מכירה מקוונת 38 - חב"ד
מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום הבהיר י"א ניסן - 120 שנה להולדת הרבי מליובאוויטש
קערת כסף בה השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, להחזקת פירות שהחיינו בחגים שבועות, ראש השנה, ט"ו בשבט. הקערה נקנתה בעת ביקור הריי"ץ בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ, על ידי החסיד הרב דוד שיפרין.
כסף סטרלינג (חתום בגב Sterling) - ארה"ב, שנות ה-20 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קערת הפירות שהרב דוד שיפרין העניק לאבי [הריי"ץ] במהלך מסעו לארצות הברית ב-1929-1930. אבי אמר לי שהוא השתמש בה לפירות שהחיינו – ראש השנה, ט"ו בשבט ושבועות". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.
ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות"
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, וושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד ואגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות היה מתוועד ומוסר דברי חסידות ובימי חול היה עורך אספות שונות ומקבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם.
הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג מנמל ניו-יורק באנייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה. על פי האישור המצורף, במהלך ביקורו בארה"ב בשנת תר"צ, העניק הרה"ח ר' דוד שיפרין את הכלי שלפנינו במתנה לאדמו"ר הריי"ץ, אשר השתמש בו להחזקת פירות שהחיינו במהלך סעודות חג השבועות, ראש השנה וט"ו בשבט.
החסיד הרב דוד שיפרין היה מראשוני עדת חסידי חב"ד בארה"ב. ממייסדי אגודת חסידי חב"ד בארה"ב בשנת תרפ"ד, ומזכיר האגודה. זכה לשהות במחיצת האדמו"ר המהר"ש. הרב ישראל ג'ייקובסון מתארו: "החסיד ר' דוד שיפרין הוא הי' נקודה המרכזית של אנ"ש בארה"ב, א הארציגער פנימיות'דיקער קלוגער חסיד'ישער איד, הוא עמד בקישור עם כל אנ"ש בארה"ב בלי פרסום בלי משרד ובלי משרת פקיד או איזה תואר שיהי', רק הארציגע אמת'דיקע חסיד'ישע אהבת אחים" ("זכרון לבני ישראל", עמ' קכו). נפטר בשנת תש"ג.
9.5X23X11.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
מאפרת כסף של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
כסף סטרלינג, חתום בתחתית: S. Kirk & Son, Sterling. ארה"ב, סוף שנות ה-20 בקירוב (במקור נועד הכלי להגשת לפתן).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המאפרה מתוצרת חברת S. Kirk and Son של אבי. אני סבורה שיש תמונה של אבי עם המאפרה הזו לצידו". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
כפי הנראה, האדמו"ר הריי"ץ רכש את המאפרה שלפנינו בעת ביקורו בשנת תרפ"ט-תר"צ בארה"ב, והשתמש בה לאחר שובו לאירופה, בריגה שבלטביה, ובוורשה ואוטבוצק שבפולין, במהלך שנות התר"צ (שנות ה-30). באחת מהתמונות המתעדות את הריי"ץ באוטבוצק בשנת תרצ"ו (1936), נראה הריי"ץ יושב בחדרו (חדר היחידות), שקוע במחשבות אל מול ספר פתוח, אוחז בסיגריה בידו האחת ולצדו על השולחן עומדת המאפרה שלפנינו (ראה תמונה מצורפת).
[תמונה זו נדפסה לראשונה בחוברת הרביעית של כתב העת החב"די "התמים", תחת הכותרת "תמונת תואר פני הוד כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א". בראש התמונה נכתב: "למלאת רצון ובקשת ידידינו אנ"ש והתמימים הגרים במדינות הרחוקות מעבר לים, שאין היכולת בידם לבוא להסתופף בצל קדושת אדמו"ר שליט"א ומשתוקקים מאד לראות פני קדש אדמו"ר שליט"א הננו נותנים בזה תמונתו הק'. התמונה הלזו נצלמה מחדר הסמוך להיכל כ"ק אדמו"ר שליט"א כשהוא יושב עמוק במחשבתו הק' ולפניו על השולחן מונח ספר המעיין בו" ("התמים", ורשה, תמוז תרצ"ו. לאחר עמוד ו' [334])].
האדמו"ר הריי"ץ היה מעשן הרבה עוד בצעירותו ובחיי אביו האדמו"ר הרש"ב. מסופר בשם ר' שמואל אייזיק פופאק, כי הריי"ץ "היה מעשן 'בלי גפרורים', כלומר, מדליק את הסיגריה הראשונה מחפיסה חדשה עם הסיגריה האחרונה מהחפיסה הקודמת, בלי להשתמש בגפרור חדש". ר' צבי הירש פוקס מספר: "עקבתי פעם אחריו [אחר הריי"ץ], ובסוף היום נותרו עשרות בדילים שנותרו אחר עישונו" (ימי מלך, א', עמ' 473; התקשרות 1023, עמ' 8-13).
ב"ליקוטי דיבורים" (חלק ה', עמ' 1425) מסופר, כי בתקופת מאסרו של הריי"ץ בכלא הסובייטי בשנת תרפ"ז, נהג לכתוב דברי תורה על בדילי הסיגריות שעישן: "ברשותו היה עט, ובאין לו נייר כתב על בדילי הסיגריות. יותר ממאה סיגריות היו בידי הרבי, ועל בדיליהן רשם תורה רעיונות והתרשמויות".
