מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי "אלטער ישראל שמעון מנאווימינסק". [וורשא, שנות התר"פ בקירוב].
נשלח אל הנגיד מר לוין-עפשטין מוורשא. האדמו"ר מבקש להפגש עמו, וכותב לו: "אבקש את רומע"ל [רום מעלתו] מאד למחול על טרחתו ולבוא אלי היום בערב משעה חמישית עד שעה שישית, כי יש לי ענין נחוץ לדבר עמו פא"פ [פנים אל פנים], ומובטחני שבטח ימלא בקשתי...".
האדמו"ר רבי אלטר ישראל שמעון פרלוב (תרל"ד-תרצ"ג), בעל "תפארת איש". מגדולי האדמו"רים בדורו. כיהן כראש הישיבה בנובומינסק של אביו האדמו"ר רבי יעקב מנובומינסק, שהוקמה בשנת תרנ"ו ולמדו בה קרוב למאתיים תלמידים. בשנת תרס"ב נתמנה למלאות את מקום אביו באדמו"רות בעיר נובומינסק. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לעיר וורשא, בה נשאר להתגורר עד סוף ימיו והקים בה את בית מדרשו. עמד בקשר הדוק עם האדמו"ר מגור בעל "אמרי אמת" וסייע בידו בהקמת תנועת "אגודת ישראל" ובמאבקיו נגד קריאת עתונות חילונית. הצטיין במידת אהבת ישראל, ומעולם לא נזף באיש. תפילותיו נערכו בהתלהבות רבה ובהשתפכות הנפש. גאון מופלג שנודע בכח התמדתו ובזכרונו הפנומנלי. בכל יום היה לומד בקביעות כ"א פרקי משניות (כשהוא מסיים מדי חודש את כל ששה סדרי משנה), לאחר מכן היה מקבל קהל רב שפנו אליו בבקשת ישועות, ברכות ועצות. לאחר קבלת הקהל היה הולך לישיבתו למסור שיעור בפני תלמידיו. הותיר אחריו כתבי יד רבים, רובם נאבדו בימי השואה, ורק מקצתם נדפסו בספרו "תפארת איש".
מצאצאיו נתפרסמו שושלות של אדמו"רים ורבנים, בהם נכדו הנודע האדמו"ר מנובומינסק רבי יעקב פרלוב שליט"א, נשיא מועצת גדולי התורה בארה"ב ומנהיגה של תנועת "אגודת ישראל" בארה"ב.
כרטיס בריסטול קטן. כ-7X10.5 ס"מ. כ-8 שורות בכתב-יד קדשו. מצב טוב מאד.

מכתב מאת הגאון האדמו"ר רבי חיים צבי טייטלבוים בעל "עצי חיים" אב"ד סיגעט. סיגט, [תרע"ב 1912].
נכתב אל רבי "מו"ה יצחק אהרן נ"י מו"מ לעדת כוללות בעה"ק ירושלים", בעניין ה"חלוקה" לנתמכי כולל סיגעט בירושלים, שבראשו עמד האדמו"ר בשנת תרע"ב. כתיבת יד סופר, עם שורה בכתב-ידו של האדמו"ר וחתימתו: "ידידו דוש"ת באהבה רבה, חיים צבי טייטלבוים".
