מכירה פומבית 99 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
5.11.24
- (-) Remove מכתבים filter מכתבים
- letter (6) Apply letter filter
- אוטוגרפים, (4) Apply אוטוגרפים, filter
- ספרותיים (4) Apply ספרותיים filter
- יד (4) Apply יד filter
- וכתבייד (4) Apply וכתבייד filter
- וכתבי-יד, (4) Apply וכתבי-יד, filter
- וכתבי (4) Apply וכתבי filter
- ארכיונים (4) Apply ארכיונים filter
- אוטוגרפים (4) Apply אוטוגרפים filter
- and (4) Apply and filter
- archiv (4) Apply archiv filter
- autograph (4) Apply autograph filter
- autographs, (4) Apply autographs, filter
- literari (4) Apply literari filter
- manuscript (4) Apply manuscript filter
- manuscripts, (4) Apply manuscripts, filter
- חב (2) Apply חב filter
- חבד (2) Apply חבד filter
- חסידות (2) Apply חסידות filter
- חב"ד (2) Apply חב"ד filter
- chabad (2) Apply chabad filter
מציג 1 - 6 of 6
מכירה פומבית 99 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
5.11.24
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (2 דפים) מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. ריגא, כ"ג אדר ב' תרצ"ב [1932].
מודפס במכונת כתיבה על ניירות מכתבים רשמיים של אדמו"ר הריי"ץ, וחתום בחתימת יד קדשו –
"יוסף יצחק"; עם הוספת מילים ותיקונים בכתב-ידו.
נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, שיצא חודשים ספורים קודם לכן מרוסיה הסובייטית והתיישב בלונדון [אשתו ושני בניו הקטנים קיבלו היתר יציאה מספר חודשים לאחר מכן, בסמוך לזמן קבלת המכתב שלפנינו; שני בניו הגדולים הצליחו לצאת רק כעבור חמש שנים נוספות]. בראש המכתב מברכו הריי"ץ: "...שמחתי מאד לשמע מבריאותו הט'[ובה], ואשר ת"ל [תודה לקל] ב"ב [בני ביתו] שי' השיגו רשיון לצאת מן הארץ [=רוסיה], השי"ת יצליח דרכם שיהי' הכל כשורה, וישמור השי"ת את בניו הנכבדים שי' מר משה ומר יעקב דוד שי' הנשארים לפי שעה במקומם, יעזר להם השי"ת להשיג בקרוב רשיון לבוא אליו צלחה".
המשכו ועיקרו של המכתב עוסק בדבר ההשתדלויות והמאמצים הרבים לשליחת חבילות של קמח ומצות לפסח אל יהודי ברית המועצות שנותרו מאחורי מסך הברזל הסובייטי [בשנים שלאחר צאתו מרוסיה, יזם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש מבצע בינלאומי מסועף לגיוס אמצעים כספיים והשגת היתרים ורישיונות לשליחת חבילות של קמח שמורה ומצות ליהודי רוסיה הסובייטית. לצדו פעלו כמה מגדולי הדור, בהם ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודזנסקי בפולין, רבי מאיר הילסדהיימר בברלין, הרב קוק והרב זוננפלד בארץ ישראל, רבי יחזקאל אברמסקי באנגליה, ואחרים. אגרות ומכתבים שוגרו לרבנים בכל אתר ואתר, פורסמו קולות קורא ונערכו מגביות כספים שונות. המאמצים רוכזו בריגה הלטבית, מקום מושבו של אדמו"ר הריי"ץ, שבה היו תנאים נוחים יותר להשגת היתרים מהשלטונות הרוסיים ודרך בטוחה יותר למשלוח החבילות. בין הדרכים למשלוח החבילות לרוסיה היתה הקריאה לאנשים פרטיים ברחבי תבל לשלוח חבילות קמח ומצה לכתובות קרוביהם ולכתובות פרטיות שיימסרו להם ע"י הוועד בריגא].