בעשור האחרון לחייו חדל הריי"ץ מעישון מפאת מצב בריאותו, כפי שמעיד באגרת מיום י"ג אייר ת"ש: "ישנם דברים שהנני זהיר בהם מאד כמו העישון שעזבתי לגמרי" (אגה"ק הריי"ץ, אגרת ה'רפב). באגרת משנת תש"ג אסר הריי"ץ את העישון גם על תלמידי ישיבת "תומכי תמימים": "בזה הנני להמציא את פקודתי לעשות רשימה מכל התלמידים יחיו המעשנים ולאסור באיסור גמור ומוחלט את העישון לתלמידים פחותים מבן עשרים שנה... בכל מקום שהם בכל משך כ"ד שעות... והתלמיד העובר על פקודה זו יענש קשה" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ז, אגרת א'תתקט).
קוטר מרבי: 16 ס"מ; גובה: 8.5 ס"מ. מצב טוב.
קופסת כסף לסיגריות של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
כסף חתום בחותמת העיר - בירמינגהם 1919, ובחותמת היצרן F.D. Long. פנים הקופסה מוזהב (עם שלוש רצועות בד לאחיזת הסיגריות).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הסיגריות הגדולה שאבי קנה בריגה. היא נוצרה באנגליה". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.
האדמו"ר הריי"ץ היה מעשן הרבה עוד בצעירותו ובחיי אביו האדמו"ר הרש"ב. מסופר בשם ר' שמואל אייזיק פופאק, כי הריי"ץ "היה מעשן 'בלי גפרורים', כלומר, מדליק את הסיגריה הראשונה מחפיסה חדשה עם הסיגריה האחרונה מהחפיסה הקודמת, בלי להשתמש בגפרור חדש". ר' צבי הירש פוקס מספר: "עקבתי פעם אחריו [הריי"ץ], ובסוף היום נותרו עשרות בדילים שנותרו אחר עישונו" (ימי מלך, א', עמ' 473; התקשרות 1023, עמ' 8-13).
ב"ליקוטי דיבורים" (חלק ה', עמ' 1425) מסופר, כי בתקופת מאסרו של הריי"ץ בכלא הסובייטי בשנת תרפ"ז, נהג לכתוב דברי תורה על בדילי הסיגריות שעישן: "ברשותו היה עט, ובאין לו נייר כתב על בדילי הסיגריות. יותר ממאה סיגריות היו בידי הרבי, ועל בדיליהן רשם תורה רעיונות והתרשמויות". על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ רכש את קופסת הסיגריות שלפנינו בריגה, לאחר יציאתו מרוסיה בשנת תרפ"ח.
בעשור האחרון לחייו חדל הריי"ץ מעישון מפאת מצב בריאותו, כפי שמעיד באגרת מיום י"ג אייר ת"ש: "ישנם דברים שהנני זהיר בהם מאד כמו העישון שעזבתי לגמרי" (אגה"ק הריי"ץ, אגרת ה'רפב). באגרת משנת תש"ג אסר הריי"ץ את העישון גם על תלמידי ישיבת "תומכי תמימים": "בזה הנני להמציא את פקודתי לעשות רשימה מכל התלמידים יחיו המעשנים ולאסור באיסור גמור ומוחלט את העישון לתלמידים פחותים מבן עשרים שנה... בכל מקום שהם בכל משך כ"ד שעות... והתלמיד העובר על פקודה זו יענש קשה" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ז, אגרת א'תתקט).
9X14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כיפופים ופגמים קלים.
שתי פומיות להחזקת סיגריה של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שתי הפומיות להחזקת סיגריה שאבי השתמש בהן בשנות ה-30". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.
הריי"ץ היה מעשן הרבה עוד בצעירותו ובחיי אביו האדמו"ר הרש"ב. מסופר בשם ר' שמואל אייזיק פופאק, כי הריי"ץ "היה מעשן 'בלי גפרורים', כלומר, מדליק את הסיגריה הראשונה מחפיסה חדשה עם הסיגריה האחרונה מהחפיסה הקודמת, בלי להשתמש בגפרור חדש". ר' צבי הירש פוקס מספר: "עקבתי פעם אחריו [הריי"ץ], ובסוף היום נותרו עשרות בדילים שנותרו אחר עישונו" (ימי מלך, א', עמ' 473; התקשרות 1023, עמ' 8-13).
מסופר, כי בתקופת מאסרו של הריי"ץ בכלא הסובייטי בשנת תרפ"ז, נהג לכתוב דברי תורה על בדילי הסיגריות שעישן: "ברשותו היה עט, ובאין לו נייר כתב על בדילי הסיגריות. יותר ממאה סיגריות היו בידי הרבי, ועל בדיליהן רשם תורה רעיונות והתרשמויות" ("ליקוטי דיבורים" המתורגם, חלק ה', עמ' 1425); "כל יום הי' הרבי אומר 'תורה' בפני האסירים היהודיים שבתא מאסרו, ורושמה אחר-כך על בדילי הסיגריות" (שם, עמ' 1437)". על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ השתמש בפומיות שלפנינו בשנות התר"צ (שנות ה-30). בכמה מהתמונות המתעדות את הריי"ץ בתקופת מגוריו בלטביה ובפולין בשנות התר"צ, נראה הריי"ץ משתמש בפומית בעת העישון (ראה תמונות מצורפות).
בעשור האחרון לחייו חדל הריי"ץ מעישון מפאת מצב בריאותו, כפי שמעיד באגרת מיום י"ג אייר ת"ש: "ישנם דברים שהנני זהיר בהם מאד כמו העישון שעזבתי לגמרי" (אגה"ק הריי"ץ, אגרת ה'רפב). באגרת משנת תש"ג אסר הריי"ץ את העישון גם על תלמידי ישיבת "תומכי תמימים": "בזה הנני להמציא את פקודתי לעשות רשימה מכל התלמידים יחיו המעשנים ולאסור באיסור גמור ומוחלט את העישון לתלמידים פחותים מבן עשרים שנה... בכל מקום שהם בכל משך כ"ד שעות... והתלמיד העובר על פקודה זו יענש קשה" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ז, אגרת א'תתקט).
