמ' רסו).
סיפור דומה סיפר רבי שמואל דוד הכהן מונק (אב"ד הקהילה החרדית בחיפה), בשם חכם ספרדי ממקובלי ירושלים, שבא לפניו דיבוק והניח עליו ספר ביאור הגר"א על ספרא דצניעותא [על-פי קבלה שהיתה בידו], ולא הועיל כי הספר היה מהדפוס השני. שוב הניח עליו ספר מהדפוס הראשון ונתרפא (זכור לדוד, חלק ב', עמ' קנט). עוד הביא שם בשם הגאון רבי אליעזר גורדון מטלז, שנתנו ביד דיבוק אחד את הספר הנ"ל מדפוס ראשון, נזדעזע ה"דיבוק" וזעק בחרדה: "דער ווילנער! דער ווילנער!" [הווילנאי! הווילנאי!]. אח"כ נתנו לו ספר מדפוס שני ולא נרעש כל כך (זכור לדוד, שם).
עותק חסר שער ו-2 דפים ראשונים: [3], נט, [3] דף (במקור: [6], נט, [3] דף). 20.5 ס"מ. נייר איכותי עבה ובהיר, שוליים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמים. פגעי עש בשוליים הפנימיים של מספר דפים. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סדר ההקדמות מתאים לעותק הוואריאנט המוזכר במפעל הביבליוגרפיה, רשומה 177999, מן הטפסים שבהם קדמה הקדמת רבי חיים מוולוז'ין להקדמת רבי יעקב משה מסלונים נכד הגר"א.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 696; סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 334.

ספר הגלגולים, קבלת האר"י, מאת רבי חיים ויטאל. [יוהאנסבורג (פרוסיה), תרי"ט 1859].
בדף השער רישומים בכתב-ידו וחתימתו של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט: "זונדל מסלאנט"; "נדבה מהרב מ' עקיבא במ' גרשון ז"ל מווילנא"; "נדבה מהרב מ' עקיבא נ"י במ' גרשון מווילנא"; "לזונדל מסלנט"; "לקשירה 1/2 2 גר'[וש]". בדף המגן הקדמי נכתב: "נדבת הא' רחל, לעלו[י] נשמת ר' יוסף זונדל ז"ל" וחותמת בית כנסת מפתח תקוה.
הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט (תקמ"ז-תרכ"ו), מגדולי תלמידיו של רבינו חיים מוולוז'ין תלמיד הגר"א, ורבו המובהק של רבי ישראל מסלנט, שהתקרב אליו בימי נעוריו בעיר סלנט, ועל פי הדרכתו החל להתמיד בלימוד המוסר ולהנחיל את דרך המוסר לרבים. בתנועת המוסר מתייחסים לרבי יוסף זונדל כ"אבי תנועת המוסר", שכן הוא רבו של רבם הגרי"ס, וכמי שהעביר לו את מסורת הגר"א. רבי זונדל למד בישיבת וולוז'ין, והיה מן התלמידים המקורבים לראש הישיבה רבינו חיים מוולוז'ין, שהכיר במעלותיו וקרבו להיות מן התלמידים הסמוכים אל שולחנו, להם מסר את כל דרכי רבו הגדול הגר"א מווילנא בנגלה ובנסתר. רבי זונדל נקרא בכינוי "פה שלישי לאליהו". הגר"ח היה לו לרבו המובהק ובכל מקום בכתביו הוא מוזכר בשם "אדמו"ר" ואילו להגר"א הוא קורא בכל כתביו "הרב הגדול". בכל כתביו הרבים, נמצאו העתקות ורשימות רבות מתורתם ודרכיהם. חלק מאוצר כתביו נדפס בספר "הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו" (ירושלים תרפ"ז), הכולל את תולדותיו, כתביו וכתבי רבותיו רבי חיים מוולוז'ין והגר"א מווילנא, שהוא היה גדול מעתיקי השמועה מתורתם ודרכיהם.
[1], א-סד, סד-פב דף. 18.5 ס"מ. נייר כהה. מצב טוב. כתמים. כריכת עור חדשה.

