ספר משנת חסידים, קיצור חכמת הקבלה ע"פ האר"י, מאת רבי עמנואל חי ריקי. אמשטרדם, ללא שם מדפיס, [תפ"ז 1727]. מהדורה ראשונה.

מהדורה ראשונה של ספרו הנודע של רבי עמנואל חי ריקי, המהווה סיכום תמציתי של קבלת האר"י. ספר משנת חסידים הינו אחד מספרי היסוד בלימוד תורת הקבלה, והגר"א מווילנא וכן כמה מתלמידיו כתבו פירושים לספר זה. גם אצל גדולי החסידות תפס הספר מקום מרכזי בלימוד הקבלה ובכוונות התפילה (אצל ה"דברי חיים" מצאנז, האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב, ועוד).

ספר סגולה – בספר אמת ליעקב (תשובה נה, דף ק"י) כותב רבי יעקב שאלתיאל ניניו: "ושמעתי מפי מגידי אמת שהרב החסיד מוהר"ר מגאר [רבי דוד מג'אר, מגדולי תלמידי הרש"ש ומראשי ישיבת בית אל] לעולם היה נושא אותו בחיקו כמין קמיע, והיה אומר שלמד אותו כ"ה פעמים...". חסידים מספרים כי הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שלח את הספר הקדוש "משנת חסידים" לחייל יהודי שהתגייס לצבא הרוסי, כנראה כסגולה לשמירה (ראה קובץ תפארת ישראל, גליון כט, תשנ"ב, עמ' 43-44).

המחבר,
רבי עמנואל חי ריקי (תמ"ח-תק"ג), מגדולי המקובלים באיטליה, בעל "משנת חסידים" וחיבורים נוספים; נדד רבות, ובין היתר הגיע לארץ ישראל, בה הקים ישיבה בירושלים (בישיבתו זו ישב ה"אור החיים" הקדוש). בשנת תק"ב סובב בין קהילות איטליה לגייס כספים לישיבתו. באותה עת החל להדפיס את ספרו שלפנינו בליוורנו.

בראש חודש אדר תק"ג, כשהיה בדרכו ממודינה לבולוניה, התנפלו עליו אנשי צבא נוכרים. הם ניסו להכריחו לאכול חזיר ולאחר שסירב בכל תוקף חנקו אותו למוות ברצועות התפילין שלו ובזזו את כספי הצדקה שאסף.

בן דודו, רבי עמנואל בן רבי יצחק בן ציון ריקי, כותב בקינתו: "דמו נמצה כי לא רצה התגאל את נפשו ברה". רבי יעקב מלונדין בהקדמתו לספר "שבעה עינים" (ליוורנו, תק"ה) כותב על הירצחו של רבי עמנואל חי ריקי: "שנהרג על קדושת ה' באותו היום שחזרתי בדרך הזה... שלכדוהו ג' בעלי מלחמה וישפכו דמו ושללוהו סך רב ועצום בעבור קדושת שמו יתברך לבל יתגאל בפת-בגם ולא יתן פיו לבשר החזיר...".

בראש הספר "חזה ציון" מופיעה הקדמה אוטוביוגרפית ארוכה מאת המחבר, ובה מספר על תולדות חייו, חיבוריו, נדודיו והמאורעות שעברו עליו. בדברי הסיום של בן המחבר, רבי אברהם שמואל ריקי, הוא מוסיף פרטים אודות אביו ומתאר את סיפור הירצחו: "כי ביציאתו ממודינא יע"א לעבור דרך בולוניא... פגעו בו זדים ארורים... בחרבם על ירכם חגורים... ושללו שלל ובזזו בז והפגיעו באיש קנאי...". הוא מספר כיצד נודע הדבר ליהודי מודינה ואלו הביאוהו לקבר ישראל: "ולא אהיה כפוי טובה... לבני מודינא יע"א... כי כבוד עשו לו במותו, דתכף ומיד שבאה להם השמועה רעה קחו טובי העיר ושמו לדרך פניהם... הוציאוהו מקברו שהיה קבור על שפת הנחל והוליכוהו בקברי ישראל הלא הם בעיר גינטו יע"א...".

בסיום דבריו מעתיק בן המחבר דבר מבהיל שנמצא בסידורו האישי של רבי עמנואל חי ריקי, כתוב בכתב-ידו – תיעוד על חלום שחלם ובו הודיעו לו כי הוא נשמת רבי יהודה בן בבא – מעשרה הרוגי מלכות – וכי הוא עתיד למות על קידוש השם. בן המחבר מקדים: "והנני כותב החלום אות באות מלה במילה הנמצא כתוב מכתב-ידו בסדור התפלה שלו..." ואח"כ מביא את "טופס החלום": "זכרון כי בירושלים עה"ק שנת הת"ק חלמתי... לילה אחד כי אני ואחר היינו נהרגים על קידוש ה', ואח"כ באותה שנה עצמה בליל ש"ק... שהיו אומרים לי בחלום נשמת בני... שהיא נשמת תנא א'... ואני שאלתי עלי... אמרו לי ואתה ר' יהודה בן בבא...".

רישום בעלות בדף המגן: "זה הספר נתן לי במתנה ביום א' פרשת תבוא שנת תרמ"ו? לפ"ק קראקא האיש? הצדיק המפו[ר]סים בכל המעלות טובות אי"א [איש ירא אלוקים] מו"ה יוסף הלל נ"י, הק' אליעזר בינענפעלד", ורישומים רבים נוספים שלו שבחלקם הוא חותם: "יואל אליעזר בינענפעלד". חתימה: "יצחק צבי לזר". רישום בעלות בדף המגן האחורי: "שייך לי לשמי הק' יצחק שווארמטה[?]".

[6], כז, כט-עב, עד-צא, צג-קלב, [2] דף. חסרים 4 דפים: כח, עג, צב, וכן [1] דף אחרון (עם השמטות לוח הטעויות). 16 ס"מ. מצב בינוני עד בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. בלאי. סימני עש במספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים קטנים והדבקות נייר בשולי מספר דפים. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות. אחד מהדפים מנותק בחלקו. חותמות. כריכה ישנה עם שדרת עור. בלאי ופגמים בכריכה.