במכתבו שלפנינו האדמו"ר הריי"ץ מדריך את הרב אברמסקי בענין השגת קמח שמורה למצות, מילוי הטפסים של כתובות המגורים ברוסיה, ודרכי השילוח וגיוס הכספים: "בדבר החבילות, הנה אחר כל ההיתרים קשה לי מאד הענין של קמח מן השוק [שאינו קמח שמורה], ות"ל אשר עלה בידי לשלוח איזה מאות חבילות קמח של פסח, ובזה הנני שולח לכבודו שי' 270 אדרעסים [כתובות מגורים], ובקשתי מאד מכבודו שי' להכניס עצמו בזה אשר ימלאו א[ו]תם לשלוח להם החבילות... אופני השלוח היותר טובים הם דרך לטביא, כפי שראיתי אשר ידידנו הרה"ג הרח"ע [רבי חיים עוזר] שליט"א שלח הרבה חבילות דרך לטביא, וגם מעוד מקומות מפולין נתקבלו לשלוח חבילות דרך לטביא.... אם יוכל לפעול אצל הרעליעף [ועדת הסיוע] אשר ישלחו קמחא דפסחא, הנה בכדי למהר הדבר אבקשו להואיל להודיעני בתלגרמה אשר מקבל הסכום שיעלה על חשבונו...". בסוף המכתב הוסיף אדמו"ר הריי"ץ בכתב יד קדשו את המילים: "מכבדו ומברכו".
טיוטה חלקית של המכתב נדפסה באגרות הקודש של האדמו"ר הריי"ץ (כרך יא, אגרת ד'רטו); לפנינו המכתב המקורי בשלמותו, עם הוספות ושינויים רבים מן הנוסח הנדפס.
המקבל,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בעל "חזון יחזקאל" (תרמ"ו-תשל"ו), גאב"ד לונדון וממנהיגי היהדות התורנית בארץ ישראל, נשיא ועד הישיבות ומראשי החינוך העצמאי, חבר "מועצת גדולי התורה" ומראשי ישיבת סלבודקה בבני ברק. בשנת תרע"א כיהן במשך תקופה קצרה כראש ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, ובהמשך מונה בסיוע האדמו"ר הרש"ב לאב"ד סמאליאן. לאחר המהפכה הקומוניסטית כיהן ברבנות העיר סלוצק (משנת תרפ"ג), עסק יחד עם האדמו"ר הריי"ץ בענייני הכלל, והיה חבר ועדת הרבנים להחזקת תלמודי תורה, מקוואות ורבנים ברוסיה. בתקופה זו כונה בשמות המחתרתיים "ימין ה' רוממה" [תחילת הפסוק הנאמר בסוף תפילת שמונה עשרה לשם יחזקאל], ו"תוספתא" על שם ספרו "חזון יחזקאל" על "התוספתא". בשלהי שנת תר"צ נכלא בבית-הסוהר הסובייטי על פעילותו במסירות נפש להחזקת היהדות, שם אף פגש את ר' רפאל כהן. לאחר צאתו מרוסיה, הגיע לאנגליה בשנת תרצ"ב ומשנת תרצ"ה התמנה לראש אבות בתי הדין בלונדון (עד פרישתו לגמלאות בשנת תשי"א ועלייתו לארץ ישראל). באותה תקופה המשיך לעמוד בקשרים הדוקים עם האדמו"ר הריי"ץ (ופעל יחד עם הריי"צ ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי מווילנא, במפעל העולמי של משלוחי חבילות מזון לחגים, ליהודים ברוסיה הסובייטית). בהמשך עמד בקשר גם עם חתנו הרבי מליובאוויטש בענייני הכלל. לאחר עלייתו לארץ ישראל הגיע יחד עם רעו הגרש"י זווין למסור שיעור בישיבת חב"ד "תומכי תמימים" בעיר לוד (ראו: מלך ביפיו, ירושלים תשס"ד, עמ' 670; עפ"י עתון המודיע, ירושלים, ט"ז אלול תשי"א).
[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 29.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי קל. קרעים קטנים בשוליים.
קטגוריה
מכתבים – חסידות חב"ד
קָטָלוֹג
מכירה פומבית 99 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
5.11.24
פתיחה: $2,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $5,500
כולל עמלת קונה
שני מכתבים (על גבי דף אחד) מאת רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, חתומים בחתימות יד קודשו.
מכתב שלם (10 שורות) בגוף כתב-יד קדשו ובחתימתו של הרבי, כתוב בשוליו העליונים של מכתב כללי-פרטי לרגל חג השבועות. ברוקלין, ניו יורק, ערב ראש חודש סיון תשי"א [1951].
נכתב ונדפס על גבי נייר מכתבים רשמי של הרבי, עם שתי חתימות-יד קדשו:
"מ. שניאורסאהן", ונשלח כשלושה חודשים לאחר עלותו של הרבי על כס נשיאות חב"ד (יו"ד שבט תשי"א), אל השו"ב הרה"ח רבי אברהם סנדר נמצוב.