2 פומיות: 8 ס"מ ו-8.5 ס"מ. מצב טוב.
קופסה מלבנית, עשויה פליז ואַוָונְטוּרִין (קוורץ) בגוון חום-אדמדם (כנראה צרפת, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הטבק של אבי [הריי"ץ], ששימשה אותו לפני שעלה על כס הנשיאות. הקופסה עשויה פליז ואַוָונְטוּרִין. היא מנצנצת משום שהיא עשויה מסוג מסוים של קוורץ. אבי העניק לי אותה זמן קצר לאחר חתונתי". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.
4X6X2.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
עט נובע (צפורן) של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בו השתמש בסוף שנות ה-20 וראשית שנות ה-30.
עשוי בקליט. כיתוב חרוט בצפורן: Spencerian Velvet point no.46. England"" – ברמינגהם, אנגליה, לפני 1914.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה עט נובע עשוי בקליט שאבי השתמש בו בסוף שנות ה-20 וראשית שנות ה-30. בקליט הוא סוג מוקדם של פלסטיק. הוא [הריי"ץ] אהב את התחושה של העט הזה בידו והשתמש בו רבות". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.
אגרות הריי"ץ
קשה למצוא בתולדות גדולי ישראל אדם שכתב מספר גדול כל כך של אגרות. במשך שנות חייו כתב הריי"ץ למעלה ממאה אלף אגרות (כשלושת אלפים אגרות בממוצע בשנה במהלך שלושים שנות נשיאותו – תר"פ-תש"י, ורבבות אגרות נוספות בעשרים ושתיים השנים שלפני כן, תרנ"ח-תר"פ, בתקופה בה ניהל את ישיבת "תומכי תמימים" וסניפיה ושימש כיד ימינו של אביו הרש"ב), רובן לא נדפסו. חלקן נדפס בסדרת הכרכים "אגרות קודש" להריי"ץ. רבות מאגרותיו עוסקות בצרכי צבור ובענייני הכלל, בניהול ישיבת "תומכי תמימים" וסניפיה, בניהולו של מוסד כולל חב"ד, בקביעת שיעורים ובייסוד ישיבות וחדרי תורה. רבות מהאגרות אישיות ונשלחו לחסידיו ולמקורביו. הן עוסקות בהדרכה בענייני עבודת ה' וכוללות ברכות ועצות פרטיות. לפנינו אחד מהעטים ששימשו את האדמו"ר הריי"ץ לצורך כתיבת אגרותיו הרבות.
"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש" – גלות לטביה ופולין
מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. בשנת תרע"ו, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, עזב האדמו"ר הרש"ב את ליובאוויטש והתיישב ברוסטוב שבדרום-מערב רוסיה. לאחר הסתלקותו בב' ניסן תר"פ, עלה על מקומו בנו האדמו"ר הריי"ץ. בקיץ תרפ"ד נדד הריי"ץ מרוסטוב ללנינגרד, ולאחר שחרורו ממאסרו בי"ב-י"ג תמוז תרפ"ז, יצא יחד עם כמה מבני ביתו מרוסיה הסובייטית, וקבע את מקום מושבו בריגה שבלטביה.
הריי"ץ הגיע לריגה בכ"ה תשרי תרפ"ח ונותר בה כשש שנים עד שלהי תרצ"ג. באלול תרצ"ג העתיק את מגוריו והתיישב בוורשה, שם התגורר במשך כשנתיים, ובשנת תרצ"ה עבר להתגורר בעיירה הסמוכה אוטבוצק. בכל מקום בו התגורר התמסר הריי"ץ לעסקנות ציבורית ולפעילות עבור הפצת היהדות ושמירת הדת. הוא נפגש והחליף מכתבים עם מנהיגים, עסקנים ואנשי ציבור, גייס כספים עבור יהדות רוסיה, עורר על בניית מקוואות וייסוד שיעורי תורה, הקים ישיבות ותלמודי תורה, ערך מסעות לפולין, ארץ ישראל וארה"ב, ביקר את קהילות חב"ד השונות וייסד בהן אגודות חסידי חב"ד, ישיבות "תומכי תמימים", ועוד.
על נדודים אלו מספר הריי"ץ: "ההשגחה הפרטית הוליכה אותנו אחר כמה גלגולים ממקום למקום: מליובאוויטש לרוסטוב, במדבר רוסטוב נסתלק מאור עיני ישראל ונגנז ארון הקדש, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב], מרוסטוב העבירונו לגלות פטרבורג, מפטרבורג לגלות לטביה, מלטביה לגלות פולין, ומפולין הביאנו השי"ת לגלות אמריקה" (ספר השיחות ת"ש, עמ' 125-126). על פי האישור המצורף, העט שלפנינו שימש את האדמו"ר הריי"ץ בסוף שנות התר"פ ובראשית שנות התר"צ – בתקופת מגוריו בלטביה ובפולין.
גוף העט (עשוי בקליט): 14.5 ס"מ; ציפורן (נשלפת): 4 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
עפרון של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
עפרון מכני, גולדפילד (כיתוב חרוט: Carter's 1/20 Gold filled pat), כנראה ארה"ב, סוף שנות ה-20 של המאה ה-20.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... עפרון זהב שאבי השתמש בו". האישור מתוארך – 12 בספטמבר 1989.
