מכתב תשובה הלכתית בהלכות בניית בית הכנסת, ושינוי מקדושת בית הכנסת לחולין, בכתב-ידו של רבי משולם זלמן ניימרק, נשלח אל האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש [הרש"ב]. [נכתב, כפי הנראה, בין השנים תרמ"ד-תרמ"ט 1889-1884].
ממכתב התשובה שלפנינו ישנם שני העתקים. האחד כולו בכתב-ידו של רבי משולם זלמן, והשני חלקו בכתיבת-יד סופר, וחלקו בכתב-ידו של רמ"ז. בין ההעתקות ישנם הבדלי נוסח. לפנינו טיוטות של המכתב שנשלח, או העתק שהעתיק רבי משולם זלמן לעצמו.
המכתב נכתב כתשובה על שאלה מורכבת ששלח האדמו"ר הרש"ב בהלכות הקשורות לקדושת בית כנסת. [מכתב השאלה של האדמו"ר הרש"ב נדפס באגרותיו, כרך ה, עמ' קצט ואילך, ובשו"ת "תורת שלום", עמ' כה ואילך].
במכתבו מעיד רבי משולם זלמן על "מעשה רב" שראה אצל אביו של הרש"ב, האדמו"ר מהר"ש, כיצד החמיר בהלכות אלו, כאשר לאחר השריפה בליובאוויטש בנה מחדש את ביתו ואת בית המדרש: "אוכל להעיד להם מה ששמעתי מפורש מפ"ק של רבינו כ"ק אביהם הר"ש נ"ע [=הרב רבי שמואל נשמתו עדן], בהיותי אצלו פעם ראשון אחר בנין ביתו דכעת. והראני הח"ק [=החדר קטן] שהי' פתוח לחדר הארוך שאחר הסוכה... וא"ל [=ואמר לי] הלא תדע למה הגבלתי הח"ק [=החדר קטן] הזה. כי במקומו הלז הי' מקצת מן הזאל [=הבית מדרש] הנשרף שהי' בחצר אאמו"ר נ"ע [האדמו"ר ה"צמח צדק"], ולא רציתי לערבו בביתי, ויחדתיו לדבר שבקדושה לכתוב שם דברי א"ח [=דברי אלוקים חיים - מאמרי חסידות] וכדומה..." [השטח שעליו בנה האדמו"ר מהר"ש את ביתו בליובאוויטש, היה בחלקו הקטן חופף עם שטח שעליו היה בעבר בנוי בית הכנסת של ה"צמח צדק" שנשרף. כשבנה מהר"ש את ביתו הפרטי, ייחד את אחד החדרים, שנבנה על אותו מקום של ביהכנ"ס, ללימוד תורה ולכתיבת דברי תורתו, ולא לשימוש ביתי, כך שיהיה מעין בית מדרש].
הגאון החסיד רבי חיים משולם זלמן ניימרק (נפטר בתרנ"ג), מגדולי רבני חב"ד, ותלמיד חביב של האדמו"רים ה"צמח צדק" ובנו מהר"ש מליובאוויטש. מהרבנים המפורסמים והחשובים ביותר של חסידות חב"ד בדורו. כיהן ברבנות בערי ועיירות חב"ד המפורסמות: הורקי (תרי"ז-תרכ"ז), סטרדוב (תרכ"ז-תרמ"ו), ויטבסק (תרמ"ו-תרמ"ח) ונעויל (תרמ"ח-תרנ"ג). על גאונותו בתורת הנגלה והנסתר כתב אודותיו האדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט, שהוא "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות]". ראה אודותיו להלן פריט מס' 379.
[2] דפים כפולים (6 עמ' כתובים). הראשון: 21 ס"מ. השני: 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
כפי הנראה, המכתב שלפנינו לא נדפס.

