שני דפי מגן מספר שהיה שייך לאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר.

באחד הדפים מופיעות שלוש חותמותיו של האדמו"ר מימי נעוריו: "יואל טייטלבוים בהרה"צ ז"ל – מ. סיגעט" [החותמות מזמן מגוריו בבית משפחתו בסיגט – לאחר פטירת אביו, בעל ה"קדושת יו"ט" בשבט תרס"ד, ולפני שעבר לגור בסאטמר בשנת תרס"ה], ורישום בעלות: "שייך למרן מהרר"י טייטלבוים המתגורר עתה בעיר סאטמאר יע"א, הק' יעקב יצחק [---]". בראש הדף, חתימה של "יצחק יודא פעלבערשטיין[?]".

על גבי הדף מופיעים רישומים קטלוגיים שנעשו בעת סידור ספריית האדמו"ר מסאטמר בביתו בארה"ב.

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים בעל ה"דברי יואל" (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, ומעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות בחבל מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בחודש שבט תרס"ד נערכה חתונתו עם בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ, הרב מפלאנטש. בשנת תרס"ו התיישב רבי יואל בסאטמר והרביץ בה תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. לאחר שכיהן ברבנות בערים אורשיווא בין השנים תרע"א-תרע"ה, חזר להתגורר בסאטמר בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בשנת תרפ"ב עבר לכהן שנית ברבנות אורשיווא, עד שנת תרפ"ו, בה עבר לכהן ברבנות קראלי. בשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנת תש"ד ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן וקומם מחדש את חסידות סאטמר – שהיא כיום מהעדות החסידיות החשובות והגדולות בעולם.

[2] דף. 36 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים וקרעים בשוליים.

כרך הכולל שלשה ספרים שנדפסו בלבוב, בשנים תר"ז-תר"ח 1847-1848.

• ספר מאור עינים, מאמרי חסידות על התורה, מאת האדמו"ר רבי מנחם נחום "המגיד מטשרנוביל". למברג (לבוב) "כמש"נ בסלאוויטא", דפוס חוה גרוסמן, [תר"ח] 1848.

• ספר ישמח לב, דרושי חסידות על אגדות הש"ס, מאת האדמו"ר רבי מנחם נחום "המגיד מטשרנוביל". למברג (לבוב) "כמש"נ בסלאוויטא", דפוס חוה גרוסמן, [תר"ח] 1848.

• ספר חידושי רשב"א על מסכת ביצה. למברג (לבוב), דפוס יוסף שניידר, [תר"ז] 1847. מהדורה ראשונה – עם הסכמה והערות מאת המהר"ם א"ש – רבי מאיר אייזנשטאט אב"ד אונגוואר.

עותקים מיוחסים של בני משפחת אדמו"רי לעלוב, הרה"צ רבי יהושע אהרן אדלר (נפטר תרל"ז; חתן האדמו"ר רבי אלעזר מנחם מנדל בידרמן), ובנו הרה"צ רבי אברהם שלמה הכהן אדלר (נפטר תרע"ז; חתן דודו האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה בידרמן).

בדף השער של "מאור עינים" חתימת יד-קדשו: "הק' יהושע אהרן אדלער" (ורישום בעלות נוסף). מעבר לדף השער של חידושי הרשב"א, הקדשת "קוויטל" אליו: "מנחה היא שלוחה, לכבוד ידי"נ רעי כאח לי, ה"ה הרב החריף וכו' מו"ה יהושיע אהרן אדלער נ"י, למזכרת אהבה, ועל הטוב יזכר שמי: חיים דוד בן רחל, חי'[ה] אסתר בת זוסיל לזש"ק, בנם בן ציון בן חי' אסתר לגדלו לתורה ולחופה ולמע"ט אמן".

חותמות רבות (עם תמונת "כותל המערבי"), של בנו רבי אברהם שלמה בהרה"ג מנחם אהרן ז"ל אדלער, נכד הרה"ק ר' אלעזר מנחם זי"ע – בעה"ק ירושלם ת"ו"; וחותמות הקדשה משנת תש"מ, מעזבונו של רבי ירוחם פישל ברנשטין.

הרה"צ רבי יהושע (מנחם) אהרן אדלר (נפטר בירושלים כ"ב אלול תרל"ז), בנו של רבי נתן יהודה אדלר תלמיד ה"חתם סופר" (בן-אחותו של הרה"ק רבי נתן אדלר מפרנקפורט), שנהרג על קידוש השם (כנראה בשנת תר"ח – החתם סופר ותלמידיו, עמ' שפט). רבי יהושע אהרן היה תלמיד-חבר של ה"כתב סופר" בעיר פרשבורג, והיה מהמסתופפים בצל האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, אשר היה מקרב אותו מאד, ולאות חביבות אף הושיבו על ידו בשולחנו הטהור. בזיווגו הראשון היה חתן רבי אברהם חיים ארנשטיין אב"ד בארדיוב. לאחר שלא נפקדו בבנים חיים וקיימים, יעץ לו רבו ה"דברי חיים" מצאנז לעלות לארץ ישראל. הם עלו מהונגריה לצפת, ושם נסתלקה אשתו הראשונה לבית עולמה. לאחר שנתאלמן עלה לירושלים, ובשנת תרכ"ז נשא את בתו של האדמו"ר הרה"ק רבי אלעזר מענדל מלעלוב, הרבנית דבורה גולדה (תר"ח-תרפ"ז), שילדה לו בן ושתי בנות (לאחר פטירתו בדמי-ימיו, היא נישאה להרה"צ רבי מאיר (שלמה יהודה) אדלר, ממייסדי ישיבת "חיי עולם"). בשנת תר"ל התאכסן בביתם בירושלים האדמו"ר ה"דברי יחזקאל" מצאנז-שיניווא, בעת ביקורו המפורסם בארץ ישראל. רבי יהושע אהרן היה "אהוב לכל הבריות מרוב פרישותו וקדושתו והפלגת והתמדת תורתו" (החתם סופר ותלמידיו, עמ' תצג). על מצבתו בהר הזיתים נכתב: "האברך הרב החסיד שקדן בתורה וירא שמים בעל יסורים". בעת הלוויתו אמר עליו חותנו הגדול האדמו"ר רבי אלעזר מענדיל: "שהוא מלוה עתה ספר תורה'לי" (תולדות מעשה רוקח, מפתח השמות, עמ' כט).

