מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי יהושע הורביץ מדז'יקוב, בעל ה"עטרת ישועה". דז'יקוב (כיום: Tarnobrzeg), [שנות התר"ס בקירוב].
כתב סמיכה לשוחט רבי ישראל שו"ב:
"הן אמת ניתן לכתוב [כי] נסיתי את הרבני המופלג... מו"ה ישראל שו"ב נ"י בעסק שחיט[ות] ובדיקות, ונמצא לפני יפה והגון בכל ענינים בהל' שחיטות ובדיקות כאחד מן השוחטים הטובים, וגם הראה סכינו לפני [ונמצא] יפה... ויוכל כל אדם לאכול משחיטתו. אך הנני נותן לו כתב תעודה הלז באם יקבל עליו לחזור... בשקידה כפי הדין, וע"ז בעה"ח א' תזריע תר[---], דזיקוב. יהושע הורוויץ".
בראש המכתב ובסופו נוספו גם חותמות האדמו"ר (דהויות ופגומות).
האדמו"ר רבי יהושע הורביץ מדז'יקוב (תר"ח-טבת תרע"ג), מגדולי האדמו"רים בגליציה המערבית (דרום-מזרח פולין). בנו של האדמו"ר רבי מאיר מדז'יקוב בעל "אמרי נועם", נכדו של רבי נפתלי מרופשיץ. מגיל צעיר נודע כעילוי גאוני והתכתב עם גדולי הדור. אביו העיד עליו שבגיל עשרים כבר סיים פעמיים את ספר הזוהר. בחיי אביו הוכתר כרבה של דז'יקוב ומשנת תרל"ז החל מכהן כאדמו"ר בדז'יקוב. קהל חסידי דז'יקוב מנה בתקופתו אלפי חסידים שהתרוממו במחיצתו בתורה וביראת שמים. היה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה, וממייסדי "מחזיקי הדת" בשנת תרל"ט. פרסם ספרים בהלכה ובסוגיות הש"ס: "עמק הלכה" (לבוב, תר"ל) ועוד, אך בעיקר נודע על שם סדרת ספריו "עטרת ישועה", על התורה ומועדים, ושו"ת.

[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים חסרים במרכז המכתב עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כתמים.