שני דפים רשמיים של רשות הדואר בקובה (יפן), מודפסים במכונת כתיבה (יידיש וגרמנית, באותיות לטיניות), עם תיקונים בכתב-יד - תעתיק מברק שכתב הגאון רבי אהרן קוטלר, בעניני הצלת הפליטים בני הישיבות מליטא, שאינם מצליחים להיחלץ מאירופה, למרות שבידם וויזות כניסה לארה"ב או לארצות אחרות. קובה (יפן), [1941 בקירוב].
בתקופת מלחמת העולם השניה הוכרזה מדינת ליטא כמדינה עצמאית לזמן קצר (קודם שנכבשה ע"י הרוסים, ואח"כ ע"י הגרמנים). בעקבות כך נהרו אליה רבים מבני הישיבות, שנמלטו מאימי המלחמה המשתוללת. לאחר שנסגרו כל נמלי הים והאויר האזרחיים באירופה הכבושה, נמצאה דרך הצלה פלאית, דרך הרכבת הטרנס-סיבירית והמזרח הרחוק. פליטים רבים, רבנים ובני ישיבות, ניצלו בדרך זו, בזכות מסירות נפשו של סוגיהארה - קונסול יפן בקובנה, שהחליט על דעת עצמו לחתום על אלפי ויזות-מעבר דרך יפן, והציל בכך כעשרת אלפים יהודים. זמן קצר לאחר מכן כבשה רוסיה מחדש את מדינת ליטא וסגרה את כל השגרירויות הזרות בקובנה. לאחר כחדשיים מאז החל השגריר היפני בחלוקה המונית של ויזות, נסגרה השגרירות היפנית, ואף דרך הצלה זו ננעלה בפני הפליטים.
את המברק שלח רבי אהרן קוטלר, שכבר הצליח להגיע ליפן ולהנצל, בניסיון לפעול עבור כ-85% מהפליטים שלא הצליחו עדיין לנסוע ליפן. הוא מתחנן למהר להציל את כולם: "תצילו את כולם באמצעות המלצות חדשות, ותצהירים ראשוניים במברק. מוסקבה משתמשת בכל, כל איחור קטסטרופלי!!! ...דחוף עזרה גדולה יותר להוצאות נסיעה מקובנה ליפן, בבקשה ברחמים תעזרו..." (בתרגום חפשי).
הגאון רבי אהרן קוטלר (תרנ"ב-תשכ"ג), מגדולי ראשי הישיבות בליטא ופולין, בישיבת סלוצק ובישיבת קלצק. ממייסדי "ועד הישיבות" וחבר "מועצת גדולי התורה" בליטא ובארה"ב. בתקופת השואה הגיע לארה"ב (דרך יפן), ופעל רבות בעניני הצלה מהשואה במסגרת "ועד ההצלה" של "אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה". נפגש עם בכירים אמריקאים, עסק רבות בהשגת ויזות לפליטי השואה, טיפל במשלוחי החבילות לפליטים ובמגביות הצלה בקהילות היהודיות בארה"ב.
[2] דפים רשמיים. כ-19 ס"מ. מצב טוב.

שבעה כרכי מסכתות תלמוד בבלי, מסדר מועד, שנדפסו על ידי פליטי השואה בשנחאי. שנגהי (שאנגחאי, סין), תש"ג-תש"ו [1946]-1942.
לפנינו כרכי המסכתות: שבת, ראש השנה, יומא, ביצה, תענית, מגילה ומועד קטן, שנדפסו בשנחאי בשנות מלחמת העולם השניה על ידי בני ישיבת מיר.
דפוס סטריאוטיפי של מהדורת ווילנא.
ברוב הכרכים נדפס בדף השער: "בהוצאת בית אוצר הספרים 'עזרת תורה' שע"י ישיבת מיר הק'[דושה], שנגהי...". במסכת שבת נדפס בדף השער: "שנגהי, בהוצאת ועד ההדפסה 'תורה אור' שנת תש"ג לפ"ק".
במסכת שבת בדף שלפני דף השער הקדשה בכתב-יד: "מתנה לרגלי נשיאתו [! =נישואיו] להרה"ג ר' דב פריידין נ"י. יום זאת חנוכה לשנת תש"ג". עם חותמת "ועד ההדפסה 'תורה אור' שנהגי". לפני החותמת נוספה בכתב-יד המילה "בשם", עם חתימה לא מזוהה.
הגאון הצדיק רבי דוב נחום פריידין (תרע"ג-תשנ"ח), מהאריות שבחבורת מיר בשנחאי, וממקורביו של "המשגיח" רבי יחזקאל לוונשטיין. למד בחברותא שנים רבות עם מרן הגראי"ל שטיינמן בכולל פוניבז'. החברותא ביניהם החלה עוד בשנים טרם השואה. היה שותף עם הרב שטיינמן בהרבה מפעלי צדקה וחסד, והיו אוספים יחד "קמחא דפסחא" למשפחות נזקקות. הגראי"ל אמר עליו בהספדו: "הוא היה ממש מצדיקי הדור, מהיחידים". רבי דוב נפטר חשוך בנים.
בדף המגן הקדמי של מסכת ראש השנה חתימה, קצוצה מעט: "..א. ווינטרויב[?] שנהגי מנ"א תש"ה".
7 כרכים. 26 ס"מ. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים בשולי דפים. רוב הכרכים נדפסו על נייר יבש ומעט שביר. כריכות חדשות.