המכתב העליון כתוב כולו בכתב-יד-קדשו של הרבי, ועוסק בביאור עמוק על פי חסידות וקבלה של דברי ההגדה-של-פסח על "לבן הארמי". הרבי מציין לספרי מדרש וקבלה שונים, וכן לדרוש חסידות של אדמו"ר המהר"ש משנת תרל"ח. הרבי מסיים:
"...בברכת חג שמח ממחרת השבת כמשמעו וגם כפשוטו השתא [=בשנת תשי"א בו חל חג השבועות ביום ראשון],
מ.שניאורסאהן".
במכתב כללי-פרטי המודפס בהמשך הדף, הרבי מסביר את ענינו של חג השבועות, ומוסיף בברכה והדרכה:
"...ידוע אשר בימי המועדים ורגלים שבכל שנה ושנה מתעוררים הענינים השייכים אליהם... וימים אלו דזמן מתן תורתנו – ימי סגולה הם לעם סגולה לקבלת הסגולה היא התורה בשמחה ובפנימיות... על כאו"א [כל אחד ואחד]
מאתנו, לעשות עתה ככל יכלתו בחנוך הבנים והבנות בדרך התורה... וכל ישראל ערבים זה בזה... להשפיע... על החינוך של בני ובנות ישראל בסביבתו... להתקומם בכל עוז ולהלחם נגד כל פעולה וענין שעלול הוא לנתק... מחינוכם זה, שעלול להרחיקם מתורת אלקים חיים... בברכת קבלת התורה בשמחה ובפנימיות".
בשולי הדף, הפניות ומראי מקומות לרעיונות ולנושאים המובאים במכתב.
המכתב כללי-פרטי נדפס ב"אגרות קודש" של הרבי (חלק ד, אגרת א'כט); המכתב הנוסף בכתב-יד-קדשו של הרבי לא נדפס ב"אגרות קודש", אבל הובא לדפוס, ע"י בספר "עולם חסד יבנה", מאת רי"ד רוזנברג (חלק י, נתניה תשע"ח, עמ' ר).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתם חלודה בשוליים.
קטגוריה
מכתבים – חסידות חב"ד
קָטָלוֹג
מכירה פומבית 99 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
5.11.24
פתיחה: $13,000
הערכה: $15,000 - $20,000
נמכר ב: $27,500
כולל עמלת קונה
מכתב בן ארבעה עמודים, חתום בחתימת-ידו של היינריך היינה, אל הסופר והמשורר יוסף להמן. פריז, 5 באוקטובר 1854. גרמנית.
מכתב ארוך שהכתיב היינריך היינה למזכירו ממיטת חוליו, כשנתיים לפני פטירתו; בשולי העמוד האחרון מופיעה חתימה בכתב-יד נוקשה – חתימת-ידו של היינה בתקופת מחלתו.
במכתב התייחסות ארוכה, מהאחרונות שהעלה היינה על הכתב, ליהדותו ולעם היהודי – אשר נוסחה בשעה שהתלבט אם לפרסם את כתביו בידי מו"ל יהודי או נוצרי:
"אני מפרסם את עבודתי בשפה הצרפתית אצל 'האחים מישל לוי' [Michel Lévy Frères
], שעליהם קבלתי המלצות בתור מוציאים לאור. היתה לי הבחירה בינם ובין מו"ל נוסף, לפנים 'Bonnetier' - יצרן מצנפות לילה מכותנה; העדפתי לבחור בהם, אולי דווקא משום שהנם בני שבט 'לוי'.
"אני מאמין שהאדון לוי הנו אדם ישר לא פחות, שהוא ראוי לאמוני ושאני, גם תוך לקיחת סיכון, מוכרח להתעלם מן הדעות הקדומות אודות היהודים. אני מאמין שכאשר ניתנת להם הזדמנות להרוויח כסף הם מוקירים על כך תודה, והם נצלניים פחות מעמיתיהם הנוצרים. דעותיהם של היהודים משובשות, אולם לא מצפונם.
ציביליזציה מפוארת זו של הלב נשמרה מכוח מסורת לא-נשברת בת אלפיים שנים. אני מאמין שנחלו את תרבות אירופה בזריזות כזו, משום שלא היה להם דבר ללמוד ממנה בתחום הרגש... אבל אתה יודע כל זאת טוב ממני, ולכל היותר יוכלו דברי להציע רמז להבין את כוונתי ב'ווידויים' שלי [יצירתו האוטוביוגרפית של היינה, שראתה אור אותה השנה וכללה מספר התייחסויות ליהדותו
]".