אגרות הריי"ץ
קשה למצוא בתולדות גדולי ישראל אדם שכתב מספר גדול כל כך של אגרות. במשך שנות חייו כתב הריי"ץ למעלה ממאה אלף אגרות (כשלושת אלפים אגרות בממוצע בשנה במהלך שלושים שנות נשיאותו – תר"פ-תש"י, ורבבות אגרות נוספות בעשרים ושתיים השנים שלפני כן, תרנ"ח-תר"פ, בתקופה בה ניהל את ישיבת "תומכי תמימים" וסניפיה ושימש כיד ימינו של אביו הרש"ב), רובן לא נדפסו. חלקן נדפס בסדרת הכרכים "אגרות קודש" להריי"ץ. רבות מאגרותיו עוסקות בצרכי צבור ובענייני הכלל, בניהול ישיבת "תומכי תמימים" וסניפיה, בניהולו של מוסד כולל חב"ד, בקביעת שיעורים ובייסוד ישיבות וחדרי תורה. רבות מהאגרות אישיות ונשלחו לחסידיו ולמקורביו. הן עוסקות בהדרכה בענייני עבודת ה' וכוללות ברכות ועצות פרטיות. לפנינו אחד מהעפרונות ששימשו את האדמו"ר הריי"ץ לצורך כתיבת אגרותיו הרבות. [העפרון נרכש כנראה בעת ביקורו של הריי"ץ בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ, והוא השתמש בו במהלך שנות ה-30, בתקופת מגוריו בלטביה ופולין (לעפרון דומה בו השתמש הריי"ץ במהלך שנות ה-30, ראה "קדם", מכירה מקוונת 32, פריט מספר 6; וראה תמונה מזמן שהותו בבוסטון בחודש סיון תר"צ, בה הריי"ץ נראה אוחז וכותב בעפרון הדומה מאוד בצורתו וסגנונו לעפרון שלפנינו - התמונה מצורפת)].
10 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
בובת דוב (Teddy bear) שקנה רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, במתנה לנכדותיו – בנותיו הצעירות של האדמו"ר הריי"ץ, האחיות חנה, חיה מושקא ושיינא שניאורסון.
בובת בד וצמר, במילוי קש, בעלת מפרקים הניתנים להזזה, תוצרת חברת הבובות של מרגרטה שטייף (Margarete Steiff) בגרמניה (תווית חסרה) - גרמניה, העשור הראשון של המאה ה-20 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי האחות הבכורה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א): "אני מעניקה בזאת במתנה... את בובת הדוב מתוצרת חברת Steiff הגרמנית שסבא שלי הרש"ב קנה לאחיותיי ולי במתנה בזמן ביקורו בגרמניה. אבי [הריי"ץ] עשה חור קטן באחת מרגליו של הדוב, כדי שלא יהיה בו חשש עבודה זרה". האישור מתוארך – 12 בדצמבר 1989.
ביקוריו של הרש"ב בגרמניה
האדמו"ר הרש"ב (תרכ"א-תר"פ), הרבי החמישי בשושלת חב"ד ומגדולי מנהיגי יהדות רוסיה, היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו בנסיעותיו אלו להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. הוא ערך נסיעות לערים הגדולות מוסקבה ופטרבורג כדי לבטל גזירות שונות שהוטלו על היהודים בידי שלטון הצאר, השתתף באספות הרבנים, שלח שליחים לקהילות יהודיות מרוחקות ודאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לחיילים יהודיים במלחמת רוסיה-יפן ולפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות נוספות לשימור גחלת היהדות. בין היתר, ביקר הרש"ב במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד.
נסיעותיו השונות של הרש"ב לגרמניה מתועדות היטב באגרותיו הרבות. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת תרמ"ה, בהיותו בן 24; ומני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בגרמניה, בשנים תרמ"ח-תרמ"ט, תרס"א, תרס"ו-תרס"ט, ותרע"א-תרע"ד. בשנת תרס"א שהה הרש"ב כעשרה חודשים (ד' כסלו-ז' אלול) בגרמניה, ובמהלך שהותו זו נולדה באדר תרס"א נכדתו השנייה חיה מושקא, בת בנו הריי"ץ [נכדתו הבכורה חנה נולדה באב תרנ"ט ונכדתו הצעירה שיינא נולדה בטבת תרס"ד].
גם את מרבית שנת תרס"ז (אמצע חשוון עד שלהי אלול) בילה הרש"ב בעיר וירצבורג שבמדינת בוואריה בגרמניה. מטרתה המוצהרת של הנסיעה הייתה טיפולים רפואיים, אולם הרש"ב ניצל שהייה זו כדי לחזק את מצב היהדות בגרמניה ולפגישות עם רבנים, מנהיגים ואישי ציבור. בין היתר עסק בייסוד חברה לטובת ישיבת "תומכי תמימים". בחודש כסלו אותה שנה הצטרפו אליו בנו הריי"ץ וכלתו הרבנית נחמה דינה, עם שלושת בנותיהם הקטנות, חנה, חיה מושקא ושיינא. המשפחה נותרה בווירצבורג עד לסוף אותה שנה, אז שבו יחדיו למקום מושבם ליובאוויטש. על פי האישור המצורף, הרש"ב קנה את בובת הדוב שלפנינו לנכדותיו הצעירות חנה, חיה מושקא ושיינא, במהלך אחד מביקוריו אלו בגרמניה (ייתכן שבשנת תרס"ז במהלכה שהה יחד עם נכדותיו בווירצבורג שבגרמניה. למתנה נוספת שקנה הרש"ב לנכדותיו באותן השנים, בפריז, ראה "קדם", מכירה מקוונת 34, פריט מספר 11).