בנו, הרה"צ רבי אברהם שלמה אדלר (תרכ"ה-תרע"ז), נולד בירושלים בבית סבו האדמו"ר מלעלוב, וכשהגיע לפרקו נשא את הרבנית רבקה רחל, בת-דודו האדמו"ר מלעלוב הרה"ק רבי דוד צבי שלמה בידרמן, והקימו יחד דורות של תלמידי חכמים, חסידים ואנשי מעשה, בהם בנו הרה"צ רבי יוסף יהושע אהרן אדלר (תרמ"ז-תש"ח), מנאמני ביתו ויד-ימינו של סבו הגדול האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה מלעלוב.

[2], ב-צג דף; [1], ב-כ דף; [2], לו דף. 23.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים. קרעים וסימני עש, עם פגיעות בטקסט. ללא כריכה.

ספר בנין יהושע, חידושים על הש"ס, מאת רבי יהושע אלטר וילדמאן אב"ד קאנסקאוואליא. ווארשא, דפוס יוסף לעבענזאהן, [תרנ"ז!] 1898.

העותק של רבי ראובן חיים קליין אב"ד סנינא, חתן הצדיק רבי ישעיה'לה מקרסטיר.

בדף המגן, רישום בעלות בחתימת ידו: "לה"ו הק' ראובן חיים קליין". בסוף הספר רישום נוסף: "שייך לדודי ההגה"צ הצדיק מו"ה ראובן חיים אבי"ד ור"מ דק"ק סנינא". חותמות: "חברה בחורים ק"ק סנינא יצ"ו".

שתי הגהות קצרות בדף יב/2, וחידוש בעניין תוכחה מתוך אהבה בבטנת הכריכה האחורית, בכתב-יד [כנראה של רבי ראובן חיים קליין].

הגאון הצדיק רבי ראובן חיים קליין (תרמ"ד-תש"ב; נספה בשואה), בנו של רבי צבי דוב קליין ממונקאטש (מחשובי חסידי מונקאטש). תלמיד ה"דרכי תשובה" ממונקאטש ותלמיד רבי נתנאל פריד בעל "פני מבין". בשנת תרס"ב בחר בו רבי ישעיה'לה מקרסטיר לחתן לבתו הגדולה הרבנית רבקה פיגא, והחזיקו כעשר שנים על שולחנו בכבוד רב. בשנת תרע"ב התמנה לאב"ד ור"מ בסנינה שבמזרח-סלובקיה, שם כיהן למעלה מ-30 שנה, עמד בראשות ישיבה והעמיד בה הרבה תלמידים. בשנת תרצ"ח הדפיס את ספרו שו"ת "מטה ראובן" על יורה דעה. בפתח ספרו הוא מקדיש כמה שורות לזכר חמיו הקדוש: "זכר צדיק לברכה ה"ה כבוד קדושת מו"ח הרב הצדיק המפורסים מופת הדור בוצינא קדישא חסידא ופרישא, עמוד החסד, רבים הלכו לאורו, כקש"ת מו"ה ישעי' בר' משה זצ"ל מב' קערעסטור, וכבוד חמותי הרבנית הצדיקת... אשר ביתם היה פתוחה לרוחה כביתו של אברהם אבינו עליו השלום, החזיקו אותי בביתם רבות בשנים בכבוד גדול... ואין די מילין בפרי עטי להעלות על הגליון רב טובתם אשר הטיבו עמדי בחיים חיותם...". בשנות השואה גירשו הנאצים את כל תושבי סנינה למחנה השמדה. אחד מראשי העיר הנוצריים הציע לו מקום מסתור, אך רבי ראובן חיים מיאן להצעה, ואמר שהוא מעדיף להיות יחד עם תלמידיו ואנשי קהילתו. בשנת תש"ב נרצח במחנה סמוך ללובלין.

[4], סה דף. ללא [4] דף בסוף הספר, עם "שמות הפרענומעראנטען". 26 ס"מ בקירוב. נייר יבש ושביר. מצב בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, עם מספר פגיעות בטקסט. דף השער מנותק ממקומו. הדבקות בדבק-בד שחור. כריכה ישנה ופגומה, מנותקת.

ללא [4], או [6] דף של "שמות הפרענומעראנטען", המופיעים בסוף חלק מן הטפסים.