כמו כן, מספר היינה במכתב על געגועיו לגרמניה והבידוד בו הוא שרוי ("למעט שני המזכירים שלי -שהנם הגונים מכדי להטריח את עצמם ברכילות גרמנית- אין אני רואה גם גרמני אחד... אשתי השליכה את כל הגרמנים מביתי, חלקם - במובנה הפשוט של מילה זו"), מתלוצץ על חשבון המו"ל של ספריו בגרמניה יוליוס קמפה ("אם אתן לקמפה את ההוראה לשלוח [את הספר] אליך, כנראה תקבלו בד-בבד עם בוא המשיח, שעושה את דרכו – על פי המסורת הקדומה – על חמור ולא ברכבת"), ואף מתייחס לאדם המחבל בעסקיו, ומייחל, כמדומה, לפטירתו ("אדון פרידלנד... באמת הצליח להניא את גוסטאב אחי מלשקוד על ענייני באמצעות השקרים הערמומיים ביותר; הוא משער השערות שונות לגבי מחלתי, שביום מן הימים וודאי תשים קץ לספקותיו. אבל הוא טועה").
סופו של המכתב נוסח, כנראה, תחת השפעת סם האופיום, כאשר היה היינה שרוי באי-בהירות כלשהי:
"אני מבין רק בקושי מה אני מכתיב כעת, כל כך רדום עושה אותי האופיום, ואני חותם בתודה נוספת על טוב ליבך, ובאיחולים הלבביים ביותר, היינריך היינה".
נמענו של המכתב,
המשורר והעיתונאי יוסף להמן (Joseph Lehmann; 1801-1873), היה חברו הקרוב של היינה מימיו בברלין, וחברו הוותיק ביותר בסוף ימיו. כעורך ומגיה, היה להמן מעורב בפרסום יצירותיו המוקדמות של היינה, והיה הראשון שחיבר הערות שוליים לשיריו. היינה הקדיש לו אחדות מיצירותיו.
בית ההוצאה "האחים מישל לוי" (Michel Lévy frères) נוסד בפריז בשנת 1836 בידי היהודי מישל לוי (1821-1875), שהיה אז בן 14 בלבד. במחצית השנייה של המאה ה-19 נעשה לאחד מחשובי המוציאים לאור בצרפת, והיה אחראי על הדפסת יצירותיהם של גדולי הסופרים הצרפתים של התקופה: אלכסנדר דיומא, אונורה דה בלזאק, ויקטור הוגו, גוסטב פלובר ואחרים. מהדורה צרפתית של כל-כתבי היינריך היינה ראתה אור בבית ההוצאה בשנים 1855-1885, בתריסר כרכים (תחת השם: Oeuvres complètes de Henri Heine).
[4] עמ' (גליון מקופל לשניים). מצב טוב. סימני קיפול. כתמים וקמטים קלים. מספר נקבים קטנים וקרעים בשוליים, משוקמים. חריכת דיו קטנה בדף השני.
שאלת חזרתו של היינה ליהדות בסוף ימיו
בשמונה השנים האחרונות לחייו חלה הסופר והמשורר היינריך היינה במחלה חשוכת-מרפא, שגרמה לו לשיתוק חלקי וריתקה אותו למיטתו. עוויתות וכאבי ראש עזים תקפו אותו וראייתו נפגעה קשות. המגבלות הפיזיות ניתקו אותו מחיי-חברה והגבילו את יכולת הדיבור והכתיבה שלו. את משכבו בשנים אלו כינה בשם "קבר המזרן" ואת מצבו: "מוות ללא זכויות היתר של המתים". חרף מחלתו הקשה, נותר מוחו צלול להפליא וכושר יצירתו לא דעך. על ערש דווי הוא המשיך לעבוד ולפרסם כמה מיצירותיו החשובות ביותר. בתקופה זו הסתמך כמעט לחלוטין על אשתו ועל מזכירו והכתיב להם את שיריו ומכתביו ממיטת חוליו.
לאורך חייו היה יחסו של היינה אל היהדות מורכב ורווי סתירות: הוא נולד כיהודי והתחנך בצעירותו בבית ספר יהודי-דתי, בגיל 27 המיר את דתו לנצרות מטעמי נוחות וביטחון כלכלי וחברתי, וראה במעשה "כרטיס כניסה לתרבות האירופית". עם זאת, מעולם לא התכחש למוצאו וברבות מיצירותיו באה לידי ביטוי גישתו רבת-הפנים והמורכבת כלפי היהדות וגורלם הטראגי של היהודים, אשר הזדהות ואירוניה משמשות בה בערבוביה.
