מכירה פומבית 90 יודאיקה - ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove hapletah filter hapletah
- (-) Remove the filter the
- הפליטה (6) Apply הפליטה filter
- ושארית (6) Apply ושארית filter
- שארית (6) Apply שארית filter
- שואה (6) Apply שואה filter
- הפליטה" (6) Apply הפליטה" filter
- ו"שארית (6) Apply ו"שארית filter
- and (6) Apply and filter
- holocaust (6) Apply holocaust filter
- sheerit (6) Apply sheerit filter
מברק מאת רבי חיים מאיר הגר, נשלח באמצעות הצלב האדום לארץ ישראל. גרוסוורדיין, 5 באוגוסט 1941 [י"ב אב תש"א].
טופס מברק של "הצלב האדום", עם מילוי במכונת כתיבה. נשלח מאת האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מוויז'ניץ, אל ישראל ברדקי (בר-זכאי) בירושלים. המברק כולל בקשה לאתר את רבי נפתלי חיים אדלר - חתנו של האדמו"ר, שגורלו לא היה ידוע באותה עת, בימי השואה. נכתב בו (בגרמנית): "נא לברר האם נפתלי נמצא בחיפה או בביתכם. תודה לה' כולנו בריאים, ומאחלים כך גם לכם. הינדה". במקום המיועד לשם השולח נכתב שמו של האדמו"ר, ובנוסח הבקשה חתומה מרת הינדה, בתו של האדמו"ר, אשתו של רבי נפתלי חיים.
האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר בעל "אמרי חיים" (תרמ"ח-תשל"ב), בנו השני של ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ. בשנת תרצ"ו, אחר פטירת אביו, הוכתר לאדמו"ר בעיר גרוסוורדיין. בשנת תש"ד נמלט מגיא ההריגה, ולאחר השואה שב לגרוסוורדיין. באלול תש"ז עלה לארץ ישראל והקים את קרית ויז'ניץ בבני ברק, שיקם מחדש את חסידות ויז'ניץ ובנה את מוסדותיה. ממנהיגי היהדות החרדית בארץ וחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". דברי תורתו נאספו בסדרת הספרים "אמרי חיים".
רבי נפתלי חיים אדלר (תרע"ד-תשנ"ה), האדמו"ר מדז'יקוב-ויז'ניץ. נולד בירושלים למשפחה מיוחסת (היה נינו של האדמו"ר רבי דוד בידרמן מלעלוב). בילדותו נישאה אמו (בזיווג שני) לאדמו"ר רבי ברוך הגר מסערט ויז'ניץ, והוא התגדל בביתו ובבית סבו-חורגו האדמו"ר רבי ישראל הגר מוויז'ניץ. בבחרותו למד אצל האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר מווישווא ואצל האדמו"ר רבי אליעזר הגר בעל ה"דמשק אליעזר" מוויז'ניץ. בשנת תרצ"ח נישא להינדה בת האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מוויז'ניץ. בפרוץ מלחמת העולם השניה פעל רבות לספק דיור ומזון לפליטים הרבים שנהרו לגרוסוורדיין, שהייתה אז מקום בטוח יחסית. בהמשך מסר נפשו להצלת יהודים רבים שהוגלו לטרנסניסטריה, פעילות שנמשכה עד לכיבוש גרוסוורדיין בידי הנאצים. לא ידוע כיצד הצליח להינצל יחד עם הרבנית ושתי בנותיהם. בדרך לא דרך הצליחו להבריח את הגבול לעבר רומניה. משם הצליחו להפליג לארץ ישראל בספינת מעפילים, וכך הגיע רבי נפתלי חיים לארץ בשנת תש"ד, יחד עם גיסו (לימים האדמו"ר) רבי משה יהושע הגר. כיהן תחילה כרב חסידי ויז'ניץ בתל אביב-יפו. לאחר מכן עבר לחיפה שם סייע בהנהגת קהילת סערט ויז'ניץ ובהמשך כיהן כראש ישיבת "יחל ישראל" בחיפה. בשנת תשכ"ה הוכתר לרב חסידי ויז'ניץ בנתניה, שם הקים את קריית דז'יקוב-ויז'ניץ. הקים מוסדות נוספים בנתניה וערים אחרות. בנו הוא רבי ישראל אליעזר אדלר, המכהן כיום כאדמו"ר מדז'יקוב-ויז'ניץ בנתניה.
