כתב-יד, מחזור לראש השנה ויום הכיפורים, כמנהג אפ"ם. אסטי, [תקל"ו 1776].

שער מעוטר במסגרת, בו נכתב: "סדר תפלות ופיוטים וקרובץ לימים הנוראים כמנהג... גאוני עולם רבותינו הצרפתים...". בחלקו התחתון של השער נכתב שמה של האשה עבורה נכתב המחזור, וכן מקום הכתיבה ופרט השנה: "נכתב לתשוקת הכבודה והצנועה מרת קילא חנה טריויש מב"ת [=מנשים באוהל תבורך[ אשת הקצין כמ' יאושע חי מונטאלצינא... באסטי שנת כי ביתי בית תפלה י'ק'ר'א' ל'כל' ה'ע'מ'י'ם' [=תקל"ו] לפ"ק". מתחת לזה נכתב (כפי שהיה נהוג בספרים מודפסים): " Con Licenza del Divino Superiore".

חתימת בעלים בדף המגן הקדמי: "מנת חלקי על פי הגורל אדר התקפ"ח משה בכמ"ר יאושע חי מונטאלציני".

[1], צד, [4] דף. 26 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. בלאי וקרעים. מספר דפים מנותקים. כריכת עור, עם אבזם מתכת. קרעים ופגמים בכריכה.

מצורף קונטרס (4 עמודים כתובים) עם נוסח קדושה למוסף, בכתיבה שונה.

מקור: אוסף הרב פרופ' אליה שמואל הרטום (Artom), ירושלים.

מנהג אפ"ם

מנהג אפ"ם הוא מנהגן של שלוש הקהילות אסטי, פוסאנו ומונקלבו (Asti, Fossano, Moncalvo), אותן ייסדו גולי צרפת שהתיישבו במחוז פיימונטה (Piemonte) שבאיטליה, לאחר הגירוש מצרפת במאה ה-14. רוב הגולים מצרפת קיבלו עליהם את מנהגי התפילה של המקומות אליהם הגיעו, ורק יהודי שלוש הקהילות הנזכרות המשיכו במנהגם ושימרו בכך את נוסח התפילה העתיק של מנהג צרפת. נוסח צרפת קרוב במקצת לנוסח האשכנזי, אך שונה ממנו גם בנוסח התפילה וגם בפיוטים הייחודיים לו. נוסח זה, שכונה בהמשך "מנהג אפ"ם" על שם שלוש הקהילות, לא נדפס מעולם ונותר רק בכתבי-יד (על מנהג אפ"ם ראו: יט"ל צונץ, מנהגי תפילה ופיוט בקהילות ישראל, ירושלים תשע"ז, עמ' 64-65; גולדשמידט, לקט שכחה ופאה למחזור אפ"ם, קרית ספר, ל, ירושלים תשט"ו, עמ' 118-136).

במחזור שלפנינו נשתמרו הפיוטים והנוסח הייחודי של מנהג אפ"ם, ביניהם נוסח מיוחד ל"כל נדרי", הפתיחה "אתן תהלה לאל" לסדר העבודה "אתה כוננת", ועוד.

כתב-יד, ספר ראשית חכמה לרבי אליהו די וידאש (מתלמידי הרמ"ק). [אזור הבלקן, המאה ה-18].

העתקה בכתיבה מזרחית בינונית (התרהטות כתב בחלק מהמילים); עם עיטורים ואיורים נאים בצבע ובדיו מוזהבת, בסגנון איסלאמי האופייני לאימפריה העות'מאנית – איורי ברושים ופרחים, תיבות פתיחה מעוטרות, עיגולים מעוטרים (במרכז אחד מהם כוכב, ובמרכזו של השני – מגן דוד), ועיטורים נוספים. בעיגול שבסוף כתב-היד משולב קולופון סיום, עם שם הכותב: "נאום הצעיר יוסף בן שמואל חזן תנצב"ה", עם רישום על סיום הכתיבה: "תם ספר זה י"ח לחודש תשרי...", המשכו נראה משובש ולא הצלחנו לעמוד על השנה המדויקת (יתכן ונעשו בו שינויים). שמו של הכותב שולב גם בעיגול המעוטר שבפרק "דרך ארץ".