ימיו האחרונים עמדו בסימן של התקרבות לדת, ובצוואתו משנת 1851 אף הצהיר על אמונה באל אישי. בפני אחד מידידיו התבטא: "מעולם לא התכחשתי ליהדותי, שאליה לא שבתי, מהטעם הפשוט שמעולם לא עזבתיה". יחס זה ניכר גם ביצירותיו המאוחרות, המתמודדות עם שאלות של זהות, דת, חופש וסובלנות. בכתביו האחרונים, ובמיוחד בחיבורו "וידויים" (Geständnisse) – הופיעו מספר התבטאויות ורמיזות שמצביעות, לכאורה, על התקרבות מחודשת ליהדותו. שאלת אמונתו של היינה בשעת פטירתו נתונה במחלוקת פרשנית עד ימינו.
קטגוריה
אוטוגרפים, מכתבים וכתבי-יד, ארכיונים ספרותיים
קָטָלוֹג
מכירה פומבית 99 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
5.11.24
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
אוסף מגוון הכולל מכתבים, כתבי-יד של יצירות ספרותיות ותצלום דיוקן חתום, מאת הסופר היהודי-גרמני יעקב וסרמן; נשלחו אל סוכנו הספרותי בארצות הברית, נתן אאוסאיבל (Ausübel). אוסטריה (ומקומות נוספים?), שנות ה-20-30. גרמנית.
באוסף:
1.
"מעיל צהוב" (Gelbmäntelchen) – תסריט מאת יעקב וסרמן, מודפס במכונת כתיבה עם הערות בכתב-ידו; סיפור על מלאך הנשלח ארצה לגעת בנפשו של "האדם האדיש ביותר" (התסריט מבוסס על סיפורו הקצר של וסרמן Jost, שנדפס בקובץ Der Wendekreis [ברלין, 1920]). למיטב ידיעתנו, יצירה זו מעולם לא הוסרטה.
[1], 18, [2] דף. 34 ס"מ.
2.
"היהודי כבן-המזרח" (Der Jude als Orientale) – מאמר מאת יעקב וסרמן, מודפס במכונת כתיבה, המבוסס על מכתב למרטין בובר; במאמר עוסק וסרמן בשאלת הגדרת היהדות, ומתאר את יהדות המזרח כחלופה פוזיטיבית ונאחזת בשורשיה ליהדות אירופה (המאמר ראה אור בכתב העת הספרותי "Daimon" [וינה 1918], לצד מאמרים וקטעי שירה ופרוזה מאת מקס ברוד, ארנסט וייס, פרנץ ורפל, ואחרים).
5 עמ'. 27.5 עמ'.
3.
פרגמנטים מתוך יצירה ספרותית מאת וסרמן, בכתב-ידו (הרומן Christian Wahnschaffe?); שלושה עשר עמודים בכתב-ידו הקטן והנאה של וסרמן, עם תיקונים ומחיקות, שמונה מהם כתובים בכתב "קורנט" גרמני (kurrent), וחמישה בכתב גרמני רגיל (אותיות לטיניות). ייתכן שהפרגמנטים לקוחים מתוך כתב-היד לרומן Christian Wahnschaffe (1919), הנזכר באחד ממכתביו של וסרמן לסוכנו בארה"ב (הרומן ראה אור באנגלית בשם The World's Illusion).
[13] דף (ממוספרים 156-160, 330, ו-339-341; מספור משובש). 21-25 ס"מ בקירוב.
4-22.
תשעה עשר מכתבים מאת וסרמן, חתומים בחתימת-ידו, הממוענים אל סוכנו הספרותי בארה"ב נתן אאוסאיבל (Nathan Ausübel). כמה מהם כתובים בכתב-ידו, לעיתים על גבי ניירות מכתבים רשמיים. בין הנושאים הנידונים במכתבים: ייפוי הכוח שהעניק וסרמן לאאוסאיבל לפרסום כתביו בארצות הברית (10 ביולי, 1924); פרסומם של הרומנים Das Gänsemännchen, Die Masken Erwin Reiners ו-Christian Wahnschaffe , אצל המו"ל Harcourt Brace ותסריט שעתיד להישלח אל אאוסאיבל (ככל הנראה טיוטת התסריט המצויה באוסף שלפנינו, 28 באוגוסט, 1924); פטירת ידידו של וסרמן, המלחין Ferruccio Busoni (28 באוגוסט 1924); הודעה על שליחת עלי ההגהה של הרומן Faber oder die verlorenen Jahr, בצירוף העתק מכתב שנשלח למו"ל Harcourt Brace, ואזכור של ידידו של וסרמן, הסופר הגרמני-יהודי Ludwig Lewisohn (8 בספטמבר, 1924); עדכון על כך שווסרמן קיבל פנייה מטעם אולפני Fox Film בנוגע להפקת סרט על בסיס נובלה פרי עטו, ומשא ומתן עם מו"ל אנגלי על פרסום הרומן Die Juden von Zirndorf (18 בספטמבר, 1924); אזכור של תומס מאן ושל הסופר ורנר הגמן (17 בדצמבר 1931); ועוד.