עשרים וארבעה מכתבים וכתבי-יד מארכיונו של רבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי, סטרדוב, ויטבסק ונעוויל. כתבי יד של תשובות וקונטרסים בהלכה שכתב רבי משולם זלמן ומכתבי שו"ת שקיבל מרבנים אחרים, כתבי הכתרה לרבנות ומכתבים משפחתיים. הורקי, סטרדוב, ויטבסק, נעויל, פאצעפ, שומיאץ, חטומסק (Horki, Starodub, Vitebsk, Nevel, Pochep, Shumyachi, Khotsimsk - בלרוס). שנות התר"י-תר"נ.
הארכיון כולל: כתבי רבנות חתומים; כתבי-יד וקונטרסים בהלכה שכתב רבי משולם זלמן; העתקי תשובותיו ששמר לעצמו, חלקם בכתב-ידו, וחלקם בכתיבת-יד סופר; מכתבים ותשובות שנשלחו אליו מרבנים אחרים; מכתבים משפחתיים ושטרות "תנאים" לאירוסי בניו; ועוד. בארכיון זה נשמר מידע רב אודות ערי ועיירות רוסיה הלבנה שהיו ב"תחום המושב", ופרשיות הלכתיות שנדונו בהן; ידיעות מעניינות על התנהלות הקהילות הקטנות ברוסיה הלבנה, בהן כיהנו יחדיו שני רבנים, אחד לקהילת החסידים (ה"ספרדים") ואחד לקהילת המתנגדים (ה"אשכנזים"); מידע מפורט על רבנותו של הרב ניימרק ומשפחתו.
כפי הנראה, תכולת הארכיון לא נדפסה.
הארכיון כולל בין היתר: כתבי הכתרה של הרב ניימרק לרבנות סטרדוב ורבנות וויטבסק (עם חתימות נכבדי הקהילות); מכתבים וכתבי-יד עם פולמוס הלכתי על קולות בהלכות טריפות של שוחטי וויטבסק (כולל מכתב לרבי יצחק אלחנן ספקטור בנושא); דרשה בכתב-ידו של הרב ניימרק ליום הולדתה של קיסרית רוסיה; קונטרסים הלכתיים מאת הרב ניימרק בעניין "היתר מאה רבנים" (בתוך הדברים מוזכר האדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש שהורה לו לדון בשאלה זו); תשובות ובירורים הלכתיים בעניינים שונים (הלכות גיטין, טהרה, טריפות); דפים וקונטרסים עם בירורים הלכתיים שונים, כולל פולמוסים עם רבי הלל טרייזון המו"ץ של קהילת ה"מתנגדים" בסטרדוב (הצצה נדירה ליחסים המורכבים של הרבנים החב"דים והמתנגדים באותה תקופה); מכתבים שקיבל הרב ניימרק ממקומות שונים, מרבנים ומאנשים שביקשו את הכרעתו במחלוקות ועניינים הלכתיים; ועוד. פירוט נרחב של המכתבים והמסמכים - יישלח לכל דורש.
הגאון החסיד רבי חיים משולם זלמן ניימרק (נפטר בתרנ"ג), מגדולי רבני חב"ד, ותלמיד חביב של האדמו"רים ה"צמח צדק" ובנו מהר"ש מליובאוויטש. כיהן ברבנות בערי ועיירות חב"ד המפורסמות: הורקי (תרי"ז-תרכ"ז), סטרדוב (תרכ"ז-תרמ"ו), ויטבסק (תרמ"ו-תרמ"ח) ונעויל (תרמ"ח-תרנ"ג). הגאון רבי אלעזר משה הורוביץ אב"ד פינסק העיד עליו שיש לו "לב נבון ושכל ישר לאמיתתה של תורה...". האדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט כתב אודותיו שהנו "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות]". רבי משולם זלמן היה מהרבנים המפורסמים והחשובים ביותר של חסידות חב"ד בדורו. יחד עם גאונותו בתורת הנגלה והנסתר, הוא היה עובד ה' מופלא, בעל רגש כביר, ובעל חסד גדול שרוב משכורתו מהרבנות הלכה לכלכלת קרוביו העניים ונישואי בנותיהם.