מכתב ארוך (2 עמ') בכתב-ידו וחתימתו של הגאון המקובל רבי "מנחם מן בלאאמ"ו ברוך זצללה"ה", מגדולי התורה והיראה בעיר מינסק ומענקי הרוח בליטא. נעשוויז, אלול [תקע"ח 1818].
המכתב נשלח אל אחיו רבי ברוך שמעון משקלוב, וחלקו הראשון עוסק בעניינים משפחתיים שונים. בין היתר, מבקש רבי מנחם מן ממינסק, ששהה אז בעיר נעשוויז, להעביר משלוח לזוגתו שנשארה בעיר מינסק, וכותב אודות נסיעה לארץ ישראל. בהמשך הוא מדריך את אחיו בדרכי האמונה והביטחון, וכותב לו עצות מעניינות בנושא הרבצת תורה לבחורים: "...נידון המלמדות, יהי'[ה] עצתי עמך ואיעצך, שיהי'[ה] בדעתך הן ולאו שוה, ובפרט שב"ה כעת אינך צריך לזה [=מבחינה כלכלית], רק מהכרח המצוה רבה וכפולה... ע"כ חלילה לך מלעשות טצדקי גדולה או קטנה, רק לבך לשמים שיזמין לך אופן היותר מועיל ללימוד ולהשלמת המצוה רבה... ואם חפץ ה' בזה אז הרבה רוח והצלה והרבה שלוחים לטובה להזמין לידך וכפי הבא אליך תעשה. והנה זה דרכי מעודי, וכל מבקש ה' צריך למלמד יבוא יקראני ואענהו, רק צריך להודיע לרבים שרצונך ללמד, ודי בזה". בהמשך הוא כותב לאחיו על רצונו להשיג משרת מלמדות בעיר מינסק: "...וידעתי תשוקתך להיות אתי במחיצתי, וגם נפשי יודעת וחושקת מאוד, אך אין דנים אפשר וכו' [רומז למאמר: "אין דנין אפשר משאי אפשר..."], כי במינסק כעת אין בנמצא תלמידים גדולים וד"ל...".
רובו של המכתב (למעלה מעמוד) מכיל הדרכה לאחיו בדרכי אמירת שיעורים, והוא מייעץ לו ש"תרגיל את עצמך ללמוד וללמד במהירות התפיסה בעיון הטיב". רבי מנחם מן שהיה מגדולי מרביצי התורה בדורו מתאר לאחיו באריכות את סדרי לימודיו בעצמו עם התלמידים, באמירת השיעורים והחזרה של התלמידים. מתוך התיאור במכתב שלפנינו עולה כי ר' מנחם מן היה לומד עם תלמידיו מדי יום ביומו כארבעה דפי גמרא בעיון, עם רש"י ותוס' (שני דפים במסכת בבא מציעא ושני דפים במסכת חולין, עם עיון בעומק הסוגיות, ועיון בספרי הראשונים והפוסקים).
בסיום הדברים הוא חותם: "אחיך הנצמד באהבתך דוש"ת...., מנחם מן באאמ"ו ברוך זצללה"ה". לאחר החתימה מוסיף ר' מנחם מן מכתב נוסף לקרוביו ומכיריו עם מספר שורות, וחותם שוב: "דברי אהובכם וידידכם מאד, נפש תדרוש שלומכם וטובתכם כ"ה [=כל הימים] מנחם מן באאמו"ו ברוך זצללה"ה".
אגרת זו שלפנינו אינה ידועה ממקור אחר וכנראה לא נדפסה עדיין. ידועה אגרת אחרת של רבי מנחם מן, על אמונה ובטחון והסתפקות במועט, "אגרת הגר"ם ממינסק" שנדפסה ע"י רבי שמואל מאלצאן בראש ספר "אמונה והשגחה" שהדפיס מתורת הגר"א מווילנא (קניגסברג, תרכ"ד), בו מוזכר בשער: "מכתב הגאון החסיד מו"ה מנחם מן ז"ל ממינסק". אגרת זו נדפסה לאחר מכן במהדורות שונות של "אגרת הגר"א" ו"אגרת הרמב"ן".