נמען המברק הוא החזן ישראל בר-זכאי (ברדקי, תר"ן-תש"ל), צאצא של הגאונים רבי ישראל משקלוב, רבי ישעיה ברדקי ורבי שמואל סלנט. מגיל צעיר בלט בקולו המיוחד. למד חזנות אצל זבולון קוורטין וחזנים נוספים. אחר מלחמת העולם הראשונה התמנה לחזן ראשי בבית הכנסת החורבה, במשרה זו כיהן עד לנפילת הרובע בידי הירדנים במלחמת העצמאות.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. נקבי תיוק. קרעים זעירים בשוליים. סימן קיפול. רישום וחותמות.
הספר נדפס בתקופת מלחמת העולם השניה, תחת המשטר הפרו-נאצי בסלובקיה. הספר כולל איורים שונים להמחשה.
העותק של הגאון רבי ישכר שלמה טייכטל בעל "משנה שכיר" ו"אם הבנים שמחה". בדף המגן הקדמי מופיעה חתימתו: "הק' ישכר שלמה טייכטהאל". בדף ב/2 שתי הגהות בכתב-ידו, אחת מהן ארוכה. בהגהתו הארוכה מתייחס הרב טייכטל לדברי המחבר על הדרך שבה תתרחש הגאולה האחרונה, ועל הדרך בה ייבנה בית המקדש השלישי - האם הדברים יתרחשו בדרך נסית משמים, או בדרך הטבע "עפ"י רשיון המלכות". הרב טייכטל מביא מקורות לכך שהדבר יקרה באופן השני: "...וכן מפורש בהדיא בתיקוני זוהר... דתחלה נבנה על ידינו ואח"כ בעת שיהי' הגאולה השלמה ירד מן השמים בית המקדש, על ביהמ"ק של מטה שבנינו בידינו...".
מהגהות אלה משתקף עיסוקו של הרב טייכטל בתקופת השואה בסוגיות של גלות וגאולה, קודם לפרסום ספרו "אם הבנים שמחה" בשנת תש"ג.
רבי יששכר (ישכר) שלמה טייכטל (תרמ"ה-תש"ה; נספה בשואה), גאון וחסיד, מרבני הונגריה המפורסמים, כיהן ברבנות ובראשות הישיבה בפישטיאן. בשנת תש"ב ברח מסלובקיה להונגריה מאימת הנאצים. עד השואה החזיק בהשקפות קנאיות נגד ההתיישבות בארץ ישראל, כשאר רבני הונגריה החסידית, וכמורו האדמו"ר בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש. בעקבות אירועי השואה חל שינוי בהשקפתו. הוא החל להתעמק בסוגיות של גלות וגאולה, ובבירור השאלה האם הגאולה תתרחש על ידי יישוב הארץ בדרך הטבע. את מסקנותיו פרסם בספרו "אם הבנים שמחה", שכתב והדפיס במסירות נפש בבודפשט בשנת תש"ג. בספר מובאת בין היתר ביקורת חריפה על הרבנים שמנעו את העלייה לארץ לפני השואה, והרב טייכטל אף כותב כי מאורעות השואה באו כעונש על הזלזול בארץ ישראל. כשהחל גירוש היהודים מהונגריה, ברח הרב טייכטל בחזרה לסלובקיה. משם גורש לאושוויץ לאחר דיכוי המרד הסלובקי בשנת תש"ד, ונספה זמן קצר לפני תום המלחמה. נודע גם בספר השו"ת שלו "משנה שכיר", שחלקים ממנו הדפיס בחייו. נכדו הוא הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל דומ"צ העדה החרדית בירושלים.
[12], תסה, [1] עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרע בדף השער, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות. כריכת עור חדשה.