30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. קרעים בחיפוי הבד. פגמים בחיפוי הצמר (פיסות חסרות). כתמים ופגמים.
סרטון קצר (1:58 דקות; בצבע) מיום חתונת הרה"ת ר' שלום דובער (בארי) גורארי', עם ב"ג מרת שרה מינא לבית משפחת חסקינד - יום א' י' סיון תשי"ג. החתן והכלה אינם נראים בסרטון.
בסרטון נראים האורחים, נשים וגברים בלבוש חגיגי, מתכנסים בפתח המלון במנהטן בו נערכה החתונה. בין היתר נראים המחותנים משני הצדדים - הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) והרב אלטער דוב בער (בערל) חסקינד; וכמה מגדולי חסידי חב"ד בארה"ב - הרב ישראל ג'ייקובסון (יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית), הרב שלמה אהרון קזרנובסקי (יו"ר הוועד הפועל של אגו"ח בארה"ב), עו"ד ר' יקותיאל (סעם) קרמר (חבר אגו"ח ומראשי עסקני חב"ד בארה"ב), מר ירוחם פישל קליינפלד (Philip M. Kleinfeld - שופט ביהמ"ש העליון וחבר הסנאט של ניו-יורק. חבר ועד הפועל של אגו"ח בארה"ב, סייע בהליך קבלת האזרחות האמריקנית של הריי"ץ), ואישים נוספים [לא עלה בידינו לזהות רבים מהאורחים הנראים בסרטון].
סליל צילום מקורי (מצורפים תקליטור וכרטיס זיכרון עם קובץ דיגיטלי של הסרטון). מצב טוב.
חתונת הרה"ת ר' שלום דובער (בארי) גורארי'
ביום א', י' סיוון תשי"ג, נשא נכד הריי"ץ הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי' לאישה את מרת שרה מינה [בת ר' אלטער דוב בער חסקינד וגאלדא בוניא לבית משפחת תומרקין]. החתונה נערכה במלון במנהטן; מסדר הקידושין היה אב החתן, הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג). אבי החתן ואבי הכלה, הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) ור' בערל חסקינד, הכירו עוד מזמן לימודיהם בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, שם חלקו חדר משותף.
לראשונה פגש בארי את מינא בארה"ב בשנת ת"ש, במשכנם הזמני של הריי"ץ ובני ביתו במלון "גרייסטון" במנהטן, בשעה שמינא טיפלה בסבתו הרבנית נחמה דינה (הרבנית נחמה דינה נזקקה לסיוע בין היתר בשל חירשות ממנה סבלה לאחר לידת בתה שיינא).
לאחר הסתלקות הריי"ץ בשבט תש"י ומינוי דודו רבי מנחם מענדל שניאורסון כממלא מקומו בכס נשיאות חב"ד, התערערו היחסים בין בני הבית, ובארי החליט לעקור את מגוריו מבית הוריו ב-770. בתחילה עבד במשרה ממשלתית ב"מכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה" (National Bureau of Standards) בוושינגטון, ובהמשך עבד כחוקר ב"מעבדה לפיזיקה יישומית" (Applied Physics Laboratory) של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בסילבר ספרינג מרילנד. מינא חסקינד הגיעה לוושינגטון בשנת 1949, לאחר שסיימה את חוק לימודיה בסטטיסטיקה באוניברסיטת קולומביה, והחלה את עבודתה כחוקרת ב"אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון". בתקופה זו חודש הקשר בין מינא ובארי, קשר שהוביל לבסוף לחתונה.
חתונת הזוג נערכה ביום א', י' סיון תשי"ג, בהשתתפות כמה מגדולי חסידי חב"ד [כמה מהם נראים בסרטון שלפנינו]; אולם בלטו בהיעדרם דודיו של החתן - הרבנית חיה מושקא ובעלה הרבי מליובאוויטש. בראיון וידיאו שנערך בשנת 1997, מתאר בארי גורארי' את הלבטים אודות זהות היורש לאחר הסתלקות סביו הריי"ץ ואת הנסיבות בגללן לא נכח דודו הרבי מליובאוויטש בחתונתו (אנגלית):
"בראשית 1950, בפברואר, סבי [הריי"ץ] נפטר, ובחצר השתרר לפתע תוהו ובוהו. ראשית, החסידים היו מבולבלים לגבי הכיוון ובאיזה דרך ללכת; שנית, הם התלבטו אודות זהות היורש. לדעתי, העמדת יורש לסבי היא דבר מגוחך, המקום כבר לא יהיה אותו הדבר. כמה אנשים אמרו לי, אתה צאצא ישיר, אמרתי להם 'אין סיכוי'. הבחירה הייתה בין אבי [הרש"ג] לבין דודי. אני מתכוון כמובן לדודי מענדל שניאורסון [הרבי מליובאוויטש]. דודי הורנשטיין לא הצליח לצאת מפולין ונספה בשואה. הייתה זו מריבה מאוד לא נעימה ואכזרית. בעבר הייתי מאוד קרוב לדודי, אך התרגילים הזולים שעשו חסידיו, אותם הוא לכל הפחות סבל, אילצו אותי לנתק את הקשרים עמו. הרגשתי שהמקום מתמוטט... לא יכולתי באמת להישאר שם יותר. התחלתי לחפש עבודה. המקום אליו פניתי היה וושינגטון...
