ספר מנחם ציון, מאמרי חסידות על פרשיות התורה, מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל מרימנוב. טשרנוביץ, ללא שם מדפיס, [תרי"א 1851]. מהדורה ראשונה.

עותק נאה.

הספר נכתב על ידי תלמידו המובהק של רבי מנחם מנדל, האדמו"ר רבי יחזקאל פנט, רבה הראשי של טרנסילבניה, מחבר ספרי "מראה יחזקאל".

ספר זה ידוע כסגולה לפרנסה. מובא בשם הרה"ק רבי יצחק הורביץ מסטיטשין זי"ע, כי "רוב הספר מנחם ציון מהרה"ק מרימנוב זצ"ל נסוב על פרשת המן, משום שהרב הקדוש מרימנוב הרבה להתפלל על הפרנסה בעד כלל ישראל" (החכמה מאין, בני ברק תשנ"ו, עמ' פז). עד היום פוקדים אנשים מרחבי העולם את קברו של הרבי מרימנוב, בתפילות על הפרנסה.

[2], ס דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. הדבקות נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של מספר דפים. כריכה חדשה.

שבעה מכתבים על גלויות דואר, מאת האדמו"ר מספינקא הרה"ק רבי יצחק אייזיק ווייס בעל ה"חקל יצחק". שלשה מהם עם הוספת מילים בכתב-יד קדשו של האדמו"ר וחתימת ידו, וארבעת האחרים בכתב-ידו, חותמתו וחתימתו של המשב"ק רבי חיים בלעך. סעליש (Sevľuš), אלול תרצ"ו עד חשוון תרצ"ט [1936-1938].

שבעת המכתבים בכתב יד סופר (ה"משמש בקודש"), על גלויות מכתבים רשמיות של האדמו"ר. בשלושה מהמכתבים הוסיף האדמו"ר כשורה וחצי בכתב-יד קדשו וחתימתו: "הדוש"ת/הדושת"ה [הדורש שלום תורתו / הטוב] המצפה לישועה הק' יצחק אייזיק". שאר ארבעת המכתבים בחתימת ידו של המשב"ק רבי חיים בלעך וחותמתו הרשמית: "חיים בלעך העומד לשרת בקודש – Blech Chaim - Szaploncza".

נשלחו אל אחד מחסידי האדמו"ר בשם רבי "יצחק מנחם מענדל בן רבקה/ברכה רבקה" [רבי יצחק מנחם בלוך מהעיר לנדסקרונה (Landskrona), שבדיה]. המכתבים כוללים ברכות ועצות בעניינים שונים.

במכתב הראשון משנת תרצ"ו, המשב"ק כותב לו בשם האדמו"ר: "מכתבו בא לנכון ליד כ"ק אדמו"ר שליט"א... בזכות שמירת שבת יעזור לו השי"ת ויתברך בשפע ברכה והצלחה", ובהמשך המכתב מייעץ לו אודות חינוך בנו ללימוד תורה: "ואודות בנו שיחי' יראה לגדל בללמוד תוה"ק [תורה הקדושה] לבד ולא ילמוד חכמות חיצוניות, ואם באפשרי בביתו טוב, ואם א"א [אי אפשר] ישלחנו לפראנקפורט להישיבה שהיא תחת השגחת הרב הורוויץ, כי שמעתי אשר לומדים שם התוה"ק ויראת השי"ת, כ"ד הכו"ח בשמו הק' חיים בלעך".

במכתב השני מכסלו תרצ"ז, כותב המשב"ק בשם האדמו"ר: "מכתבו בא לנכון ליד כ"ק אדמו"ר שליט"א ומעתיר בעדו אשר השי"ת ברו"ח [ברחמיו וחסדיו] ירום קרנו וישפיע לו שפע ברכה והצלחה שיוכל לעשות לו מקוה כשרה ולגדל בניו לתוה"ק מתוך עושר וכבוד, כ"ד הכו"ח בשמו הק' חיים בלעך".

