ספר הזהר על התורה, חלק א – בראשית, עם הגהות החיד"א. ליוורנו, דפוס אליעזר סעדון, [תקנ"א 1791]. חלק ראשון מתוך ארבעה חלקים (כרך אחד מתוך שלושה).
במהדורה חשובה זו נדפסו בשוליים "הגהות ופירושים מרבנן קדישי", ביניהן נדפסו הגהות החיד"א לראשונה. בראש הכרך מופיעה הקדמה מאת החיד"א (תחת הכותרת "מקד"ם לעי"ן – דע מאי"ן").

העותק של רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה בעל "שבת של מי", עם מספר הגהות בכתב-ידו. אחת ההגהות (דף קיח/2), המתייחסת להגהת החיד"א, חתומה על ידו בכינוי: "קי"ש" [=קטן יעקב שמשון], והוא מזכיר בה את ספרו "נזיר שמשון": "בתוס' שלפנינו ליכא... ונעלם מהרב המגיה כמו שכתבתי בהגהותי על ספרי הקטן נזיר שמשון במס' סוטה... קי"ש".
בסוף הספר נכרך דף בכתב-ידו, בו העתיק נוסח לסיום לימוד הזוהר, אף הוא חתום בכינויו "קי"ש קריא": "רחש לבי דבר טוב לומר הדרן עלך אחר סיום כל חלק וחלק מזוהר הקדוש, דעין רואה בספר חמדת ימים דחיבר כגון דא אחר לימוד האידרות בליל כפור וכן ביום שמיני עצרת אחר סיום התורה, ואנא עניא אחר עקיבותיו אלך... הדרך עלך חלק ראשון מספר הזוהר הקדוש...". בהמשך העתיק תפילה הנאמרת אחר לימוד סודות התורה, אף היא מספר "חמדת ימים".
בדף השער רישום בכתב-יד מרובע, אף הוא כנראה בכתב-ידו: "א['] צעיר יעקב".

רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה (שנות הת"ק-סביבות ת"ר), מגדולי חכמי איטליה ומחבר ספרים רבים, שחלקם לא נדפסו. נודע בחיבורו "שבת של מי" על מסכת שבת, שנדפס במספר מהדורות והתקבל בקרב הלומדים כאחד מספרי היסוד למסכת זו. היה מוערך מאד על חכמי דורו. החיד"א, שקיים איתו קשרי ידידות, כותב באחד ממכתביו אליו: "ידידינו ואהובנו חכם לב איש חסיד כמה"ר יעקב שמשון סיניגאליה יצ"ו... מעיד אני עלי שמים וארץ כי ברוב הימים אני מברך שמו..." (אגרות חיד"א, מהדורת רוזנברג, סימן ז). כמו כן, עמד בקשרי ידידות ומכתבים עם רבי דוד זינצהיים, המפליג בשבחו וכותב עליו בהסכמה לספרו "מתת אלוקים": "ומתת אלקים היא להרב המובהק מאיר כברק חובר חיבורים מחוכם עצום ורב כמוהר"ר יעקב שמשון שבתי סינגאליא נר"ו מעיר אנקונא יע"א אשר כבר יצא מוניטין שלו בעולם בכמה ספרים חשובים שיצאו לאויר הדפוס ונתפשטו בקרב ישראל", ובהסכמה לספרו "נזיר שמשון": "הנה מרחוק יד שלוחה אלי יד הגדולה מהחכם השלם והכולל זה סיני רב ועצום מפורסם לשבח שקדן בתורה וזו היא אומנתו... אשר חיבורים הללו עיני ראתה ושמח וגם הכרתי הרב הנ"ל ע"י כמה שו"ת שהריץ אלי...". רבי יעקב שמשון שבתי סירב ליטול על עצמו עול רבנות, והיה יושב ושוקד בתורה וכותב את חיבוריו. על מצבתו ביקש שלא יכתבו שום תואר מלבד "חשקן בתורה". הוא היה מחבר פורה במיוחד וכתב חיבורים רבים. למעלה מעשרה חיבורים שלו נדפסו, בהם ספר "שבת של מי" – על מסכת שבת; ספר "אביר יעקב" – על מסכת כריתות, ספר "נזיר שמשון" – על המשניות, ספר "מתת אלהים" (עם "לקט שכחה") – על מסכתות הש"ס, שו"ת מגד שמים, ועוד. כמה מחיבוריו נותרו בכתב-יד.
בכינוי "קי"ש קריא", הוא חותם בכמה מתשובותיו שבשו"ת מגד שמים.

[8], רנא; יט דף. 22.5 ס"מ. נייר כחלחל (בחלקו). מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט ובמסגרת השער. בלאי וקרעים. קרעים בשולי הדף הראשון ובשולי דפים נוספים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. דפים מנותקים. רישומים. כריכת עור, פגומה ומנותקת.