החתונה שלנו לא התקיימה כפי שהייתי רוצה שתתקיים. באותה עת סבי [הריי"ץ] נפטר. דודי [הרבי מליובאוויטש] כיהן כבר כמעין רבי, ונהג באופן מאוד לא ידידותי כלפי אבי [הרש"ג]. אני רציתי שאבי יהיה המסדר קידושין, ולא דודי. הדרך היחידה שיכולתי לעשות זאת הייתה לא להזמין את דודי, דבר שנחשב לעלבון קשה. התוצאה הייתה שהם עשו את זה לבלתי אפשרי עבור אבי להיות נוכח בחתונה... התחתנו למרות זאת... ובהדרגה הגיעו שני ילדינו... הגדולה נקראת סוניא, על שם דודתי [שיינא הורנשטיין] שנספתה בפולין... הצעירה נקראת נורה שטערנא... על שם סבתא רבא שלי [הרבנית שטערנא שרה, אשת הרש"ב]... לא סיפרתי לילדיי את הסיפור הרבה פעמים, אך כתבתי להם אותו... לא רציתי להעביר מסר של שנאה. זהירות כן. להיות מאוד זהיר. לדעת איפה אתה נמצא ועם מי, לפרנס את עצמך, ולדעת תמיד מי הם החברים האמיתיים שלך. אני רוצה להימנע משנאה" (קישור לראיון).
על אף שהרבי והרבנית חיה מושקא לא השתתפו בחתונת האחיין בארי, היו שניהם מעורבים בשמחה. לרגל החתונה הוציא הרבי לאור שני קונטרסים, עם מראי מקומות והערות שלו – דרוש חתונה שאמר הריי"ץ בסעודת שבע ברכות לחתונת ה"ר נחום גולדשמיד [מאמר ד"ה אשר ברא תרח"ץ, י"ל לראשונה בר"ח סיון תשי"ג], ודרוש חתונה שאמר הרש"ב בחתונת בנו הריי"ץ [מאמר ד"ה והוא כחתן תרנ"ז, י"ל לראשונה בערב חג השבועות תשי"ג]. בעמוד האחרון של שני הקונטרסים נדפסה הקדשה לזכות החתן: "לרגלי חתונת בננו הרב שלום דובער שי' - נכדו יחידו של כ"ק אאמו"ר ומו"ח מרנא ורבנא יוסף יצחק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע [הריי"ץ] - שתתקיים בעזהי"ת למזל-טוב ובשעה טובה ומוצלחת ביום י' סיון תשי"ג. הרבנית חנה שליט"א - בת כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע והרב שמרי' גורארי' שליט"א – חתנא דבי נשיאה".
בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשי"ג, כחמישה ימים קודם החתונה, שתה הרבי הרבה מאוד יין ואמר מספר שיחות ומאמרים שעסקו אף הן בענייני חתונה ונישואין. במהלך ההתוועדות פנה הרבי אל גיסו הרש"ג ואמר לו שאת העניינים אותם הוא, הרבי, אמור לפעול, הוא אכן פועל בהתוועדות זו, אך אתה, הרש"ג, "עם השמחה שלי אתה אינך יוצא ידי חובה" ומוטלת עליך החובה לשמוח בחתונת בנך יחידך. הרבנית חיה מושקא אף היא סייעה בקניות ובהכנות לחתונה, ושלחה משקה ומזונות לבחורים ב-770 כדי שיתוועדו ויחזרו מאמר חסידות מאביה הריי"ץ, סב החתן. בעניין זה הוסיפה ואמרה, "מה נוגע כל הענינים, זוהי הרי שמחה של האבא - הריי"ץ".
מקור הדברים בתיאורו של ה"חוזר" ר' יואל כהן ביומנו (מיום כ"ה סיון תשי"ג). ר' יואל מתאר את היחסים בין בני הבית ואת הנסיבות שהובילו לכך שהרבי לא נכח בחתונת האחיין:
; ; ; ;"יחס הרש"ג שליט"א לכ"ק שליט"א נשתנה לגמרי בטוב, הוא בא לכל התוועדות, וגם בעניני הישיבה (אחרים אומרים שגם בעניניו הפרטיים, אך איני יודע זאת בבירור) הוא שואל אצל כ"ק שליט"א, כמעט כל שבוע, עכ"פ גייט ניט א דורך א משך פון צווי וואכן [לא חולפים שני שבועות] שאינו נכנס לכ"ק שליט"א למשך כמה שעות.
אמנם זוגתו חנה תי' ובנם הר"ר שלום דובער, היחס שלהם הוא כמקודם, היינו א אפיצעלער ברוגז [ברוגז רשמי].
בדבר החתונה, הנה הרש"ג רצה מאוד שכ"ק שליט"א יהיה על החתונה, אמנם חנה ושלום דובער לא רצו בשום אופן שיהיה, אומרים שהיא [חנה] אמרה אויב ער וועט זיין וועל איך ניט זיין [באם הוא יבוא, אני לא אבוא]. הרבנית מוסיא תי' לא הלכה לחתונה באמרה, אן דעם מאן גיי איך ניט [ללא בעלי אינני הולכת], ומ"מ היא עזרה מאוד אויף איינקייפן וכו' געבאקט וכו' [בקניות וכו' אפיה וכו'] והשתדלה שהכל יהי' על הצד היותר טוב.
היא גם שידלה את אנ"ש לילך על החתונה, (לפועל, כמעט שאף אחד מאנ"ש לא היו), ביום הנישואין א' י' סיון האט זי אראפגעשיקט [היא שלחה] משקה עם מזונות, אז די בחורים זאלן פארבריינגען [כדי שהבחורים יתוועדו], ובקשה שיחזרו איזה מאמר דעם טאטנס [מאמר של האבא - הריי"ץ] כמו שחוזרים בכל החתונות, והוסיפה לומר: מה נוגע כל הענינים, עס איז דאך דעם טאטנס א שמחה [זוהי הרי שמחה של האבא - הריי"ץ].