במכתב השלישי מי' בניסן תרצ"ז, הוא כותב: "מכתבו בא לנכון ליד כ"ק אדמו"ר שליט"א ומעתיר בעדו שהשי"ת ירום קרנו וישפיע לו ולכב"ב שפע ברכה והצלחה שיוכל לגדל את יו"ח על דרכי התורה והיראה...", ומסיים בברכות לחג הפסח: "...ויחוג ח' המצות הבע"ל [חג המצות הבא עלינו לטובה] בשמחה וכשרות... כ"ד הכו"ח בשמו הק' חיים בלעך".

במכתב הרביעי מחשוון חצר"ת, הוא כותב: "מכתבו בא לנכון ליד כ"ק אדמו"ר שליט"א ומעתיר בעדו לישועה, ועצתו שישאר שם ויתאמץ לעשות מקוה כשירה ויוכל לקבל מעות על המצוה הגדולה הזאת גם ממקומות אחרים, והשי"ת יצליח בידו והגזירה הרעה תתבטל, ולכב"ב יעזור השי"ת בריאות והצלחה ויגדלם לתוה"ק, כ"ד הכו"ח בשמו הק' חיים בלעך".

מהמכתב החמישי ואילך החל האדמו"ר להוסיף את חתימת יד-קדשו בסוף מכתביו (והמכתבים מנוסחים על פי זה בגוף ראשון: "מכתבו הגיעני..."). במכתב מחודש אייר שנת חצר"ת, האדמו"ר כותב: "מכתבו וכן הפ"נ הגיעני לנכון, והנני מעתיר בעד הח' ברוך בן חנה נ"י שיעזור לו השי"ת לצאת לחירות, אך שיקבל עול מ"ש [מלכות שמים] ועול התוה"ק [התורה הקדושה]". בהמשך הוא כותב לו אודות חינוך בנו לתלמוד תורה: "ואודות בנו שלמה שרגא יקיים מאחז"ל סוף קדושין 'מניח אני כל אומנות ואיני מלמד בני אלא תורה' וכו', כן יעשה כבת"ה ילמדהו בעצמו התוה"ק או ישלחהו למדינתנו ישיבת ניטרא או פרעסבורג ללמדו תוה"ק, והשי"ת יעזרהו ויצליחהו בכא"י [בכלל אחינו ישראל], בברכת ועתירת – הדוש"ת המצפה לישועה הק' יצחק אייזיק".

במכתב השישי מכ"ח סיון חצר"ת, כותב האדמו"ר: "מכתבו בא לידי לנכון, והנני מסכים לו להניח את הסכין ולא יהי'[ה] שו"ב, והשי"ת יזמין לו פרנסה כשרה שם או במק"א [במקום אחר] כי הוא ית"ש [יתברך שמו] זן ומפרנס לכל ונותן לחם לכל בשר, כברכת ועתירת – הדוש"ת המצפה לישועה הק' יצחק אייזיק".

במכתב השביעי מחודש חשוון "ב' וירא" תרצ"ט, מאריך האדמו"ר לייעץ לו על ההתנהלות הנכונה מול אחד מהרבנים המקומיים בעירו: "מכתבו הגיעני, ועצתי תכון עמו לחתום להרב מה שרוצה, ואם ירצה אח"כ להעביר אותו על התוה"ק אינו מחויב לציית אותו, כי 'דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין', ואינו צריך לציית אותו לעבור על דברי התוה"ק, אבל אם יצוה לו דבר שאינו אסור עפ"י התוה"ק יציית אותו, כי באמת גם הנביא אחי' השילוני זצ"ל לא ציית לירבעם ב"נ [בן נבט] לעבור, רק עבור העם הי' זה למכשול כי היו סבורים דגם הנביא ציית לו לעבור". האדמו"ר מסיים בברכות: "והנני מעתיר בעדו אשר השי"ת ירומם קרנו ויזמין לו פרנסתו בריוח ויוכל לעסוק בתוה"ק מתוך נחת והרחבה, כברכת ועתירת – הדושת"ה המצפה לישועה הק' יצחק אייזיק".