כתב-היד חסר בחציו הראשון. לפנינו חלקיו האחרונים של החיבור, החל משער הקדושה, פרק טז, ועד סוף שער הענוה (עם חסרון של כמחצית עמוד מסוף השער, בשל דף שנתלש); ואחריהם חמשת הפרקים שנספחו על ידי המחבר מתוך ספר "מנורת המאור" לרבי ישראל אלנקאווה (פרק המצוות, פרק גדול בנים, פרק משא ומתן, פרק הדינים ופרק דרך ארץ).

חציו הראשון של כתב-יד זה, הוא כת"י בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS), מס' 2049. שמו של הכותב נזכר שם בתוך עיגול מעוטר בראש כתב-היד (וכן בהמשך כתב-היד); בעמוד שממול העיגול מופיע רישום פטירה, כנראה אף הוא מאת הכותב: "נפטר אבא מריא יום א' בשבת ז' ועשרים לחודש תמוז מש' א'ש'ר'י'ך' ישראל" [=תקל"א].

כתב-היד נמצא בתוך עטיפת קרטון, שעליה נרשם: "כת"י ראשית חכמה – קבלתי מד"ר צמח ראבבינער דרשן בסופיאה יע"א במתנה". מצורף צילום מכתב מאת ד"ר צמח ראבינער, הרב הראשי של סופיה ו"המטיף הראשי" של יהודי בולגריה, בעניין כתב-יד זה.

[103] דף. חסר בתחילתו, דף קרוע וחסר באמצעו (בסוף שער הענווה). 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים, עם דהיית דיו ופגיעה בטקסט. בלאי וקרעים קלים. קונטרסים רופפים. ללא כריכה.

חמשת ספרי הילדים שראו אור בסדרת "ספורים-ציורים לתינוקות", בעריכת יחיאל היילפרין. הוצאת "הַגִּנָּה", ירושלים, תרפ"ה-תר"ץ 1925-1930.

אוסף שלם; חמישה ספרי-תמונות, מודפסים בדפוס ליטוגרפי-צבעוני וממוספרים 1-5, שראו אור בסדרה מיוחדת לילדי-גן – ביוזמתו ועריכתו של הסופר יחיאל היילפרין (מייסדו של גן הילדים העברי הראשון בגולה); כל ספר מאויר בידי אמן אחר, בסגנונו הייחודי - זאב רבן, מאיר גור אריה, משה מוצלמכר, אהרן קרבצוב ונחום גוטמן (על חשיבותה של הסדרה בתולדות ספרות הילדים העברית ראו להלן). חמשת הספרים:

1. יש לי צמד פרים. מסופר לפי פזמון עממי ע"פ פ.[פאלק] היילפרין, צייר מ.[משה] מוצלמכר. [תרפ"ה 1925].

[20] עמ'. מצב טוב. כתמים. נקב זעיר בעמוד האחרון. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

2. האוזה ואפרוחיה. ספר יחיאל היילפרין, צייר א.[אהרן] קרבצוב, עם מנגינה מאת יואל אנגל, תרפ"ה (1925).

[16] עמ'. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים וקרעים חסרים קלים, משוקמים שיקום מקצועי. שרוך הכריכה חסר. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

3. מעשה העז. ספר לילדים ש"י עגנון, צייר ז.[זאב] רבן, תרפ"ה (1925).

[14] עמ'. מצב טוב. כתמים קלים. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

4. אליהו הנביא. ספר לתינוקות יחיאל היילפרין, צייר מ. [מאיר] גור-אריה, מוסיקה מאת יואל אנגל, תרפ"ה (1925).

[14] עמ'. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. פגעי רטיבות קלים. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

5. נתני פטפטני. ספר יחיאל היילפרין, ציר נחום גוטמן, [1930?]. על גבי העטיפה הפנימית הקדשה בחתימת המחבר ומייסד ההוצאה, יחיאל היילפרין, למייסדת הוצאת "אמנות" שושנה פרסיץ (מתוארכת תרצ"א).