כ"ק שליט"א, הנה בחג השבועות, הזכיר בהמאמר ענין של החתונה כיצד מרקדין לפני הכלה, ואח"כ בהשיחה, היו שני גאנצע שיחות ארוכות בענינים של נישואין [ראה "תורת מנחם – ח (תשי"ג, ב)", עמ' 196-205 ועמ' 217 ואילך].
כמו"כ לקח הרבה יין (כי הרופאים אסרו לו לקחת משקה, ובאמת גם יין אסרו לו אבל מ"מ) א האלבן גאלן וויין, זויערין [חצי גלון יין, חמוץ] (זה יין חזק).
גם דיבר עם הרש"ג בעת הניגונים ואמר לו שיהי' שמח, ובתוך הדברים אמר לו: איר זייט דאך מבלבל די [אתה הרי מבלבל את ה]הסברים אין חסידות, אין חסידות גיט מען אלמאל א הסבר [בחסידות מעניקים תמיד הסבר] כמו חתונת בנו יחידו, און איר זייט... מיט מיין שמחה זייט איר ניט יוצא... איך טו אפ, די אלע ענינים וואס איך דארף אפטאן טו איך אפ איצטער [אתה, עם השמחה שלי אתה אינך יוצא ידי חובה... את כל העניינים שאני אמור לפעול (בעניין החתונה) אני פועל עכשיו]".
ביומנו, ר' דוד שוחט מתאר גם את התייחסות הרבי בהתוועדות יום ב' דחג השבועות לחתונת האחיין: "יאמרו א פרייליכן ניגון רק על החתונה, וענה אד"ש שהענינים שהוא צריך לפעול על החתונה הוא פועל עכשיו, ואמר לרש"ג שי' שיהי' בשמחה".
תמונה של הרבנית שיינא ברכה דוליצקא (שניאורסון) – אחות הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, אשת האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש; דודה רַבְּתָא של האחיות הרבניות חנה גורארי', חיה מושקא שניאורסון (אשת הרבי מליובאוויטש) ושיינא הורנשטיין.
הדפס גדול על נייר עבה (עם מסגרת עץ).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נֶכְדָּנִיתה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את התמונה והמסגרת של דודה רַבְּתָא שלי שיינא ברכה דוליצקא (שניאורסון). היא הייתה אחותה של סבתי שטערנא שרה [אשת רש"ב]. היא הייתה מאוד נחמדה אלי בילדותי. היא תמיד שלחה לנו מתנות". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989.
הרבנית שיינא ברכה נולדה בשנת תרי"ט בקירוב לאביה האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש בן הצמח צדק. אמה הרבנית חנה הייתה בתו של רבי יעקב ישראל מטשרקס, חתן האדמו"ר האמצעי. גיסתו של האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש - אחותה הצעירה הרבנית שטערנא שרה נישאה לו בשנת תרל"ה. הרבנית שיינא ברכה נישאה לר' נפתלי הירץ דוליצקא מקאמינקא. לאחר פטירת בעלה רבי נפתלי הירץ בשנת תרע"ג (1912), נישאה בזיווג שני לרב משה נחום ירושלמסקי.
ניכר דמיון רב בין דיוקנה של הרבנית שיינא ברכה בתמונה שלפנינו לבין התמונות הידועות של אחותה הרבנית שטערנא שרה, אשת הרש"ב, בצעירותה (ראו תמונות מצורפות).
25X20 ס"מ בקירוב. מסגרת עץ: 32X30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים ופגמים. ההדפס והמסגרת מנותקים.
תצלום לא ידוע של הרבנית צילה שניאורסון בצעירותה. הרבנית צילה, זוגתו של הרב בן ציון שניאורסון - אחיה של הרבנית נחמה דינה שניאורסון, אשת האדמו"ר הריי"ץ; הייתה דודתם של הרבנית חיה מושקא ובעלה האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.
תצלום אובלי, מודבק לקרטון.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחייניתה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... תצלום של דודתי צילה שניאורסון. היא הייתה אשתו של אחיה של אמי בן ציון. אני ואחיותיי אהבנו אותה מאוד". האישור מתוארך – 12 בנובמבר 1989.
הרבנית צילה שניאורסון (בערך תרס"ד-תשס"ו), בת ר' משה לבית משפחת הורביץ (מגזע השל"ה). בשנת תרצ"ג נישאה לה"ר בן ציון שניאורסון (תרנ"ז-תשל"ז), נין הצמח צדק (אביו ר' אברהם שניאורסון מקישינב הוא בנו של האדמו"ר רבי ישראל נח שניאורסון, המהרי"ן מניעז'ין, בנו הרביעי של הצ"צ). גיסתה הרבנית נחמה דינה שניאורסון (אחות בעלה ר' בן ציון), נישאה לרבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
ר' בן ציון וזוגתו צילה התגוררו לאחר המלחמה ברומניה, ובשנת תשט"ז עלו לישראל והתיישבו בתל אביב. לקראת תשרי תשי"ז ר' בן ציון נסע לניו יורק לבקר את אחותו הרבנית נחמה דינה ואת אחייניותיו האחיות הרבניות חנה וחיה מושקא ואחייניו הרש"ג והרבי מליובאוויטש (הרבי והרבניות חיה מושקא וחנה אף נסעו לקבל את פניו בשדה התעופה, והרבי אף טרח ונשא את חפציו). במשך השנים עמדו ר' בן ציון וזוגתו הרבנית צילה בקשר הדוק עם הרבנית נחמה דינה והאחיינים. גם לאחר פטירתו של בעלה ר' בן ציון, ט"ז טבת תשל"ז, דאגו הרבי והרבנית לשלומה ולכל מחסורה של הרבנית צילה, ונהגו לשוחח עמה מעת לעת בטלפון.