האדמו"ר הקדוש מספינקא, רבי יצחק אייזיק ווייס הי"ד (תרל"ה-תש"ד). בנו היחיד של האדמו"ר רבי יוסף מאיר בעל ה"אמרי יוסף" מייסד שושלת ספינקא, וחתן האדמו"ר רבי ישכר בעריש אייכנשטיין מווערצקי-זידיטשוב, בעל "מלבוש לשבת ויו"ט". במלחמת העולם הראשונה עבר למונקאטש ומשם לסעליש, שהפכה למרכז החדש של חסידות ספינקא, ומנתה אלפי משפחות חסידים מרחבי אזור הקרפטים (קרפטו-רוס). נספה בשואה עם רוב בני משפחתו. בחייו הדפיס רק את הקדמתו המפורסמת לספר "אמרי יוסף" של אביו הקדוש מספינקא, ומספר תשובות שפרסם בסוף ספרי אביו, תחת הכותרת "בן פורת יוסף". שאר כתביו שרדו בדרך נס ונדפסו בארה"ב לאחר השואה בשם ספר "חקל יצחק" על התורה ושו"ת.

7 גלויות דואר. 10.5-11X 14.5-15 ס"מ. מצב משתנה, טוב עד בינוני-טוב. כתמים. סימני קיפול, קרעים ובלאי. שש מהגלויות עם קרעים בקיפול הגלויה, המודבקים בנייר-דבק (סלוטייפ) ישן, עם כתמים.

מכתב ארוך (2 דפים) מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. ריגא, כ"ג אדר ב' תרצ"ב [1932].

מודפס במכונת כתיבה על ניירות מכתבים רשמיים של אדמו"ר הריי"ץ, וחתום בחתימת יד קדשו – "יוסף יצחק"; עם הוספת מילים ותיקונים בכתב-ידו.

נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, שיצא חודשים ספורים קודם לכן מרוסיה הסובייטית והתיישב בלונדון [אשתו ושני בניו הקטנים קיבלו היתר יציאה מספר חודשים לאחר מכן, בסמוך לזמן קבלת המכתב שלפנינו; שני בניו הגדולים הצליחו לצאת רק כעבור חמש שנים נוספות]. בראש המכתב מברכו הריי"ץ: "...שמחתי מאד לשמע מבריאותו הט'[ובה], ואשר ת"ל [תודה לקל] ב"ב [בני ביתו] שי' השיגו רשיון לצאת מן הארץ [=רוסיה], השי"ת יצליח דרכם שיהי' הכל כשורה, וישמור השי"ת את בניו הנכבדים שי' מר משה ומר יעקב דוד שי' הנשארים לפי שעה במקומם, יעזר להם השי"ת להשיג בקרוב רשיון לבוא אליו צלחה".

המשכו ועיקרו של המכתב עוסק בדבר ההשתדלויות והמאמצים הרבים לשליחת חבילות של קמח ומצות לפסח אל יהודי ברית המועצות שנותרו מאחורי מסך הברזל הסובייטי [בשנים שלאחר צאתו מרוסיה, יזם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש מבצע בינלאומי מסועף לגיוס אמצעים כספיים והשגת היתרים ורישיונות לשליחת חבילות של קמח שמורה ומצות ליהודי רוסיה הסובייטית. לצדו פעלו כמה מגדולי הדור, בהם ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודזנסקי בפולין, רבי מאיר הילסדהיימר בברלין, הרב קוק והרב זוננפלד בארץ ישראל, רבי יחזקאל אברמסקי באנגליה, ואחרים. אגרות ומכתבים שוגרו לרבנים בכל אתר ואתר, פורסמו קולות קורא ונערכו מגביות כספים שונות. המאמצים רוכזו בריגה הלטבית, מקום מושבו של אדמו"ר הריי"ץ, שבה היו תנאים נוחים יותר להשגת היתרים מהשלטונות הרוסיים ודרך בטוחה יותר למשלוח החבילות. בין הדרכים למשלוח החבילות לרוסיה היתה הקריאה לאנשים פרטיים ברחבי תבל לשלוח חבילות קמח ומצה לכתובות קרוביהם ולכתובות פרטיות שיימסרו להם ע"י הוועד בריגא].