דף מתוך דיואן שירי רבי אברהם אבן עזרא. [כתיבה מזרחית, המאה ה-12/13 בקירוב].
כתוב משני צדיו. כולל את השיר "אני באוני אצעקה לדוד יבזה / לקול שאוני יחריש ואיך יחזה..."; ואת תחילת השיר: "אל ישראל נקראת לפנים / היית לאב והיו לך בנים...".

[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר.

שני כתבי-יד – פירושים על התורה, העתקות מוקדמות בכתיבה מזרחית, יתכן ששניהם מכותב אחד:
• מדרש לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) לרבי טוביה ב"ר אליעזר, על חומש בראשית. [ארצות המזרח, המאה ה-16/17].
כתיבה מזרחית בינונית. מכיל חלק גדול של חומש בראשית, מאמצע פרשת וירא עד אמצע פרשת ויגש, עם מספר דפים חסרים באמצע.
בשולי העמודים הוסיף הסופר ציונים קצרים המסכמים את התוכן בכל קטע של החיבור. אותיות ל' של השורה הראשונה בכל עמוד, משוכות למעלה.

[33] דף. 31.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכתמים כהים, עם פגיעה בטקסט. בלאי. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט.

• ספר הרמזים לרבינו יואל. [ארצות המזרח, המאה ה-16/17].
כתיבה מזרחית. מכיל חלק גדול ומשמעותי של הפירוש, מאמצע פרשת נח ועד אמצע פרשת כי תצא, עם דפים חסרים באמצעו. בחלק מהעמודים האותיות ל' של השורה הראשונה, משוכות למעלה.
בשולי הדפים הגהות ארוכות, בכתיבה שונה [מזרחית, פרסית], לרוב מכילות מקורות נוספים מחז"ל או פירושים ורמזים מאוחרים, שככל הנראה אינם שייכים לחיבור המקורי. בהגהה ארוכה לפרשת נשא, תוספת פירושים על פי הקבלה לברכת כהנים.
הגהות רבות חתומות בסופן בשם הכותב: "דוד בן יצחק", החותם גם "דוד בן יצחק לאלו".
בהגהה בפרשת מקץ, תוספת פירוש מדרשי: "למה אמר בטנים ושקדים... בשביל שהלך יוסף למצרים ומלך שאומרים לעבד נמכר יוסף, לפיכך עקר את כל שקדים ובטנים... הצעיר מ' שמואל בכה"ר יוחנן ז"ל".
בסוף פרשת נח, חתימה מסולסלת של "הצעיר דוד בכ"ר יצחק". בפרשת בחוקותי ובפרשת קורח, חתימות מסולסלות של "הצעיר שלמה ב"כ יצחק".
קטע נוסף מכתב-יד זה, על פרשיות ויקרא, נמצא באוסף בניהו Ms. K 10, ואף בו הגהות הכותב דוד בן יצחק הנ"ל.
ספר הרמזים, המלקט רמזים ופירושים רבים מחכמי אשכנז הקדמונים, חובר בידי רבי יואל, אשר כל שידוע עליו הוא שהיה מבית מדרשו של רבי יהודה החסיד באשכנז. למרבה הפלא, כתבי היד היחידים הידועים של הפירוש מקורם בתימן, שם עשו בפירוש שימוש רב, העתיקו אותו רבות ואף הוסיפו עליו רמזים. החיבור האשכנזי השתמר אפוא בזכות יהודי תימן. החיבור נדפס לראשונה בשנת תשס"א על ידי רבי יואל קלוגמן (על החיבור ותפוצתו בתימן ראו בהקדמתו של רבי עזרא קורח למהדורה הנ"ל).

[72] דף. 30 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. הדפים אינם כרוכים.

כתב-יד, דרשות והספדים, ממחבר לא מזוהה. [ארם צובא, המאה ה-19].
כתיבה מזרחית.
בדף הפורזץ נכתב בכתיבה מאוחרת: "זה הס' הק' של הרב החכם רבנו הק' בארם צובא י"ע ראש קהילתנו, והוא כתב הדברים בקבלה ולא הספיק בחייו להדפיסו זאת הס' ונכון הוא הדבר לשמר כתב ידו ולהוציא לאור, ויהי המוציא בו הברכה כי עד כה לא יצא הדבר לאור. והוא רמ"ש תע"ש הדף[?]".

[14] דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשולי הדפים. בכמה מקומות חיתוך הדפים על גבול הטקסט, עם פגיעה בטקסט. כריכה ישנה, מנותקת.

דף (שני עמודים כתובים, כשלושים ושבע שורות) בכתב-יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". [בגדאד, המחצית השניה של המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית, עם תיקונים ומחיקות. קטע מדרשה על הדברים המונעים את הצדיק מלתקן את נפשו בעולם הזה ולקבל את הטובה בעולם הבא. בתוך הדברים מביא ה"בן איש חי" רמזים קבליים על הפסוק "כה תברכו את בני ישראל".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה". גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, והוא נודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ולכן קרא לרבים מחיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. מספריו: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות, ועוד.

[1] דף (2 עמ'). 13 ס"מ. מצב טוב. נתונים בכריכה חדשה מהודרת.