הגאון הקדוש רבי חיים צבי טייטלבוים, בעל ה"עצי חיים" (תר"מ-תרפ"ו), בנו של האדמו"ר בעל "קדושת יו"ט" רבי חנניה יו"ט ליפא טייטלבוים, ומשנת תרס"ד ממלא מקומו כרב ואב"ד סיגט וכאדמו"ר לחסידי סיגט. חתן האדמו"ר רבי שלום אליעזר האלברשטאם מראצפרט בנו של ה"דברי חיים" מצאנז. נסע לצדיקי הדור, וביחוד לדודיו האדמו"רים רבי יחזקאל שרגא משינאווא ורבי ברוך מגורליץ, וכן להאדמו"ר רבי יהושע מבעלז. גדול בתורה ומופלג בקדושה וביראת שמים. אמרו עליו שמעולם לא שכח דבר מתלמודו וכן נודע בפקחותו הרבה. זמן קצר לאחר מינויו בגיל 24 [!] לרב העיר סיגט [בירת מחוז מרמרוש] ואדמו"ר לחסידי סיגט, תפס את מקומו כאחד ממנהיגי יהדות הונגריה, הקובעים את הדרך בהנהגה הארצית של הלשכה האורתודוכסית במדינה. השפעתו היתה רבה כמעט על כל הקהילות החרדיות בהונגריה, הן במגזר החסידי והן במגזר האשכנזי. לדעתו היה משקל רב-משמעות ומכריע בבחירת רבנים ומינוי דיינים ושוחטים בקהילות, וביחוד במקומות שישבו בהם חסידי סיגט [שהיתה החסידות הגדולה והמרכזית באזור מרמרוש]. אחיו הגדול ורבו המובהק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר.
מצורפת: קבלה מודפסת של "כולל סיגעט", בראשו עמד האדמו"ר בעל "עצי חיים", עם מילוי בכת"י על קבלת סך "כתר" אחד, בחודש תשרי תרע"ז. עם חתימה וחותמת (מעבר לדף) של רבי יונתן בנימין שאלאמאן דומ"צ מיטל אפשא.
מכתב (נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר): דף כפול, 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. סימני קיפול. מספר נקבים בחלק הריק של הדף. קבלה: 10 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קרעים ובלאי.

טיוטה של תשובה הלכתית על כשרות הציקוריה, בכתב-יד-קדשו (3 עמודים, כ-66 שורות) ובחתימתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. ארשיווא, [נכתבה כנראה בין השנים תרפ"ב-תרפ"ה 1922-1925].
לפנינו טיוטה של תשובה הלכתית ארוכה בכתב-יד קדשו ובחתימתו (המקוצרת) של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בתשובה דן האדמו"ר בעניין כשרות הציקוריה. הציקוריה שימשה באותם ימים כתחליף זול לקפה, והיא יוצרה מעולש טחון. בתהליך הייצור של הציקוריה היו בתי החרושת מערבים שני אחוזים של שומן חזיר. שאלת הכשרות של הציקוריה עוררה פולמוס גדול (על פולמוס הציקורייה, ראה במאמריו של הרב יחיאל גולדהבר, ישורון, כרכים יט-כ). האדמו"ר סוקר בתשובתו בקצרה את השתלשלות הפולמוס בעניין, את דעות המתירים ואת דעות האוסרים, מציין את החששות ומעלה הסתייגויות רבות לדעות הרבנים המתירים. בהמשך תשובתו כותב האדמו"ר: "ובאמת גם במקום שיש הכשר כראוי... מי יכניס ראשו להקל לעצמו במקום שהחמירו ואסרו בהחלט מרן הגה"ק [האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם] משינאווא זלה"ה ועוד כמה גאונים וגדולים, ומרובין המה המחמירין...". בסוף תשובתו מסיים האדמו"ר בברכה: "ואשרי הנזהר ממאכלות אסורות... ישמרהו ה' בכל דרכיו, ויזכה לרב ברכה מאלוקי המערכה".
התשובה נדפסה בספרו שו"ת "דברי יואל" (חלק א, יורה דעה, סימן נד), אך בטיוטה שלפנינו, נוספו כארבע שורות פולמוסיות בסיום התשובה, עליהן העביר האדמו"ר קו למחיקה. בשורות אלה מעביר האדמו"ר ביקורת על כמה מן המתירים: "ותמה אני על אשר נמצאים הרבה יראי ד' אשר היו רגילים להסתופף בצל הקודש מרן משינאווא זלה"ה, או בצל בניו ותלמידיו זלה"ה, וקבלו עליהם הוראותיו, האיך יתירו לעצמם מה שאסר הוא ז"ל בהחלט בצרוף כמה גדולים וקדושים". שינוי נוסף בין כתב-היד לבין הנדפס הוא מיקומן של שלש השורות האחרונות המופיעות לאחר החתימה. בתשובה הנדפסת הוכנסו השורות האחרונות אל תוך הקטע הראשון.
