מגילת אסתר, כתב יד סופר (דיו) על גבי קלף, עם עיטורים ואיורים בפיתוחי-נחושת, צבועים ביד. אמשטרדם, 1720 בקירוב.
4 יריעות קלף, 16 עמודות, 26 שורות בעמודה. כתיבה אשכנזית מרובעת, באותיות נאות. ידית עץ נאה (חלקה העליון חסר).
מגילה זו, שנעשתה בעשורים הראשונים של המאה ה-18, שייכת לקבוצה של מגילות המעוטרות בפיתוחי-נחושת שנעשו באירופה במפנה המאות ה-17-18.
פיתוחי הנחושת (תחריטים) מציגים סצינות מפורטות מסיפורי מגילת אסתר המופיעים בחלקיהם התחתונים של העמודות, ואת דמויות המגילה, בתלבושות מהתקופה, המופיעות בחלקיהם העליונים. בין העמודות מפרידים עמודים מסוגננים, כל אחד בעיטור שונה, שבבסיסיהם (בתוך מסגרות מלבניות קטומות), מופיעים תיאורי נוף שונים: גנים, בתי עיר, ספינות מפרש, רוכב על סוס, ועוד, ובראשיהם פרחים, פירות, כוכבים, מלאכים, ועוד.
בשובל שלפני הטור הראשון נכתבו ברכות המגילה, ומסביבן ציורים בפיתוחי-נחושת: אסתר המלכה, חתונת אסתר ואחשוורוש (למעלה); בגתן ותרש, המן ובניו תלויים (במרכז); מרדכי יושב בשער העיר ואינו משתחווה להמן, המן מוביל את מרדכי על הסוס, אסתר ומרדכי כותבים את אגרת הפורים (למטה).
בשובל שאחרי הטור האחרון נכתבו ברכות "הרב את ריבנו" והפיוט "אשר הניא" ("שושנת יעקב"), בתחתית ניצבות חמש דמויות מגיבורי המגילה, בידי כל אחת מגינית ובה כתובת: "ארור המן אשר בקש לאבדי", "ברוך מרדכי היהודי", "ארורה זרש אשת מפחידי", "ברוכה אסתר בעדי" ו"וגם חרבונה זכור לטוב".
גובה הקלף: 21 ס"מ. אורך המגילה: 182 ס"מ. מצב כללי טוב. קרעים קלים בתחילת היריעה הראשונה. מעט קרעים. כתמים. קצה ידית העץ חסר.
למידע נוסף, ראה: "אוסף שטיגליץ, יצירות מופת באמנות יהודית", חיה בנז'מין (הוצאת מוזיאון ישראל, 1987), עמ' 188.
תערוכה: New York, Hebrew Union College, Jewish Institute of Religion, the Collector's Room: Selections from the Michael and Judy Steinhardt Collection, 1993, no. 64, p. 25.

כתובה לנישואי החתן אברהם בן יוסף קולון עם הכלה נחמה בת משה פואה. פוסאנו (Fossano), איטליה, טבת תע"א [1710].
בשולי הכתובה, בצד ימין, חתימות העדים: "יונה בכ"מ גבריאל ז"ל...", "אברהם.. נתן לבית ברוך ז"ל". בצד שמאל, חתימת החתן.
נוסח הכתובה נכתב בתוך מסגרת מעוטרת באיורים צבעוניים: בראשה, בתוך קרטוש הנתמך בידי שלושה מלאכים, צויר סמל משפחה – פיל הנושא על גבו מגדל [סמל זה מופיע בדגל המדפיס זורזו די קבאלי, שהדפיס ספרים עבריים בונציה בשנים 1565-1568]. בשוליים הימניים והשמאליים צוירו עלים בהם משולבים לבבות מכונפים שנעוצים בהם חצים; כתרים ועציצים עם עלים ופירות, שבבסיסיהם מלאכים עם כנפיים. בחלקה התחתון קרטוש (ריק) הנתמך בידי זוג מלאכים, ופרח גדול, הפונה כלפי מטה.
קהילת פוסאנו היא אחת משלוש קהילות אפ"ם - אסטי, פוסאנו ומונקלבו (Asti, Fossano, Moncalvo), אותן ייסדו הגולים שהתיישבו במחוז פיימונטה (Piemonte) שבאיטליה, לאחר הגירוש מצרפת במאה ה-14. קהילות אלו שמרו על הנוסח התפילה העתיק של מנהג צרפת, שהתבטל עם גירוש היהודים. נוסח זה, שכונה "מנהג אפ"ם", לא נדפס מעולם כסדור תפילה ונותר רק בכתבי יד עתיקים.