[16] עמ'. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים קטנים ונקבי תילוע, מרביתם משוקמים. פגמים בכריכה, משוקמים שיקום מקצועי עם השלמה אומנותית.

חמשת הספרים נתונים בקופסאות נפרדות ותואמות (בכל קופסא "חלון" שדרכו נראית העטיפה), עם מארז תואם לכל הקופסאות יחדיו.

על חמשת ספרי "הגינה" (מתוך "איורים עבריים" מאת אילה גורדון):

"ספרי הילדים המאוירים היפים ביותר שראו אור בפרק הזמן שאנו דנים בו נוצרו על-ידי שלושה יזמים: שושנה פרסיץ, שבהוצאת 'אמנות' שלה יצאה סדרת ספרי 'גמליאל', תום זיידמן פרויד, שיצרה את ספרי 'אופיר', ויחיאל היילפרין, שהוציא לאור בירושלים את חמשת ספרי 'הגנה' ... סדרה זו, שנדפסה בירושלים, היתה המהודרת ביותר שראתה אור בארץ בימים ההם ... 'אליהו הנביא' הוא אחד הספרים היפים שראו אור בעברית, המביע בשיר מופלא את כל החלום הציוני ... עוד ספר על החלום הציוני במתכונת של מעשייה עממית הוא סיפורו הנפלא של ש"י עגנון, 'מעשה העז'.... שני ספרים אלה מאוירים עדיין ברוח האר-נובו של סוף המאה ה-19, סגנון שהתאפיין כאמור בקווי-מתאר מודגשים, בכתמי צבע שטוחים ובשילוב של אלמנטים מזרחיים ומערביים, שהתאים מאוד לאידיאולוגיה של 'בצלאל'.... אני רואה בשני ספרים אלה את גולת הכותרת של הספרות העברית במיטבה, והיא ראויה למקום של כבוד באוצר נכסי תרבותנו.

"גם הספרים האחרים בהוצאת 'הגנה' מעניינים. 'יש לי צמד פרים' הוא שיר בעל אופי עממי שנכתב בידי פ' היילפרין ואויר בידי משה מוצלמכר... ספר נוסף בהוצאת 'הגנה', 'האווזה ואפרוחיה', נכתב בידי יחיאל היילפרין, הולחן בידי יואל אנגל וקרבצוב אייר אותו... בניגוד לעדינות המעוצבת של מוצלמכר, הדמויות של קרבצוב כולן גדולות וחזקות, הצבעוניות זוהרת בשלל צבעים עזים והדקורטיביות חוגגת.

"הספר האחרון בסדרת ספרי 'הגנה' אינו נושא תאריך... אולם הוא מבטא עידן חדש לחלוטין... כאן לפנינו לראשונה סיפור על ילד בשר ודם, 'נתני פטפטני', שכתב יחיאל היילפרין ואייר נחום גוטמן. הילד נתני נהנה ליצור בלשונו משחקי צלילים ולדמיין מצבים מוזרים שעליהם הוא מבקש לשמוע סיפורים, והאב מנסה להחזירו מעולם הדמיון הפרוע למציאות האפורה ומסרב לספר לו סיפורים על דברים מופרכים... אנו שומעים כאן לראשונה קשקושי מלים טבעיים ואמתיים של ילד קטן בעל חוש לשפה ודמיון פורה, שעברית היא באמת שפת אמו. כיום אנו יודעים גם יודעים שהסיפור מתאר את פטפוטיו של ילד אמתי, אשר כשגדל היה לבלשן עוזי אורנן [בנו של היילפרין ואחיו של המשורר יונתן רטוש]. זהו אפוא סיפור מרתק על ילדותו של פילולוג-לעתיד, אך גם על התמודדותו של כל ילד בעולם שיש בו מלים נתונות ומלים מומצאות. "כמכלול, חמשת ספרי 'הגנה' שונים במהותם מן הספרים מסדרת 'גמליאל'. בניגוד לספרי 'אמנות', שהיו ברובם תרגומים מספרות העולם ורק מקצתם ספרים עבריים מקוריים... ספרי 'הגנה' לעומת זה היו כולם עבריים מקוריים, ולא רק הסיפור אלא אף המוזיקה והאיורים. יש לכן לראות בהם תרומה חשובה מאוד לספרות הילדים העברית. יתרה מזאת, כל ספרי 'הגנה' נדפסו בדפוס 'בצלאל' בירושלים ולא ברוסיה או בגרמניה. מבין המאיירים, שניים היו עדיין אמני אודסה, אך שלושה כבר היו אמנים מקומיים - רבן, גור-אריה וגוטמן, הקשורים שלושתם לאסכולת 'בצלאל' - והם מייצגים מהות ארץ-ישראלית חדשה. שנת 1925 אכן היתה שנת המפנה שבה עברה נקודת הכובד של המו"לות העברית לארץ". (ראו: "איורים עבריים – הספר העברי המאויר לילדים" מאת אילה גורדון, תל-אביב, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, תשס"ה 2005, עמ' 143-153).