מספר עמודים משתנה, 12-29 ס"מ בקירוב. לכמה מהמכתבים מצורפת המעטפה המקורית בה נשלחו.
23.
תצלום דיוקן של יעקב וסרמן, מוקדש בחתימת-ידו, לנתן אאוסאיבל (ההקדשה מתוארכת ליום 9 ביולי 1924, אלטאוסזה).
15X11 ס"מ בקירוב. מוצמד ללוח קרטון.
יעקב וסרמן (Jakob Wassermann, 1873-1934) מחושבי הסופרים היהודים-גרמנים במאה ה-20, ומהמצליחים שבהם. נולד בפירט (בוואריה) למשפחה יהודית מן המעמד הבינוני. בשנת 1897 פרסם את הרומן הראשון פרי עטו "יהודי צירנדורף" (Die Juden von Zirndorf), אשר זכה להצלחה מיידית וביסס את מעמדו בגרמניה כסופר מבטיח. בין יצירותיו הבולטות: "פרשת מאוריציוס" ((Der Fall Maurizius), "קספר האוזר" (Caspar Hauser) ו"בעל האווזות" (Das Gänsemännchen). בשנת 1921 פרסם את ספרו "דרכי כגרמני וכיהודי" (Mein Weg als Deutscher und Jude), בו התמודד ישירות עם הקונפליקט בין זהותו כגרמני ובין היותו בן לתרבות היהודית.
חרף הצלחתו הספרותית סבל וסרמן מהאנטישמיות הגוברת בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 גורש מהאקדמיה הפרוסית לאמנויות, ספריו נכנסו ל"רשימה השחורה" ונאסרו לפרסום בגרמניה, ועותקים רבים מהם הועלו באש בשריפת הספרים. וסרמן נפטר בשנת 1934 בווילה שבה התגורר באלטאוסזה (Altasusee) שבאוסטריה.
מצב משתנה.
מקור: סות'ביס, לונדון, אפריל 1982, לוט 496.
קטגוריה
אוטוגרפים, מכתבים וכתבי-יד, ארכיונים ספרותיים
קָטָלוֹג
מכירה פומבית 99 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
5.11.24
פתיחה: $2,500
הערכה: $6,000 - $10,000
נמכר ב: $5,500
כולל עמלת קונה
אוסף מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הסופר "שלום עליכם" (שלום רבינוביץ'), ולקט כרטיסים, עלונים ומודעות. אירופה (מכתב אחד מניו-יורק), העשורים הראשונים של המאה ה-20. יידיש וגרמנית.
האוסף כולל:
1-7. שבעה מכתבים מאת "שלום עליכם", מנוסחים ביידיש עשירה ומליצית וכתובים בכתב-ידו הנאה של "שלום עליכם"; נשלחו אל ידידו מ. האמר (Hammer) בווינה – יצרן חותמות פרטיות (בהן חותמתו הפרטית של "שלום עליכם"), וחבר במספר ארגונים וינאיים לטובת יהודי גליציה.
המכתבים נשלחו ברובם בחודשים מרץ-מאי 1906, במהלך מסע ההרצאות שערך "שלום עליכם" בערי אירופה, והם עוסקים בהכנת ערב-הקראה של סיפוריו בווינה למען פליטים יהודים מרוסיה (בשולי שניים מהמכתבים הוסיף "שלום עליכם" בכתב-ידו את התוכנייה של ערב-ההקראה; האוסף כולל גם עלון מודפס עם התוכנייה הסופית של הערב). בין הדברים שכותב "שלום עליכם" במכתבים שלפנינו:
"...אני מאמין במשומד יותר מאשר ברב. ובפרט משומד המתמסר למען יהודים. אבל אני חושש שכל העניין של וינה יהיה מיותר. שמא אין לי חס ושלום קהל בווינה"; "לאסימילציה אין תרופה... רק אם אתה חושב שווינה גדולה מספיק כדי שימצאו בה מספר אנשים שיש לשלום עליכם ענין בהם... אזי יהיה זה טוב לערוך את הערב באחרון של פסח... חשבתי, שבמקום טאראראם גדול יהיה הרבה יותר טוב לערוך את הערב בחברה סגורה ובתנאים מתאימים. ככל שהקהל קטן יותר כך הסעודה שמחה יותר"; "קיבלתי היום מברק מהעיר למברג, ובו שלוש מילים: בוא לווינה בחמישי... אני נמצא פה ברומניה עד ל-3 במאי, ה'עולם' אינו מניח לי..."; "באתי מוקסם לגמרי משוויץ. רבונו של עולם! אותו אלוהים אשר ברא את כתריאליבקה שברוסיה ברא גם את ברן עם ציריך שבשווייץ. פלא אלוהי!" (יידיש).