בטיוטה שלפנינו הכניס האדמו"ר תיקונים ומחיקות (שהוכנסו בנוסח הסופי שנדפס).
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב, וכיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[2] דף (3 עמודים כתובים). 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

מכתב (כ-22 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר משאץ רבי שלום מוסקוביץ. [לונדון, אב תרצ"ט].
נשלח אל הגאון רבי צבי הירש פרבר, מגדולי רבני לונדון. תוכן המכתב עוסק בכמה עניינים פרטיים וציבוריים. בתוך הדברים מספר האדמו"ר על פעילותו לפרסם את הדרך המותרת לגלח את הזקן במכונה חשמלית, מבלי לעבור על איסור גילוח בתער: "זה איזה שנים אשר ביקשתי להרבנים הג'[אונים] שליט"א שנעשה מה אודות גילוח הזקן ר"ל, שיש היום תקנה לתקן במספרים האלעקטרי [=מכונת גילוח חשמלית], והה"ג וויינבערג שליט"א אמר על זה יש חשש תער, ואמרתי כי יבררו אם באמת מספרים הוא, נפרסם בעתונים לעשות ולתקן הזקן בזה, להציל אלפי יהודים מלעבור על חמשה לאוין ר"ל, ולא היה אוזן קשבת לדברי..." [עפ"י ההלכה אסור לגלח זקן בתער, רק במספרים כעין תער. עם המצאת מכונות הגילוח החל נדון הלכתי האם דינם כמספריים המותרות, או כתער האסור. האדמו"ר משאץ רצה שהרבנים יפרסמו היתר על מכונות הגילוח, כדי שיהודי אנגליה לא יכשלו באיסור דאורייתא של גילוח הזקן בתער].
האדמו"ר הקדוש רבי שלום מושקוביץ משאץ (תרל"ח-תשי"ח), מגזע האדמו"רים הקדושים רבי מיכל מזלוטשוב ורבי מאיר מפרימישלן. מגדולי האדמו"רים בדור שעבר. בקי מופלא בכל חלקי התורה וגדול בהוראה. בצעירותו נסמך ע"י המהרש"ם מברזאן ואף ישב בביתו תשעה חודשים לשימושה של תורה. עובד השם במסירות נפש, קדוש ומקובל, נודע כפועל ישועות בתפילותיו הנוראות, כבן המתחנן אל אביו. תלמיד האדמו"ר משינווא ואדמו"רי בעלזא. כיהן ברבנות שאץ משנת תרס"ג והיה מורו ורבו של רבי מאיר שפירא מלובלין מחולל "הדף היומי". משנת תרפ"ז אדמו"ר בלונדון. חיבר ספרים רבים על הש"ס ועל התורה, בחסידות ועוד. גדולתו וקדושתו נודעו ברחבי תבל והיה נערץ ע"י גדולי האדמו"רים בדורותיו. שקדנותו היתה נדירה, היה עוסק בתורה שעות רבות והיה מפסיק רק לאכילה או לדבר מצוה. יחד עם זאת, ביתו בלונדון היה פתוח לרווחה, ואנשים מכל החוגים והשכבות באו להתברך מפיו לשאול בעצתו ולקבל את פסקיו. בצוואתו הבטיח שיעורר רחמים בשמים על כל מי שיעלה לציונו, ידליק שני נרות לעילוי נשמתו ויקבל על עצמו להתחזק במצווה או בלימוד תורה (על פי בקשתו נדפסה הבטחתו זו באוהל הציון בשלוש שפות: עברית, יידיש ואנגלית).
גלוית דואר רשמית של האדמו"ר (כתובה משני צדיה). 10X15 ס"מ. מצב טוב. כתמים בשולי הגלויה. חותמת דואר מהתאריך 14 באוגוסט 1939. הבול נתלש.