47.5X36.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קמטים וסימני קיפול. קרעים חסרים (כסנטימטר בשוליים הימניים וכ-3.5 ס"מ בשוליים השמאליים). קרעים מחוזקים בנייר דבק.
בקטלוג ובאתר הכתוּבות של הספריה הלאומית לא נרשמו כתובות מפוסאנו.

כתובה על קלף, לנישואי החתן אהרן בן דינר אוחנא עם הכלה רחל בת יעקב אפרייאט. אצוירא (מוגאדור), מרוקו, חודש "סיון המוכתר בכתר תורה" תרפ"א [1921].
מאוירת ומקושטת בידי האמן, המשורר והפייטן רבי דוד (נסים) אלקיים. חתום בפינה השמאלית התחתונה "David Elkaïm Mogador".
נוסח הכתובה נכתב בתוך מסגרת מפוארת בדגם ארכיטקטוני, עם שני עמודים מאסיביים ועיטורים בצבעי זהב וכסף. מסביב צוירו מוטות עץ עליהם מלופפים עלים ירוקים וסרטי בד, עם פסוקים שונים.
בראש הכתובה מופיע כתר מוזהב ותחתיו זוג ידיים לוחצות – של החתן והכלה (הכלה עונדת על אצבעה את טבעת הנישואין). במרכזי העמודים מופיע מדליון בו צויר דגל עם פסים כחולים ובצדו מגן-דוד. בתחתית המסגרת מופיעה מונוגרמה בה משתלבות האותיות A ו-R – ראשי תיבות שמותיהם של החתן (אהרן) והכלה (רחל).
בגוף הכתובה מתחייב החתן "שלא ישא אשה אחרת עליה כ"א [כי אם] ע"פ [על פי] התקנה החדשה ולא יוציאנה ממדי"ז [ממדינה זו] למ"א [למדינה אחרת] כ"א [כי אם] עפו"ר [על פיה ורצונה]...".
נוסח הכתובה בכתיבה מרובעת, ואחריו פרטי הנדוניה בכתיבה בינונית. חתימת החתן, וחתימות העדים: "ע"ה יאודה ן' עבו ס"ט", "ע"ה מרדכי אוחיון ס"ט". עם אישור הכתובה בחתימות רבני בית הדין במוגאדור: "הצעיר מסעוד כנאפו ס"ט", "דוד כנאפו ס"ט ן' ה"ה כמוהר"ר יכי"ן [רבי יוסף כנאפו] זללה"ה", "הצעיר משה ן' סמחון הי"ו".
רבי דוד אלקיים (1851-1941) – חכם, משורר ופייטן, פסל, צייר, עיתונאי ומלומד יהודי, היה אחד משלושת מחבריה של האנתולוגיה "שיר ידידות" שמהווה את הבסיס לשירת הבקשות של יהדות מרוקו [למידע נוסף אודותיו, ראה: יוסף שטרית, "ר' דוד אלקאים, משורר עברי במרוקו", אפריון 1 (אביב תשמ"ג), עמ' 96-102; שלום צבר, כתובה מהודרת מקהילת אצווירא, מרוקו, 1898, מעשה ידי האמן ר' דוד אלקיים, גדול אמני הכתובה באצווירא (מוגאדור), ברית 25 (תשס"ו), עמ' 18-21]. ראה גם פריט הבא.
מצורף מאמר אודות הכתובה שלפנינו, מאת פרופ' שלום צבר.
50X61 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. קמטים. קרעים, בעיקר בשוליים. מספר נקבים.

כתובה לנישואי החתן אליה מאיר בן משה יוסף בחר עם הכלה לולו בת משה אברהם חכם עובדיה הלוי. כלכותה (קולקטה), הודו, י"ז אלול תרפ"א [1921].
נייר עבה, צבעי גואש, דיו.
כתובה של עדת הבגדאדים בכלכותה. במסגרות ציורי עלים ופרחים (פרח הלוטוס), טווסים ותוכיים, בצבעים עזים. בראשה ניצבים שני טיגריסים, עם זנב מונף כלפי מעלה, אוחזים במדליון, בתוכו צירוף אותיות - בהנו"א [בשם ה' נעשה ונצליח]. הכתובה מחולקת לשניים – בחלקה העליון שתי מסגרות ארכיטקטוניות, ובתוכן הפתיחה: "בשם רחמן יתברך שמו...". ברצועה המפרידה בין הברכות לטקסט הכתובה מצוירים שני דגים מוכספים שוחים זה לקראת זה. הדגים, כפי הנראה, מסמלים פריון והגנה מפני עין הרע.
טקסט הכתובה רשום בטור נפרד במרכז החלק התחתון, עם חתימות העדים.
55X38 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קרע בחלקה העליון. קרע משוקם בחלקה התחתון.