בכמה מהמכתבים מתייחס "שלום עליכם" לחותמת הפרטית שיצר עבורו האמר, העשויה בדוגמת חתימת-ידו (מוטבעת פעמים רבות על המכתבים עצמם):
"...בהביטי עליה יכול אני לטעות ולחשוב שזוהי חתימת-ידי... הצבע השחור טוב..."; "גנבו ממני את ה-'שלום עליכם' שלכם בבוקבינה! אני חושש ח"ו שכעת יהיו שני 'שלום עליכם' בעולם. הוא יחתום בחותמת שלך ויאמר: הכר נא למי החותמת? איאלץ להביא עדות, שאני הוא שלום עליכם האמיתי, וכי שלום עליכם השני הוא יצירת-אמנות של האמר! אלא מי יאמין לי?!" (יידיש).
אחד המכתבים שבאוסף הנו מאוחר יותר, משנת 1913 (כתוב על נייר מכתבים רשמי של מלון בעיירת הנופש האיטלקית נרווי - Nervi, ליד גנואה), ובו כותב "שלום עליכם" לידידו מר האמר בווינה על מצב בריאותו הרופף.
8-10. שלושה עלונים מודפסים הקשורים בערב-ההקראה, אשר נערך לבסוף ב-5 במאי 1906 באולם הנשפים הגדול של מלון "קונטיננטל" [Continental] בווינה – בהשתתפותו ובהקראתו של "שלום עליכם": תוכנייה מסודרת של הערב והיצירות שיוקראו במהלכו, ושני עלוני פרסום (שונים) מטעם הוועדה המארגנת (בשני העלונים מופיע מ. האמר כאחד מחברי הוועדה וככתובת לרכישת כרטיסים, ובאחד מהם מופיעים שמותיהם של הגברים והנשים חברי הוועדה המארגנת – שמונה גברים ולמעלה מ-40 נשים [לצד שמות הנשים רשומות כתובותיהן בווינה, בכתב-יד]). וינה, [1906]. גרמנית.
11. מכתב ללא תאריך, חתימה ושם הנמען; מתוכנו עולה כי נשלח מאת מ. האמר בווינה אל "שלום עליכם". המכתב העוסק בביקורו הצפוי של "שלום עליכם" בווינה ובערב ההקראה למען המהגרים יוצאי רוסיה. בסוף המכתב מתייחס הכותב לפרשת גניבת החותמת בבוקובינה. [וינה, 1906]. יידיש.
12. כרטיס ביקור מודפס של "שלום עליכם" בלונדון.
13-14. שתי מעטפות דואר עם שמו וכתבתו של מ. האמר בווינה, בכתב-יד: האחת נשלחה מלבוב בשנת 1906, והשנייה מניו-יורק בשנת 1907.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מצורפים: • קול-קורא בגרמנית (Ausruf der galiz. Juden aus Wien) - קריאה אל יהודי גליציה המתגוררים בווינה לתמוך במועמדותו של נתן בירנבאום בבחירות לפרלמנט האוסטרי כנציג מחוז-הבחירה של הערים בוצ'אץ', סניאטין, זאלשצ'יקי, טלומאץ' ובורשניב שבגליציה המזרחית [וינה, 1907]. בתחתית הדף שמות חברי הוועדה של יהודי גליציה בווינה, ובהם מ. האמר (בצד הדף נאמר כי בידיו של מ. האמר נמצאים כשלושת אלפים חתימות מקוריות של יהודי גליציה בווינה). • מודעה מטעם כתב-העת הווינאי Jüdische Abende ("ערבי יהדות") – הזמנה להשתתף בערב ההקראה השלישי של יצירות נבחרות מתוך ספרות היידיש (בין חברי הוועדה המארגנת של הערב מופיע גם מ. האמר). וינה, דפוס Ignaz Spitz, [ראשית המאה ה-20]. • שני גזרי עיתונים ביידיש המסקרים את ביקורו של "שלום עליכם" בארה"ב.
מקור: אוסף משפחת רימון.