הרבנית צילה נפטרה בשיבה טובה, בגיל מאה ושתיים בקירוב, ביום כ"ט כסלו תשס"ו, ומנוחתה כבוד בחלקת חב"ד בהר הזיתים בירושלים, לצד בעלה ר' בן ציון. ר' בן ציון וזוגתו הרבנית צילה נפטרו חשוכי בנים. לרגל יום השנה הראשון לפטירתה של הרבנית צילה הכניס ארגון נשי ובנות חב"ד ספר תורה מיוחד לזכרם.
תצלום: 7 ס"מ בקירוב. מוצמד לקרטון (שוליו חתוכים על גבול התצלום). מצב טוב. פגמים קלים (בעיקר בגב הקרטון).
תצלום של ד"ר לנדא, רופאו האישי של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ושל בני ביתו.
תצלום קטן, מוצמד לקרטון.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של האדמו"ר הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את התמונה של הרופא של סבי [הרש"ב] – ד"ר לנדא. הוא היה מאוד נאמן לסבי". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989.
בספר "אשכבתא דרבי" מאת הרב משה דובער רבקין - אשר זכה לעמוד ליד מיטת חוליו של הרש"ב ולשמשו בימיו האחרונים – מתואר טיפולו המסור של ד"ר לנדא במהלך הימים, השעות והרגעים האחרונים קודם הסתלקות הרש"ב, במוצאי שבת אור לב' ניסן תר"פ.
במהלך עשרת הימים שקדמו להסתלקות עמד ד"ר לנדא בראש צוות המומחים והרופאים שטיפלו ברש"ב. ד"ר לנדא פקד מידי יום ביומו את בית הרש"ב, מסר את אבחנותיו, רשם מרשמים ותרופות וקבע את המשך הטיפול הרפואי. מיד עם הופעת המחלה, בבוקר יום שישי כ"א אדר תר"פ, זומן ד"ר לנדא אל בית הרש"ב: "ושאלו אצלו [את הרש"ב] אם לקרוא את הד"ר לנדא (רופא מובהק שהי' מקורב בבית רבינו)... וקראו להד"ר לנדא... והרגיע רוחנו".
באשמורת הבוקר של יום א' ראש חודש ניסן שבת פרשת ויקרא, לאחר שחלה הרעה משמעותית במצבו, זומן צוות הרופאים אל בית הרש"ב: "בא הפר"פ זאווזדסקי וגם הד"ר לנדא, והפר"פ החמיר מאד כמתייאש, ולנדא הרגיע מעט רוחנו, באמרו שיותר קרוב שהוא לטוב... ובאמת גם הד"ר לנדא כבר ידע שהוא לאחר היאוש... אבל לא רצה להדאיב לבב הב"ב ואנ"ש, ע"כ עשה עצמו כמסתפק".
במוצאי שבת, אור ליום ב' ניסן: "כשבא הד"ר לנדא (אשר כבר נשאר שם עד אחרי יציאת הנפש, וגם איזה שעות אח"כ) התחיל להתייעץ עם אנ"ש... וגלה להם שבדרך הטבע אין שום תקוה, ואשר ע"כ לדעתו מן הנכון הי' לגלות זה לכק"ש בנו יחידו [הריי"ץ], אולי רוצה לשאול אצלו מה. אך כמובן מי ירצה לגלות לו זה, והוחלט שבאם ישאל כק"ש אצל הד"ר לנדא איך הוא המצב, יתחיל לגלות לו מעט שהמצב מיואש, וכק"ש אף כי שאל את לנדא, והד"ר התחיל באמת לגלות לו, עכ"ז לא קבל מוחו מחשבות כאלו, וחשב רק שהמצב רציני, אבל עדיין יש תקוה... וכה עבר הזמן עד לערך שעה הרביעית [ארבע לפנות בוקר, אור ליום ב' ניסן] שכבר הי' ניכר לכל הגסיסה... והתחיל כק"ש לצעוק בקול, טאטע, טאטע [אבא, אבא], ופתח עיניו בטוב והראה פנים צוחקות... והביט עליו, והוריד ב' דמעות וסגר עיניו... והי' ניכר שנפסקה הנשימה לגמרי... והדליקו תיכף נרות הרבה, והד"ר-ים ואחרים מאנ"ש בדקו ע"י נוצה... וכסו תיכף פניו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה וטהרה ואותנו עזב ליגון ואנחה".
ד"ר לנדא שימש כרופא קבוע ב"בית רבי" גם לאחר הסתלקות הרש"ב, והמשיך לטפל באדמו"ר הריי"ץ ובבני ביתו (ראה "שמועות וסיפורים", א, עמ' 337. מהתיאור המובא שם ע"י הרב יעקב לנדא עולה כי ד"ר לנדא היה קרוב משפחתו. כפי כנראה מדובר בד"ר נחום לנדא, ממנהלי בית החולים היהודי ברוסטוב ע"נ דון בתקופה האמורה, המוזכר בספר "בתוך הגולה – קהילת רוסטוב", מאת הרב אלישיב קפלון, עמ' 349).
4.5X3 ס"מ. מוצמד לקרטון (הקרטון קרוע בשוליו; שוליו התחתונים חתוכים על גבול התצלום). מצב טוב. פגמים קלים.