בשנות רבנותו בסטרדוב עסק רבות בסיוע לבחורי ישראל להינצל מגזירת הגיוס לצבא הרוסי. עקב הלשנה על עניין זה, הוא נחקר והוחזק במעצר כשנתיים וחצי, יחד עם שמונים איש מיהודי סטרדוב, מחורף תרמ"א עד תשרי תרמ"ד. השנים בהן הוחזק במעצר היו קודש לתורה ולתפלה בדבקות גדולה, וכל ימיו התרפק בערגה על שנים מרוממות אלו בהן יכל לעסוק בתורה מבלי שיפריעוהו טרדות הרבנות. נכדו הרב אברהם יעקב ניימרק, מרבני תל-אביב, מספר, ששכנו למעצר היה שודד ורוצח מפורסם שרצח עשרות אנשים, "וזה הרוצח היה מתמוגג בדמעות כשהיה שומע צלילים מאא"ז בשעת תפלתו ודביקותו, כי דרך עבודתו בקודש עבודה שבלב היתה נפלאה" (מתוך הקדמתו לספר "אשל אברהם", זרעים). כל פרטי פרשת ההלשנה, ימי שבתו במאסר, וזיכויו המפתיע במשפט, נכתבו בצורה ספרותית על ידי הסופר ד"ר פישל שניאורסון בספרו "כוחה של סנגוריה" (תל-אביב תשכ"ז).
24 פריטים הכוללים כ-74 עמ' כתובים [על כ-35 דפי נייר, חלקם דפים כפולים]. גודל ומצב משתנים.

כתב-יד, טיוטת קונטרס בהלכות גיטין שנכתב על ידי אחד מחברי בית הדין בחרקוב, אל רבי לוי יצחק שניאורסון אב"ד יקטרינוסלב. חרקוב, סיון תרפ"ג [1923].
הקונטרס שלפנינו נכתב כתגובה למכתבו של רבי לוי יצחק (שלא הגיע לידינו), בו הוא פסל גט שנערך על ידי בית הדין שבחרקוב, והצריכם לכתוב גט שני. בקונטרס מובאים ארבעה טעמים שכתב להם רבי לוי יצחק מדוע הוא חושש לכשרות הגט. על כך משיב אחד מחברי בית הדין שבחרקוב בכתב שלפנינו, ובו משיב על כל ערעוריו של רבי לוי יצחק על הגט שנסדר על ידם.
כתב-היד מלא מחיקות ותיקונים, ואיננו חתום. כפי הנראה מדובר בטיוטה של קונטרס התשובה.
רבי לוי יצחק שניאורסון אב"ד יקטרינוסלב (תרל"ח-תש"ד), אביו של הרבי רמ"מ מליובאוויטש. נודע כמחמיר מאד בהלכות גיטין, והיה נוהג להתענות ביום שסידר בו גט. מסופר עליו: "פעם עסק עם קהילת חרקוב בעריכת גט, הוא היה כל כך מקפיד שהכל יהיה בשלימות, שהצריך אותם לכתוב שלשה גיטין, עד שיצא דבר שלם מתחת ידם" (תולדות לוי יצחק, א, עמ' 166-165).
[4] דף (8 עמ' כתובים). 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשוליים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול.

מכתב ברכה מאת האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון - הריי"ץ מליובאוויטש, בחתימת ידו, ובתוספת שני מילים בכתב-ידו. נשלח למזכירו רבי ניסן מינדל. ברוקלין, ניו יורק, סיון תש"ט [1949].
כתוב במכונת כתיבה, על נייר מסמכים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, בחתימת יד קדשו, בתוספת שתי מילים בכתב-יד קדשו.
במכתבו מברך האדמו"ר: "המברך יתברך ברוב טוב בגו"ר [=בגשמיות ורוחניות], ויחזק השי"ת בריאותו ובריאות רעיתו תחי', ויתן להם פרנסה טובה בהרחבה, והצלחה בעבודתו".
בסוף המכתב הוסיף האדמו"ר בכתב-יד קדשו, לאחר המילה "ומברכם", את המילים: "בגשמיות וברוחניות".