קטגוריה
אוטוגרפים, מכתבים וכתבי-יד, ארכיונים ספרותיים
קָטָלוֹג
מכירה פומבית 99 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
5.11.24
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
כ-250 מכתבים, כתבי-יד ופריטי נייר מעזבונו של הסופר והעורך יעקב הורוביץ. ארץ ישראל ואירופה, שנות ה-20-70. גרמנית, עברית ומעט יידיש.
ארכיון מגוון המתעד את עבודתו של הסופר והעורך הספרותי יעקב הורוביץ (1901-1975), חברם הקרוב של המשוררים נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, אשר ייסד, ערך והשתתף דרך-קבע ברבות מקבוצות הספרות שפעלו בארץ ישראל - "כתובים", "טורים", "יחדיו", "סדן", ואחרות.
בארכיון שלפנינו מכתבים, סיפורים ומאמרים שונים - חלקם בצורת כתבי-יד, חלקם בשלבי עריכה שונים, וחלקם מותקנים לקראת הופעתם הראשונה בדפוס. בין הפריטים:
• שני מכתבים בחתימת-ידו של הסופר שטפן צווייג, אל יעקב הורוביץ - באחד מהם התייחסות מעניינת לעליית חוגי הימין בברלין, להעלאת מחזהו של צווייג "ירמיהו" בארץ ישראל, ולתרגום של יצירות צווייג לעברית. זלצבורג, יוני וספטמבר 1930 (גרמנית).
• כתב-היד לספרו של אברהם שלונסקי "אני וטלי, או ספר מארץ-הלמה" - חמישים ותשעה דפים בכתב-ידו של שלונסקי, ובהם שירי הספר עם שורות ובתים שנמחקו והוחלפו, סימונים, תיקונים והערות שונות. באחד הדפים מופיע איור קטן ("דוד עצוב"). כתב-היד חתום בחתימת-ידו של שלונסקי בדף האחרון.
• שיר, מודפס במכונת כתיבה ומנוקד בכתב-יד, מאת נתן אלתרמן ליעקב הורוביץ (כפי הנראה, נוסח שהותקן לקראת ההדפסה; 1940 בקירוב).
• כ-20 מכתבים מאת אנשי החבורה הספרותית "כתובים" – אברהם שלונסקי, ישראל זמורה, אליעזר שטיינמן, מרדכי אבי שאול, יצחק נורמן, ואחרים. מרבית המכתבים כתובים בידי יותר מכותב אחד (לעיתים ארבעה או חמישה), והם מנוסחים בצורה בלתי פורמאלית, פרועה והומוריסטית – "עוד בריה חדשה: 'החרטם', ראשי תיבות: 'חיקוי רע טיאטרון[!] מטאטא'"; "שלונסקי שכח לחתום את שמו ולכן אני חותם בעדו, א. שלונסקי" (בכתב-ידו של שלונסקי); "אם נפגש בחוץ לארץ בוודאי תהיה זו פגישה מעניינת למדי: כמעט כמו שתי ספינות בים או שני גמלים במדבר"; ועוד. אחד המכתבים כתוב כולו בצורת שיר מחורז ומנוקד (מאת שלונסקי).
• קטלוג הוצאת "מחברות לספרות" לשנת 1958, ובו פתקאות עם זיכרונות והערות בכתב-ידו של מייסד ההוצאה ישראל זמורה: קבלת שירו הראשון של נתן אלתרמן וההחלטה להדפיסו ("בשטף עיר"), ביקור בביתו של אשר ברש, מחשבות על שירת אברהם שלונסקי ואורי צבי גריניברג, ועוד.
• עשרות מכתבים מאת בני משפחה ומכרים, בהם ארנולד צווייג, נחום גוטמן, משה שפיצר, חנה ריבקין בריק, ואחרים (מרבית המכתבים נשלחו מאת בני משפחה).
• כ-40 כתבי-יד והעתקים של סיפורים ומאמרים מאת יעקוב הורוביץ (מרביתם ביותר מעותק אחד): "על ספל פקוע של תה", "הסרט הכתום שבמצח", "הנסיך הירוק", "יעקבובסקי והמפקד" (כתב-יד מלא לתרגום מחזה מאת פרנץ ורפל), ועוד.
• וכן תדפיסים, דפי הגהה, תצלומים, גליונות של כתב העת "כתובים", ניירות מכתבים רשמיים של קבוצות ספרות ואמנות ("סדן", "התיאטרון האמנותי", "כתובים"), תצלומים, ועוד.
גודל ומצב משתנים.
מצורפים גיליונות וגזרי עיתונים רבים.
קטגוריה
אוטוגרפים, מכתבים וכתבי-יד, ארכיונים ספרותיים
קָטָלוֹג