ספר ליקוטי-אמרים תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" - מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי, פגמים וסימני עש בדפים האחרונים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני עש קלים בתחתית השוליים הפנימיים בדפים הראשונים. חותמת בדף השער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.

מכתב (לא שלם) בכתב-ידה של הרבנית שטערנא שרה שניאורסון (ללא חתימתה), בקשה להתפלל במקומות הקדושים לרפואת בעלה האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. [נכתב אל הרב מרדכי דובער סלונים מחברון, בין השנים תרס"ג-תר"ע בקירוב]. עם מכתב בכתב-ידו של רבי שניאור זלמן סלונים. יפו, [בין השנים הנ"ל בקירוב].
לפנינו דף מתוך מכתב, כתוב מצדו האחד, מאת הרבנית שטערנא שרה שניאורסון. במכתב דורשת הרבנית בשלומו של דודה הזקן רבי מרדכי דובער סלונים מחברון (בנה של הרבנית מנוחה רחל) ובני משפחתו, ומבקשת שיתפללו במקומות הקדושים עבור רפואתו של בעלה האדמו"ר הרש"ב. במכתב היא מספרת שהוא נחלש מאד, ו"ד' ירחם עליו בזכות אבותינו הק' זי"ע" שיבריא במהרה, כיוון שבריאותו נוגעת להרבה יהודים. סופו של המכתב חסר.
בצדו השני של המכתב, נכתב מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של רבי שניאור זלמן סלונים, רבה של הקהילה החב"דית ביפו (בנו של מקבל המכתב רבי מרדכי דובער), מתאריך "יום ג' כ"ה מ"א [=מנחם אב], יפו".
הרבנית שטערנא שרה - הרבנית החמישית בשושלת חב"ד, אשתו של האדמו"ר הרש"ב, ואמו של האדמו"ר הריי"ץ. נולדה בשנת תרי"ט לאביה רבי יוסף יצחק מאוורוטש בן ה"צמח צדק" ולאמה בתו של רבי יעקב ישראל מטשרקס חתנו של האדמו"ר האמצעי. בשנת תרכ"ה נערכו אירוסיה להרש"ב, בבית הסבא הגדול בעל ה"צמח צדק" (החתן והכלה היו כבני חמש). נישואי הזוג נערכו לאחר כעשר שנים - בשנת תרל"ה. בשנת ת"ש נמלטה מוורשא הכבושה יחד עם בנה יחידה האדמו"ר הריי"צ לארה"ב, ובשנת תש"ב נפטרה. נודעה בצדקותה וחכמתה, על שמה הקים בנה הריי"צ רשת בתי ספר לבנות בשם "בית שרה".
[1] דף (2 עמודים כתובים). 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול, עם פגיעה בטקסט, מודבקים בנייר דבק שקוף.

מכתב ברכות לנחת ולנישואי הבת, בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש - הרבי מחב"ד. נשלח אל המשפיע רבי חיים שלום סגל מירושלים. ברוקלין, ניו יורק, תמוז תשי"ח [1958].
כתוב במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו. עם תוספת מילים ותיקונים בכתב-ידו של הרבי.
תחילת המכתב עוסקת בענייני חינוך, הרבי כותב אודות נער שנהג שלא כשורה, שהדבר לא ישפיע על עתידו, מאחר והוא עתיד להתבגר ו"רוב שנים יודיעו חכמה... ומזמן לזמן מתוספת חכמה על מה שהיתה לפני זה...", והרבי מברכו: "ויהי רצון אשר יגדל בחכמה... שתהי' חכמתו מתקיימת ע"י שיראתו קודמת, לרוב נחת הוריו...".
בהמשך המכתב מברך הרבי על "קישורי התנאים" של בתו של הרב סגל: "שיהיו בשעה טובה ומוצלחת ולבנין בית בישראל בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה". עוד מברך הרבי את הרב סגל, ש"מתוך הרחבת הדעת יגבירו חיילים... ולכל לראש בהעמדת תלמידים יראי השי"ת ולומדים תורתו תמימה (הנגלה והפנימית) ומקיימי מצות ה' בהידור".
רובו של המכתב נדפס לראשונה באגרות קודש, כרך יז, עמ' רלא-רלב, אך בהשמטת שם הנמען וכמה שורות בעניינים אישיים. נדפס בשנית, בהשמטת כמה מילים בתחילת המכתב, בקונטרס "ספר הצאצאים" - "תשורה" של משפחת סגל (בני-ברק תשס"ז, עמ' 71).
מקבל המכתב, המשפיע רבי חיים שלום סגל (תרע"ח-תשמ"ג), תלמיד חכם מופלג, מחשובי חסידי חב"ד בירושלים. היה מקושר בלב ונפש אל רבותיו האדמו"ר הריי"ץ והרבי מליובאוויטש. מחבר הספרים "תוספת רש"י", ב' חלקים. ייסד את בית הכנסת "בית יהודה" בשכונת "מזכרת משה" בירושלים, ושימש בו כמשפיע.
אגרת דואר אוויר. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים ונקבי תיוק, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול.

מכתב ברכות, לרגל "חג הגאולה" י"ב-י"ג תמוז, בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש. נשלח לרבי אבא לוין מכפר-חב"ד. ברוקלין, ניו יורק, תמוז תשי"ט [1959].
כתוב במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו. עם תוספת מילה בכתב-ידו של הרבי.
מכתב זה נקרא בשפה החב"דית "מכתב כללי-פרטי", דהיינו, מכתב שנשלח במקביל למספר אנשים, כאשר בכמה מהם הוסיף לעתים הרבי מספר מילים בכתב-ידו אל הנמען.
המכתב שלפנינו נכתב לרגל "חג הגאולה" - י"ב-י"ג תמוז, ימים בהם השתחרר חמיו של הרבי - האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש מהכלא הסובייטי. הרבי כותב שבכח מסירות הנפש של חמיו הוא מצפה לראות תוצאות "באותם השטחים עליהם מסר נפשו... עניני הפצת היהדות בכלל והפצת המעינות [=החסידות] ביחוד". בסוף המכתב מברך הרבי: "השי"ת רועה ישראל יאר פניו ויגאל אותו מכל ענינים המבלבלים, וימלא את כל הנ"ל מתוך הרחבה אמיתית, הן בגשמיות והן ברוחניות".
לאחר המילה "בברכה", הוסיף הרבי בכתב-ידו: "לבשו'[רות] ט'[ובות]".
בתחילת המכתב נוספו שורות מוקלדות במכונת כתיבה, בהן שם הנמען, וכן אישור על קבלת מכתבו.
המכתב נדפס בליקוטי שיחות, כרך כג, ובמקומות נוספים.
אגרת דואר אוויר. 30 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.