על כתובות עדת הבגדאדים בהודו ראה: שלום צבר, "הכתובה המצוירת"; בתוך "יהודי הודו", מוזיאון ישראל, תשנ"ה.

"דרום". לוח מצויר על גבי זכוכית, להורות את כיוון התפילה. צפת, תרמ"ב [1882].
במרכז הלוח עיגול מקושט ומעוטר בכתר, עם המילה "דרום" (המורה את כיוון התפילה כלפי ירושלים) כתובה על רקע כחול בהיר. משני צדדיו מופיעים זוג אריות והכיתוב "וגבור כארי" (אבות ה). תחת הכיתוב "דרום" מופיע ציור של הר הזיתים בו מתוארים מבני הקבורה שבנחל קדרון (קבר זכריה, יד אבשלום ומערת הנביאים) ותחתיו ציור הכותל המערבי (עם כיתוב "כותל מערבי") כשמעליו שורת עצי ברוש ושיח, מימינו "מדרש שלמה" ומשמאלו כפת הסלע [על-פי יהוסף שווארץ]. תחת הציור נכתב הפסוק "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך" (מלכים א, ח, מח). בתחתית, בתוך מסגרת מעוטרת, חתם האמן את שמו: "נעשה ע"י אומן ישכר דוב הלוי בעיה"ק צפת"ו בשנת תרמ"ב לפק". הצדדים מקושטים בעיטורים סימטריים – ענפים בגוון נחושתי, צמד עציצים עם פרחים וצמד ציפורים.
ידועים מספר ציורים שצוירו ביד על גבי זכוכית, שנעשו בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. רובם נעשו בידי משה בן יצחק מזרחי (שאה), או שיוחסו לו ברבות השנים (למשל: ציור עקידת יצחק על גבי זכוכית, אוסף יצחק אינהורן), ואחד אף יוחס לאמן הצפתי יוסף גייגר (קטעים מסיפורי מגילת אסתר מצוירים על גבי זכוכית, אוסף פויכטוונגר, מס' 438; אוסף מוזיאון ישראל).
כעת, משנמצאת לפנינו עבודה ייחודית זו, שחתום עליה שם יוצרהּ, ישכר דב הלוי, ניתן לבחון מחדש את ייחוס העבודות האנונימיות למזרחי ולגייגר. באשר לזהות האמן שצייר את עקדת יצחק על גבי זכוכית ("עקדת יצחק היום ברחמים תזכור"), הרי שקיים דמיון רב בינהּ ובין ה"דרום" שלפנינו: הן בצבעי הכחול והירוק, הן במוטיבים הצמחיים המצוירים במסגרת, הן בתיאורי הכותל המערבי והר הזיתים, ובמיוחד בצורות הציפורים והפרחים. אף הטיפוגרפיה המופיעה בעבודה זו, מזכירה מאד את הטיפוגרפיה המופיעה ב"דרום". מכל הבחינות, נראה כי ציור עקדת יצחק נעשה בידי ישכר דב הלוי ולא בידי משה מזרחי.
שושנה הלוי ואריה מורגנשטרן מזכירים חסיד חב"ד צפתי בשם ר' שמעיה ב"ר יששכר בער הלוי, ואפשר כי ישכר דב הלוי החתום על העבודה שלפנינו הוא בנו של רבי שמעיה, שקרא לבנו על-שם אביו. כמו כן, חתימתו של ישכר דב הלוי (כעד) מופיעה על הסכם לרכישת בית-דפוס בצפת משנת תרל"ו בקירוב.
לוח הזכוכית – 40X40 ס"מ בקירוב. גב עשוי לוחות עץ – 44X44 ס"מ בקירוב. נתון במסגרת 50.5X51.5 ס"מ. לא נבדק מחוץ למסגרת. מצב בינוני. שבר בלוח הזכוכית בפינה השמאלית העליונה. פגעי רטיבות ישנים. ביקועים וקילופים חסרים בצבע. מצורפת חוות-דעת מקצועית בנוגע למצבו של הפריט.
ספרות:
1. אמנות ואומנות בארץ-ישראל במאה הי"ט (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979), עמ' 118-140, תמונות מס' 72, 96, 105, 115.
2. אוסף פויכטונגר, מסורת ואמנות יהודית, ד"ר ישעיהו שחר (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1971), פריט 438.
3. ציון וירושלים ברוח ובחומר, ניצה בהרוזי (מוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב, 1993), עמ' 74.
4. עקדת יצחק בעבודותיו של משה שאה מזרחי, מחלוצי האמנות העממית בארץ ישראל, מאת שלום צבר. בתוך: "מנחה למנחם, קובץ מאמרים לכבוד הרב מנחם הכהן" (הקיבוץ המאוחד, 2007), עמ' 465-487.