חוברת "הדרך" יצאה לאור לראשונה בי"ג שבט תש"ד, ובה נדפסה דרשת הפרידה של הרב מבילגוריי מיהדות הונגריה. בדרשה זו הוא מדבר על זוועות השואה בפולין וגליציה, ועל הצורך לעזור לפליטים מארצות אלו. היה זה לאחר שהאדמו"ר מבעלז ואחיו הרב מבילגוריי נמלטו בניסים מגטו בוכניה, והגיעו לבודפסט, שם שהו מחודש אייר תש"ג עד טבת תש"ד, ויצאו משם בדרכם לארץ ישראל. בהמשך דבריו מתנצל הרב מבילגוריי על נסיעתם לארץ ישראל, ואומר בבטחון כי הרעה לא תגיע להונגריה, ולא משום כך הם נוסעים לארץ ישראל, רק מתשוקתו לקדושת ארץ ישראל ואהבתו של אחיו הקדוש לארץ הקודש. "...מוטל עלי החוב להודיע לכם ידידים יקרים חכמי אונגארן... כי מי שהוא קרוב בסביבת אחי הגדול... שליט"א, יודע בודאי שלא במנוסה הולך... כאילו רוצה לנוס ולנסוע מכאן, רק שאיפתו ותשוקתו לעלות לאה"ק המקודשת בעשר קדושות... וירא מנוחה - שהצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלוה... ואך טוב וחסד ירדוף וישיג את אחב"י בני מדינה זו. ואת הארץ... כי נעמה - מחמת כי שם שורה הנעם העליון" (עמ' יט). בהמשך החוברת מובאים דברי האדמו"ר שאמר כי נסיעתו לארץ ישראל היא זמנית על מנת לחזור, עם הסברים מאחיו הרב מבילגוריי, שעפ"י מסורת בית אבותיהם הקדושים, אין תועלת בהתיישבות בארץ ישראל טרם ביאת המשיח (עמ' כו). לאחר השואה צונזרו שורות אלה מפרסומים שציטטו את הדרשה.
החוברת נדפסה שלוש פעמים, במהלך החודשים שבט-אדר תש"ד. בכ"ג שבט תש"ד, עשרה ימים לאחר הדפסת המהדורה הראשונה, יצאה המהדורה השניה. בחודש אדר שלאחר מכן, זמן קצר לפני שהצבא הנאצי כבש את הונגריה (באמצע חודש מרץ, חציו השני של חודש אדר) נדפסה מהדורה שלישית - המהדורה שלפנינו.
העותק שלפנינו נכרך עם המעטפת המודפסת של המהדורה השניה. בחלקה האחורי פרטי המו"ל, עם הודעות שונות בענייני הדפסת ספרים והוצאתם לאור, בהן ההודעה: "מכאן מודעה רבה לאורייתא - בקרב הימים יופיע חוברת השניה של הדרך אשר יכלול בקרבו דרשת-פרידה של הרב הגה"צ חכם הכולל האדמו"ר ממונקאטש שליט"א [רבי ברוך ירחמיאל רבינוביץ] שדרש בביהכ"נ הגדולה דקה"י [דקהל יראים] בודאפעשט... בשבת שלפני עלותו לארץ ישראל, וכן מאמרים ומכתבים מרבנים ולומדים בעניינים העומדים על הפרק בחיי עם ישראל בארץ ובגולה".
[3], ב-כו עמ' + [2] דף מעטפת מודפסת. 20.5 ס"מ. מצב טוב. רישומים על המעטפת. כרוך בכריכת עור.
תחילת התשובה חסרה, ולפנינו רק הדף האחרון עם סיום התשובה והחתימות. הדפסה במכונת כתיבה, עם חתימות בכתב-יד.
בראש החותמים - ראשי הדיינים מבית הדין של עדת החסידים בירושלים: רבי ירוחם פישל ברינשטיין, רבי נפתלי צבי שמרלר ורבי ישראל יצחק הלוי רייזמן, ואחריהם עוד כ-100 חתימות משני צידי הדף - מאדמו"רים, רבנים ותלמידי חכמים צעירים מירושלים.