במכתב חותם האדמו"ר (בתחילת שמו השני) עם האות יו"ד בכתיבה אשורית - חתימתו המיוחדת בשנה האחרונה לחייו.
רבי ניסן מינדל (תרע"ב-תשנ"ט) ממנהלי מוסדות חב"ד בארה"ב, היה איש אמונם וסודם של האדמו"ר הריי"ץ וחתנו הרבי מליובאוויטש. משנת תרצ"ב כיהן כמזכירו האישי של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, ומשנת תש"י היה מזכירו של האדמו"ר הרמ"מ - הרבי מליובאוויטש. בחורף ת"ש היה מהבודדים שהפליג באניה יחד עם הריי"ץ בעת שברח מפולין הכבושה אל ארה"ב. כל מכתבי הרבי באנגלית הוקלדו על ידו, וחלקם אף יצאו לאור על ידו בכמה כרכים. הרב מינדל היה מחבר פורה במחשבת היהדות והחסידות. ספריו הוגהו על ידי הרבי טרם הדפסתם, ותורגמו לשפות רבות. למעלה מארבעים שנה היה עורך הירחון החב"די לנוער "שמועסן מיט קינדר" (שיחות לנוער"). גולת הכותרת שבמפעליו היא תרגום ספר התניא לאנגלית. על כך קיבל תואר דוקטורט מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים.

מכתב ברכת שנה טובה, בחתימת הרבנית נחמה דינה שניאורסון, ובחתימת שני חתניה, האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, ורבי שמריה גוראריה, "לקראת השנה החדשה... הננו בזה לברך אותו ואת ב"ב יחיו בברכת כתיבה וחתימה טובה על שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות". ברוקלין, ניו יורק, אלול תש"י [1950].
נשלח אל רבי אשר מינדל (אחיו של המזכיר רבי ניסן מינדל). המכתב נכתב במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבנית, וחתום בחתימת-ידה ובחתימת ידם של שני חתניה "חדב"נ" [חתנא דבי נשיאה]. נכתב בשלהי שנת תש"י, בתוך שנת האבל על פטירת בעלה האדמו"ר הריי"ץ שנפטר בי' שבט תש"י. עד לי' שבט תשי"א, עדיין לא הוכתר רשמית חתנה הרבי מליובאוויטש לאדמו"ר. במהלך שנת האבל נכתבו מספר מכתבים מאת הרבנית, אל חסידי חב"ד, כשתחת חתימתה באים על החתום שני חתניה. מימין חתנה המבוגר, רבי שמריה גור-אריה, ומשמאל חתנה הצעיר - רבי מנחם מנדל שניאורסון הרבי מליובאוויטש.
הרבנית נחמה דינה שניאורסון (תרמ"ב-תשל"א), אשת-חבר להאדמו"ר הריי"ץ. בתו של רבי אברהם שניאורסון מקישינב, בנו של האדמו"ר רבי ישראל נח מניעז'ין, בנו של ה"צמח צדק" מליובאוויטש. נישואיה נערכו באלול תרנ"ז. הייתה מסורה ומעורה במפעליו הגדולים של בעלה. כשבעלה האדמו"ר נאסר בשנת תרפ"ז ע"י הקומוניסטים, ניהלה בתבונה את המהלכים שהביאו לשחרורו, פעילות שהייתה כרוכה בפקחות ובאומץ, תוך סיכון חייה.
האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון - "הרבי מליובאוויטש" (תרס"ב-תשנ"ד), האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד-ליובאוויטש. בן רבי לוי יצחק אב"ד יקטרינסלאוו, דור שישי בן אחר בן לבעל ה"צמח צדק".
רבי שמריהו גור-אריה (תרנ"ח-תשמ"ט), מהתלמידים המקורבים לאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שבחר בו לחתן לנכדתו חנה, בתו של בנו האדמו"ר הריי"ץ; ולאחר מכן יד ימינו של חותנו הריי"ץ.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול וקמטים.