במכתבו שלפנינו האדמו"ר הריי"ץ מדריך את הרב אברמסקי בענין השגת קמח שמורה למצות, מילוי הטפסים של כתובות המגורים ברוסיה, ודרכי השילוח וגיוס הכספים: "בדבר החבילות, הנה אחר כל ההיתרים קשה לי מאד הענין של קמח מן השוק [שאינו קמח שמורה], ות"ל אשר עלה בידי לשלוח איזה מאות חבילות קמח של פסח, ובזה הנני שולח לכבודו שי' 270 אדרעסים [כתובות מגורים], ובקשתי מאד מכבודו שי' להכניס עצמו בזה אשר ימלאו א[ו]תם לשלוח להם החבילות... אופני השלוח היותר טובים הם דרך לטביא, כפי שראיתי אשר ידידנו הרה"ג הרח"ע [רבי חיים עוזר] שליט"א שלח הרבה חבילות דרך לטביא, וגם מעוד מקומות מפולין נתקבלו לשלוח חבילות דרך לטביא.... אם יוכל לפעול אצל הרעליעף [ועדת הסיוע] אשר ישלחו קמחא דפסחא, הנה בכדי למהר הדבר אבקשו להואיל להודיעני בתלגרמה אשר מקבל הסכום שיעלה על חשבונו...". בסוף המכתב הוסיף אדמו"ר הריי"ץ בכתב יד קדשו את המילים: "מכבדו ומברכו".

טיוטה חלקית של המכתב נדפסה באגרות הקודש של האדמו"ר הריי"ץ (כרך יא, אגרת ד'רטו); לפנינו המכתב המקורי בשלמותו, עם הוספות ושינויים רבים מן הנוסח הנדפס.

המקבל, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בעל "חזון יחזקאל" (תרמ"ו-תשל"ו), גאב"ד לונדון וממנהיגי היהדות התורנית בארץ ישראל, נשיא ועד הישיבות ומראשי החינוך העצמאי, חבר "מועצת גדולי התורה" ומראשי ישיבת סלבודקה בבני ברק. בשנת תרע"א כיהן במשך תקופה קצרה כראש ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, ובהמשך מונה בסיוע האדמו"ר הרש"ב לאב"ד סמאליאן. לאחר המהפכה הקומוניסטית כיהן ברבנות העיר סלוצק (משנת תרפ"ג), עסק יחד עם האדמו"ר הריי"ץ בענייני הכלל, והיה חבר ועדת הרבנים להחזקת תלמודי תורה, מקוואות ורבנים ברוסיה. בתקופה זו כונה בשמות המחתרתיים "ימין ה' רוממה" [תחילת הפסוק הנאמר בסוף תפילת שמונה עשרה לשם יחזקאל], ו"תוספתא" על שם ספרו "חזון יחזקאל" על "התוספתא". בשלהי שנת תר"צ נכלא בבית-הסוהר הסובייטי על פעילותו במסירות נפש להחזקת היהדות, שם אף פגש את ר' רפאל כהן. לאחר צאתו מרוסיה, הגיע לאנגליה בשנת תרצ"ב ומשנת תרצ"ה התמנה לראש אבות בתי הדין בלונדון (עד פרישתו לגמלאות בשנת תשי"א ועלייתו לארץ ישראל). באותה תקופה המשיך לעמוד בקשרים הדוקים עם האדמו"ר הריי"ץ (ופעל יחד עם הריי"צ ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי מווילנא, במפעל העולמי של משלוחי חבילות מזון לחגים, ליהודים ברוסיה הסובייטית). בהמשך עמד בקשר גם עם חתנו הרבי מליובאוויטש בענייני הכלל. לאחר עלייתו לארץ ישראל הגיע יחד עם רעו הגרש"י זווין למסור שיעור בישיבת חב"ד "תומכי תמימים" בעיר לוד (ראו: מלך ביפיו, ירושלים תשס"ד, עמ' 670; עפ"י עתון המודיע, ירושלים, ט"ז אלול תשי"א).

[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 29.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי קל. קרעים קטנים בשוליים.