בין החותמים: רבי יוסף מאיר כהנא (האדמו"ר מספינקא); רבי אברהם יצחק קאהן (לימים האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי אברהם חיים ראטה (לימים האדמו"ר מ"שומרי אמונים"); רבי חנוך דוב פדווא (לימים גאב"ד התאחדות החרדים בלונדון); רבי ישראל יעקב פישר (לימים ראב"ד העדה החרדית בירושלים); רבי בנימין ראבינאוויץ (לימים חבר הבד"צ העדה החרדית ורב קהילת "משכנות הרועים"); רבי אלעזר בריזל; רבי דוב הירשמאן; רבי אביש צינווירט; ועוד עשרות חותמים.
[1] דף. 33 ס"מ. מודפס וכתוב משני צדיו. מצב טוב-בינוני. כתמים, קמטים וסימני קיפול.
סט חלקי של התלמוד הבבלי, שנדפס בשנחאי בהדרגה בין השנים תש"ב-תש"ו, על ידי תלמידי ישיבת מיר שנמלטו למזרח הרחוק בתקופת השואה.
לפנינו המסכתות: ברכות, שבת, עירובין, פסחים, ראש השנה, יומא, סוכה, ביצה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה, כתובות, נדרים, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עבודה זרה ומסכתות קטנות, זבחים, מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, נדה.
חסרות המסכתות: גיטין, קידושין, נזיר וסוטה.
הוצאה זו היא למעשה דפוס צילום מוקטן של הוצאת ווילנא, דפוס ראם.
"ועד ההדפסה" של ישיבת מיר נזכר בשערי הכרכים בכינויים "בית אוצר הספרים עזרת תורה שע"י ישיבת מיר", "ועד ההדפסה תורה אור", "ישיבת מיר", ו"הוצאת מנדבים".
16 כרכים. 26 ס"מ בקירוב. מספר כרכים נדפסו על נייר יבש ושביר. רוב הכרכים במצב טוב, מספר כרכים במצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקרעים בשולי חלק מהדפים. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט (כולל קרע חסר באחד מדפי השער), משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. סימני עש בכרכים בודדים. חותמות ורישומי בעלות בכתב-יד. כריכות חדשות.
מסכת יבמות לא נדפסה בשנחאי (בני ישיבת מיר למדו מסכת זו, קודם הגיעם לשנחאי, בקובה - יפן, ולשם נשלחו אליהם מאות כרכים של מסכת זו מארצות הברית ע"י הרב קלמנוביץ). ראה עוד: א' אלבוים, דפוסי שנחאי ושארית הפליטה, המעין, כרך מ, גליון ג, ניסן תש"ס.
עם סיום מלחמת העולם השנייה והתקבצות שרידי היהודים במחנות עקורים, נוצר מחסור בגמרות וספרי קודש שישמשו את הפליטים. החל משנת 1946 החלה "אגודת הרבנים" בגרמניה, בסיוע הצבא האמריקאי והג'וינט, במבצע הדפסת הש"ס עבור הניצולים. תחילה נדפסו מסכתות בודדות בפורמטים שונים. בשנת 1948 נדפסה לראשונה מהדורת הש"ס במלואה, וזו המהדורה שלפנינו. בכל כרך שני שערים. השער הראשון עוצב במיוחד לציון מאורע הדפסת הש"ס על אדמת גרמניה החרוכה, בראשו איור עיירה יהודית והכיתוב "משעבוד לגאולה מאפלה לאור גדול"; בתחתית השער איור גדרות תיל ומחנה עבודה, ומתחתיו הכיתובים: "מחנה עבודה באשכנז בימי הנאצים"; "כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פיקודיך" (תהילים קיט).
19 כרכים. 39 ס"מ בקירוב. מספר כרכים נדפסו על נייר יבש. מצב כללי טוב. כתמים. קרעים קלים בשולי הדפים ובמספר מקומות נוספים. קמטים בחלק מדפי השער. חותמות. כריכות עור חדשות (אחידות).