הגאון החסיד רבי מנחם מן ממינסק (נפטר תקצ"ד), מגדולי גאוני ליטא המפורסמים בתקופת רבי חיים מוולוז'ין. בדורו כינוהו בתואר "הגאון החסיד", על שם גאונותו המופלגת בנגלה ובנסתר והנהגתו הפלאית בקודש (תואר בו כינו אז גם את הגר"א מווילנא). מגדולי מרביצי התורה בתקופתו, ראש מתיבתא ומגיד מישרים במינסק. רבים מרבני ליטא ורבני מינסק היו מתלמידיו המובהקים.
נולד בעיר פולוצק לאביו רבי ברוך סְטוֹלפֶר. התייתם בגיל רך, ונתגדל בין חכמי שקלוב. בעודו בן שמונה שנים[!] נודע לעילוי גדול היודע את כל הש"ס. מנערותו היה לו שיעור קבוע ללמוד בכל יום ויום שמונים דפי גמרא עם תוספות. עוד קודם הגיעו לגיל 12 למד חכמת הקבלה מפי הצדיק רבי ברוך מגיד מישרים בשקלוב. אז נלקח לחתן לבתו של הגאון רבי אברהם ב"ר אשר אנשיל, מרבני מינסק, בעל "עמוד הימיני" (מינסק, תקע"א), והיו מכנים אותו בעיר מינסק בשם רבי מַנדיל [כינוי חיבה לשמו מנחם מַן, מַן'דִיל. גם בהסכמות לספרו "זכרון מנחם", מכנים אותו רבני מינסק בשם "ר' מַאנדיל", ומתארים אתו בתור "הגאון הגדול המפורסם חסידא ופרישא"].
הרביץ תורה בבתי המדרש ובישיבות העיר מינסק, ורבים מחכמי ליטא היו מתלמידיו (כדוגמת בעל ה"עונג יום טוב", ועוד). התמסרותו המוחלטת ללימוד התורה, הניכרת בתוכן המכתב שלפנינו, מוזכרת גם בספרו של אייזנשטאט "רבני מינסק וחכמיה" (עמ' 27), בו מתואר רבי מַנדיל כאחד שלא פסק מללמד תורה לתלמידיו ברבים, "וַיִשְתַּדֵל לטעת בהם כל מדה נכונה והתרחקות ממותרות". מתוארת שם דרכו בקודש בסיגופים והסתפקות במועט, בפת קיבר ומים במשורה. כמו כן, מובאת שם עדות מפי רבי ברוך מרדכי מקלצק, תלמידו של רבי מנדיל – שכאשר הגיע לעיר האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ושמע את שמעו בחכמת הקבלה, הלך לראותו, ומצאהו כחוש ודל, בעל גֵו-רזה. אמר עליו בדרך הלצה "איני דַר [=רזה, ביידיש: דַאר] אלא במקום תורה". על מצבת קברו נכתבו שבחים מופלגים על גדולתו ושקידתו בתורה (רבני מינסק וחכמיה, עמ' 41-42).
שרידים מתורתו נדפסו בספר "זכרון מנחם" (ורשא, תרל"ה 1874), שהדפיס בנו רבי ישראל חיים קליין, ובספר "שארית בנימין" (ירושלים, תרכ"ג), שהדפיס תלמידו הגאון רבי בנימין אב"ד סטויפץ (שעלה לירושלים), הכותב על מורו ורבו: "הגאון הצדיק החסיד רבי מנחם מן זצללה"ה, אשר היה מפורסם בעולם גודל חסידותו ופרישותו... מסר נפשו וגופו להרביץ תורה ברבים... אין לספר צדקתו וחסידותו אשר ממש היה דומה לבר אלהין, וב"ה הירבה גבולו בתלמידים, אשר יצאו רבנים מפורסמים בעולם... כמה פעמים נשלח לו כתב רבנות מעיירות גדולות ומפורסמים, אך הוא לא רצה לקבל עליו עול רבנות, כי היה יקר אצלו להרביץ תורה ברבים ולהעמיד תלמידים".
אחיו, מקבל המכתב, רבי ברוך שמעון, כיהן אח"כ כמגיד מישרים בעיר שקלוב, והוא מוזכר בהקדמה לספר "זכרון מנחם" בתור זה שמסר את הכתבים להדפסה.