דיוקן הרב עקיבא ורטהיימר. אמן לא ידוע. [אלטונה, גרמניה, 1835-1880 בקירוב]. שמן על בד. אינו חתום.

הציור מתואר בפינה הימנית התחתונה: "הג' מוה' עקיבא ווערטהיימר / אלטאנא"; מתואר גם בצדו האחורי, בכתב-יד מהתקופה: "E. Wertheimer, Oberrabiner Altona, נפטר יום ד' כ"א אייר תקצ"ה Ao 1835" ונושא כתובת הקדשה: "Geschenck von M. Lichtenheim-Rée Ao 1880, קהל אלטונא" ("מתנת מ. ליכטנהיים-רי, שנת 1880").

רבי עקיבא ישראל ורטהיימר-ברעסלא (תקל"ח-תקצ"ה, 1778-1835), מגדולי חכמי גרמניה, היה תלמידו של ר' עקיבא אייגר. כיהן כאב"ד ליבק-מויסלינג (Lübeck-Moisling). בשנת 1823 התמנה לרבה הראשי של מדינת שלזוויג-הולשטיין (Schleswig-Holstein) והתמנה תחת רבי מנדל הירש-פרנקפורטר (זקנו של רש"ר הירש) לרבנות אלטונה (בכך היה לרב הראשון שנתמנה לראב"ד אלטונה בלבד אחרי היפרדות קהילות אה"ו).

הדיוקן שלפנינו אינו מן הדיוקנאות המוכרים של ר' עקיבא ורטהיימר, וכפי הנראה מדובר בעותק יחיד, אשר לא נעשו ממנו רפרודוקציות או הדפסים. הדיוקן מתועד בספר Jews of Hamburg: Memoirs by William Aron (הוצאת American Jewish Committee of Hamburg Jews), ניו יורק, 1967, עמ' 95-96; שם נכתב כי היה תלוי בחדר-הישיבות (Sitzungssaal) בבית הקהילה היהודית (Gemeindhaus) באלטונה. עוד נכתב שם, כי הדיוקן צויר בידי פיוס ורבורג (Pius Warburg), אם כי נראה כי מידע זה אינו מדויק, שכן ורבורג (1816-1900) נודע כבנקאי, כאספן אמנות חשוב וכפטרונם של אמנים, אך לא ידוע לנו על יצירות שצייר בעצמו.

משה אברהם ליכטנהיים-רי – אשר שמו מופיע בצדו האחורי של הבד כמי שתרם את הציור – קבור בבית העלמין היהודי באלטונה (נפטר בשנת 1893).

ציור: 40.5X45.3 ס"מ. מסגרת (מאוחרת יותר): 50.7X54.8 ס"מ. מצב כללי טוב. קילופים בצבע, סדקים ופגמים – בעיקר בשוליים – חלקם מתוקנים בתיקוני-צבע ישנים. כתמים בצדו האחורי של הבד.