[1] דף, כתוב משני צידיו וחתום פעמיים. 21 ס"מ. נייר עבה בצבע כחול. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי, סימני עש וסימני קיפול. הטקסט דהוי ופגום מעט במספר מקומות.

אוסף גדול של 18 מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי מרדכי גיפטר, ראש ישיבת טלז. קליבלנד ושיקגו (ארה"ב), בין השנים תשי"ט-תשל"ז [1959-1976].
מכתבים ארוכים בדברי תורה שנשלחו אל רבי חיים דב שעוועל, עורך הקובץ התורני "הדרום". המכתבים כוללים: מאמרים קצרים ששלח להדפסה ב"הדרום", תיקונים והערות על ספרי הרמב"ן שערך הרב שעוועל, תיקונים והערות על מאמרים שונים שנדפסו ב"הדרום", ועוד. בחלק מהמכתבים מופיעות גם ברכות לשנה טובה וברכות למועדי השנה.
באחד המכתבים, מחודש אלול תש"כ, שנשלח מהעיר שיקגו, הוא מספר על פתיחת סניף ישיבת טלז בשיקגו. מעניין לציין את ענוותנותו של רבי מרדכי המשתקפת מן המילים הנחרצות שכותב בשולי המכתב הנ"ל: "יש לי צער גדול מזה שכתב לי במכתבו הראשון תואר 'שה"ת' [=שר התורה] ונא, נא ידידי שלא לנהוג עמי במדה זו לכתוב עלי דברים שאינם הולמים אותי. התוארים הנהוגים ג"כ אינם אמת אבל מכיון שכן מנהג העולם הרי הם דברים של מה בכך, אבל על יותר מזה אין לותר".
הגאון רבי מרדכי גיפטר (תרע"ו-תשס"א), מגדולי ראשי הישיבות וגדולי התורה בארה"ב. נולד בארה"ב ונסע ללמוד בישיבות ליטא. כבר מנעוריו התקרב ולמד תורה והנהגה מפי גאוני הדור, והחליף מכתבי שו"ת עם גדולי הרבנים בארה"ב ובליטא. הוא חזר לארה"ב ערב השואה, לאחר אירוסיו עם בתו של רבי זלמן בלוך מראשי ישיבת טלז בליטא, והנישואין נערכו בארה"ב בחורף ת"ש (1940). לאחר השואה קומם מחדש את תפארת ישיבת טלז בארה"ב (יחד עם דודיו רבי אליהו מאיר בלוך ורבי חיים מרדכי קאטץ, שהגיעו אז לארה"ב בגפם, בשליחות להצלת משפחותיהם ובני הישיבה, שנותרו בעמק-הבכא בעיר טלז). רבי מרדכי כיהן משנת תש"ג כר"מ בישיבת טלז בקליבלנד ובשיקגו, ולימים כיהן כראש הישיבה בקליבלנד. הנחיל מושגי גדלות בעיון התורה ובהנהגה תורנית נכונה [על מצבתו לא הניח לכתוב תארים מלבד: "פ"נ הרב מרדכי ב"ר ישראל זצ"ל גיפטר, לימד תורה והעמיד תלמידים בעלי מעלה ומדריגה בתורה וביראה"]. בשנת תשל"ו עלה לארץ ישראל והתגורר בקריית ישיבת טלז שהוקמה בהרי ירושלים (כיום: קרית טלז סטון; קרית יערים), אך בשנת תשל"ט, לאחר פטירתו של רבי ברוך סורוצקין ראש הישיבה בארה"ב, חזר לארה"ב לעמוד בראשות הישיבה בקליבלנד. סמכותו הוכרה בכל העולם התורני כאחד מגדולי הדור והיה מראשי "מועצת גדולי התורה" בארה"ב.

18 מכתבים (21 דף; כ-36 עמ' כתובים), רובם על ניירות מכתבים רשמיים. גודל ומצב משתנים. רובם במצב טוב.

מצורפים 8 דף נוספים: מכתב (באנגלית) מאת הרב ישראל פאלייעוו, מרבני פלטבוש, עם צילום מכתב מאביו רבי משה אהרן פאלייעוו, והעתק מודפס במכונת כתיבה, של מאמר להדפסה: "חילוף מכתבים – בענין ספק חדש ובענין יאוש ושנוי השם – בין הגאון הרב ר' משה אהרן פאלייעוו זצ"ל ותלמידו הגאון רב מרדכי גיפטער שליט"א".
חלק מתוכן המכתבים שלפנינו נדפס על ידי הרב שעוועל בקבצי "הדרום" ובספריו.

כ-290 גלויות שנדפסו לכבוד ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ ישראל. מרביתן נדפסו בגרמניה, 1898 (גלויות רבות עם חותמות ובולים מיום הגעת הקיסר לתחנות המסע – ירושלים, יפו, ביירות, קונסטנטינופול ועוד).
לפנינו אחד האוספים המקיפים והאיכותיים של גלויות ביקור הקיסר – כ-290 גלויות חגיגיות שהופיעו לאורך שנת 1898, חלקן מעט לפני צאת הקיסר לארץ ישראל וחלקן מעט לאחר חזרתו, המנציחות את הביקור, בשלל איורים והדפסי תצלומים.
הגלויות נדפסו ברובן בגרמניה, יצרנית הגלויות הגדולה בעולם אותן שנים, בידי עשרות מו"לים שונים – חלקם הנפיקו עשרות גלויות וחלקם רק גלויה או שתיים; לכבוד הביקור, הציעו כמה מהמו"לים שירות מיוחד לרוכשים – הגלויה תשלח ליעד במזרח התיכון, תמתין לבוא הקיסר, ומשם, ביום ההגעה, תוחתם ותשלח אל הקונה. באוסף שלפנינו גלויות שנשלחו מיפו, ירושלים, ביירות, קונסטנטינופול, קהיר ומקומות נוספים.
בין הגלויות החשובות והנדירות שבאוסף:
• 16 גלויות-ענק (22X15 ס"מ) בהוצאת Knacksted & Näther (המבורג), עם הדפסי תצלומים ממהלך הביקור – הקיסר עולה להר הבית, הקיסר חוצה את יפו על סוס, ועוד; וכן 13 גלויות מתוך גרסה נוספת של אותה הסדרה, אשר נדפסה בגודל הגלויה הסטנדרטי.
• 7 גלויות בהוצאת H. A. I. Schulz (המבורג), עם איורים ליתוגרפיים צבעוניים של תחנות הביקור וארבע גלויות עם איורים מאותה הסדרה בהוצאת Max Mandus (המבורג).
• ארבע גלויות עם כיתוב עברי, דפוס ליתוגרפי מונזון (ירושלים). בכל אחת מהן איור של הקיסר נכנס בשער הכבוד, וסביבו איורים של אתרי ארץ ישראל, המשתנים מגלויה לגלויה – חברון, נהר הירדן, הר הבית, בית החולים משגב לדך, קבר רחל, הכותל המערבי. בגלויה אחת ברכת שנה טובה מבית החולים משגב לדך.
• 17 גלויות בהוצאת Carl Otto Hayd (מינכן), עם הדפסי תצלומים ממהלך הביקור – ירושלים מקושטת בדגלי האימפריה הגרמנית, זקיפים טורקיים שומרים על מחנה האוהלים של הקיסר, הקיסר והפמליה עוברים בשערי הכבוד, ועוד.
• חמש גלויות בהוצאת Knackstedt & Nather, עם תמונות מתפללים בכותל המערבי ומדליון עם דיוקן הקיסר בפינה התחתונה (בצבעים שונים: ירוק, אדום וכחול; בשלוש מהן נוספה כתובת הנצחה לביקור הקיסר על גבי הכותל); וכן 27 גלויות מאותה הסדרה עם תמונות של אתרים נוספים ודיוקן הקיסר.
• גלויות בהוצאת Vogel (לייפציג), Kutzner & Berger (ברלין), Maether & Co. (ברלין), Nister (נירנברג), Ebuzzia (קונסטנטינופול), גלויה מצולמת עם תמונת הקיסר ותמונת קונטנטינופול (ללא פרטי מדפיס, נשלחה 1898), גלויה ליתוגרפית עם דיוקן הקיסר והקיסרית על רקע ביירות (ללא פרטי מדפיס), ועוד.

כ-290 גלויות. גודל ומצב משתנים. הגלויות מסודרות באלבום על פי שמות המדפיסים, בסדר אלפביתי, עם פתקאות בכתב-יד ובאופן המאפשר לראות את גבן של הגלויות שנשלחו בדואר.

מצורפים: כ-20 כרטיסים עם תמונות ואיורים של ביקור הקיסר, מסוגים שונים (אינם גלויות), בהם תריסר קלפי אספנות בהוצאת חברת השוקלד "שטולוורק" (Stollwerck), עם תמונות מתחנות המסע השונות – ונציה, קונסטנטינופול, חיפה, ירושלים (החברה הייתה היצרן הראשון של קלפי אספנות בגרמניה, ולרגל הביקור הנפיקה את סדרת הקלפים שלפנינו).
לקריאה נוספת, ראו:
• ראלף פרי ודוד פרלמן, "גלויות להנצחת מסעו של הזוג הקיסרי הגרמני למזרח בשנת 1898" (הוצאת Verein fur Wurttembergischen Kirchengeschichte, שטוטגרט, 2019).
• ראלף פרי, Land Postal History of the Kaiser's Visit to the Holy (בתוך: Holy Land Postal History Bulletin, גליון 91-92, עמ' 400-436).
• ראלף פרי, The Visit of the Kaiser Wilhelm to the Orient Oct. – Nov 1898 (בתוך: Holy Land Postal History Bulletin, גליון 119-120, עמ' 656-679).
מקור: אוסף ראלף פרי.

מסע הקיסר בלבנט

בחודשים אוקטובר-נובמבר 1898 ערכו קיסר גרמניה וילהלם השני ורעייתו, הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, מסע בערי האימפריה העות'מאנית, שיעדו המרכזי ירושלים. המסע נערך על רקע התפוררותה הצפויה של האימפריה העות'מאנית, ומאבק הירושה על "נכסיה" שניטש בין מעצמות אירופה. המסע ארך יותר מחודש, ובין מטרותיו ניצבו חיזוק קשריה של הקיסרות הגרמנית עם האימפריה העות'מאנית, ועידוד ההתיישבות הנוצרית בארץ ישראל. על המקומות בהם ביקרו הקיסר ופמלייתו נמנות אתונה, קונסטנטינופול, חיפה, יפו, רמלה, ירושלים וקהיר.

ההיערכות לביקורו של הקיסר בארץ ישראל החלה כבר בקיץ 1898, וכללה פעולות ניקיון נרחבות, שיפור ושיפוץ של תשתיות, מתיחת קו טלגרף חדש, ועוד. לקראת הגעתו של הקיסר לירושלים הורחבו מספר דרכים בעיר, ואף נפרץ פתח בסמוך לשער יפו, על מנת לאפשר מעבר למרכבתו של הקיסר. נוסף על כך, רחובות העיר, ובפרט האזור סביב רחוב הנביאים שבו עתיד היה להיבנות מחנה האוהלים של הקיסר ופמלייתו, ה-"Camp Imperial", קושטו בדגלי גרמניה והאימפריה העות'מאנית ובשערי כבוד ניידים. במהלך ביקורו בירושלים, שחלק חשוב בו היה טקס חנוכת כנסיית הגואל ברובע הנוצרי, ביקר הקיסר גם במושבה הגרמנית, בהר הזיתים, בבניין העירייה, ובמקומות נוספים, ואף נפגש בחטף עם בנימין זאב הרצל. את סיוריו ערך בליווי פמליה קטנה, על גבי סוס או מרכבה, כשבעקבותיו נעו בירושלים תהלוכות אישים פחותי דרג, מלווים בגדודי פרשים וקאוואסים (שומרי ראש טקסיים באימפריה העות'מאנית).
מסע הקיסר תואר בזמנו במאות ספרים ומאמרים, והונצח במשחקי קלפים, במשחקי שולחן ובכרטיסי אספנות, עם נופי ארץ ישראל. גולת הכותרת של הנצחת הביקור הייתה גלויות הדואר שיצאו לכבודו: כ-350 מו"לים בגרמניה ובארצות אחרות הדפיסו גלויות לרגל המסע, בקנה מידה חסר תקדים בהיסטוריה, ובאיכות מצוינת. המו"לים הגדולים, דוגמת פוגל, זילברמן וקנאקשטדט-נטר, הגדילו לעשות והציעו שירות מיוחד לאספני בולים וגלויות: תמורת סכום קבוע נשלחו למנויים גלויות מהערים בהן ביקר הקיסר, שהוחתמו ונשלחו ביום בו שהה הקיסר במקום.